נאוה בן-אור

עורכת דין ושופטת ישראלית
(הופנה מהדף נאוה בן אור)

נאוה בן-אור (נולדה בשנת 1955) היא עורכת דין ושופטת ישראלית שכיהנה כשופטת בית המשפט המחוזי בירושלים ולפני כן, כמשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים.

נאוה בן-אור
לידה 1955 (בת 69 בערך)
ארצות הברית
מדינה ישראל
תאריך עלייה 1957
השכלה תואר שני במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים
השתייכות פרקליטות המדינה, בית המשפט המחוזי בירושלים
תקופת כהונה 1981–הווה (כ־43 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 19812018 (כ־37 שנים)
תפקידים בולטים שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים, המשנה לפרקליטת המדינה לעניינים פליליים
בן או בת זוג מיכאל בן-אור עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
בן-אור (משמאל להרצוג) מגישה את דוח הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות לנשיא המדינה, יצחק הרצוג ולרעייתו, מיכל הרצוג. לצידה פרופ' כרמית כץ מאוניברסיטת תל אביב, 13 בדצמבר 2021

ביוגרפיה עריכה

נאוה בן-אור נולדה בשנת 1955 בארצות הברית ובשנת 1957 עלתה לישראל.[1] בין השנים 1973 ל-1975 שירתה בצה"ל. לאחר שירותה הצבאי היא החלה בלימודי תואר ראשון במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, אותם סיימה בשנת 1980. במקביל בשנים 1978 ל-1980 התמחתה אצל שופט בית המשפט העליון, מנחם אלון ובפרקליטות המדינה אצל הפרקליטה דורית ביניש (לימים פרקליטת המדינה ונשיאת בית המשפט העליון). בפברואר 1981 הוסמכה כעורכת דין.[2]

בין השנים 1981 ל-2004 עבדה במחלקה הפלילית בפרקליטות המדינה ובשנת 1995 מונתה למנהלת המחלקה. בשנת 2001 מונתה למשנה לפרקליטת המדינה, עדנה ארבל, לעניינים פליליים. בשנת 1998 סיימה תואר שני במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים.[2] התמחותה העיקרית היא במשפט מנהלי ובמשפט אזרחימסחרי, בין היתר, תובענות ייצוגיות מנהליות, דיני תחרות, סכסוכים חוזיים לרבות במקרקעין, דיני מכרזים ודיני תכנון ובנייה.[3]

בין השנים 2004 ל-2007 שימשה מרצה בכירה למדיניות ציבורית באוניברסיטה העברית וביוני 2007 מונתה לשופטת בבית המשפט המחוזי בירושלים. בשנת 2010 החלה לכהן כראש בית הדין לתחרות (בית הדין להגבלים עסקיים) עד לפרישתה ב-2 באוקטובר 2018.[2]

היא הייתה מועמדת מספר פעמים לכהונה בבית המשפט העליון ונהנתה מתמיכתן של הנשיאה לשעבר, דורית ביניש, ושרת המשפטים, ציפי לבני.[4][5]

היא בעלת תואר שני בהיסטוריה ופילוסופיה של הרעיונות מאוניברסיטת תל אביב. כיום היא משמשת כמגשרת ובוררת במשכן לבוררות ופתרון סכסוכים וחברת הוועדה המייעצת של מרכז חת במכללה למינהל לחקר התחרות והרגולציה.[6][3] באוגוסט 2020 מונתה ליושבת ראש הוועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות.[7][8] בנובמבר 2021 מונתה לעמוד בראש ועדה של איגי שתחקור את נושא הפגיעות המיניות בקרב נוער להט"ב וכן בקרב מתנדבי ומתנדבות הארגון.[9]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא נאוה בן-אור בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ נאוה בן-אור, באתר משוב השופטים, (משוב השופטים בארכיון Wayback Machine (אורכב 30.11.2021))
  2. ^ 1 2 3 נאוה בן-אור, באתר הרשות השופטת
  3. ^ 1 2 נאוה בן–אור, באתר המשכן לבוררות ופתרון סכסוכים, ‏2019-05-14
  4. ^ אביאל מגנזי, הקרב על מושב בעליון - מי מוביל במרוץ?, באתר ynet, 18 בספטמבר 2014
  5. ^ יאיר אלטמן, פני העליון: מ־28 ייצאו ארבעה, באתר ישראל היום, 7 בנובמבר 2016
  6. ^ שופטת בדימוס נאוה בן-אור, באתר מרכז חת לחקר התחרות והרגולציה, המכללה למינהל
  7. ^ הועדה הציבורית לשינוי מדיניות ביחס לפגיעה מינית בתקופת הילדות, באתר socialwork.tau.ac.il
  8. ^ הדר גיל-עד, חוסר אמון, פקפוק, ויחס פוגעני: כך מפקירה המדינה ילדים שנפגעו מינית, באתר ynet, 17 באוקטובר 2021
  9. ^ ארגון הלהט"ב הודיע על הקמת ועדה מייעצת למאבק בפגיעות מיניות, באתר ערוץ 7