נבחרת ארצות הברית בהוקי קרח
נבחרת ארצות הברית בהוקי קרח לגברים מייצגת את ארצות הברית ומנוהלת על ידי התאחדות ההוקי קרח של ארצות הברית (USA Hockey), הגוף העליון של ענף ההוקי קרח בארצות הברית.
 | |
| מידע כללי | |
|---|---|
| כינוי | Team U.S.A., Ice Yanks |
| התאחדות | USA Hockey |
| השתייכות | IIHF |
| מאמן | ג'ף בלאשיל |
| המבקיע המצטיין (נקודות) | מארק ג'ונסון (146) |
| קפטן | פטריק קיין |
| שיאן ההופעות | מארק ג'ונסון (151) |
 | |
| מדי הנבחרת באליפות העולם בהוקי קרח (2014) | |
| משחקים היסטוריים | |
משחק בינלאומי ראשון ארצות הברית 29 - 0  שווייץ (אנטוורפן, בלגיה; 23 באפריל 1920) | |
הניצחון הכי גדול ארצות הברית 31 - 1  איטליה (סנט מוריץ, שווייץ; 1 בפברואר 1948) | |
ההפסד הכי גדול שוודיה 17 - 2 ארצות הברית (סטוקהולם, שוודיה; 12 במרץ 1963)  ברית המועצות 17 - 2 ארצות הברית (סטוקהולם, שוודיה; 15 במרץ 1969) | |
| הישג שיא באולימפיאדה | 2 זכיות (1960, 1980) |
| הישג שיא בגביע קנדה | מקום שני (1991) |
| אליפות העולם | |
| הופעות | 70 (הראשונה ב-1920) |
| ההישג הטוב ביותר | 2 זכיות (1933, 1960) |
| גביע העולם | |
| הופעות | 3 (הראשונה ב-1996) |
| ההישג הטוב ביותר | זכייה (1996) |
| מאזן מדליות | ||
|---|---|---|
| המשחקים האולימפיים | ||
| כסף | אנטוורפן 1920 | |
| כסף | שאמוני 1924 | |
| כסף | לייק פלאסיד 1932 | |
| ארד | גרמיש פרטנקירכן 1936 | |
| כסף | אוסלו 1952 | |
| כסף | קורטינה ד'אמפצו 1956 | |
| זהב | סקוו ואלי 1960 | |
| כסף | סאפורו 1972 | |
| זהב | לייק פלאסיד 1980 | |
| כסף | סולט לייק סיטי 2002 | |
| כסף | ונקובר 2010 | |
| אליפות העולם | ||
| זהב | בלגיה 1920 | |
| זהב | צרפת 1924 | |
| כסף | פולין 1931 | |
| כסף | ארצות הברית 1932 | |
| זהב | צ'כוסלובקיה 1933 | |
| כסף | איטליה 1934 | |
| ארד | גרמניה 1936 | |
| ארד | צ'כוסלובקיה 1938 | |
| כסף | שווייץ 1939 | |
| ארד | שוודיה 1949 | |
| כסף | בריטניה 1950 | |
| כסף | נורווגיה 1952 | |
| כסף | איטליה 1956 | |
| זהב | ארצות הברית 1932 | |
| ארד | ארצות הברית 1962 | |
| ארד | אוסטריה 1996 | |
| ארד | צ'כיה 2004 | |
| ארד | שוודיה/פינלנד 2013 | |
| ארד | צ'כיה 2015 | |
| גביע קנדה | ||
| כסף | 1991 | |
| גביע העולם | ||
| זהב | 1996 | |
בסיסה נחשב באופן רשמי כקולורדו ספרינגס (מקום מושבה של USA Hockey) והיא מדורגת במקום החמישי בעולם בדירוג העולמי של IIHF.[1] המאמן הראשי הנוכחי הוא טוני גרנאטו.[2]
ארצות הברית זכתה במדליית זהב בטורניר ההוקי קרח באולימפיאדת החורף פעמיים - אולימפיאדת סקוו ואלי (1960) ואולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) בנוסף ל-8 מדליות כסף ומדליית ארד אחת. היא זכתה בגביע העולם ב-1996 ובאליפות העולם פעמיים - ב-1933 וב-1960.
בעבר, נטתה ארצות הברית לא להשתמש בשחקני ליגת ה-NHL גם כאשר היו זמינים ורשאים להשתתף, ובמקום זאת השתמשה בטורנירים הבינלאומיים כבמה לשחקנים צעירים ושחקנים מליגת המכללות. מגמה זו השתנתה בעשורים האחרונים, ובאליפויות העולם כמו גם באולימפיאדות בהן השתתפו שחקני ה-NHL ייצגו את הנבחרת בעיקר שחקני NHL.
