מרט פרחומובסקי
מָרָט פַּרחוֹמוֹבסקי (נולד ב-2 באפריל 1980) הוא יוצר קולנוע ותיאטרון, יזם בתחום התרבות ועיתונאי ישראלי.
 | |
| מרט פרחומובסקי, 2019 | |
| לידה |
2 באפריל 1980 (בן 42) אודסה, ברית המועצות  |
|---|---|
| מדינה |
ישראל |
| פרסים והוקרה | פרס סרט הביכורים, פסטיבל הסרטים חיפה; פרס אמנות הקולנוע |
| http://www.marat.co.il | |
  | |
קורות חייועריכה
פרחומובסקי נולד ב-1980 באודסה שבברית המועצות (אוקראינה). בשנת 1990 עלה לישראל עם משפחתו. בעל תואר ראשון בהצטיינות בתסריטאות ובימוי מהחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, ובעל תואר שני בהצטיינות בבימוי תיאטרון מהחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.
קולנועעריכה
בשנת 2005 היה עוזר במאי ראשון בסרטו של מנחם גולן "ימים של אהבה" והופיע בסרט בתפקיד פסנתרן.
מאז שנת 2005 הוא יוצר יחד עם אביטל בקרמן את פרויקט הניו מדיה הדוקומנטרי "מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי", שמספר את סיפורו של הקולנוע הישראלי דרך מאות שעות של ראיונות מצולמים עם אנשי מפתח בתולדותיו. הפרויקט נתמך על ידי קרן הקולנוע הישראלי, מועצת הפיס לתרבות ולאמנות, סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים וסינמטק תל אביב. בשנת 2011 זכה יחד עם בקרמן בפרס אמנות הקולנוע מטעם משרד התרבות והספורט על יצירת הפרויקט.[1] באפריל 2015 הושק אתר האינטרנט של הפרויקט.
בשנת 2009 נערכה הקרנת בכורה לסרט הקצר "פעור הפה של חנוך לוין", שכתב וביים במסגרת אירועי העשור למותו של חנוך לוין בסינמטק תל אביב. בסרט משתתפים השחקנים מוסקו אלקלעי, גבי עמרני, יוסף כרמון, מרינה שויף ורוית רמר.
בשנת 2010 הקים יחד עם המפיק אלעד פלג את קרן הקולנוע האלטרנטיבית קולנוע פרינג' לתמיכה בקולנוע עצמאי דל תקציב. תמיכת הקרן התבצעה באמצעות חבילות של שרותי הפקה ומזומן, שמושקעות בהפקות.[2] הסרט הראשון בתמיכת הקרן, "סרט עם קתרין דנב" בבימויו של עמרי יבין, יצא למסכים במאי 2015. המושג "קולנוע פרינג'", שהוצע על ידי אביטל בקרמן, הפך במהלך השנים לכינוי המקובל בישראל לסרטים עצמאיים דלי תקציב.
באוקטובר 2011 ייסד בפסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה את הפרינג'ידר, מסגרת המוקדשת לקולנוע עצמאי ואלטרנטיבי ישראלי, שהקרנותיה התקיימו בחלל של מועדון ההופעות "הביט". ביולי 2014, לאחר שתי מהדורות בחיפה, התקיימה מהדורתו השלישית של הפרינג'ידר בפסטיבל הקולנוע ירושלים.
בספטמבר 2016 הושק אתר האינטרנט ספר הקולנוע הישראלי, מאגר מידע מקיף על הסרטים המקומיים, לפי דגם של אתר IMDb האמריקאי, בו שימש כמנהל תוכן ומפיק ראשי.[3] האתר הוא פרויקט משותף של מועצת הקולנוע במשרד התרבות והספורט, קרן רבינוביץ' ומועצת הפיס לתרבות ולאמנות.
בשנת 2017 שימש כמנהל כללי ואמנותי שותף של פסטיבל אוטופיה לקולנוע פנטסטי, לצד מייסד הפסטיבל אורי אביב, לאחר שהפסטיבל נקלע למשבר בעקבות הפסקת תמיכה ציבורית ממשרד התרבות והספורט.[4] הוביל את תהליך השיקום וההבראה של אוטופיה, שבעקבותיו הודיע משרד התרבות והספורט על חידוש תמיכתו בפסטיבל באוגוסט 2018.
