משה די לאון
הרב משה בן שם טוב די לאון (רמד"ל; כנראה 1240, ה'א' ללוח העברי[1] – ה'ס"ה, 1305) היה מקובל ספרדי שהפיץ לראשונה את ספר הזוהר, החיבור הנפוץ ביותר בתורת הקבלה. חיבור זה יוחס על ידו לתנא רבי שמעון בר יוחאי. טענה זו הייתה בסיס לפולמוס בדורו ובדורות שאחריו, בין הוגים, רבנים וחוקרים שראו ברמד"ל עצמו את מחברו האמיתי של הספר[2], לבין אלו ששללו את האפשרות כי די ליאון חיבר את הזוהר לבדו[3]. החל מהמאה ה-16 התקבל ייחוסו של הזוהר לרשב"י בעולם היהודי וזו התפיסה הנפוצה כיום ביהדות האורתודוקסית, אך מרבית החוקרים כיום סבורים כי הוא נכתב סמוך לפרסומו, על ידי קבוצת כותבים שרמד"ל הוא אחד מהם.
 | |
| פסל של משה די לאון בעיר גוודלחרה בספרד | |
| לידה |
כנראה מחצית המאה ה-13 לאון, כתר קסטיליה |
|---|---|
| פטירה |
1305 ארוואלו (אנ'), כתר קסטיליה  |
| מדינה |
 כתר קסטיליה |
| השקפה דתית |
יהדות |
  | |
חייו
עריכהשנת לידתו, שאינה ידועה בוודאות, הוערכה על ידי גרשום שלום. ככל הנראה נולד בעיר לאון, ומכאן שמו (ייתכן גם שנולד בגוודלחרה והשם בא לו בירושה מאביו). בין השנים ה'מ"ו (1286) ועד ה'נ"ג (1293), חי ופעל בעיר גוודלחרה, הנקראת בכתביו בשמה הערבי "ואד אל-חג'ארה". לאחר מכן עבר לעיר ואיאדוליד, ולאחר מכן לאווילה. הוא נפטר בפתאומיות בארבלו בדרך לביתו.
עדות בודדת עליו בצעירותו מצויה בכתב יד של מורה הנבוכים לרמב"ם שתורגם והועתק בשנת 1264 עבור "המשכיל ר' משה די לאון". מכאן שכבר בגיל 24 קרא ספרי פילוסופיה יהודית, נחשב לרב ומשכיל ידוע ואף היה בעל אמצעים - כיוון שהיה בידו לשלם עבור תרגום והעתקה אישית.
די לאון למד אצל מקובלים נודעים בספרד, כרבי טודרוס בן יוסף אבולעפיה ורבי יוסף ג'יקטיליה, וכתב מספר חיבורים בקבלה. בין חיבוריו נדפסו: "הנפש החכמה", "שקל הקודש", "ספר הרמון", "משכן העדות", "אור זרוע", "שושן עדות", "ספר השם", "עשר ספירות", "יסוד המרכבה", "פירוש הגדה של פסח", "משכיות כסף" ו"שו"ת בענייני קבלה"[4]. חיבורו "תפוחי זהב" לא נמצא.
בהמשך חייו נודע כמגלה ספר הזוהר (שנכתב לדבריו על ידי רבי שמעון בר יוחאי במאה השנייה לספירה), וכמעתיק כתב היד שלו. בנוסף, עשה נפשות בקהילות ספרד ללימוד הספר בקרב חוגי מקובלים.
רמד"ל וספר הזוהר
עריכה
ערך מורחב – חיבור ספר הזוהר
לפי עדותו של החכם הארץ-ישראלי יצחק דמן עכו, שהסתמך על עדות של אשתו של די לאון, (ונדפסה במהדורה ראשונה ואחרונה של 'ספר יוחסין' לרבי אברהם זכות)[5], ספר הזוהר לא "התגלה" על ידי משה די לאון, ולא הועתק על ידו, אלא נכתב "ממוחו ומליבו". וכך אמרה אשת ר' משה, לדברי ר' יצחק דמן עכו:
כה יעשה לי אלוהים וכה יוסיף אם מעולם ספר זה [כלומר ספר קדמון] היה עם אישי, אבל מראשו ולבו מדעתו ושכלו כתב כל מה שכתב. ואומרה לו בראותי אותו כותב מבלעדי דבר לפניו: מדוע תאמר שאתה מעתיק מספר ואתה אין לך ספר רק מראשך אתה כותב, הלא נאה לך לאמר כי משכלך אתה כותב ויותר כבוד יהיה לך. ויען אלי ויאמר: אילו אודיע להם סודי זה שמשכלי אני כותב לא ישגיחו בדברי ולא יתנו בעבורם פרוטה, כי יאמרו כי מלבו הוא בודה אותם, אבל עתה כאשר ישמעו שמתוך ספר הזוהר אשר חיבר רשב"י ברוח הקודש אני מעתיקם, יקנו אותם בדמים יקרים [בכסף רב] כאשר עיניך רואות.