ארצות הברית חברה בקבוצה הבלתי רשמית המכונה "שש הגדולות", המדינות הנחשבות למעצמות העולמיות בהוקי קרח גברים, יחד עם קנדה, צ'כיה, פינלנד, רוסיה ושוודיה.[3]
הדירוג של נבחרת ארצות הברית ברשימת הדירוג של IIHF לנבחרות הוקי קרח של גברים, הוא המקום ה-4 בעולם, נכון לשנת 2023, ללא שינוי לעומת דירוג קודם.[4]
היסטוריה עריכה
שנים ראשונות: שנייה לקנדה וזכייה אחת היסטורית עריכה
נבחרת ארצות הברית הופיעה לראשונה על הבמה העולמית בטורנירי ההוקי קרח האולימפיים הראשונים, שנחשבו רשמית גם לאליפויות עולם. באולימפיאדת אנטוורפן (1920) ואולימפיאדת שאמוני (1924) הראתה הנבחרת עליונות ברורה על הנבחרות האירופיות, אך נוצחה בשתי הפעמים על ידי קנדה והסתפקה במדליית הכסף.
לאחר הפסקה מפעילות בינלאומית חזרה ארצות הברית להתחרות במסגרת רשמית ב-1931 באליפות העולם שנערכה בפעם השנייה כאירוע עצמאי, ושוב הסתפקה במדליית כסף אחרי קנדה. כך היה גם באולימפיאדת לייק פלאסיד (1932), שבה הראתה ארצות הברית את כוחה כשבשני המשחקים מול קנדה סיימה פעם אחת בתיקו ובשני נוצחה 2:1 לאחר הארכה, ולמרות המאבק הקרוב הסתפקה שוב במדליית הכסף.
באליפות העולם ב-1933, תחת המאמן וולטר בראון – מחלוצי ההוקי קרח והכדורסל המקצועני בארצות הברית – הצליחה ארצות הברית לנצח את קנדה 2:1 במשחק המכריע, ולזכות בפעם הראשונה בתואר בינלאומי. זה היה ההפסד הראשון של קנדה במשחק בינלאומי והתואר הבינלאומי הראשון שקנדה לא הצליחה לזכות בו.
עד מלחמת העולם השנייה, שהשביתה את פעילות הספורט הבינלאומי, לא הצליחה ארצות הברית לזכות בתואר בינלאומי נוסף. היא השתתפה באליפות העולם באופן מקוטע, אך השתתפה בטורנירים האולימפיים ונשארה בין הנבחרות החזקות בעולם כשזכתה במדליה בכל טורניר בו השתתפה למעט אליפות העולם ב-1938, בה הידרדרה עד המקום השביעי.
שנות ה-40 וה-50: שחיקה במעמד ופסילה באולימפיאדה עריכה
עם תום מלחמת העולם השנייה התחדשה הפעילות הבינלאומית בהוקי קרח, וארצות הברית גילתה שמעמדה נשחק והנבחרות האירופיות סגרו עליה. בשתי אליפויות העולם הראשונות אחרי המלחמה לא הצליחה ארצות הברית לזכות במדליה כלל.
בנוסף לכך, עמדה נבחרת ארצות הברית במרכזה של שערורייה באולימפיאדת סנט מוריץ (1948). סכסוך בין שני איגודי הוקי חובבניים שטענו לתואר הגוף העליון של הענף בארצות הברית גרם לכך שארצות הברית שלחה לאולימפיאדה שתי נבחרות – האחת נתמכה על ידי הוועד האולימפי הבינלאומי והשנייה על ידי "הליגה הבינלאומית להוקי קרח" (LIHG) – לימים פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית (IIHF). שתי הנבחרות הגיעו לשווייץ במטרה לשחק בטורניר, וה-LIHG איימה לבטל את הטורניר כולו. לבסוף שיחקה באולימפיאדה הנבחרת שנתמכה על ידי ה-LIHG, אך באופן בלתי רשמי. באופן מעשי הנבחרת נפסלה ולא מופיעה בדירוג הרשמי של האולימפיאדה.
מעמדה של ארצות הברית נפגע עוד יותר בשנות ה-50 עם כניסתה לזירה הבינלאומית של נבחרת ברית המועצות, שהפכה באופן מיידי לאחת הנבחרות החזקות בעולם, ועם התחזקותן של נבחרות אירופיות אחרות. למרות זכייה במדליית הכסף באולימפיאדת קורטינה ד'אמפצו (1956), היו תוצאותיה של ארצות הברית באותו עשור דלות יחסית.
אולימפיאדת סקוו ואלי (1960): "הנס הנשכח" עריכה
ב-1960 אירחה ארצות הברית את אולימפיאדת החורף בסקוו ואלי שבקליפורניה. נבחרות ברית המועצות וקנדה, שנאבקו על הבכורה העולמית לאורך שנות ה-50, נחשבו למועמדות המרכזיות למדליית הזהב. נבחרות צמרת אירופיות אחרות כגון שוודיה וצ'כוסלובקיה היו מועמדות למדליה אף הן.
