פתיחת התפריט הראשי

משטרת אבו גוש

משטרת אבו גוש - המבנה הבריטי (2018)
משטרת אבו גוש - המבנה הבריטי (1948)
מטה חטיבת הראל
המבנה הערבי מדרום למשטרה הערבית
משטרת אבו גוש - מגדל השמירה הדרום מזרחי הכולל חרכי ירי
פתח מקושת בחצר המשטרה
סמל היחידה הבריטית ששהתה בתחנה. מצויר מול הכניסה הראשית

משטרת אבו גוש הוא מתחם הנמצא בשולי היישוב אבו גוש[1] וכולל שני מבנים ששימשו את משטרת המנדט, את כוחות הפלמ"ח ולאחר הקמת המדינה את כוחות הביטחון. המבנים מוגדרים כאתרי מורשת על ידי המועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.

ההיסטוריה של האתרעריכה

בשנת 1912 הקימה משפחה ערבית אמידה מבנה דו קומתי בנקודה אסטרטגית הצופה על הכפר אבו גוש. בחצר המבנה נחפרו בארות מים ונשתלו בוסתני עצי פרי. לאחר מספר שנים הושכר המבנה לקונסול הגרמני שישב בירושלים. ב-1917 (תקופת מלחמת העולם הראשונה), עם כיבוש האזור על ידי צבאו של אדמונד אלנבי, תפס הצבא הבריטי את המבנה ומיקם בו מפקדה בה תוכנן כיבוש ירושלים.

ב-1926 הוקמה בסמוך תחנת משטרה עירונית לשירות תושבי הכפר שעיקרה היה מגדל בן 3 קומות. במהלך המרד הערבי הגדול (1936-1939) פעלו ערביי ישראל נגד השלטון הבריטי ובין השאר תקפו את משטרת אבו גוש (למשל ביוני 1936 וב-21 באוקטובר 1937)[2]. בעקבות ערעור הביטחון הוזמן צ'ארלס טאגארט להציע דרכים לחיזוק המצב הביטחוני. טאגארט המליץ על הקמת תחנות משטרה וחיזוק משטרות קיימות. במסגרת תהליך זה חוזקה, ב-1941, גם משטרת אבו גוש במתכונת מצודות הטגארט דהיינו חצר מוקפת חומה, מגדלי שמירה בשתי פינות המבנה, חרכי ירי ועוד. המגדל שנבנה ב-1926 נכלל בחומה ההקפית (פונה לכביש הראשי). בתקופת המנדט שירתו בתחנה כ-30 שוטרים.

ב-21 באפריל 1948 (כ-3 שבועות לפני סיומו הרשמי של המנדט) החליטו הבריטים לפנות את התחנה. קיימות שתי גרסאות לתהליך העברת הפיקוד על התחנה לידי הפלמ"ח[3][4] :

  • לפי גירסת הפלמ"ח, כוחות מחטיבת הראל נכנסו ללא קרב לתחנה הנטושה.
  • לפי גירסת תושבי אבו גוש מסרו הבריטים את התחנה (על הנשק שבה) למוכתר הכפר ולאנשיו שנכנסו למקום ותפסו עמדות מפתח. במקביל התקרבו למקום כוחות הפלמ"ח על מנת לתפוס את התחנה. מועצת הזקנים של הכפר החליטה להימנע ממאבק על המקום והורתה לאנשי הכפר לפנות את התחנה ולאפשר לכוחות הפלמ"ח להיכנס למקום.

לאחר תפיסת המקום התמקם בתחנה מטה חטיבת הראל וכן היא שימשה למגורי חיילים, כעמדת שמירה, כמחסן לציוד ותחמושת ולמרפאה גדודית. בדצמבר 1948 ירדה חטיבת הראל להילחם בנגב ונטשה את התחנה.

בתום מלחמת העצמאות הוקמה במקום תחנת משטרה ולאחר סגירתה שימש המקום את פיקוד העורף (לשעבר הג"א) כמחנה צבאי וכמחסן למסכות אב"כ. ב-1968 סגר צה"ל את הפעילות במקום והחל דין ודברים בין הרשויות השונות על השימוש הנכון במקום. ב-2001 הניח האלוף גבי אופיר אבן פינה למרכז לחקר ותיעוד אסונות לאומיים[5] (תוכנית שלא התממשה). ב-2006 הודיע משרד הביטחון על כוונתו לשפץ את המקום ולהפוך אותו לבסיס לפלוגת משמר הגבול ואף החל בעבודות במקום. התנגדות ראשי אבו גוש וארגונים אחרים עצרה את יישום התוכנית.

נכון ל-2018 ישנה מחלוקת בין גופים שונים על אופן השימוש באתר ובינתיים המקום נטוש ופרוץ לכל רוח וסובל משוד של תכולתו, מוונדליזם ומהשלכת אשפה ופסולת בניין שמאיימת לקבור חלק מהתחנה[6]. בחזית המבנה מספר שלטי מתכת המספרים את סיפורו של המקום בתקופת הפלמ"ח.

הארכיטקטורה של המקוםעריכה

המבנה הבסיסי של התחנה המחוזקת דומה לשאר התחנות שנבנו במתכונת מצודות טגארט דהיינו:

  • חצר מוקפת חומה שבפינותיה המנוגדות מגדלי שמירה.
  • חרכי ירי ממוגנים בפלטות מתכת.
  • מיכל מים בראש המגדל הראשי
  • אורוות לסוסים המצוידות בטבעות אזיקה ובריצפה מחורצת למניעת החלקה.

בניגוד לבניה הסטנדרטית והפונקציונלית של תחנות אחרות השקיעו הבריטים בארכיטקטורה ובאיבזור התחנה. דבר זה בא לידי ביטוי באלמנטים כמו קשתות לפתחים, דלתות מסוגננות, מרזבים מעוצבים, ידיות פליז לדלתות, מדרגות רחבות, מעקות מעוצבות ועוד.

מותו של דוד מרכוסעריכה

דוד מרכוס היה קולונל יהודי בצבא ארצות הברית שהגיע לארץ ישראל במלחמת העצמאות במסגרת מח"ל על מנת לסייע לצה"ל. עם תפיסת משטרת אבו גוש הוקם במקום המטה שלו. ב-11 ביוני 1948 יצא מהמשטרה והתריע על כך לשומר אולם בגלל שינוי המשמרת לא עברה הידיעה הלאה. במהלך הסיור עלה מרכוס מהואדי המערבי ליד הכנסייה העליונה ונורה למוות על ידי שומר שלא היה מודע להימצאותו בשטח[7].

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא משטרת אבו גוש בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ המשטרה ממוקמת על כביש מספר 425 (כביש השלום)
  2. ^ פרטי ההתקפה על קרית ענבים, דבר, 26 ביוני 1936
  3. ^ משטרת אבו גוש בידי ההגנה, הבוקר, 22 באפריל 1948
  4. ^ חיל ה"הגנה" כבש את משטרת אבו גוש בדרך לירושלים, על המשמר, 22 באפריל 1948
  5. ^ הונחה אבן פינה למרכז לחקר ותיעוד אסונות לאומיים באבו גוש, ערוץ 7, 13 באוגוסט 2001
  6. ^ רועי ינובסקי, "ביזה והרס": אתר מורשת נהרס והפך מזבלה, באתר ynet, 21 בספטמבר 2015
  7. ^ דן חמיצר וראובן פדהצור כתבת תחקיר בעיתון 'מוניטין' 1983.