משתמש:מאגמה/המצור על מצדה
המצור על מצדה שהיה אחד האירועים האחרונים במרד הגדול, התרחש בין השנים 73-74 לספירה במצדה במדבר יהודה. במצור צרו הרומיים על הסיקריים בהנהגת אלעזר בן יאיר שהתבצרו במצדה.
המצור מוכר בהיסטוריה באמצעות מקור יחיד -כתביו של יוספוס פלביוס,[1] מנהיג מורדים יהודי שנתפס על ידי הרומאים, עבר לצד הרומאי והפך להיסטוריון. על פי יוספוס המצור הארוך שצרו כוחות האימפריה הרומית על מצדה הביא להתאבדות המונית של המורדים הסיקריים ומשפחות יהודיות שישבו במבצר מצדה.
רקע כללי עריכה
מצדה הינה פסגה מבוצרת בהר שולחן, גבוה, מבודד ובעל מראה בלתי חדיר. למצדה היה ניתן להגיע רק במסלול יחיד צר מאוד. מסלול זה נקרא "ציר הנחש" על שם פיתוליו.
יוספוס פלביוס, יהודי שנולד וגדל בירושלים, הוא ההיסטוריון היחיד שדווח דיווח מפורט על המרד הגדול והיחיד שתיעד את מה שקרה במצדה. פלביוס נשבה במהלך המצור על יודפת, שוחרר על ידי אספסיאנוס והפך להיסטוריון. יוספוס כתב על המערכה הרומית במצדה. ככל הנראה ביסס את כתביו על עדויות של המפקדים הרומאים.[2]
על פי יוספוס, מצדה נבנתה לראשונה על ידי החשמונאים. בין השנים 37 עד 31 לפנה"ס ביצר הורדוס את מצדה כמקום מפלט עבורו במקרה של מרד. בשנת 66 לספירה, בתחילת המרד הגדול, התגברה קבוצה של קיצונים יהודים בשם ה"סיקריים" על חיל המצב הרומי במצדה והתיישבה שם. מפקד הסיקריים במצדה היה אלעזר בן יאיר. בשנת 70 לספירה הצטרפו אליהם סיקריים נוספים ובני משפחותיהם שגורשו מירושלים על ידי האוכלוסייה היהודית שעמה היו מסוכסכים. זמן קצר לאחר מכן, לאחר המצור על ירושלים והרס בית המקדש השני, נמלטו סיקריים נוספים ומשפחות יהודיות מירושלים והתיישבו על פסגת ההר, ששימש כמפלט ובסיס לפשיטה על האזור שמסביב.[3][4] על פי הפרשנויות המודרניות של יוספוס, הסיקריים היו קבוצת קיצונים של הקנאים ולחמו גם ברומאים אך גם בקבוצות יהודיות אחרות.[5] הקנאים, בניגוד לסיקריים, נשאו בנטל העיקרי של המרד והתנגדו לשלטון הרומי ביהודה.
על פי יוספוס, בפסח פשטו הסיקריים על עין גדי, יישוב יהודי סמוך, והרגו 700 מתושביו.[6][7][8]
הארכיאולוגיה מצביעה על כך שהסיקריים שינו חלק מהמבנים במצדה, בהם מבנה ששונה בכדי לשמש כבית כנסת ופונה לירושלים (יכול להיות שהיה בית כנסת מלכתחילה). במבצר לא היו מקווה או ספסלים כפי שנמצאו בבתי כנסת מוקדמים אחרים.[9] מבנה זה הינו אחד מבתי הכנסת העתיקים בישראל. שרידים של שני מקוואות נמצאו במקומות אחרים במצדה.
הנרטיב של יוספוס עריכה
בשנת 72 לספירה, הנציב הרומי של יהודה, פלביוס סילבה, הוביל הלגיון הרומי ה10 X Fretensis ומספר יחידות עזר שבוי מלחמה היהודית, בהיקף של כ 15,000 גברים ונשים (מתוכם כ 8000 עד 9000 היו לוחמים [10]) להטיל מצור על 960 האנשים שהתבצרו במצדה. הלגיון הרומי הקיף את מצדה ובנה מחסום היקפי, לפני תחילת הבנייה של רמפת מצור על השלוחות המערביות של מצדה, בבניית מערך המצור הוזזו אלפי טונות של אבנים ואדמה.
יוספוס לא מתעד ניסיונות של הסיקריים לתקוף נגד הצרים במהלך תהליך הקמת המצור, בשונה מדיווחיו על מצורים אחרים במרד.
הרמפה הושלמה באביב 73, לאחר חודשיים-שלושה של מצור. נבנה מגדל מצור ענק עם איל חבטות והועבר בעמל רב במעלה הרמפה המושלמת, בעוד הרומאים תקפו את החומה והורידו "מטח של לפידים בוערים כנגד ... קיר עץ ", המאפשר לרומאים לפרוץ סופית את חומת המצודה ב- 16 באפריל 73 לספירה. [11] [12] אולם כאשר הרומאים נכנסו למבצר הם מצאו שהיא "מצודת מוות". המורדים היהודים הקימו את כל הבניינים אך מחסני המזון בוערים והרגו זה את זה והכריזו "על מוות מפואר. ... שעדיף על חיי לשמצה. "
לדברי יוספוס, "היהודים קיוו שכל העם שחי מעבר לפרת יצטרף יחד איתם כדי להעלות מרד", אך בסופו של דבר רק 960 קנאים יהודים לחמו בצבא הרומי במצדה. הקנאים נלכדו במצדה בלי יכולת לברוח, יוספוס מספר שהקנאים האמינו "שזה [היה] על ידי רצון האל, ועל פי הצורך, והם [אמורים] למות." לדברי ויליאם ויסון, המתרגם של יוספוס, שתי נשים ששרדו את ההתאבדות כשהתחבאו בתוך בור יחד עם חמישה ילדים, חזרו על קריאותיו של אלעזר בן יאיר לחסידיו, לפני ההתאבדות ההמונית.
מכיוון שהיהדות אוסרת על התאבדות, המגינים ערכו הגרלה והרגו זה את זה, עד האחרון,שלקח את חייו בפועל. יוספוס אומר כי אלעזר הורה לאנשיו להשמיד הכל למעט מצרכי המזון כדי להראות שלמגינים הייתה יכולת להתקיים, ובחרו במוות על פני עבדות.
פרשנויות היסטוריות עריכה
לדברי שי כהן, הארכיאולוגיה מראה כי דיווחו של יוספוס "לא שלם ולא מדויק". יוספוס כותב על ארמון אחד, ארכיאולוגיה חושפת שניים, תיאורו של הארמון הצפוני מכיל כמה אי דיוקים, והוא נותןמידות מוגזמות לגובה הקירות והמגדלים. דיווחו של יוספוס סותר את "השלדים במערה, והשריפות הנפרדות הרבות". [13]
לדברי קנת אטקינסון, אין "עדויות ארכיאולוגיות לכך שמגיני מצדה התאבדו המונית".[14]
לדברי הארכיאולוג אריק ה. קלין, הנרטיב של יוספוס אינו אפשרי מכיוון שהרומאים היו לוחצים מיד על היתרון שלהם, ולא משאירים זמן לנאום של אלעזר או להתאבדויות המוניות. במקום זאת, מציע שהמגינים נטבחו על ידי הרומאים.[15]
עוד נושא שמעורר שאלות הוא שמקרה זה אינו מוזכר בספרות חז"ל
מורשת עריכה
המצור על מצדה נתפס בישראל המודרנית כ"סמל לגבורה יהודית". מצדה הפכה לסמל ל'עמדה אחרונה 'הרואית עבור מדינת ישראל ומילאה תפקיד מרכזי עבור ישראל בגיבוש הזהות הלאומית. בעיני ישראל זה סימל את אומץ ליבם של לוחמי מצדה, את העוצמה שגילו כאשר הצליחו להחזיק את מצדה כמעט שלוש שנים, ואת בחירתם במוות על פני העבדות במאבקם כנגד אימפריה אגרסיבית. מצדה הפכה להיות "מרחב ההופעות של המורשת הלאומית", אתר הטקסים הצבאיים. פאלוטאי מצהיר כיצד מצדה.
האתר משך אנשים מכל רחבי העולם לסייע באיתור שרידי המבצר והקרב שהתרחש שם.