ארצות הברית הגיעה לטורניר כשהיא נחשבת לחסרת סיכוי, אך הראתה את כוחה כבר בבית המוקדם עם ניצחון מפתיע 7:5 על נבחרת צ'כוסלובקיה לאחר שהפכה מצב של פיגור בשליש השלישי. יחד עם ניצחון רב שערים על אוסטרליה, עלתה ארצות הברית לבית הגמר מהמקום הראשון בבית.
בבית הגמר המשיכה ארצות הברית להפתיע. אחרי ניצחונות על שוודיה וגרמניה הדהימה ארצות הברית בניצחונות על שתי המועמדות הראשיות לזכייה – 2:1 על קנדה ו-3:2 על ברית המועצות. בכך מצאה עצמה ארצות הברית כשהיא מובילה את בית הגמר ויכולה לזכות במדליית הזהב עם ניצחון במשחקה האחרון – מפגש נוסף עם צ'כוסלובקיה.
למרות פיגור 4:3 בכניסה לשליש השלישי, שוב הפכה ארצות הברית פיגור לניצחון – שישה שערים בשליש השלישי הביאו לה ניצחון מרשים 9:4 ומדליית זהב אולימפית היסטורית.
סרט דוקומנטרי שנוצר על ההישג המפתיע ב-2010, במלאת לו יובל, טבע לו את הכינוי המקובל שלו – "הנס הנשכח" (The Forgotten Miracle), בהתייחסו להד הגדול בהרבה שעוררו משחק ה"נס על הקרח" ומדליית הזהב האולימפית השנייה של ארצות הברית ב-1980.
המשך שנות ה-60 ותחילת שנות ה-70 עריכה
מעמדה של נבחרת ארצות הברית בזירה הבינלאומית המשיך להיחלש לאחר ההישג באולימפיאדת סקוו ואלי. רק באליפות העולם ב-1962, אותה גם אירחה, הצליחה ארצות הברית לזכות במדליית ארד - המדליה הבינלאומית היחידה שלה בשנות ה-60. בתחילת שנות ה-70 הורע מצבה של הנבחרת באליפויות העולם עוד יותר, והיא התנדנדה בין הדרג הראשון לדרג השני של אליפות העולם.
אולימפיאדת סאפורו (1972) עד מחצית שנות ה-70 עריכה
לאולימפיאדת סאפורו הגיעה ארצות הברית כנבחרת נחותה, ולמעשה באותו זמן היא מוקמה בדרג השני של ההוקי קרח העולמי. קנדה החרימה באותה תקופה את המפעלים הבינלאומיים, והשליטה בהוקי קרח הבינלאומי נותרה בידי הנבחרות האירופיות, בעיקר ברית המועצות וצ'כוסלובקיה.
בנבחרת האולימפית שיחקו בעיקר שחקנים צעירים וסטודנטים במכללות, כפי שנהגה לאורך מרבית שנותיה. עם זאת כמה משחקני הסגל ששלחה לאולימפיאדת סאפורו הפכו לימים לשחקני NHL ואף לכוכבי NHL, כגון מרק האו, בנו של אחד מגדלי השחקנים בכל הזמנים גורדי האו, שהפך לכוכב NHL בזכות עצמו והתקבל כמו אביו להיכל התהילה של ההוקי קרח.
ניצחון מפתיע על צ'כוסלובקיה, סגנית אלופת העולם, ולאחריו ניצחון מפתיע נוסף על פינלנד, סייע לארצות הברית לסיים את האולימפיאדה במקום השני, אחרי נבחרת ברית המועצות, ולזכות במדליית כסף מפתיעה.
למרות ההישג הזה לא השתפר מצבה של ארצות הברית שהמשיכה להתנדנד בין הדרג הראשון והשני של אליפות העולם לאורך כל המחצית הראשונה של שנות ה-70.
גביע קנדה 1976 והמחצית השנייה של שנות ה-70 עריכה
ב-1976 נפל דבר בהוקי קרח הבינלאומי - אליפות העולם נפתחה לראשונה בהיסטוריה לשחקני NHL. במקביל, התארגן מפעל חדש בשיתוף פעולה בין ה-NHL וה-IIHF - גביע קנדה, מפעל לנבחרות לאומיות ששוחק בקיץ ואיפשר לכל שחקני ה-NHL לשחק בו במדי נבחרותיהם. באותה תקופה עדיין היה משקלם של השחקנים האמריקאים בליגת ה-NHL זעום למדי, ומול קנדה על כוכבי ה-NHL וה-WHA שלה כמו גם מול הנבחרות האירופיות נחשבה נחותה.
