ויקיפדיה

דידייה ראציראקה

(הופנה מהדף משתמש:Crocodile2020/טיוטה/דידייה ראטסיראקה)

דידייה איניאס ראציראקה (בצרפתית: Didier Ratsiraka; ‏4 בנובמבר 1936 - 28 במרץ 2021) היה פוליטיקאי וקצין ים מלגשי. הוא כיהן בתפקיד נשיא מדגסקר בין השנים 1975 ל-1993 ובין 1997 ל-2002. ראציראקה מונה לראשונה לתפקיד נשיא מדגסקר בשנת 1975 על ידי ההנהגה הצבאית ולאחר מכן הוא נבחר שוב פעמיים בבחירות בשנים 1982 וב-1989. הוא הפסיד לאלבר זאפי (אנ') בבחירות 1992, וחזר לתפקיד הנשיא לאחר שניצח בבחירות 1997. לאחר בחירות 2001, הוא ויריבו מארק רבולומננה ניהלו עימות ממושך לאחר שהאחרון סירב להשתתף בבחירות חוזרות.

דידייה ראציראקה
Didier Ratsiraka
צילום משנת 1997
צילום משנת 1997
צילום משנת 1997
לידה 4 בנובמבר 1936
וטומאנדרי
פטירה 28 במרץ 2021 (בגיל 84)
אנטננריבו, מדגסקר עריכת הנתון בוויקינתונים
שם מלא דידייה איניאס ראציראקה
מדינה מדגסקרמדגסקר מדגסקר
מקום קבורה במאוזוליאום אמבוהיטסיינה שבאנטננריבו
השכלה בוגר האוניברסיטה מטעם האקדמיה הצבאי הצרפתית
עיסוק פוליטיקאי, נשיא מדגסקר נבחר 2 פעמים
מפלגה AREMA
בת זוג סלין
שר החוץ של מדגסקר תחת הנשיא גבריאל רמננצואה
1972 – 15 ביולי 1975
(כ־3 שנים)
נשיא מדגסקר השלישי
15 ביוני 1975 – 27 במרץ 1993
(17 שנים)
→ גבריאל רמננצואה
אלבר זאפי ←
נשיא מדגסקר בפעם השנייה
9 בפברואר 1997 – 5 ביולי 2002
(5 שנים ו־20 שבועות)
→ אלבר זאפי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו עריכה

דידייה ראציראקה נולד בוטומנדרי (צר'), שבמחוז אטסינאנה (אנ'), שבמדגסקר הצרפתית, ב-4 בנובמבר 1936. [1][2] אביו, אלבר ראציראקה, היה חבר במפלגת עניי מדגסקר - (מפלגת PADESM (אנ')) Parti des déshérités de Madagascar במחוז מורמאנגה ופקיד מלגשי בממשל הקולוניאלי הצרפתי.[2]

ראציראקה למד ב- Lycée Henri-IV, בית ספר תיכון ציבורי חשוב בפריז.[2] בשנת 1962, הוא סיים את לימודיו באקדמיה הימית הצרפתית, כקצין ים בעל תואר בוגר האוניברסיטה,[2] חזר למדגסקר, שם החל את דרכו בדרגת סמל ימי בבסיס הצי הצבאי הצרפתי בדייגו-סוארס.[2] (לאחר עצמאות מדגסקר שם העיר שונה לאנצירננה).

הרפובליקה השנייה עריכה

לאחר שירותו הצבאי ראציראקה שימש כנספח צבאי בשגרירות מדגסקר בפריז, לפני שמונה לשר החוץ של ממשלת המעבר של הנשיא גבריאל רמננצואה (אנ') (הנשיא השני של מדגסקר שכיהן בין השנים 1972 עד 1975).[3][4] כשר החוץ, ראציראקה ניהל משא ומתן מחדש על הסכמי שיתוף הפעולה הצרפתיים-מלגשיים, שנחתמו במקור ב-1960.[4] הוא גם פיקח על יציאתה של מדגסקר מאזור המטבע פרנק CFA ב-1972.[4]

ב-15 ביוני 1975, הוא מונה לראש המדינה, כנשיא המועצה המהפכנית העליונה, על ידי ההנהגה הצבאית. [5][6] הוא היה ידוע בכינוי ה"אדמירל האדום" וגם בכינוי "דבה", מילה מלגשית שתרגומה "האיש הגדול".[7] במשאל עם שנערך ב-21 בדצמבר 1975 הוא החל בהקמת מערכת סוציאליסטית, במסגרת אמנת המהפכה הסוציאליסטית של מדגסקר, שאושרה במשאל והביאה להקמת הרפובליקה השנייה של מדגסקר (אנ');[6][8] במסגרת המשאל, ראציראקה נבחר גם לתפקיד נשיא מדגסקר לתקופת כהונה של שבע שנים, במשאל הוא זכה לגיבוי של 95% מהמצביעים על פי התוצאות הרשמיות של המשאל.[8] המפלגה הפוליטית ארמה (אנ') AREMA (המפלגה המהפכנית המלגשית) נוסדה ב-1976 וראציראקה מונה למזכ"ל שלה; מפלגת AREMA יחד עם חמש מפלגות אחרות, הקימה את הברית הפוליטית שנקראת (FNDR). כל הפוליטיקאים נדרשו להיות חברים ב-FNDR; ארמה הייתה המפלגה הדומיננטית על פי תוצאות הבחירות.[8]

בהמלצת קרן המטבע הבינלאומית, בעיצומו של מצב כלכלי ירוד במדסקר, ראציראקה נטש את המדיניות הסוציאליסטית שהייתה עד אז ויישם רפורמות כלכליות שהומלצו על ידי הקרן. בשנת 1982 הוא נבחר מחדש לנשיא בבחירת 80% מקולות המצביעים, כך גם בשנת 1989 בבחירת 63% מקולות המצביעים. האופוזיציה מחתה כנגד הבחירות בשנת 1989 בטענה שהן זויפו, דבר שעורר מהומות אלימות במדינה ולפחות 75 בני אדם נהרגו במהומות האלימות.[8] בשנת 1991 בהמשך למהומות האלימות, ראציראקה התמודד עם התנגדות עזה לשלטונו. ב-10 באוגוסט 1991, עשרות אלפי אנשים עלו על ארמון הנשיאות[8][9] וכתוצאה מכך נהרגו כ-11 בני אדם, על פי דיווחי הממשלה, דיווחים אחרים העלו את מספר ההרוגים.[9] התקרית ערערה קשות את מעמדו הרעוע ממילא של ראציראקה. ב-31 באוקטובר הוא חתם על אמנה שנקראה, אמנת פנורמה, שעל פיה הוקמה ממשלת מעבר ששללה ממנו את רוב סמכויותיו;[6] למרות שהוא נשאר הנשיא, מנהיג האופוזיציה אלבר זאפי (אנ') הפך לראש הרשות העליונה שהוקמה. [10]

הבחירות בשנות ה-90 והנשיאות שנייה עריכה

בנובמבר 1992, ראציראקה התמודד בבחירות הרב-מפלגתיות לנשיאות, הוא הגיע למקום השני אחרי זפי בסיבוב הראשון. בסיבוב השני, שנערך בפברואר 1993, ראציראקה הפסיד לזאפי, כשהשיג רק כשליש מהקולות[11] ועזב את תפקידו כנשיא ב-27 במרץ 1993.[6] זאפי הודח על ידי האספה הלאומית של מדגסקר ב-1996,[6][12] וראציראקה, שהיה בגלות בצרפת,[12][13] חזר לפוליטיקה במדסקר בסוף 1996 והשתתף בבחירות לנשיאות באותה שנה כמועמד של מפלגת AREMA. בסיבוב הראשון הוא הגיע למקום הראשון, עם 36.6% מהקולות,[11][13] והקדים את שלושת מתנגדיו העיקריים: זפי, הריזו רזאפימהאלאו וראש הממשלה/ממלא מקום הנשיא נורברט רצירהוננה (אנ').[6][11] בסיבוב השני הוא ניצח במעט את זפי עם 50.7% מהקולות[11][12] ונכנס שוב לתפקיד הנשיא ב-9 בפברואר 1997. [14]

חברי האופוזיציה, כולל זפי, ניסו ללא הצלחה להדיח את ראציראקה בפברואר 1998, והאשימו אותו בהפרת החוקה באמצעות ביזור רפורמות שיגדילו את הכוח שלו על חשבון הכוח של האספה הלאומית של מדגסקר. בקשת ההדחה כללה גם האשמה שהוא נתן עדות שקר, נפוטיזם ואי-פעולה כבורר עליון בסכסוכים, בנוסף עסק ניסיון ההדחה בציון מצבו הבריאותי. בהצבעה באספה הלאומית ב-4 בפברואר 1998 הצביעו 60 צירים בעד הצעת ההדחה, הרבה פחות מה-92 הנדרשים.[13] [15]

