פתיחת התפריט הראשי

פרופ' משה גרון (20 במרץ 192611 בדצמבר 2017) היה רופא וחוקר ישראלי לקרדיולוגיה, פרופסור בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, מחלוצי ענף הקרדיולוגיה בארץ ובעולם. ייסד וניהל במשך 30 שנה את המערך הקרדיולוגי במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה. מורם וחונכם של רבים מהקרדיולוגים הבכירים בישראל. מחקריו ועבודותיו הקליניות זכו להכרה בינלאומית רחבה[1].

משה גרון
משה גרון
משה גרון, 2005
לידה 20 במרץ 1926
בולגריה
פטירה 11 בדצמבר 2017 (בגיל 91)
באר שבע
לאום ישראל
התמחות קרדיולוגיה ובעיקר קרדיולוגיה פולשנית, השפעת רעל העקרב על שריר הלב, טיפול נמרץ לב
תואר פרופסור
פרופ' משה גרון (ראשון מימין) ופרופ' מוריס לוי (שלישי משמאל)

תוכן עניינים

ביוגרפיהעריכה

גרון נולד בסופיה שבבולגריה. עם סיום התיכון בסופיה, החל בלימודי רפואה בשנת 1944 ובשנת 1949 עלה לישראל והצטרף למחזור הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים. שם פגש את בני מחזורו: פרופ' פסקל טיברין - לימים מנהל המחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, את פרופ' מנחם הירש - המייסד והמקים של מכון הרנטגן במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה, את פרופ' יצחק (איזי) ג'רסי ואת פרופ' יוסף (ז'וז'ו) רוזנפלד שלימים היה רופאם של גולדה מאיר וזלמן שזר. רבים מבוגרי המחזור הראשון של בית הספר לרפואה בהדסה היו יוצאי בולגריה.

בתום לימודי הרפואה החל פרופ' גרון את התמחותו ברפואה פנימית בבית החולים הדסה תל אביב והגיע למעמד רופא בכיר במחלקה פנימית א'. הטכנולוגיה הרפואית המסייעת בתקופה זו הייתה דלה. מלבד צילום רנטגן ומעבדה לא היו אמצעי טכנולוגיה נוספים כאמצעי עזר לאבחון, למעט חוש האבחון של הרופא עצמו והמסכת שבידו.

בשנת 1956, מיד עם תום סיום התמחותו ברפואה פנימית, הגיע פרופ' גרון למסקנה שלרפואה פנימית אין כל עתיד אם לא יתפתחו בתחום זה גם תתי מקצוע למיניהם. מצויד במסקנתו זו עזב את הרפואה הפנימית ובשנת 1958 פנה להתמחות בקרדיולוגיה אצל פרופ' נובּל פאולר, בבית הספר לרפואה של סינסינטי, אוהיו שבארצות הברית, שם התמחה עד שנת 1961. בגין הצטיינותו בתחום התמחותו בקרדיולוגיה קיבל מלגה מאגודת הקרדיולוגים של ארצות הברית.

עם סיום ההתמחות בקרדיולוגיה בסינסינטי בשנת 1961, התלבט קשות אודות חזרתו לישראל, מתוך ידיעה כי את אשר למד בתחום התמחותו יתקשה ליישם בארץ, שכן הטכנולוגיה בארץ לא הייתה מפותחת די צורכה בארץ, למעט בשני בתי חולים: בית החולים הדסה עין כרם והמרכז הרפואי ע"ש חיים שיבא - תל השומר. אך למרות זאת חזר לישראל בשנת 1961 והחל לעבוד בתל השומר תחת פרופ' הנרי נויפלד ופרופ' הרי הלר, תוך ידיעה כי עתידו המקצועי בארץ לוט בערפל ורעיון השיבה לארצות הברית לא הרפה ממנו, אך נסיבות משפחתיות הכריעו את הכף ובלחץ המשפחה רעיון החזרה לארצות הברית נמוג.

משה סורוקה, מנכ"ל שירותי בריאות כללית והמייסד של המרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה שלימים ייקרא על שמו, קיבל המלצה מפרופ' הרי הלר, מנהל מחלקה פנימית בתל השומר להציע לפרופ' גרון לעבור לבאר שבע וזאת לאחר שנה אחת של היכרות ועבודה משותפת עמו במכון הלב בתל השומר.

חזרתו לישראלעריכה

עם חזרתו לישראל בשנת 1961, התיישב בבאר שבע ונקלט לעבודה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה - אשר נקרא אז בית החולים המרכזי בנגב - על ידי פרופ' יוסף שטרן. פרופ' שטרן העמיד לרשותו את כל האמצעים הדרושים שהיו אז ותמך בפיתוח התחום החדש, תחום הקרדיולוגיה בבית החולים בפרט, ובנגב בכלל, יחד עם פרופ' מנחם הירש, מנהל מכון הרנטגן דאז. כחודשיים לאחר הגיעו של פרופ' גרון לבית החולים הוא החל לצנתר ונחשב למי שביצע בהצלחה את הצנתור הראשון במדינת ישראל.