הפעם לא יכלה הנבחרת לחולל הפתעה וסיימה כצפוי עם מאזן חלש של ניצחון אחד, על פינלנד, ותיקו מול צ'כוסלובקיה. בשאר שלושת משחקיה נוצחה ארצות הברית וסיימה חמישית מתוך שש משתתפות.
באליפויות העולם בשארית שנות ה-70, האליפויות הראשונות של העידן הפתוח, שוב שלחה ארצות הברית נבחרות שלא היו תחרותיות וסיימו במקומות 6 ו-7.
אולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) ומשחק ה"נס על הקרח" עריכה
ערך מורחב – נס על הקרח
לאולימפיאדת לייק פלאסיד שוב הגיעה ארצות הברית כנבחרת שנחשבה נחותה. היא הורכבה משחקנים צעירים שמלבד שחקן אחד היו חסרי ניסיון אולימפי, ולמעשה בבית שכלל נבחרות חזקות כצ'כוסלובקיה ושוודיה נחשבה מועמדת להדחה. המאמן היה הרב ברוקס, מאמן NHL עם מאזן מעורב של הצלחות וכשלונות.
במשחקי הבית המוקדם חוללה ארצות הברית הפתעה כאשר הביסה את צ'כוסלובקיה 7:3, תוצאה שגרמה להדחה מפתיעה של הצ'כוסלובקים בעוד ארצות הברית עלתה לבית הגמר יחד עם שוודיה, תוך שהן גוררות את תוצאת המשחק ביניהן - 2:2. מהבית השני עלו לבית הגמר נבחרות ברית המועצות ופינלנד.
המשחק הראשון של ארצות הברית בבית הגמר היה מול נבחרת ברית המועצות, הנבחרת החזקה בעולם, אלופת שלוש האולימפיאדות הקודמות שנחשבה למועמדת ראשית לזכות במדליית הזהב בפעם הרביעית ברציפות. בניגוד לנבחרת ארצות הברית, הייתה ברית המועצות משופעת בשחקנים מנוסים שהוכיחו את עצמם בהישגים גדולים באולימפיאדות קודמות ובאליפויות העולם, והוכיחו את כוחם במקרים שונים גם מול שחקני NHL.
למרות זאת, הצליחה ארצות הברית לחזור שלוש פעמים מפיגור ולהשוות את תוצאת המשחק ל-3:3 בתחילת השליש השלישי שלו. את השערים השני והשלישי כבש מרק ג'ונסון, שלימים הפך לשיאן ההופעות בנבחרת ארצות הברית ולמבקיע הגדול בתולדותיה.
10 דקות לסיום המשחק כבש קפטן הנבחרת, מייק ארוזיונה, שער שהעלה את ארצות הברית ליתרון ראשון במשחק, 4:3. ב-10 הדקות שנותרו תקפו הסובייטים, אך האמריקאים עמדו בלחץ והצליחו להשאיר את התוצאה על כנה ולהשיג את הניצחון שנחשב למפתיע בתולדות נבחרת ארצות הברית. שדר הטלוויזיה אל מייקלס, שהעביר את שידור הטלוויזיה של המשחק, שאל בשניות האחרונות שלו: "האם אתם מאמינים בנסים? כן!" ובכך טבע למשחק את כינויו - "נס על הקרח" (Miracle On Ice).
למרות התוצאה המפתיעה, נזקקה ארצות הברית לניצחון במשחק האחרון מול פינלנד כדי להבטיח את מדליית הזהב. היא השיגה את הניצחון בתוצאה 4:2, והשלימה בכך את ההישג.
הזכייה במדליית הזהב ובעיקר משחק ה"נס על הקרח" הפך לאירוע המכונן של ההוקי קרח בארצות הברית, ולאחד האירועים המכוננים בתולדות הענף בכלל. ב-2002, בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סולט לייק סיטי, הדליקו חברי הנבחרת מ-1980 את הלפיד האולימפי תוך שהם לבושים בחולצות המשחק. ב-2008 בחרה פדרציית ההוקי קרח הבינלאומית את האירוע לסיפור הגדול ביותר בתולדות ההוקי קרח הבינלאומי. אירועי אולימפיאדת לייק פלאסיד קידמה באחת גם את מעמדם של השחקנים האמריקאים ב-NHL, ומרבית שחקני הנבחרת הגיעו ל-NHL כשחלקם ניהלו בה קריירות ארוכות ועשירות בהישגים.
שנות ה-80 עריכה
למרות ההד הציבורי הגדול של מדליית הזהב האולימפית מלייק פלאסיד ומשחק ה"נס על הקרח", והנוכחות האמריקאית המוגברת בליגת ה-NHL, הייתה שארית העשור ענייה בהצלחות נוספות. באליפויות העולם ובשתי האולימפיאדות הנוספות באותו עשור לא זכתה ארצות הברית ולו במדליה אחת.
גביע קנדה 1981 עריכה
למהדורה השנייה של גביע קנדה הגיעה ארצות הברית עם נבחרת שכללה כמה מגיבורי הזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת לייק פלאסיד – בין היתר החלוצים מרק ג'ונסון וניל ברוטן והמגן קן מורו, שהפכו בינתיים לשחקני NHL. גם מרק האו חזר לנבחרת, ובשער עמד טוני אספוזיטו, שוער NHL וותיק ומוערך ששיחק במדי נבחרת קנדה בסדרת הפסגה והתאזרח בארצות הברית. המאמן היה בוב ג'ונסון שהוביל את נבחרת אוניברסיטת ויסקונסין ל-3 אליפויות בליגת המכללות.
הנבחרת השיגה בטורניר שני ניצחונות על צ'כוסלובקיה ושוודיה ותיקו מול פינלנד, אך נוצחה על ידי ברית המועצות וקנדה העדיפות ופעם נוספת בחצי הגמר על ידי קנדה.
גביע קנדה 1984 עריכה
הנבחרת שנשלחה למהדורה השלישית של גביע קנדה כללה, בנוסף למרק ג'וסון וניל ברוטן, גם כוכב על אחד – בראיין טרוטייה, החלוץ המצטיין של ניו יורק איילנדרס שזכה איתה 4 פעמים ברציפות בגביע סטנלי, כמו גם דור חדש של כוכבים צעירים ובראשם כריס צ'ליוס, מגן שניהל מאוחר יותר קריירה מפוארת ונחשב כיום לאחד השחקנים האמריקאים הגדולים בתולדות ה-NHL, ופיל האוזלי, חלוץ כשרוני שכיכב שנים רבות בליגה למרות ממדיו הקטנים. השוער המוביל היה טום בראסו, שוערה בן ה-19 של באפלו סייברס, שהגיע ל-NHL היישר מבית הספר התיכון וסיים זה עתה עונה ראשונה מצוינת בליגה עם זכייה בגביע קאלדר – גביע רוקי השנה ב-NHL. בוב ג'ונסון, שבינתיים עבר לאמן ב-NHL, חזר לעמדת המאמן.
עם ההרכב המבטיח הצטיינה ארצות הברית בשלב הראשון, שלב הליגה, וסיימה אותו עם שלושה ניצחונות, תיקו, והפסד בודד – מול ברית המועצות, מאזן שהבטיח לה את המקום השני; אולם בחצי הגמר נחלה ארצות הברית אכזבה קשה כשהובסה 9:2 על ידי שוודיה, אותה הביסה 7:1 בשלב המוקדם, ולא הצליחה להגיע לסדרת הגמר.
גביע קנדה 1987 עריכה
הנבחרת כללה את שלד השחקנים שהצליח בגביע קנדה הקודם – מרק ג'ונסון, האוזלי, צ'ליוס, השוער בראסו, ואיתם הכוכב הוותיק פאט לפונטיין מניו יורק איילנדרס שלא שיחק ב-1984 בשל פציעה. בהגנה הציגה ארצות הברית את קווין האצ'ר, מגינה המצטיין של וושינגטון קפיטלס, ואת גארי סוטר, מגינה של קלגרי פליימס.
אולם הפעם נכשלה הנבחרת כבר בשלב הליגה, ועם שני ניצחונות בלבד מול שלושה הפסדים תפסה רק את המקום החמישי וסיימה את דרכה.
שנות ה-90 עריכה
בשנות ה-90 הלך ועלה מספרם של השחקנים האמריקאים בליגת ה-NHL, וכמה מהם הפכו אף לכוכבי על. עם זאת, באולימפיאדות ובאליפויות העולם היו תוצאותיה של הנבחרת דלות. רק פעם אחת זכתה הנבחרת במדליה באליפות העולם בעשור זה - מדליית ארד ב-1996. הנבחרת הפגינה את העומק והכישרון ההולך וגדל שלה בטורנירים בהם השתתפו שחקני ה-NHL בהרכבים מלאים - גביע קנדה וגביע העולם.
גביע קנדה 1991 עריכה
למהדורה האחרונה של גביע קנדה שלחה ארצות הברית נבחרת עשירה בכישרון, בראשון ברט האל שהפך לאחד ממבקיעי השערים הגדולים בתולדות ה-NHL, מייק מודנו שהפך לכוכב על במדי מינסוטה נורת'סטארס, וג'רמי רוניק כוכבה של שיקגו בלאקהוקס. כריס צ'ליוס וקווין האצ'ר המשיכו להוביל את ההגנה יחד עם בראיין ליץ', אחד המגינים הטובים בליגה במדי ניו יורק ריינג'רס. טוני גרנאטו, לימים מאמנה של הנבחרת, היה גם הוא בסגל כשחקן לוס אנג'לס קינגס. את עמדת המאמן תפס שוב בוב ג'ונסון, אז מאמנה של פיטסבורג פינגווינס.
ארצות הברית הראתה את יכולתה בשלב בתים מצוין שהסתתים במאזן של ארבעה ניצחונות והפסד בודד מול קנדה, ומקום שני בשלב הליגה. בשלב חצי הגמר הביסה את פינלנד 7:3 ועלתה בפעם הראשונה לסדרת הגמר על הגביע - אך שם נתקלה שוב בקנדה העדיפה. קנדה ניצחה את הסדרה בשני משחקים וזכתה בגביע. צ'ליוס ורוניק נבחרו לשישיית הטורניר.
אולימפיאדת אלברוויל (1992) עריכה
בסגל האמריקאי לאולימפיאדת אלברוויל בלט קית' טקצ'אק, חלוץ בן 19 שכיכב בליגת המכללות בנבחרת אוניברסיטת בוסטון ולימים הפך לכוכב על ב-NHL. האמריקאים החלו את האולימפיאדה בצורה מצוינת כאשר סיימו את שלב הבתים עם ארבעה ניצחונות ותיקו אחד ועלו לרבע הגמר מהמקום הראשון בבית שלהם. ברבע הגמר הביסו את הנבחרת המארחת, צרפת - אך הובסו בחצי הגמר על ידי נבחרת חבר המדינות, ולאחר מכן גם במשחק על מדליית הארד על ידי צ'כוסלובקיה, וסיימו את האולימפיאדה ללא מדליה.
אולימפיאדת לילהאמר (1994) עריכה
עם נבחרת ללא כוכבים משמעותיים הגיעה ארצות הברית לאולימפיאדת לילהאמר, וכבר בשלב הבתים עמדה בסכנת הדחה לפני משחקה האחרון מול איטליה. ניצחון 7:1 העלה את האמריקאים לרבע הגמר, שם הובסו על ידי נבחרת פינלנד.
גביע העולם 1996 עריכה
בקיץ 1996 השתתפה נבחרת ארצות הברית במהדורה הראשונה של גביע העולם בהוקי קרח - הטורניר שהחליף את גביע קנדה. שלד הכוכבים מהמחצית הראשונה של העשור המשיך לככב בנבחרת, ועובה בכישרונות נוספים לאור העומק ההולך וגובר שהראו השחקנים האמריקאים ב-NHL. כריס צ'ליוס, בראיין ליץ' - ששימש כקפטן הנבחרת - ודריאן האצ'ר המשיכו להיות כוכבי ההגנה, ואליהם הצטרפו כוכבי הגנה נוספים כמו קווין האצ'ר - אחיו של דריאן ששיחק איתו בדאלאס סטארס. בהתקפה המשיכו לככב ברט האל, מייק מודאנו וקית' טקצ'אק, ואליהם הצטרפו כוכבים נוספים כג'ואל אוטו וג'ון לקלייר מפילדלפיה פליירס. מייק ריכטר, שוערה של ניו יורק ריינג'רס, היה השוער הבכיר בנבחרת.
כבר בשלב הבתים חוללה ארצות הברית הפתעה, כאשר ניצחה את המועמדת לזכייה קנדה 5:3. עם ניצחונות גם על רוסיה וסלובקיה סיימו האמריקאים את הבית שלהם במאזן מושלם ובמקום הראשון שהעניק להם מעבר חופשי לחצי הגמר. עם ניצחון 5:2 על רוסיה בחצי הגמר עלו האמריקאים לסדרת הגמר, שוב מול קנדה, ולמרות הפסד בהארכה במשחק הראשון ניצחו את קנדה פעמיים במשחקים הבאים בסדרה בתוצאה זהה 5:2 תוך הפגנת יכולת מרשימה, וזכו בגביע העולם. השוער ריכטר נבחר ל-MVP של הטורניר, וברט האל סיים כמבקיע המצטיין.
אולימפיאדת נאגנו (1998) עריכה
עם הרכב כמעט זהה להרכב שזכה בגביע העולם שנתיים קודם לכן, התייצבה ארצות הברית לאולימפיאדת נאגנו - האולימפיאדה הראשונה בה השתתפו שחקני NHL במדי נבחרותיהם - כשהיא כבר נחשבת כמועמדת למדליית הזהב.
למרות זאת הנבחרת התקשתה לאורך הטורניר. בבית המוקדם שלה נוצחה הנבחרת פעמיים, על ידי קנדה ושוודיה, וניצחון לא משכנע על בלארוס החלשה הביא אותם למקום השלישי בלבד בבית - ולמפגש קשה ברבע הגמר מול נבחרת צ'כיה.
למרות לחץ אמריקאי כבד ויתרון גדול בחבטות לשער, נתקלו האמריקאים ביכולת גבוהה של השוער הצ'כי דומיניק האשק, הובסו 4:1, וסיימו את דרכם בטורניר מוקדם מהצפוי וללא מדליה.
העשור הראשון של המאה ה-21 עריכה
במהלך העשור הראשון של המאה ה-21 המשיכה הנבחרת להציג תוצאות דלות באליפות העולם, כשהמדליה היחידה זכתה בה הייתה מדליית ארד ב-2004. עם זאת, באולימפיאדה ובגביע העולם הציגה הנבחרת הצלחות רבות יותר.
אולימפיאדת סולט לייק סיטי (2002) עריכה
כמו בנאגנו, הציגה ארצות הברית נבחרת עשירה בכוכבי NHL מהשורה הראשונה באולימפיאדת סולט לייק סיטי, ביניהם כוכבי הנבחרת ששיחקה בגביע העולם 1996 ובאולימפיאדת נאגנו. מייק ריכטר שב לשער הנבחרת, בראיין ליץ' וכריס צ'ליוס המשיכו להיות מעוזי ההגנה, ובהתקפה שוב כיכבו ברט האל, מייק מודנו וקית' טקצ'אק כשלצידם כוכבים נוספים, כמו ג'ון לקלייר, חלוצה של פילדלפיה פליירס.
את עמדת המאמן תפס הרב ברוקס, שהוביל את הנבחרת לזכייה במדליית הזהב באולימפיאדת לייק פלאסיד (1980) כולל הניצחון במשחק ה"נס על הקרח".
למן תחילת הטורניר הציגה ארצות הברית יכולת משובחת הן בהגנה והן בהתקפה, שהחלה בניצחון מוחץ 6:0 על נבחרת פינלנד, שהורכבה גם היא ברובה מכוכבי NHL. יחד עם תיקו 2:2 מול רוסיה וניצחון גבוה נוסף 8:1 על בלארוס, תפסה ארצות הברית את המקום הראשון בבית המוקדם. ניצחון מוחץ נוסף על גרמניה 5:0 ברבע הגמר הוביל את ארצות הברית למפגש נוסף עם רוסיה בחצי הגמר, וניצחון 3:2 העלה את הנבחרת לגמר האולימפי, לראשונה מאז הונהגו באולימפיאדה שלבי נוקאאוט.
במשחק הגמר לא עמדה ארצות הברית מול יכולתה של קנדה, נוצחה 5:2, והסתפקה במדליית הכסף - מדליית אולימפית ראשונה לנבחרת מאז מדליית הזהב ב-1980 תחת אותו מאמן.
ג'ון לקלייר היה מבקיע השערים המצטיין בטורניר לאחר שהבקיע בו 6 שערים. ברט האל סיים שני בטבלת הנקודות עם 8 נקודות (3 שערים ו-5 אסיסטים), וכריס צ'ליוס נבחרת למגן המצטיין של הטורניר.
שיאים והישגים עריכה
אולימפיאדה עריכה
| שנה | תוצאה | |||
|---|---|---|---|---|
| 1920 | מדליית כסף | |||
| 1924 | מדליית כסף | |||
| 1932 | מדליית כסף | |||
| 1936 | מדליית ארד | |||
| 1948 | לא השתתפה | |||
| 1952 | מדליית כסף | |||
| 1956 | מדליית כסף | |||
| 1960 | מדליית זהב | |||
| 1964 | מקום חמישי | |||
| 1968 | מקום ששי | |||
| 1972 | מדליית כסף | |||
| 1976 | מקום חמישי | |||
| 1980 | מדליית זהב | |||
| 1984 | מקום שביעי | |||
| 1988 | מקום ששי | |||
| 1992 | מקום רביעי | |||
| 1994 | מקום שמיני | |||
| 1998 | מקום ששי | |||
| 2002 | מדליית כסף | |||
| 2006 | מקום שמיני | |||
| 2010 | מדליית כסף | |||
| 2014 | מקום רביעי | |||
| 2018 | מקום שביעי | |||
| סך הכל מדליות | ||||
| משחקים | זהב | כסף | ארד | סך הכל |
| 22 | 2 | 8 | 1 | 11 |
גביע קנדה עריכה
- 1976 – מקום חמישי
- 1981 – מקום רביעי, הפסידה בחצי הגמר
- 1984 – מקום רביעי, הפסידה בחצי הגמר
- 1987 – מקום חמישי
- 1991 – מקום שני, הפסידה, בגמר
גביע העולם עריכה
אליפות העולם עריכה
- ראו: אליפות העולם בהוקי קרח
- הערה: בין שנת 1920 ולשנת 1968, טורניר ההוקי קרח האולימפי נחשב כאליפות העולם באותה שנה.
- 1920 – זכתה במדליית כסף
- 1924 – זכתה במדליית כסף
- 1931 – זכתה במדליית כסף
- 1932 – זכתה במדליית כסף
- 1933 – זכתה במדליית זהב
- 1934 – זכתה במדליית כסף
- 1936 – זכתה במדליית ארד
- 1938 – סיימה במקום השביעי
- 1939 – זכתה במדליית כסף
- 1940–1946 – לא נערכה[5]
- 1947 – סיימה חמישית
- 1948 – סיימה רביעית
- 1949 – זכתה במדליית ארד
- 1950 – זכתה במדליית כסף
- 1951 – סיימה במקום הששי
- 1952 – זכתה במדליית כסף
- 1955 – סיימה במקום הרביעי
- 1956 – זכתה במדליית כסף
- 1958 – סיימה חמישית
- 1959 – סיימה רביעית
- 1960 – זכתה במדליית זהב
- 1961 – סיימה ששית
- 1962 – זכתה במדליית ארד
- 1963 – סיימה שמינית
- 1964 – סיימה חמישית
- 1965 – סיימה ששית
- 1966 – סיימה ששית
- 1967 – סיימה חמישית
- 1968 – סיימה ששית
- 1969 – סיימה ששית
- 1970 – סיימה שביעית
- 1971 – סיימה ששית
- 1972 – סיימה שמינית[6]
- 1973 – סיימה שמינית
- 1974 – סיימה שביעית
- 1975 – סיימה ששית
- 1976 – סיימה רביעית
- 1977 – סיימה ששית
- 1978 – סיימה ששית
- 1979 – סיימה שביעית
- 1980 – לא נערכה[7]
- 1981 – סיימה חמישית
- 1982 – סיימה שמינית
- 1983 – סיימה תשיעית
- 1984 – לא נערכה
- 1985 – סיימה רביעית
- 1986 – סיימה ששית
- 1987 – סיימה שביעית
- 1988 – לא נערכה
- 1989 – סיימה ששית
- 1990 – סיימה חמישית
- 1991 – סיימה רביעית
- 1992 – סיימה שביעית
- 1993 – סיימה ששית
- 1994 – סיימה רביעית
- 1995 – סיימה ששית
- 1996 – זכתה במדליית ארד
- 1997 – סיימה ששית
- 1998 – סיימה במקום ה-12
- 1999 – סיימה ששית
- 2000 – סיימה חמישית
- 2001 – סיימה רביעית
- 2002 – סיימה שביעית
- 2003 – סיימה במקום ה-13
- 2004 – זכתה במדליית ארד
- 2005 – סיימה ששית
- 2006 – סיימה שביעית
- 2007 – סיימה חמישית
- 2008 – סיימה ששית
- 2009 – סיימה רביעית
- 2010 – סיימה במקום ה-13
- 2011 – סיימה שמינית
- 2012 – סיימה שביעית
- 2013 – זכתה במדליית ארד
- 2014 – סיימה ששית
- 2015 – זכתה במדליית ארד
- 2016 – סיימה רביעית
- 2017 – סיימה חמישית
- 2018 – זכתה במדליית ארד
- 2019 – סיימה שביעית
- 2021 – זכתה במדליית ארד
אחרים עריכה
- גביע שפנגלר 1988 – זכייה
- גביע גרמניה 2002 – מקום 2[8]
- גביע גרמניה 2003 – זכייה
- גביע גרמניה 2004 – זכייה[9]
- גביע גרמניה 2005 – מקום 3[10]
- גביע העמים TUI 2005 – מקום 2
- גביע גרמניה 2007 – מקום 2[11]
קישורים חיצוניים עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של נבחרת ארצות הברית בהוקי קרח
הערות שוליים עריכה
- ^ הדירוג העולמי לשנת 2017 באתר ה-IIHF
- ^ [1]
- ^ "NHL announces World Cup of Hockey for 2016". The Canadian Press. 2015-01-24. נבדק ב-29 בינואר 2015.
{{cite web}}: (עזרה) - ^ דרוג נבחרות לאומיות בהוקי קרח מתוך אתר IIHF
- ^ עקב פרוץ מלחמת העולם השנייה."International hockey timeline". International Ice Hockey Federation. נבדק ב-2009-03-10.Carl Diem (בינואר 1940). "The Fifth Olympic Winter Games Will Not Be Held" (PDF). Olympic Review. Berlin: International Olympic Institute (8): 8–10. נבדק ב-2009-03-10.
{{cite journal}}: (עזרה) - ^ לראשונה נערך טורניר נפרד לאליפות עולם ולאולימפיאדת החורף.
- ^ No במהלך השנים האולימפיות 1980, 1984, ו-1988 לא נערכו אליפויות העולם.
- ^ USA Hockey Deutschland Cup Archives
- ^ 2003&2004 Deutschland Cup
- ^ 2005 Deutschland Cup
- ^ USA Hockey Deutschland/TUI Cup results