משתמש:Talmoryair/הדפס ישראלי

בדומה למדיה אמנותיות אחרות, התפתחות ההדפס האמנותי בארץ ישראל ובמדינת ישראל איננה יכולה להתרגם לציר התפתחותי רציף, כי אם למסורות המקיימות ביניהן יחסים של השפעות הדדיות לצד ביטויים של ניתוק והתעלמות, שנגרמו על ידי מבחר השפעות אמנותיות שונות ועל ידי התפתחות האמצעים הטכנולוגיים.

ההדפס האמנותי בראשית הדפוס המודרני בארץ-ישראל

את ראשית תחום ההדפס המודרני בארץ ישראל ניתן למצוא במחצית השנייה של המאה ה-19, אז הוקמו בירושלים כמה בתי דפוס שעסקו בהדפסת טקסטים ובהם שולבו דימויים אמנותיים שונים. בית הדפוס העברי הראשון הוקם על ידי ישראל ב"ק בצפת ב-1841, והועבר לירושלים בשנת 1841. ב"ק עבד עם מכבשים וכלים ליציקת אותיות שהביא עמו מאירופה ובשנת 1842 קיבל מכבש דפוס מידי משה מונטפיורי. במקביל פעלו בתי דפוס נוצריים כגון "דפוס סנט ג'יימס" הארמני, שנוסד ב-1833, בית הדפוס הפרנציסקני, שהחל לפעול בשנת 1846 בניהולו של סבסטיאן פרטשנר, ובית הדפוס של הפטריארכיה היוונית-אורתודוקסית, שהוקם בשנת 1853.

העיסוק המרכזי של בתי הדפוס היה הדפסת טקסטים בטכניקה של דפוס בלט. אולם בסדר הדפוס שולבו לעתים איורים שונים. היו אלו איורים שנוצרו בטכניקה של פיתוח עץ או פיתוח מתכת והיו מוגבלים בגודל ההדפס. החלק הארי של העיטורים הוקדש לעמוד השער של הספר. עמוד זה כלל לרוב מסגרת עיטורית שנוצרה מלוח הדפס או דימוי של ארץ-הקודש. בנוסף, יצרו בתי הדפוס עוד מגוון של דברי דפוס כגון תעודות מעוטרות, לוחות "מזרח" ועוד. בתי הדפוס יצרו בעצמם חלק מן הגלופות, בעוד חלק אחר הוזמן מאמנים עצמאיים. אברהם לייב מונזון, לדוגמה, יצר כמה מן הגלופות עבור בית הדפוס שלו, בעוד אחרות נוצרו על ידי אמנים כמאיר רוזין. בלוח "שויתי" שנוצר על ידי שמעון ישראל שיין, לדוגמה, שולבו שלוש גלופות (לוחות הדפס) המכילים תיאורים של הכותל המערבי, קבר רחל וקברי מלכי בית דוד עם ציור ידני ועם הטבעה ידנית של חותמות המכילות עיטורים שונים. במקרים רבים נעשה שימוש חוזר באיורים אלו עבור דברי דפוס שונים ואף הועברו בין בתי דפוס שונים.

השימוש הראשון בטכניקת הדפס אבן (ליתוגרפיה) נעשה על ידי בדפוס סלומון, שהוקם על ידי יואל משה סלומון ומיכל הכהן, אשר למדו את הטכניקה בקניגסברג. כבר בעת לימודיהם הדפיסו הכהן וסלומון חוברת ליתוגרפית בשם "מזבח אבנים", ובה פרטו את תהליך יצירת הדפס האבן. ההחלטה לייבא את הטכניקה לארץ ישראל נבעה, כנאה, מן הרצון לשמש כאלטרנטיבה לבית הדפוס של ב"ק, שהיה במשך כ-20 שנים מונופול בתחום ההדפס היהודי. אחת העבודות הראשונות של בית הדפוס היתה ה"שושנתא" (1862), שהיוותה גרסה מקומית של עיטור דקורטיבי שנשאב מן המסורת האירופית. לצד התיאורים שולבו בהדפס תצלומים מעובדים של מקומות כגון יד אבשלום, מגדל דוד, הכותל המערבי ועוד.