ב-15 במרץ 1998 נערך משאל עם חוקתי שאושר ברוב דחוק של הבוחרים; הדבר הביא להגדלה משמעותית של סמכויות הנשיא, ואפשר לראציראקה לפזר את האספה הלאומית ולמנות את ראש הממשלה והממשלה ללא הסכמת האספה הלאומית. המשאל גם העניק אוטונונמיה, למחוזות מדגסקר.[6][11][13]

בחירות 2001 עריכה

ראציראקה הודיע ב-26 ביוני 2001 כי הוא יהיה מועמד בבחירות לנשיאות שיתקיימו בדצמבר אותה שנה.[16] בבחירות אלה הוא הגיע רק למקום השני; על פי הודעת הממשלה, מארק רבלומננה זכה במקום הראשון עם 46% מהקולות, בעוד ראסיראקה זכה רק ב־40% מהקולות. מכיוון שלפי התוצאות הרשמיות, אף מועמד לא זכה ברוב, היה אמור להתקיים סיבוב שני, אך בשל מחלוקות על הבחירות, הסיבוב השני מעולם לא נערך. מארק ראוואלומנאנה, טען שזכה בלמעלה מ-50% מהקולות, מספיק כדי לזכות בנשיאות בסיבוב אחד. ב-22 בפברואר 2002, ראוואלומנאנה הושבע לנשיא על ידי תומכיו ושתי הממשלות של ראציראקה ושל ראוואלומנאנה נלחמו על השליטה במדינה. עד סוף פברואר 2002, לממשלת ראוואלומנאנה הייתה שליטה על הבירה, שהייתה תמיד הבסיס שלו, אך ממשלת ראציראקה שמרה במידה רבה על השליטה על המחוזות והתבססה בעיר טומאסינה, שהייתה בסיס התמיכה העיקרי שלה. עם זאת, בתוך חודשים ספורים ממשלת ראוואלומנאנה עלתה על העליונה במאבק. באמצע יוני 2002, ראציראקה נסע לצרפת, מה שגרם לרבים להאמין שהוא ברח לגלות דבר שהוריד את המורל של תומכיו, אף על פי שראציראקה אמר שהוא יחזור.[16] [17] הוא אמנם חזר למדגסקר לאחר יותר משבוע, [18] אך מעמדו המשיך להיחלש מבחינה צבאית.[16] ב-5 ביולי 2002, ראציראקה נמלט מטואמסינה, בטיסה לאיי סיישל הסמוכים [19] וכעבור יומיים הגיע לצרפת. [20]

בגלות עריכה

ב-6 באוגוסט 2003, ראציראקה הואשם בגניבה של כשמונה מיליון דולרים מכספי ציבור, מסניף הבנק המרכזי, שבטואמסינה, בחודש יוני 2002, רגע לפני שיצא לגלות בצרפת. ראציראקה נידון לעשר שנות עבודת פרך במדגסקר, במשפט שנערך שלא בנוכחותו, [21] מכיוון שהוא חי באותו זמן בצרפת. [22][23] עורך הדין שמונה לראציראקה על ידי בית המשפט, קיבל את פסק הדין וגזר הדין והצהיר שהם "הוגנים" והוא לא יערער עליהם.[23]

ב-4 באוגוסט 2009, ראציראקה נפגש עם אנדרי רג'ואלינה ראש "הרשות העליונה הזמנית של מדגסקר", כמו גם עם ראוואלומנאנה (שבעצמו הודח ונאלץ לגלות) ועם נשיא הרפובליקה המלגשית לשעבר אלבר זאפי, בשיחות אודות המשבר הפוליטי במדסקר, בתיווך של נשיא מוזמביק לשעבר ז'ואקים שיסאנו. מפגש המנהיגים התקיים במפוטו בירת מוזמביק. בעיית החנינה של ראציראקה, הקשורה לגזר הדין שמנע ממנו לחזור למדגסקר, נפתרה בשיחות. [24] [25] [26] [27] [28] [29]

חזרה מהגלות ומהמוות עריכה

ב-24 בנובמבר 2011, ראציראקה חזר מהגלות בצרפת, מהלך שהתקבל בברכה על ידי ממשלת רג'ואלינה וכן על ידי הנשיאים לשעבר (והמתנגדים לשעבר של ראציראקה ) ראוואלומנאנה וזפי. [30] ראציראקה קרא לפתור את המשבר הפוליטי במדסקר, באמצעות שיחות ישירות בין כל ארבעת המנהיגים הפוליטיים, שיחות שאמורות לשלב גם מפלגות אחרות וקבוצות בחברה האזרחית לדבריו. [31]

בגלות בפריז, ראציראקה כתב ספר יחד עם Cécile Lavrard-Meyer, מרצה במכון למדע המדינה - Sciences Po בפריז, שיצא לאור בהוצאת Éditions Karthala ביולי 2015. [32]

ב-22 במרץ 2021, לדברי קרובי משפחה, ראסיראקה ואשתו סלין, אושפזו ביחד בבית החולים הצבאי Soavinandriana (CENHOSOA) באנטננריבו, לצורך טיפול ב"שפעת - small flu".[33][34] ראסיראקה נמצא שלילי בבדיקת PCR לאבחון נגיף הקורונה COVID-19, על פי קרובי משפחה שצוטטו על ידי המגזין Jeune Afrique.[34] מספר ימים לאחר מכן, ראסיראקה מת מדום לב בבית החולים CENHOSOA בשעות הבוקר המוקדמות של 28 במרץ 2021, בגיל 84.[34] [35]

ב-29 במרץ 2021, ראסיראקה נקבר במאוזוליאום אמבוהיטסיינה ( Mausolée d'Ambohitsaina ) באנטננריבו.[36] הנשיא אנדרי רג'ואלינה הכריז על 29 במרץ 2021 כיום אבל לאומי.[36]

משפחה עריכה

בשנת 1964, ראציראקה נישא לסלין ולונג'רה בטקס חתונה קתולי.[3][37] לזוג נולדו ארבעה ילדים.[3]

אחיינו של ראציראקה, רולנד ראציראקה, שהוא גם פוליטיקאי, הפך לראש עיריית טומאסינה והתמודד ללא הצלחה בבחירות לנשיאות 2006. בבחירות אלה הוא הגיע רק למקום השלישי.[38]

