משתמש:Netan'el/ארגז חול
עברית ישראלית (על שמות נוספים ראה להלן) היא השפה המדוברת בישראל החל מתחילת המאה העשרים.
סקירה עריכה
העברית הישראלית נוצרה, בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה העשרים, בתהליך המכונה "תחיית הלשון העברית". כיום מדברים בה כחמישה מיליון וחצי דוברים - רובם ככולם תושבי מדינת ישראל - באופן שוטף, מתוכם כשלושה מיליון כשפת אם, ועוד כחצי מיליון פלשתינאים משתמשים בה לצורך תקשורת עם גורמים ישראלים. העברית הישראלית היא, ביחד עם הערבית, השפה הרשמית של מדינת ישראל, ועוד לפני הקמתה הייתה אחת מן השפות הרשמיות של ממשלת המנדט הבריטי. לעברית הישראלית אין דיאלקטים שונים, למעט הבדל קל בהגיית שני עיצורים אצל חלק מן הדוברים. העברית הישראלית משמשת גם כלשון דיבור וגם כלשון כתב, תרבות, מחקר ומינהל. הגוף המפקח על התפתחות השפה העברית, מתוקף חוק של מדינת ישראל, הוא האקדמיה ללשון העברית.
בגלל תהליך היצירה הייחודי שלה יש לעברית הישראלית מאפיינים מיוחדים, שכן כלולים בה יסודות לשוניים ממקורות שונים: יסודות מן העברית הקלאסית - בעיקר העברית המקראית ולשון חז"ל; יסודות שמקורם בשפות אירופה שדוברו בפי יוצרי העברית הישראלית, בעיקר יידיש ורוסית; ויסודות שנוצרו עם הזמן מתוך תהליכים פנימיים שחלו בשפה זו כפי שהם חלים בכל שפה. חוקרי השפה חלוקים ביניהם בכמה סוגיות באשר לאופייה ולדמותה של השפה, למשל מידת הקשר בינה לבין העברית הקדומה. המחלוקות משתקפות גם בשמות השונים שמכנים בהם את השפה, ובהם עברית ישראלית או ישראלית סתם, עברית חדשה, עברית מודרנית ועברית בת-זמננו.
עד שנות ה-50 של המאה ה-20 סברו חוקרי השפה שאי אפשר להתייחס אליה כאל מערכת לשונית עקבית ויציבה. לתפיסתם היו בעברית "יסודות מתרוצצים" מתקופות הלשון הקודמות של העברית ומהשפעה של שפות זרות. הבלשנים, שהיו ברובם נורמטיביים, שאפו להכווין את השפה ליציבות כך שתבטא את המשך השפה העברית "מהמקום שבו נפסקה חיותה". לצורך זה נכתבה ספרות רחבה של תיקוני לשון בסגנון "אל תאמר א, אמור ב". (סקירת שיבושי הלשון בספרות זו היא מן העדויות המעטות שיש בידינו באשר לאופן שבו דוברה העברית הישראלית במחצית הראשונה של המאה ה-20). בשנות ה-50 טענו לראשונה הבלשנים חיים רוזן וחיים בלנק שהמערכת הלשונית העברית עומדת עמידה יציבה בפני עצמה, ושהתופעות הלשוניות שנחשבו לשיבושי לשון מייצגות (לפחות בחלקן) תהליכי לשון טבעיים. רוזן אף הציג בספרו "העברית שלנו" (תשט"ז, 1956) דקדוק מסודר של העברית הישראלית. סביב עמדתם של רוזן ובלנק התפתח פולמוס רחב, אך בסופו של דבר התקבלה גישתם במחקר המדעי, אם כי ספרות נורמטיבית עדיין המשיכה להיכתב.
אחת השאלות המרכזיות המעסיקות היום את חוקרי העברית החדשה היא באיזו מידה העברית החדשה היא שפה שמית. המציאות היא שהעברית שימרה חלק מן המאפיינים הבולטים של השפות השמיות, כגון מערכת בתצורה המסורגת (שיבוץ שורשים במשקלים) ומבני הסמיכות, ולעומת זאת איבדה מאפיינים בולטים אחרים, כגון הגיית העיצורים הלועיים והנחציים. מלבד זאת שאבה העברית מן השפות האירופיות מבנים שלא היו קיימים בשפות השמיות, כגון גזירת מילים על ידי הרכבה (רכבל, רמזור) וכן אוצר מילים לועזי רחב - אם כי חלקו השתבץ לתוך מערכת השורשים והמשקלים הרגילה (לטלפן, לארגן). מבין האסכולה הטוענת שהעברית המודרנית איננה שפה שמית, יש הטוענים שיש לה מאפיינים של שפה סלאבית. אחרים מצביעים על הדימיון של העברית לשפות פידג'ין וקריאול, כלומר שפות תערובת שנוצרו בדיבור של אנשים ששפתם אמם הייתה שפה אחרת.