בשנים 2018–2019 שימש כמנהל התוכן בצוות ההקמה של הפלטפורמה הדיגיטלית הציבורית עבור הקולנוע הישראלי במסגרת סינמטק ירושלים - ארכיון ישראלי לסרטים. במסגרת זו הוביל את פיתוח חזון הפרויקט, אפיון הפלטפורמה ועיצובה בהנחיית יועצים מגופי תוכן עולמיים מובילים, ביניהם נטפליקס ומכון הקולנוע הבריטי.[5] הפלטפורמה הושקה באוגוסט 2020.[6]
באוקטובר 2019 החלה ההפקה של "תל אביב", סרטו הראשון באורך מלא, בהשתתפותם של יותם גוטל, מיטל נר, גל אמיתי, ענת עצמון, נעמה פרייס, אוהד שחר, ניר שטראוס ואחרים.[7] הסרט הוקרן בבכורה בתחרות הישראלית של פסטיבל הסרטים הבינלאומי חיפה בספטמבר 2021, וזכה בפרס סרט הביכורים.[8]
תיאטרוןעריכה
ביוני 2010 ביים בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב את ההצגה "מלכת אמבטיה 1970.2010", חידוש לקברט הסאטירי המיתולוגי של חנוך לוין.
באפריל 2011 ביים בתיאטרון יידישפיל את המונודרמה "סטמפניו - פנטזיה לאהבה ולכינור", עיבוד מוזיקלי של הכנר אלכסנדר פובולוצקי לרומן של שלום עליכם בכיכובה של הלנה ירלובה. ההצגה הוזמנה לייצג את ישראל בפסטיבל תספיס הבינלאומי למונודרמות בקיל שבגרמניה.[9]
באוקטובר 2011 יצר את המופע "פלישתו השנייה של נפוליאון", תיאטרון מסע סאטירי, שהשתתף בתחרות המרכזית של פסטיבל עכו לתיאטרון אחר. המופע נוצר בשיתוף בית הספר לאמנות המשחק של סופי מוסקוביץ', ובהשתתפות בוגריו ותלמידיו.
במאי 2012 יצר את המופע "תיאטרון" במסגרת פסטיבל א-ז'אנר בתיאטרון תמונע, והשתתף בו, לצד מבקר התיאטרון צבי גורן.[10]
במרץ 2014 ביים בתיאטרון תמונע את ההצגה "אפשר לעשות עם זה משהו", לפי מחזהו של עודד ליפשיץ, יצירה פיוטית על זוגיות צעירה בעיר הגדולה. בהצגה השתתפו דן שפירא, מוריה בשארי ליפשיץ, נטע בר רפאל ולאון מורוז.
באוקטובר 2014 יצר בתיאטרון תמונע, יחד עם שמרית מלול, את העבודה הנסיונית "1948", ע"פ ספרו של ההיסטוריון בני מוריס, וגם השתתף בה לצדו של גד קינר.[11] המופע עסק בניסיון לפענח את פשר ההדחקה של אירועי מלחמת העצמאות, והשפעתה על החברה הישראלית.
בספטמבר 2015 העלה באולם נחמני את "הנסיכה האמריקאית (חוזרת)", עיבוד עכשווי למחזה הקלאסי של נסים אלוני, בהשתתפותם של אוהד שחר ובני אלדר.
בינואר 2017 העלה בתיאטרון תמונע את ההצגה "הגולם חי!", קלאסיקה יהודית מאת ה. לייוויק בעיבוד עכשווי, והשתתף בה לצדם של רודיה קוזלובסקי, גד קינר, יעל ניברון ויובל מסקין.
בדצמבר 2018 העלה בתיאטרון הקאמרי קריאה מבוימת של "האם יש מקקים בישראל?", בכורה עולמית למחזה האחרון והגנוז של נסים אלוני, לפי עיבוד שיצר יחד עם דורי פרנס. בהפקה השתתפו דן שפירא, רועי אסף, דנה מיינרט, עזרא דגן, גד קינר, ערן שראל, רות אסרסאי, שירי לוטן, דודו גולן, אבי טרמין, אוהד שחר, רודיה קוזלובסקי, בר פלד ורבקה מיכאלי.
