הנורת'רופ F-20 טייגרשארק (באנגלית: Northrop F-20 Tigershark) היה מטוס קרב אשר תוכנן ופותח כפרויקט פרטי של חברת נורת'רופ האמריקאית. פיתוח המטוס החל ב-1975 כהמשך למטוס הקרב נורת'רופ F-5 טייגר II שהציג מנוע חדש, אשר שדרג את ביצועי המטוס, ומערכות אוויוניקה מודרניות, שכללו מכ"ם רב עוצמה.
נורת'רופ F-20 טייגרשארק
F-20 Tigershark |
| נורת'רופ F-20 בטיסה |
|
מאפיינים כלליים |
|---|
|
סוג |
מטוס קרב |
|---|
|
ארץ ייצור |
ארצות הברית ארצות הברית |
|---|
|
יצרן |
נורת'רופ |
|---|
|
טיסת בכורה |
30 באוגוסט 1982 |
|---|
|
תקופת שירות |
אין – הפרויקט בוטל |
|---|
|
צוות |
1 |
|---|
|
יחידות שיוצרו |
3 |
|---|
ממדים |
אורך |
14.43 מטר |
|---|
|
גובה |
4.22 מטר |
|---|
|
מוטת כנפיים |
8.53 מטר |
|---|
|
שטח כנפיים |
18.6 מטר רבוע |
|---|
|
משקל ריק |
5,357 קילוגרם |
|---|
|
משקל טעון |
7,264 קילוגרם |
|---|
|
משקל המראה מרבי |
12,474 קילוגרם |
|---|
  | |
ביצועים |
מהירות מרבית |
2,414 קמ"ש (מאך 2) |
|---|
|
קצב נסיקה |
268 מטר/שנייה |
|---|
|
טווח טיסה מרבי |
3,732 קילומטר (עם 3 מכלי דלק נתיקים) |
|---|
|
סייג רום |
17,300 מטר (56,800 רגל) |
|---|
|
עומס כנף |
395 ק"ג / מ"ר |
|---|
| | |
|
|
|
|
בהשוואה ל-F-5, היה ה-F-20 מהיר בהרבה, בעל יכולת של ירי טילים מעבר לקו האופק וכושר נשיאה של מרבית סוגי החימוש שבידי ארצות הברית למטרות תקיפה קרקעית. בזכות יכולותיו המשופרות, התחרה ה-F-20 ב-F-16 פייטינג פלקון, ואף היה זול יותר לרכישה ולתפעול.
פיתוח ה-F-20 בוצע בחסות משרד ההגנה האמריקאי, בפרויקט שכונה "FX". FX ביקש לפתח מטוסי קרב אשר יהיו מסוגלים ללחום כנגד מטוסי הקרב של הסובייטים, אך ללא שימוש בטכנולוגיות רגישות הנמצאות בשירות חיל האוויר האמריקאי. FX היה תוצר של מדיניות הייצוא של ממשל קרטר אשר ביקש לצייד מדינות זרות בנשק איכותי ללא החשש שטכנולוגיות קו-ראשון אמריקאיות ייפלו לידיים סובייטיות. נורת'רופ קיוותה להצליח עם ה-F-20 בשוק הבינלאומי, אך שינוי המדיניות לאחר בחירתו של רונלד רייגן לנשיא גרם לכך שהמטוס נאלץ להתחרות מול מכירות ה-F-16 אשר פותח על ידי חיל האוויר האמריקאי. תוכנית הפיתוח ננטשה ב-1986 לאחר בניית שלושה אבות טיפוס ומטוס נוסף שבנייתו לא הושלמה.
ארצות הברית