פרופ' גרון החל לעסוק בתופעות הקשורות לשריר הלב אצל חולים לאחר עקיצת עקרב[2], וזאת בעצתה של פרופ' וילהלמינה כהן, מנהלת מחלקות ילדים דאז, אשר תוך כדי טיפול בילד בדואי שנעקץ על ידי עקרב צהוב, גילתה שתפקודו הלבבי איננו תקין. תחום זה התפתח ברבות הימים למחקר מעמיק גדול ורחב היקף מן המובילים בעולם, ותוצאותיו אודות השפעות רעל העקרב על תגובת הלב פורסמו בכל העולם.

פרופ' גרון היה הקרדיולוג היחיד במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה מהגעתו לבית החולים בשנת 1963 ועד לשנת 1968 וכקרדיולוג יחיד סיפק את כל השירות הקרדיולוגי, כולל קרדיולוגיה פולשנית.

פיתוח הקרדיולוגיה בנגבעריכה

 
תמונתו של פרופ' גרון בכניסה למכון הלב החדש

בשנת 1968 הגיע לבית החולים המתמחה הראשון והיחיד, ד"ר יוסף אשכנזי מהמרכז הרפואי שערי צדק בירושלים, אך מסיבות שונות עזב את בית החולים לאחר שנה בלבד ובמקומו הגיע ד"ר יהושע גוסרצקי שברבות הימים נמנה עם הרופאים הקרדיולוגים מן הבכירים בבית החולים בפרט ובתחום הקרדיולוגיה בכלל. כבר בשנת 1968 קברניטי בית החולים ופרופ' גרון החלו לבחון הקמת יחידה לטיפול נמרץ לבבי ופיתוח ענף אנגיוגרפיה קורונרית. באותה שנה יצא פרופ' גרון לארצות הברית ולאדינבורו במטרה ללמוד הקמת יחידה לטיפול נמרץ לב. שנתיים מאוחר יותר, בשנת 1970, הוקמה היחידה לטיפול נמרץ לב בסורוקה בניהולו ובראשותו של פרופ' גרון.

במרוצת השנים שמו של פרופ' גרון הלך לפניו וההתמחות בקרדיולוגיה במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה הפכה למשאת נפשם של המבקשים להתמחות בתחום זה. בשנת 1973 הגיעו לסורוקה להתמחות פרופ' איליה אובסישר, פרופ' אנג'ל (אנחל) קנטור ויחד עם ד"ר גוסרצקי ורופא נוסף מנה צוות מכון הלב חמישה רופאים. בשלה זה מכון הלב היה כבר מכון מבוסס אשר העניק שירותי קרדיולוגיה פולשנית וטיפול נמרץ.

לאחר 15 שנות פעילות אינטנסיבית והקמת מכון הלב מן הטובים והמפותחים שבתחום וכן הצבת דור המשך ברמה מקצועית גבוהה, יצא פרופ' גרון בשנת 1978 לשנת שבתון בבית הספר לרפואה בסינסינטי, כפרופ' מן המניין באוניברסיטה, כדי לעסוק במחקר. העבודה הקלינית בנושא רעל עקרבים והשפעתו על שריר הלב וכן נושאים נוספים פורסמו בעולם הרפואה בהיקף רחב[3]. לאורך השנים פרסם מאות מאמרים בכתבי עת מקצועיים בתחומי עבודתו הקלינית ומחקריו.

בתום שנת השבתון שב פרופ' גרון לישראל והמשיך לנהל את מכון הלב על תחומיו וענפיו מחד, ומאידך לקבל מתמחים חדשים ולחנך דור חדש של קרדיולוגים אשר רובם נמנים כיום על בכירים במרכז הרפואי האוניברסיטאי סורוקה בפרט ובבתי חולים אחרים.

פרופ' גרון עבד בשיתוף פעולה עם פרופ' יוסף ברנרד בורמן, פרופ' מוריס לוי, ועם פרופ' ברנרדו וידנה עד לפתיחת מחלקת ניתוחי לב חזה בסורוקה על ידי פרופ' עזאי אפלבום. במהלך השנים שיתף פעולה גם עם פרופ' קלארנס וולטון לילהיי, פרופ' מייקל דבייקי, פרופ' דנטון קולי, ופרופ' מגדי יעקוב, הנחשבים למנתחי הלב הגדולים בכל הזמנים.

עם פרישתו לגמלאות בשנת 1993, הוחלף על ידי תלמידו פרופ' ראובן איליה.

בין מטופליו של פרופ' גרון נמנו גם ביל קלינטון, בוריס ילצין, מיגל דה לה מדריד, ניקולאי ריז'קוב ואחרים.

חייו האישייםעריכה

פרופ' גרון היה נשוי לסופי ואב לשניים. אלי גרון, אחיו, עלה לישראל בשנת 1944 ונמנה עם מייסדי קיבוץ אורים. נפל במלחמת העצמאות בקרב חוליקאת במבצע מוות לפולש.

היה חברם הקרוב של פרופ' מרטין זקס, פרופ' אליהו להמן, חיים תבורי, שופט העליון בדימוס יעקב טירקל, פרופ' חודה גלינוס ואהרון אוזן. נחשב למקורב למוחמד רזא שאה פהלווי אותו ביקר מספר פעמים לפני המהפכה האיראנית.

ב-11 בדצמבר 2017 נפטר גרון בביתו.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משה גרון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה