משתמש:IdanBarmack/דיני ספורט
דיני הספורט הם חלק מן המשפט האזרחי, ותפקידם הוא לברר סוגיות משפטיות בתוך הספורט הישראלי. מנהל הספורט הוא האחראי על העיסוק בענפי הספורט השונים בישראל. הוא כפוף למשרד התרבות והספורט. דיני הספורט מבוססים ברובם על תקנונים פנימיים אותם קובעים איגודי הספורט השונים לעצמם, הקביעה נעשית מכוח חוק הספורט וחוק העמותות. דינים אלו עוסקים בחוקי הספורט השונים בארץ, בערכאות השונות וסמכויותיהם, ובמעמדם של ספורטאים בארץ ביחס לדין הבינלאומי.
ההיסטוריה של דיני הספורט בישראל עריכה
חוק הספורט, שעומד בבסיסם של דיני הספורט, נחקק בשנת 1988 [1]. מכוח החוק מוסדות הספורט השונים במדינה מקימים לעצמם תתי מוסדות, ותקנונים רלוונטיים לענף הספורט של אותו מוסד. מוסדות ספורט אלו, הם אישויות משפטיות שקיימות מכוח חוק העמותות. חוק העמותות[2] נחקק בשנת בשנת 1980. תפקידו הוא להסדיר את פעילותן של עמותות במדינת ישראל, ביניהן התאחדויות ואיגודי ספורט שונים.
מטרתו של חוק הספורט[3] הייתה להסדיר היבטים של הפעילות הספורטיבית בארץ ביניהן: בריאותם של העוסקים בספורט, העמדת מתקני ספורט לרשות הספורטאים, הסדרת תקנונים פנימיים של גופי ומוסדות הספורט השונים וחיוב אותם גופי ספורט בניהול פנקסי חשבונות והבטחת הפיקוח עליהם.
היקפם של דיני הספורט עריכה
דיני הספורט עוסקים בסיטואציות פנימיות של גופי ספורט. תחילה ביחסים שבין התאחדות הספורט לקבוצות/ספורטאים יחידים שכפופים לענף שלה, ביחסים שבין קבוצות וביחסים שבין ספורטאי יחיד לקבוצה שלו. דיני הספורט הינם רחבים ובעלי היקף גדול, הם נבדלים מדינים אזרחיים אחרים, בכך שבמרבית המקרים הם יידנו במוסדות שיפוט פנימיים של התאחדויות הספורט, וע"פ תקנוניהם.
דיני הספורט כוללים בתוכם את דיני העבודה, דיני הנזיקין, משפט מסחרי ואת המשפט הפלילי.
רשימת איגודי הספורט השונים בישראל עריכה
רשימה זו נכונה לחודש נובמבר בשנת 2013 [4]: עריכה
· איגוד האיגרוף בישראל
· איגוד האתלטיקה הקלה בישראל
· איגוד הבדמינטון בישראל
· איגוד הג'ודו בישראל
· איגוד הגולף בישראל
· איגוד ההאבקות בישראל
· איגוד הרמת משקולות בישראל
· איגוד ההוקי שדה בישראל
· ההתאחדות הישראלית להחלקה אומנותית על הקרח
· איגוד החתירה בישראל
· איגוד הטניס בישראל
· איגוד הכדורמים בישראל
· איגוד הסייף בישראל
· התאחדות סקי בישראל
· איגוד הקיאקים בישראל
· התאחדות הקליעה
· המטווח האולימפי
· איגוד הקשתות בישראל
· התאחדות הרוגבי בישראל
· התאחדות הלאומית לספורט הרכיבה
· איגוד השייט בישראל
· התאחדות הישראלית לספורט נכים
התאחדויות ספורט – גופים/איגודים, תקנוניהם הפנימיים עריכה
התאחדויות הספורט הינן גופים רשמיים במדינה, אשר נתמכים ע"י מנהל הספורט. כוחן של הגופים האלו מקורו בסעיפים 10-11 לחוק הספורט. סעיף 10[5] מורה לאיגודי הספורט וההתאחדויות להתקין תקנונים, ולהקים מוסדות שיפוט פנימיים, שידונו בסכסוכים בין החברים הכפופים לאותו איגוד. סעיף 11[6] לחוק הספורט קובע שהסמכות הכללית לדון בעניינים הקשורים להתאחדות/איגוד תהיה למוסדות השיפוט הפנימיים שהוקמו מכוח סעיף 10. ההתערבות תתבצע ע"פ התקנון הרלוונטי שנחקק ע"י אותו מוסד. סעיף 10 שם את הדגש על הערכאות השיפוטיות עצמן. הוא מקנה להן אוטונומיה שיפוטית רחבה, וקובע שלא ניתן לערער על החלטות שמתקבלות במוסדות אלו למערכת בתי המשפטית החיצונית של המדינה.