כמו כן ניתוח חוזר של תמונות הממצאים הארכאולוגיים של יגאל ידין הארכיאולוג הישראלי שחפר לראשונה את מצדה מראה כי ניתן לפרש את ערמת העפר המסודרת לפי שכבות מחוץ למגדל הצפוני - מגדל פנימי יותר בתוך ביצורי מצדה - כסוללת עפר שנבנתה על ידי הרומאים, דבר שיכול להעיד על המשך הלוחמה של הקנאים עד טיפת הדם האחרונה, מה שאילץ את הרומאים לבנות סוללת עפר נוספת.
החוקרים מטילים ספק גם בממצאיו של יגאל ידין. ארכיאולוגים אחרים בחנו את ממצאי ידין ומצאו כמה פערים. במהלך חפירות ידין הוא מצא שלוש גופות שלטענתו היו קנאים יהודים. האנתרופולוג ג'ו זיאס והמומחה לזיהוי פלילי עזריאל גורסקי טוענים כי הגופות היו למעשה שלוש רומיות שנלקחו כבנות ערובה על ידי קנאים יהודים.
ראה גם עריכה
הפניות עריכה
לקריאה נוספת עריכה
- Grant, Michael (1984). The Jews in the Roman World. New York: Scribner. ISBN 978-0-684-13340-9.
- Pearlman, Moshe (1967). The Zealots of Masada: Story of a Dig. New York: Scribner. OCLC 2019849.
- Yadin, Yigael (1966). Masada; Herod's fortress and the Zealot's last stand. New York: Random House. OCLC 1175632.
- אהוד נצר, ארכיון המורדים במצדה, כתב העת לחקר ישראל, כרך א'. 54, מס' 2 (2004), עמ' 218–229
- בארי שוורץ, יעל זרובבל, ברניס מ' ברנט, ג'ורג' שטיינר, ההחלמה של מצדה: מחקר בזיכרון קולקטיבי, הרבעון הסוציולוגי, כרך ג'. 27, מס' 2 (קיץ, 1986), עמ' 147–164
קטגוריה:התאבדויות המוניות קטגוריה:74 קטגוריה:73
- ^ The Myth of Masada: How Reliable Was Josephus, Anyway?: "The only source we have for the story of Masada, and numerous other reported events from the time, is the Jewish historian Flavius Josephus, author of the book “The Jewish War”."
- ^ Stiebel, Guy D. "Masada" Encyclopaedia Judaica Ed. Michael Berenbaum and Fred Skolnik. 2nd ed.
- ^ Sheppard, Si. The Jewish Revolt. p. 82. ISBN 978-1-78096-183-5.
- ^ "Masada Desert Fortress – Jewish Virtual Library". נבדק ב-17 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Ben-Yehuda, Nachman.
- ^ The Wars of the Jews, or History of the Destruction of Jerusalem, by Flavius Josephus, translated by William Whiston, Project Gutenberg, Book IV, Chapter 7, Paragraph 2.
- ^ Flavius Josephus, De bello Judaico libri vii, B. Niese, Ed. J. BJ 4.7.2
- ^ Ancient battle divides Israel as Masada 'myth' unravels; Was the siege really so heroic, asks Patrick Cockburn in Jerusalem, The Independent, 30 March 1997
- ^ Kloppenborg, John (1996). Voluntary Associations in the Graeco-Roman World. London: Routledge. p. 101. ISBN 0-415-13593-1.
- ^ SI Shepprd (2013). The Jewish Revolt AD 66–74. p. 83. ISBN 978-1-78096-183-5.
- ^ "Masada". נבדק ב-17 בדצמבר 2014.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ Campbell, Duncan B. (2010). "Capturing a desert fortress: Flavius Silva and the siege of Masada". Ancient Warfare. 4 (2): 28–35.
- ^ Shaye J.D. Cohen (2010). The significance of Yavneh and other essays in Jewish Hellenism. p. 143. ISBN 9783161503757.
- ^ Zuleika Rodgers, ed. (2007). Making History: Josephus And Historical Method. BRILL. p. 397.
- ^ Cline, Eric H. (20 בפברואר 2017). "Decoding the ancient tale of mass suicide in the Judaean desert". Aeon (באנגלית). נבדק ב-11 בפברואר 2020.
{{cite news}}: (עזרה)