— ישעיה תשבי, משנת הזוהר עמוד 30
עם זאת, מספריו המאוחרים של ר' יצחק ניכר כי בסופו של דבר השתכנע בקדמותו של ספר הזוהר. אין לדעת מה הניע אותו להשתכנע בכך, הואיל והאיגרת בה תיאר את פרטי מסעו לספרד נקטעת בדיוק בשלב שבו עומד ר' יצחק לתאר זאת.
במשך מאות השנים שחלפו צבר הספר קדושה רבה, ובמיוחד לאחר הדפסתו במאה ה-16, כמעט בלא ערעור על מקורו הקדום. עם זאת, רבים מהמלומדים היהודים (ביניהם בולט ר' אליהו דלמדיגו בספרו "בחינת הדת") הסכימו לראות את משה די לאון כמקבץ תעודות נפרדות שונות בהן התפרסם החיבור הקדום. רבי יעקב עמדן בספרו "מטפחת ספרים" (אלטונא תקכ"ח), ערער על קדמותם של חלקים מספר הזוהר כחלק ממאבקו בשבתאות ואף טען כי ייתכן ונתחברו חלקים מהזוהר על ידי רבי משה די לאון או על ידי אדם אחר מבני דורו.
במאה ה-19, עקב הקריאה הביקורתית של ספרי יסוד יהודיים של תנועת ההשכלה היהודית, עלה שוב שמו של די לאון כמחברו המקורי של הספר. ההיסטוריון צבי גרץ, שתיעב את הקבלה, קרא לדי לאון "פטפטן עלוב, זייפן ורמאי חסר מצפון"[6].
ב-1851 פרסם אהרן ילינק מחקר מקורי מדעי ראשון בתולדות הקבלה. במאמר זה השווה ילינק את ספר "הנפש החכמה" של די לאון למאמרים בספר הזוהר, והראה תוך שימוש בבלשנות עברית וארמית כי סביר מאוד שדי לאון כתב את ספר הזוהר כיצירה מקורית. הוא סייג את דבריו וציין כי ייתכן שדי לאון עמד בראש קבוצת כותבים, או שעסק הן בקיבוץ תעודות קדומות שונות והן בכתיבה מקורית[7].
אחד המתנגדים הבולטים למחקר זה היה רבי דוד לוריא, שחיבר חיבור בשם "קדמות ספר הזוהר", בו ניסה להתמודד עם הטענות לפיהן די לאון הוא שחיבר את ספר הזוהר.
גרשום שלום עסק רבות במחקר ספר הזוהר, ובפרט בבירור מחברו המקורי. תוצאות מחקרו הפתיעו אף אותו עצמו, כאשר גילה שכל מאמרי הזוהר טבועים בלשון האופיינית לכתביו של משה די לאון. על אף הסתייגותו הראשונית, קבע לבסוף שלום שלדעתו משה די לאון הוא מחבר יחיד, מקורי ובודד של הספר הקדוש[8]. בעמדה זו הוסיף להחזיק לאורך שנות פעילותו המחקרית ומרבית החוקרים האקדמאיים שבאו בעקבותיו קיבלו את הכרעתו, גם אם בשינויים מסוימים. עם זאת, בשנים האחרונות גברה הביקורת כנגד אבחנתו של גרשום שלום. חוקרי קבלה עכשוויים, כגון יהודה ליבס ורונית מרוז, טוענים כי כתיבת הזוהר נעשתה על ידי קבוצת מקובלים במאות ה-13 וה-14, שכללה גם את רבי משה די לאון, תוך שימוש בטקסטים שהקדומים שבהם היו מהמאה ה-11[9][10].