מאפיינים עריכה
תורת ההגה עריכה
עיצורים עריכה
מערכת העיצורים של העברית החדשה שאובה פחות או יותר מן ההגייה האשכנזית של העברית בימי הביניים. העיצורים הלועיים (ח, ע) והנחציים (ט, ק, צ) אינם ממומשים ככאלה אלא כמו עיצורים מקבילים שאינם נחציים (כ רפה, א, ת דגושה, כ דגושה, תס בהתאמה). למעשה גם העיצורים הסדקיים א, ה אינם מבוצעים בדיבור רגיל (השמיים בהירים - [beirim]). העיצור ו מבוצע כמו ב רפה (ולא כמו w). ביצועו של הדגש החזק נעלם לגמרי, אף זאת בהשפעת ההגייה האשכנזית. שיעור לא גדול של הדוברים משמר את ההגייה הלועית של העיצורים ח, ע, ובמידה מועטה גם את ההגייה המתגלגלת של העיצור ר. בשאר התחומים במערכת העיצורית אין הבדלי הגייה בין הדוברים.
כנגד העיצורים שנעלמו הצטרפו לעברית החדשה מספר עיצורים שלא היו קיימים בעברית הקלאסית. מן השפות האירופיות הגיעו הפונמות המסומנות ג', ז', צ' (ג'ונגל, ז'קט, לְצַ'פֵּר). בשנים האחרונות הצטרפה, בהשפעת האנגלית, גם הפונמה העיצורית w, שבתחילת ימי העברית החדשה הייתה מבוצעת v (למשל, בעבר היו הישראלים הוגים [holivud] ואפילו כותבים "הוליבוד", והיום הוגים [holiwud]).
זוגות העיצורים בכ"פ יוצרים בעייה קשה במיוחד במישור המורפו-פונטי (השלכה של הפונולוגיה על המורפולוגיה). בעברית הקלאסית הם כפופים לחוק בג"ד כפ"ת שלפחות במקורו היה חוק פונטי לגמרי, כלומר תלוי בנסיבות פונטיות שאינן בתודעת הדובר. בעברית החדשה, בעקבות מספר נסיבות שהשתנו (פקיעת תוקפו של חוק בג"ד כפ"ת, ביטול הדגש החזק, וביטול הניגודים ח-כ, ק-כ, ו-ב) נוצר מצב שבו אין שום חוקיות לחילופי העיצורים /x-k/ (כ), /p-f/ (פ), /b-v/ (ב). כך לדוגמה יש, באותו מעמד מורפולוגי בדיוק, חילוף בין x ו-k בזוג כתב-יכתוב, k בלבד בזוג קטף-יקטוף, ו-x בלבד בזוג חטף-יחטוף, כשההבדל הוא היסטורי בלבד. העדר החוקיות הפונולוגית מוביל מטבע הדברים לערעור המערכת וליצירת "שיבושי לשון" כדוגמת "כל קצין וחצין". מבחינה פונולוגית נקבע שיש הבדל פונמי בין זוגות העיצורים האלה, כפי שמראים למשל הניגודים שַבָּת (היום השביעי) - שָבַת (קיים שביתה), אָפָה (עוגה) - אַפָּהּ (האף שלה) (כאשר בעברית החדשה ההבדל היחיד בין המילים הוא בחילופי b-v, p-f) ואף על פי כן בנסיבות מסוימות הם משמרים את החילוף האלופוני ביניהם.
תנועות עריכה
מערכת התנועות של העברית החדשה משמרת באופן כללי את המערכת שהייתה קיימת בהגייה הספרדית, שיש בה חמש תנועות יסודיות: a, e, i, o, u. תנועת e מבוצעת בחלק מהמקרים כדו-תנועה ei בהשפעת ההגייה האשכנזית, בעיקר במקומות שבהם הכתיב משמר י' היסטורית, כגון זֵיתים, ילדֵי־.
השווא הנע מבוצע כמו בהגייה האשכנזית, כלומר בדרך כלל הוא מבוצע כאפס תנועה - כמו שווא נח - (שְבועה, שְבָרים), ורק בנסיבות פונטיות מסוימות, בעיקר בקרבת עיצורי למנ"ר או י הוא מבוצע כתנועת e (מְלוכה, יְלדים). חוק החיטוף שהיה קיים בעברית הקלאסית איננו פועל כחוק פונולוגי אלא רק כחוק היסטורי, ולכן נוצרות צורות לא-תקניות כמו בניָני-האומה. על סדירות מערכת התנועות מקשות תופעות נוספות: העובדה שהחטפים - חטף קמץ, חטף פתח וחטף סגול - מבוצעים באותו אורך כמו התנועות היסודיות a, o, e; העובדה שתנועה אחת מסומנת בכתב במספר סימני ניקוד (למשל תנועת a בסימני קמץ, פתח וחטף-פתח); וכן השפעות של כפילויות המערכת העיצורים, למשל העדר סיבה פונטית לניגוד עורכת-אורחת.