התערבות בתי המשפט בערכאות הפנימיות
כאמור סעיף 10 לחוק הספורט מקנה אוטונומיה שיפוטית רחבה למוסדות השיפוט הפנימיים. עד לפני מספר שנים עתירה בגין החלטה של ערכאה שיפוטית פנימית של התאחדות ספורט הייתה נדחית על הסף. מקרה שמבליט מדיניות זו הוא פסק-דין עצמון[7]. באותם ימים הכדורגל בארץ לא היה מקצועני כפי שהוא כיום. שחקן מסוים קיבל הצעת עבודה בעיר אחרת, לכן הוא ביקש לעבור למועדון שמשחק באותה העיר, הוא סורב. לאחר שפנה לבתי הדין הפנימיים הרלוונטים ונדחה, החליט לפנות לבתי המשפט. לצערו גם הם דחו את בקשתו.
השינוי החל בפסק-הדין טורטן[8]. דובר על צמד אחים שהיו שייטים. נקבעה להם תחרות בינלאומית ביום כיפור, הם החליטו להתחרות מנסיבותיהם האישיות. לאחר התחרות צמד האחים הועמד לדין בארץ, ונקבע להם עונש מבלי שהם באו לייצג את עצמם. לראשונה ביהמ"ש בחר להתערב במקרה הזה, וביטל את העונש שניתן ע"י איגוד ספורט. בפסק-הדין קבעו 2 עילות להתערבות של בתי המשפט:
1. חריגה מסמכות – מוסד שיפוטי שקובע משהו שאין לו סמכות לקבוע אותו.
2. פגיעה בכללי הצדק הטבעי.
זו הייתה הסנונית הראשונה בהתערבותם של בתי המשפט בישראל בהחלטות של ערכאות פנימיות של מוסדות הספורט. בעקבות פסקי-דין מאוחרים יותר, ביניהם פסק-הדין איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן[9], הורחבה ההלכה להתערבות בתי המשפט במוסדות הפנימיים גם למקרים בהם מתקיימת אפליה, וכאשר ההחלטה השיפוטית שהתקבלה מנוגדת לחוקי היסוד. היום בית המשפט ממעט להתערב בסוגיות מסוג זה. חוסר ההתערבות נובע מכך שאותם מוסדות פנימיים מתמחים בסוגיות הספציפיות ובעולם הספורט עצמו.
בוררות בספורט עריכה
בוררות היא חלק מהערכאות השיפוטיות הפנימיות שקיימת בהתאחדויות הספורט השונות. לכל התאחדות יש מוסד בוררות משלה.
בוררות לא מתקיימת רק בענפי הספורט. בוררות בד"כ מתבצעת כאשר יש הסכמה של 2 הצדדים לביצוע ההליך. אולם בספורט זה יוצא דופן והולכים לבוררות גם כאשר אין הסכמה לכך[10].
כל סכסוך בין שחקן/מאמן לקבוצה, בין הקבוצה לשחקן/מאמן בנושאים חוזיים/רישום/העברות יידונו במוסד לבוררות.
בעיה שנוצרת היא התנגשות בין המוסד לבוררות לבין הסמכויות של בתי דין אחרים (טריבונלים מתמחים). דוגמה להתנגשות כזו היא בין סמכותם של בתי הדין האזוריים לעבודה לבין מוסד הבוררות של ההתאחדות לכדורגל. סעיף 24(א) לחוק בתי הדין לעבודה[11] מקנה סמכות דיון לבתי הדין לעבודה הכוללת תובענות בין עובד למעסיק (בהקבלה לעולם הספורט מדובר בשחקן למול קבוצתו). סעיף 28 לחוק[11] מציין שסעיף 24(א)[11] לא מתכוון למנוע הליך בוררות, אלא אם נושא הבוררות הוא נושא יחיד ושיש לבית הדין לעבודה סמכות לדון לגביו, אז בית הדין ידון בתביעה. הסתירה המצוינת כאמור מתבצעת בין אותם סעיפים של החוק[12] לבין סעיפים 10-11 לחוק הספורט[13].
חוק הספורט, ובמקרה ספציפי זה תקנון המוסד לבוררות של ההתאחדות לכדורגל, מקנה לבוררות סמכות בלעדית לעניינים הקשורים בפעילות האיגוד לרבות שכר ותשלומים. השופטת ד' פלפל בספרה "הספורט בראי המשפט" אומרת: "שאלה נוספת שעשויה להישאל נובעת מהוראות סעיף 3 לחוק הבוררות הקובע שלא ניתן להעביר לבוררות זכויות שלא ניתן להתנות עליהן, כמו למשל זכות לפיצויים בגין הלנת שכר"[14].