בינואר 2019 מונה למנהל האמנותי של פרס קיפוד הזהב. במסגרת זו יזם והוביל רפורמה מקיפה לקידום תחום תיאטרון הפרינג', שבמסגרתה הוקמה האקדמיה לתיאטרון עצמאי ולפרינג' ונוסד פסטיבל "קיפוד הזהב", שמציג את מיטב הצגות הפרינג' של השנה לקהל הרחב לצד מפגשים עם יוצרים ואירועים מיוחדים.[12] במהלך משבר הקורונה במרץ 2020 יזם והוביל במסגרת תפקידו הקמה של פלטפורמת VOD עבור התיאטרון העצמאי, עם עשרות הצגות הזמינות לצפייה ללא תשלום.
באפריל 2019 ביים בפסטיבל תיאטרונטו את "הסלון של סבתא ורדה", הצגת היחיד של ענת עצמון, שנכתבה על ידי המחזאי דודי אוחנה. ההצגה עוסקת בניצולת שואה בת 95, שמספרת את סיפור חייה לצוות של יד ושם, בעודה מסתירה סוד גדול.[13]
במאי 2021 ביים הפקה עצמאית בימתית מלאה של "האם יש מקקים בישראל?" מאת נסים אלוני בבכורה עולמית, אותה הפיק יחד עם שירי לוטן. ההצגה עלתה בהבימה, התיאטרון שבו נגנזה ההפקה המקורית של אלוני 35 שנה לפני כן. בהצגה השתתפו דן שפירא, רועי אסף, נעמה פרייס, אברהם הורוביץ, גד קינר, ערן שראל, נועה ירקוני, שירי לוטן, דודו גולן, אמיתי קדר, אוהד שחר, דני ברוסובני, בר פלד ואדית אסטרוק. בהצגה שולבו שירים של יוני רכטר, שנכתבו עבור ההפקה המקורית הגנוזה של אלוני ושוחזרו על ידו עבור ההפקה החדשה. ההצגה הייתה מועמדת ל-6 פרסי קיפוד הזהב לתיאטרון עצמאי, כולל הצגת השנה, מחזה (נסים אלוני) ושחקני משנה (אברום הורוביץ, ערן שראל, גד קינר קיסינגר) וזכתה בפרס עיצוב תלבושות (רוני בורשטין).
עתונות, ספרים והוראהעריכה
בשנת 2000 הקים את אתר האינטרנט "תרבות" והתחיל לפרסם במסגרתו ביקורות תיאטרון. בשנת 2007 התחיל לפרסם את ביקורותיו גם במקומון "ידיעות תל אביב" של רשת ידיעות תקשורת. ביוני 2009 עבר לתפקיד מבקר וכתב התיאטרון של השבועון "Time Out תל אביב". באפריל 2014 עבר לתפקיד מבקר התיאטרון של אתר האינטרנט עכבר העיר. באפריל 2017 פרש מכתיבת ביקורת תיאטרון, כדי להתמקד ביצירה.
במקביל, פרסם פרחומובסקי ביקורות קולנוע וספרים באתר "וואלה!", רשימות על ספרי קולנוע במוסף הספרים של "הארץ" וכן מאמרים בכתב העת לקולנוע "סינמטק".
מאז שנת 2011 מלמד תולדות הקולנוע הישראלי בבית הספר הגבוה מנשר לאמנות.
בשנת 2012 היה שותף לעריכת הספר "אברהם הפנר - ספר התסריטים" בהוצאת הספרים כתר, יחד עם עליזה ציגלר, רנן שור, איתן גרין ומאיה הפנר.
בנובמבר 2013 יצא לאור במוסקבה ספרו "תעשיית הקולנוע בישראל - מבנה ומאפיינים" בהוצאת מרכז הקולנוע Pioner. הספר הושק בפתיחת פסטיבל הקולנוע הישראלי במוסקבה ב-13 בנובמבר, במעמד שגרירת ישראל ברוסיה.
בינואר 2019 יצא לאור ספרו "מבוא לאהבה: הסרטים של משה מזרחי" בהוצאת ליריקה, בעריכתה של עליזה ציגלר. הספר כולל שיחות עם במאי הקולנוע זוכה האוסקר משה מזרחי ולצדן ניתוח של סגנונו ויצירותיו. הספר נכתב ביוזמתה של הבמאית מיכל בת-אדם, אלמנתו של מזרחי.