הטעמה עריכה
ההטעמה בעברית החדשה משקפת בדרך כלל את ההטעמה הדקדוקית של העברית הקלאסית כפי שהשתמרה בהגייה הספרדית. עם זאת בקטגוריות מסוימות מתקיימת הטעמה מלעילית, ככל הנראה בהשפעת ההגייה האשכנזית, כגון בשמות פרטיים, שמות מאכלים (תירס, גלידה, פיתה), בני משפחה (סבתא, דודה) ועוד. הגייה מלעילית מתקיימת גם במילים שמקורן בלועזית (רפורמה) או שגזורות בעזרת צורנים לועזיים (קיבוצניק). בקטגוריות אלו התפתחה גם הטעמת מלעיל דמלעיל ואפילו הטעמת ההברה השלישית לפני האחרונה (קיבוצניקיות).
תורת הצורות עריכה
נטייה עריכה
נטיית השמות והפעלים בעברית החדשה משמרת פחות או יותר את המצב הקיים בעברית הקלאסית. מערכת הפועל מתפקדת לפי נטיית הבניינים ההיסטורית, אם כי בדרך כלל ללא צורות חריגות ונדירות. במערכת שבעה בניינים נפוצים, מהם שניים יסודיים (פָּעַל, פִּעֵל), שלושה הנושאים גיווני משמעות ברורים (נִפְעַל, הִפְעִיל, הִתְפַּעֵל) ושניים שהם במובהק בניינים סבילים של בניינים אחרים (הֻפְעַל, פֻּעַל). יש מחלוקת בין החוקרים אם ניתן להגדיר צורות נוספות, בעיקר צורת שִפְעֵל, כבניינים עצמאיים בעברית החדשה. בנוסף קיימת סיעה של חוקרים הטוענת כי מערכת הנטייה בעברית החדשה איבדה את טבעה המסורג (שיבוץ שורש בבניין) והיא מתקיימת, בדומה לנטיית הפועל בשפות אירופיות, באופן של צורת יסוד שמצטרפות אליה מורפמות לפניה ולאחריה.
מערכת השם נוטה באמצעות צורני ריבוי ונקבה כבעברית הקלאסית.
באופן כללי ניתן להצביע על נטייה של הדוברים לפישוט המערכת ולביטול כפילויות וחריגות, לדוגמה בצורות יוֹשֵן (ולא יָשֵן, על משקל אוֹכֵל, הוֹלֵךְ) או נָהָג (ולא נֶהָג, על משקל טַיָּס, צַלָּם). הגוף המפקח, האקדמיה ללשון העברית, מכירה בחלק מן המקרים בנטייה זו ומאשרת את הצורות המחודשות.
גזירה עריכה
מערכת הגזירה (יצירת מילים חדשות) מקיימת אף היא את דרכי הגזירה הקלאסיות, שעיקרן התצורה המסורגת של שיבוץ שורש במשקל או בבניין. אולם לדרך תצורה זו הצטרפו דרכי תצורה נוספות שיובאו משפות אירופה המבוססות על תצורה קווית, כלומר שרשור של מורפמות בזו אחר זו: תחילית+בסיס (בינלאומי, רב-קומתי), בסיס+סופית (קיבוצניק, עיתונאי), הלחם בסיסים (רכבל, קרנף), נוטריקון (דוח, מכ"ם). מכיוון שדרכי גזירה אלה זרות לדקדוק העברי הקלאסי, הן יוצרות לעתים קשיים בתפקוד המערכת, למשל בדרכי הריבוי והנטייה. לצד דרכי תצורה אלה קיימת גם יצירת שמות חדשים על ידי יבוא ישיר משפות לועזיות תוך סיגול פונטי למערכת ההגייה העברית (אקטואליזציה, ג'ונגל, אוניברסיטה).
דרכי הגזירה החדשות התקבלו בעיקר בתחום שמות העצם, ואילו הפעלים נגזרים בדרך כלל תוך התאמה למערכת השורשים והבניינים הקלאסית, לרוב בגזירה משנית אחרי שהצורה כבר התקבלה כשם עצם (לטלפן, לרמזר) ולעתים נדירות ישירות מן הלעז (לפרגן, לדסקס).
תחביר עריכה
- חז"ל - אירופי
אוצר מילים עריכה
כתיב עריכה
עברית ישראלית, ישראלית, עברית חדשה, עברית מודרנית, עברית בת זמננו
- היסטוריה ויצירה; שימוש, היקף. מדוברת, ספרותית
- המשך לעברית הקלאסית?
- לשון שמית? פידג'ין, קריאול
- מאפיינים: עיצורים, תנועות, הטעמה, נטייה, גזירה, תחביר
- אוצר מילים: קלאסי, זר, יצירה: מסורגת, קווית