ע"פ הפסיקה עד היום, ניתן לראות כי חוק הספורט גובר במקרים אלו על חוק בתי הדין לעבודה. לעומת זאת החלטות של בית הדין לעבודה משמעותיות יותר בנושאי החוזים וסעיפים ספציפיים בהם. בתי המשפט משאירים את סמכות הדיון לערכאות הפנימיות, ולא ממהרים להתערב או להכריע בסוגיות מסוג זה. דוגמה בולטת שמרחיבה בנושא היא פסק-דין מליקסון[15].
מעמדו של הספורטאי בקבוצתו ומנגנוני מעבר קבוצה עריכה
ספורטאי הוא עובד של הקבוצה איתה הוא חתום על חוזה העסקה. ספורט הוא מצב ייחודי בו לקבוצה יש זכויות רבות על השחקן שלה (העובד), והיא רשאית לסחור בזכויותיו. דוגמה לכך היא תמונות שלו במדי הקבוצה או, שמו המתנוסס על גבי חולצת המשחק של הקבוצה שנמכרות לציבור הרחב. במקרים נוספים היא אף רשאית למכור את שירותיו לקבוצה אחרת. חוק הספורט גם קובע מתי שחקן יכול לעבור מקבוצה אחת לאחרת ע"פ גילו של הספורטאי (אולם לכל איגוד סמכות לקבוע לעצמו תקנונים לעניין זה בנסיבות מיוחדות המפורטות בחוק)[6]. למשל בהתאחדות לכדורגל החוקים הם:
· לפני גיל 15: ניתן להודיע בכל שלב בעונת המשחקים על מעבר קבוצה, בתחילתה באמצעה ובסופה.
· גילאים 16-17: הודעה בתחילת העונה משמעה עזיבה בסופה של אותה עונה. בנסיבות מיוחדות (למשל מעבר מקום מגורים) ניתן להשתחרר מהמועדון באופן מיידי.
· גילאים 17-21: לא ניתן לעבור מועדון ללא הסכמה של המועדון הנוכחי לכך.
· גילאים 21-24: ניתן לעבור מועדון בכפוף לתשלום פיצוי מוסכם.
· מעל גיל 24: שחקן חופשי לעבור בין קבוצות (בהתאם לחוזהו).
ספורטאים חתומים על חוזים מול המעסיקים שלהם (בד"כ הקבוצות עבורן הן משחקים). החוקים שנקבעו למעבר בין קבוצות לא מתנגשים עם דיני החוזים, אלא פועלים במקביל אליהם. טענה מכוח חוק הספורט לא בהכרח תביא לידי אפשרות לשחקן להשתחרר מהמועדון שלו אם חתם על חוזה מחייב.
בנושא ההעברות יש לנו שלוש מקורות חוק שונים שקובעים מה חל: עריכה
1. חוק הספורט – חל על כל האיגודים, הספורטאים והתקנונים.
2. תקנוני האיגודים הרלוונטיים
3. תקנונים בינלאומיים, במידה וקיימים.
אם ניקח לדוגמה את ענף הכדורגל בארץ, סדר הדברים יהיה:
פנייה ובדיקה מול תקנוני ההתאחדות לכדורגל, במידת הצורך, ואם הנושא חסר נפנה לתקנונים בינלאומיים של הארגון העולמי (פיפ"א).
דוגמה מפורטת ניתן לראות בפסק-הדין ראובן עובד[16]. בפסק- הדין השופטת הכריעה כנגד השחקן, שביקש להשתחרר מקבוצתו. בנסיבות אלו בד"כ נוטים לשחרר את השחקן, אך בשל חוסר תום ליבו, ולמרות שטענתו מוצדקת, הכריעה השופטת כנגדו ולטובת הקבוצה.
זכויות שידור עריכה
זכויות השידור הן הסכום הכספי אותם משלמים גופי התקשורת השונים לליגות השונות. בתמורה הם מקבלים אפשרות לשדר בערוציהן את משחקי הספורט של אותה ליגה. אותן זכויות מהוות בד"כ את מקור ההכנסה העיקרי של הליגה[17].
אירועי וביצועי ספורט אינם מוגנים ע"י חוק זכויות יוצרים[18], מה שכן מוגן בחוק זה הפקת השידור עצמו.
סעיף 10 לחוק הספורט כאמור מאפשר לארגוני ספורט לקבוע תקנון. למשל תקנון ההתאחדות לכדורגל שנחקק מכוח אותו סעיף, קובע שההתאחדות תטפל בכל עניין זכויות השידור. בתקנון נוסף של ההתאחדות מאמצים הסכם, שנערך בין ההתאחדות לבין מנהלת ליגת העל, שמכוחו ניתנות להתאחדות כל זכויות השידור. קבוצת מכבי חיפה אתגרה את בית הדין העליון של ההתאחדות לכדורגל בשאלה למי שייכות זכויות השידור. בית הדין מפרש את כוונת המחוקק, ואומר שהיא הייתה שהמנהלת וההתאחדות יוקמו מתוך הענף כולו, וידאגו לרווחה המקסימלית של כל הגורמים בענף. לכן, חשוב כי הסעיף הזה יכובד, ולהתאחדות יינתנו זכויות השידור. זאת מתוך טובת הכלל ורווחת הליגה כולה.