קישורים חיצונייםעריכה
- האתר האישי של מרט פרחומובסקי
- אתר מאגר העדויות של הקולנוע הישראלי, הפרויקט של מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן
- אתר ספר הקולנוע הישראלי, בניהולו והפקתו של מרט פרחומובסקי
- נירית אנדרמן, למדוזות יש שורשים בגבעת חלפון, באתר הארץ, 4 ביולי 2007
- מרט פרחומובסקי, מה, היה כאן קולנוע לפני "בופור"?, באתר הארץ, 27 בפברואר 2008
- דרור עמיר, האנציקלופדיה המצולמת - ריאיון עם מרט פרחומובסקי ואביטל בקרמן, באתר ynet, 30 בינואר 2009
- קטע מהסרט "פעור הפה של חנוך לוין", באתר ynet, 30 בספטמבר 2009
- מיכאל הנדלזלץ, עכבר העיר אונליין, "מלכת אמבטיה" של חנוך לוין אקטואלי גם היום, באתר הארץ, 22 ביוני 2010
- ריאיון עם מרט פרחומובסקי על "פלישתו השנייה של נפוליאון" והפרינג'ידר, אתר הבמה, 9 באוקטובר 2011
- אור סיגולי, עכבר העיר אונליין, פסטיבל חיפה 2012: השוליים עוברים למרכז, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2012
- תמר רותם, המופע "1948": להשתחרר ממלחמת השחרור, באתר הארץ, 1 בפברואר 2015
- נירית אנדרמן, ההפתעות הקטנות שאפשר למצוא באתר המוקדש לקולנוע הישראלי, באתר הארץ, 2 באפריל 2015
- מאיה נחום שחל, נסיכה מודרנית, באתר כלכליסט, 14 באוקטובר 2015
- יאיר רוה, האתר הכי חשוב בתולדות הקולנוע הישראלי, פוסט על אתר "ספר הקולנוע הישראלי", סינמסקופ, 21 בספטמבר 2016
- בן בירון, "קשה לפרוץ לתעשיית הקולנוע הישראלית אם לא בנית מערכת קשרים", באתר מאקו, 29 בנובמבר 2016
- אורי קליין, "מבוא לאהבה": ניסיון לפתור את חוסר ההבנה שממנו סבל הבמאי משה מזרחי, באתר הארץ, 2 ביולי 2019
- חגית גינזבורג, מחזה נשכח של נסים אלוני חיכה בארכיון 35 שנה – עד עכשיו, באתר הארץ, 4 במאי 2021
הערות שולייםעריכה
- ^ הוכרזו זוכי פרס אמנות הקולנוע 2011, באתר אידיבי
- ^ מאיה נחום שחל, סרט אחר, באתר כלכליסט, 31 באוגוסט 2010
- ^ נמרוד צוק, התשובה הישראלית ל-IMDB, באתר כלכליסט, 19 בספטמבר 2016
- ^ אורון שמיר, עכבר העיר, זה הזמן להתעורר: פסטיבל אוטופיה נלחם על חייו, באתר הארץ, 1 באוקטובר 2017
- ^ SOFA Unveils Participants, Experts for Sixth Edition
- ^ הפלטפורמה הדיגיטלית של הקולנוע הישראלי
- ^ עמוד הסרט "תל אביב", באתר ספר הקולנוע הישראלי
- ^ נירית אנדרמן, סרטו של ערן קולירין "ויהי בוקר" הוא הזוכה הגדול בפסטיבל הקולנוע חיפה, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2021
- ^ מרב יודילוביץ', הצגה של היידישפיל תעלה בגרמניה, באתר ynet, 24 באוקטובר 2012
- ^ תיאטרון - צבי גורן ומרט פרחומובסקי, באתר הבמה
- ^ תמר רותם, פסטיבל תמונע, באתר הארץ, 5 באוקטובר 2014
- ^ אורין ויינברג, רפורמה בפרס קיפוד הזהב: תוקם אקדמיה לתיאטרון עצמאי ולפרינג', באתר ynet, 8 ביולי 2019
- ^ איה חיות, ענת עצמון: "אם הבמאי היה מבקש ממני לגלם בת 75 הייתי נעלבת, אבל 95?", באתר הארץ, 14 באפריל 2019