ראו גם עריכה

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא דידייה ראציראקה בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ Didier Ratsiraka. Décès, ce matin du 28 mars 2021, d’un patriote à sa manière, www.madagate.org
  2. ^ 1 2 3 4 5 "Didier Ratsiraka, héraut de la souveraineté malgache, est décédé". Le Monde.fr (בצרפתית). 2021-03-31. נבדק ב-2023-08-09.
  3. ^ 1 2 3 Ramambazafy, Jeannot (28 במרץ 2021). "Didier Ratsiraka. Décès, ce matin du 28 mars 2021, d'un patriote à sa manière". Madagate.com. ארכיון מ-28 במרץ 2021. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  4. ^ 1 2 3 Rasoloarison, Jeannot (2021-03-31). "Didier Ratsiraka, héraut de la souveraineté malgache, est décédé". Le Monde. ארכיון מ-31 במרץ 2021. נבדק ב-2021-04-02. {{cite news}}: (עזרה)
  5. ^ "Independence, the First Republic, and the Military Transition, 1960–75", U.S. Country Studies, Madagascar.
  6. ^ 1 2 3 4 5 6 7 Richard R. Marcus, "POLITICAL CHANGE IN MADAGASCAR: POPULIST DEMOCRACY OR NEOPATRIMONIALISM BY ANOTHER NAME?" (אורכב 08.05.2013 בארכיון Wayback Machine), Institute for Security Studies, Occasional Paper 89, August 2004.
  7. ^ Iloniaina, Alain (27 באפריל 2013). "Former Madagascar president Ratsiraka to contest July election". Reuters News. נבדק ב-5 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  8. ^ 1 2 3 4 5 "The Second Republic, 1975–92", U.S. Country Studies, Madagascar.
  9. ^ 1 2 "Deaths in Madagascar Unrest Put at 51", The New York Times, 13 August 1991.
  10. ^ "Madagascar's Leader Agrees To Work for New Elections", The New York Times, 3 November 1991.
  11. ^ 1 2 3 4 5 Elections in Madagascar, African Elections Database.
  12. ^ 1 2 3 Gemma Pitcher and Patricia C. Wright, Madagascar and Comoros (2004), Lonely Planet, page 27.
  13. ^ 1 2 3 4 Philip M. Allen, "Impeachment as Parliamentary Coup d'Etat", in Checking Executive Power: Presidential Impeachment in Comparative Perspective (2003), ed. Jody C. Baumgartner, Naoko Kada, pages 91–92.
  14. ^ "Ratsiraka sworn in as Madagascar's new president", Television Malagasy (Antananarivo), 9 February 1997.
  15. ^ "Feb 1998 – Refusal of National Assembly to impeach President", Keesing's Record of World Events, Volume 44, February 1998 Madagascar, Page 42051.
  16. ^ 1 2 3 "Madagascar: Stumbling at the first hurdle?" (אורכב 05.02.2012 בארכיון Wayback Machine), Institute for Security Studies, ISS Paper 68, April 2003.
  17. ^ "Embattled Ratsiraka arrives in France", BBC News, 14 June 2002.
  18. ^ "Madagascar rival leader returns", BBC News, 23 June 2002.
  19. ^ "Madagascar's former leader quits", BBC News, 5 July 2002.
  20. ^ "Ratsiraka moots Madagascar return", BBC News, 8 July 2002.
  21. ^ "Madagascar: Didier Ratsiraka wabaye Perezida yapfuye". BBC News Gahuza (בקנירואנדית). נבדק ב-2021-03-31.
  22. ^ "MADAGASCAR: France says no extradition request received for Ratsiraka", IRIN, 7 August 2003.
  23. ^ 1 2 "Madagascar: 10 Years' Hard Labor For Ex-President", The New York Times, 7 August 2003.
  24. ^ "Madagascar crisis talks to break deadlock", Independent Online, 6 באוגוסט 2009 {{citation}}: (עזרה)
  25. ^ Lesieur, Alexandra (7 באוגוסט 2009), "No deal on ousted Madagascar leader's return home: Rajoelina", AFP {{citation}}: (עזרה)
  26. ^ "Crisis talks resume between feuding leaders", AFP, France 24, 6 באוגוסט 2009, אורכב מ-המקור ב-11 בנובמבר 2009 {{citation}}: (עזרה)
  27. ^ "Madagascar Crisis Talks Focus on Amnesty", VOA News, 7 באוגוסט 2009, אורכב מ-המקור ב-9 בדצמבר 2012 {{citation}}: (עזרה)
  28. ^ "Icy atmosphere permeates Madagascar meeting", Independent Online, 6 באוגוסט 2009a {{citation}}: (עזרה)
  29. ^ "Rencontre entre Andry Rajoelina et Marc Ravalomanana au Mozambique", Témoignages, 6 באוגוסט 2009 {{citation}}: (עזרה)
  30. ^ "Didier Ratsiraka, the 'Red Admiral', back in Madagascar", Expatica.com, 24 בנובמבר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  31. ^ "Former Madagascar president Ratsiraka ends exile", Mail & Guardian Online, 24 בנובמבר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  32. ^ "Didier Ratsiraka. Transition démocratique et pauvreté à Madagascar – Karthala". www.karthala.com. נבדק ב-29 בספטמבר 2015. {{cite web}}: (עזרה)
  33. ^ "Madagascar: Atteint d'une "petite grippe"? Didier Ratsiraka hospitalisé au CENHOSOA". Midi Madagasikara. AllAfrica.com. 24 במרץ 2021. ארכיון מ-29 במרץ 2021. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  34. ^ 1 2 3 "Madagascar: l'ancien président Didier Ratsiraka est mort". Jeune Afrique. 28 במרץ 2021. ארכיון מ-28 במרץ 2021. נבדק ב-29 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  35. ^ Asala, Kizzi (28 במרץ 2021). "Madagascar's ex-president Didier Ratsiraka dies at 84". Africanews. נבדק ב-28 במרץ 2021. {{cite news}}: (עזרה)
  36. ^ 1 2 Ramambazafy, Jeannot (2021-03-28). "Didier Ratsiraka. Inhumé au Mausolée d'Ambohitsaina, le 29 mars 2021". Madagate.com. ארכיון מ-28 במרץ 2021. נבדק ב-2021-04-02. {{cite news}}: (עזרה)
  37. ^ "Madagascar First ladies : De Justine à Voahangy, en passant par les deux Thérèse". Madagate.com. 14 בפברואר 2014. ארכיון מ-15 באוקטובר 2017. נבדק ב-5 באוגוסט 2018. {{cite news}}: (עזרה)
  38. ^ "So far, so good in presidential election", IRIN, 4 December 2006.
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=דידייה_ראציראקה&oldid=36970792"