ראו גם עריכה
בנושא אלימות בספורט: אלימות בספורט, חוק איסור אלימות בספורט, אלימות בכדורגל הישראלי, המטה למאבק בגזענות בישראל
לקריאה נוספת עריכה
בנושא התערבות בתי המשפט: פסק-דין מכנס[19], פסק-דין הפועל ת"א נ' ההתאחדות לכדורגל[20], פסק-דין פרייליך[21].
ספרו של ישראל שמעוני, דיני בוררות – אופק חדש בבוררות (מהדורה 2, 2014).
ספרה של השופטת ד' פלפל הספורט בראי המשפט.
קישורים חיצוניים עריכה
כתבתו של אוריאל דסקל על מעמדם של הספורטאים בקבוצותיהם 29 לנובמבר 2012 באתר כלכליסט.
| חוק ומשפט | |
| ענפים עיקריים | משפט ציבורי • משפט חוקתי • משפט מנהלי • משפט פלילי • דיני חיובים • דיני חוזים • דיני נזיקין • דיני עשיית עושר ולא במשפט • דיני קניין • דיון אזרחי • דיון פלילי • משפט בינלאומי פומבי • דיני היושר |
| תחומים נוספים | דיני ביטוח • דיני חדלות פרעון • דיני תאגידים • דיני הגבלים עסקיים • משפט בינלאומי פרטי • דיני הגנת הצרכן • קניין רוחני • דיני עבודה • דיני מיסים • דיני נאמנות |
| מקורות המשפט | חוקה • חוק • תקנות • צו • תקדים • קודקס • מנהג • פקודה • רגולציה |
| שיטות משפט | משפט קאנוני • המשפט המקובל • המשפט הקונטיננטלי • המשפט הרומי • משפט עברי • שריעה • יאסה • השיטה האינקוויזיטורית • השיטה האדברסרית |
| תורת המשפט | פוזיטיביזם משפטי • פורמליזם משפטי • ריאליזם משפטי • הגישה הביקורתית למשפט • משפט הטבע • משפט השוואתי • הגישה הפמיניסטית למשפט • ניתוח כלכלי של המשפט • מחשבה מדינית |
| מוסדות ובעלי תפקידים | רשות מחוקקת • הרשות השופטת • רשות מבצעת • שופט • עורך דין • בוררות |
- ^ חוק הספורט, תשמ"ח-1988
- ^ חוק העמותות, תש"ם-1980
- ^ הצ"ח חוק הספורט
- ^ www.gov.il/he/departments/Units/sports_administration
- ^ סעיף 10 חוק הספורט, תשמ"ח-1988
- ^ 1 2 סעיף 11 חוק הספורט, תשמ"ח-1988
- ^ ע"א 193/64 דב עצמון נ' התאגדות לתרבות גופנית ״הפועל" ירושלים, ו־התאחדות לכדורגל בישראל , יח(3) 323
- ^ ע"א 674/89 דן טורטן נ' ההתאחדות לספורט בישראל , מה(2) 718
- ^ ע"א 463/90 איגוד הכדורסל בישראל נ' ל.ב.ן. לקידום כדורסל נשים , מד(2) 806
- ^ ישראל שמעוני דיני בוררות – אופק חדש בבוררות (מהדורה 2, 2014)
- ^ 1 2 3 סעיף 28 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969
- ^ לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969
- ^ סעיפים 10-11 חוק הספורט, תשמ"ח-1988
- ^ ד"ר דרורה פלפל הספורט בראי המשפט (1994)
- ^ רע"א 2186/12 משה עמר נ' מאור מליקסון
- ^ הפ (ת"א) 177116/01 עובד ראובן נ' מכבי תל-אביב
- ^ אוריאל דסקל "מקור הכסף העיקרי של הספורט - זכויות שידור - מתחיל להיעלם" כלכליסט 02.04.2020 https://www.calcalist.co.il/sport/articles/0,7340,L-3805621,00.html
- ^ חוק זכות יוצרים, תשס"ח-2007
- ^ הפ (ת"א) 906/83 גד מכנס נ' ההתאחדות לכדורגל בישראל , תשמ"ד(1) 368
- ^ בבשא (ת"א) 17223/08 מועדון הספורט הפועל תל-אביב נ' ההתאחדות לכדורגל ישראל
- ^ בגץ 8811/08 יובל פרייליך נ' שר המדע, התרבות והספורט