ספריו של הרב משה די לאון
עריכה- הנפש החכמה, בזיליאה שס"ח, באתר היברובוקס נקרא גם "ספר המשקל". הודפס בידי אבא בומסלא
- ספר שקל הקודש, לונדון 1911
- ספר משכן העדות - מהד' אבישי בר-אשר, לוס אנג'לס תשע"ד
- שושן עדות
- ספר הרימון, מהדורת צילום: Atlanta, Go. Scholars Press, 1988
- אסי פרבר-גינת (מהדירה) ודניאל אברמס (עורך), פירוש המרכבה, מהדורת פקסימיליה לוס אנג’לס : CHERUB PRESS, תשנ"ח 1998
- משכיות כסף
- אור זרוע
כתבי יד
עריכה- ספר השערים, מהדורת צילום, ספריית הבודלינה[11],
- תפוחי זהב (חיבור אבוד)
- ספר פרדס (חיבור אבוד)
ספרים מיוחסים לדי לאון
עריכה- ספר השם[12][13], עוסק בעיקר בפירוש קבלי לעשר הספירות, שמותיהם וכינוייהם. וכן דן בתפילות, בברכות, סוד כוונת שמע ישראל, פרוש סוד הקדיש, ברכת הכהנים וסוד הברכות.
קיימים ממנו גם קטעי סודות המפרשים את טעמי המצוות אשר שרדו במספר כתבי יד, רבי משה כלץ הכניסם בהערותיו לספר המוסר.
ראו גם
עריכהלקריאה נוספת
עריכה- ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א', פרקי המבוא
- גרשום שלום, האם חיבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר, מדעי היהדות חלק א', האוניברסיטה העברית בירושלים - המכון למדעי היהדות, תרפ"ו
- גרשום שלום, שני קונטרסים לר’ משה די-ליאון, קובץ על יד ח' (תשל"ו) 325-384
- גרשום שלום, תעודה חדשה לתולדות ראשית הקבלה, מחקרי קבלה א' (תשנ"ח) 7-38
- רונית מרוז (עורכת), תעודה כא-כב: חידושי זוהר, מחקרים חדשים בספרות הזוהר, הוצאת אוניברסיטת תל אביב
- בועז הוס, כזוהר הרקיע - פרקים בתולדות התקבלות הזוהר ובהבניית ערכו הסמלי, מוסד ביאליק, תשס"ח
קישורים חיצוניים
עריכה
ספר שקל הקודש, באתר ויקיטקסט- משה די לאון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
משה בן שם טוב (1250-1305), די לאון, דף שער בספרייה הלאומית- מרדכי מרגליות (עורך כללי), "משה די לאון", אנציקלופדיה לתולדות גדולי ישראל, תל אביב: י' צ'צ'יק, תש"ו, עמ' 1107-1106, באתר היברובוקס
- יהודה ליבס, שנת פטירתו של ר' משה די ליאון(הקישור אינו פעיל)
- יהודה ליבס, הזוהר של שלום
- ביוגרפיה (בגרמנית)
- זאב גלילי, מי כתב את הזוהר הקדוש ומי כתב את מחזות שקספיר, באתר "היגיון בשיגעון"
הערות שוליים
עריכה- ^ Gershom Scholem, Major Trends In Jewish Mysticism p. 190
- ^ גרשום שלום, זרמים מרכזיים במיסטיקה היהודית, ידיעות אחרונות 2011.
- ^ כיצד נתחבר ספר הזוהר? - יהודה ליבס
- ^ באתר הספרייה הלאומית
- ^ אברהם זכות, ספר יוחסין השלם, ירושלים, תשכ"ג. מאמר ראשון, עמוד 89-88, ושוב בנספח בסוף מאמר ראשון, עמודים 96-95.
- ^ צבי גרץ, דברי ימי ישראל, ירושלים תשל"ב (תרגום שאול פינחס ראבינאוויץ) V י"ב.
- ^ ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א' עמוד 62. מחקרו של ילינק התפרסם בגרמנית: Moses ben Shem Tov de Leon und sein Verhältnis zum Sohar, Leipzig 1851
- ^ הפרסום הראשון שלו בנושא הוא: גרשום שלום, האם חיבר ר' משה די ליאון את ספר הזוהר, מדעי היהדות חלק א', האוניברסיטה העברית בירושלים - המכון למדעי היהדות, תרפ"ו. וראו גם ישעיה תשבי, משנת הזוהר, מוסד ביאליק תשל"א, כרך א', המבוא.
- ^ פרופסור יהודה ליבס, כיצד נתחבר ספר הזוהר? (ארכיון)
- ^ ד"ר רונית מרוז, ד"ר רונית מרוז בריאיון עם דב אלבוים
- ^ קישור לספר במהדורה הדיגיטלית, באתר ספריית הבודלינה, אוקספורד
- ^ ראו: מיכל אורון, ספר השם המיוחס לר' משה די ליאון, הוצאת כרוב, לוס אנג'לס, 2010.
- ^ ראו דיון בשאלה האם די לאון חיבר את החיבור אצל גרשום שלום, האם חבר ר' משה די לאון את ספר השם קרית ספר א עמ' 45-52