ניב גורדון

כיהן כפרופסור לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקר נושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולזכויות אדם

ניב גורדון (נולד ב-15 ביוני 1965) כיהן כפרופסור לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, חוקר נושאים הקשורים לסכסוך הישראלי-פלסטיני ולזכויות אדם.

ניב גורדון
לידה 15 ביוני 1965 (בן 59)
ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
תרומות עיקריות
חקר זכויות האדם
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה

עריכה

גורדון, דור שלישי בישראל, התגייס לצה"ל, התנדב לצנחנים, ושובץ בגדוד 890[1]. בצנחנים עבר מסלול הכשרה כלוחם והשתתף בפעילות מבצעית במסגרת הגדוד והחטיבה. לאחר מכן עבר קורס מ"כים חי"ר ושימש כסמל מחלקה בפלוגה המסייעת[2]. גורדון נפצע באופן קשה בהתקלות ליד ראש הנקרה, שכתוצאה ממנה הוא סובל מ-42 אחוזי נכות[3].

במהלך האינתיפאדה הראשונה הוא שירת כמנהל של רופאים לזכויות אדם בישראל. הוא פעיל בתעאיוש, תנועה יהודית-ערבית[4]. הוא מזהה את עצמו כאיש שמאל, וחבר באקדמיה לשוויון. בתקופת האינתיפאדה השנייה היה חלק מתנועת הסרבנות בצה"ל[2]. תיאר את ישראל כ"מדינת אפרטהייד" ותומך בחרם בינלאומי על מדינת ישראל[5].

גורדון סיים בהצטיינות ב-1991 לימודי תואר ראשון בפילוסופיה באוניברסיטה העברית בירושלים, ב-1997 סיים תואר שני במדעי המדינה באוניברסיטת נוטרדאם שבארצות הברית ובשנת 1999 סיים את לימודי הדוקטורט במדעי המדינה בנוטרה דאם. כותרת עבודת התזה שלו: Social Control in Democracies: A Theoretical Analysis. שימש מרצה באוניברסיטת בן-גוריון, ב-2005 קודם לדרגת מרצה בכיר ובשנת 2010 הועלה לדרגת פרופסור חבר. שימש חוקר ופרופסור אורח באוניברסיטת ברקלי, אוניברסיטת מישיגן ואוניברסיטת בראון.

ב-2006 פסק בית המשפט המחוזי בנצרת 10,000 ש"ח פיצויים לגורדון בתביעת דיבה שהגיש לאחר שסטיבן פלאוט כתב שגורדון "שואף להיות יודנראט"[6].

בשנים 2010-2008 כיהן כראש המחלקה לפוליטיקה וממשל באוניברסיטת בן-גוריון.

בשנים 2016 - 2018 שהה בבית הספר ללימודים אוריינטליים ואפריקאיים (SOAS) באוניברסיטת לונדון, לצורך מחקר של ההיסטוריה והפוליטיקה של מגנים אנושים. המחקר בחן את התופעה החל ממלחמת האזרחים בארצות הברית ועד מלחמות עכשוויות בסוריה ועיראק[7]. החל משנת 2018 משמש כפרופסור למשפט בינלאומי וזכויות אדם בקווין מרי, אוניברסיטת לונדון[8].

פרסומים

עריכה

בין היתר, כתבותיו של גורדון פורסמו בלוס אנג'לס טיימס, וושינגטון פוסט, אל-ג'זירה, גארדיאן, הארץ, ג'רוזלם פוסט ושיקגו טריביון. בשיתוף עם רוחמה מרטון כתב את Torture: Human Rights, Medical Ethics and the Case of Israel ספרו, Israel's Occupation התפרסם על ידי הוצאת אוניברסיטת קליפורניה בשנת 2008.

ספרים

עריכה
  • Torture, Human Rights, Medical Ethics and the case of Israel, Zed Books, New York, ISBN 1-85649-314-8(1995; editor, with Ruchama Marton)
  • From the Margins of Globalization: Critical Perspectives on Human Rights. Lexington Books, Lanham, MD, ISBN 0-7391-0878-6(2004; editor)
  • Israel's Occupation. University of California Press, Berkeley CA, ISBN 0-520-25531-3(2008)
  • The Human Right to Dominate, with Nicola Perugini, Oxford University Press, ISBN 0199365008, ISBN 978-0199365005 (2015)
  • Human Shields: A History of People in the Line of Fire, with Nicola Perugini, University of California Press, ISBN 9780520301849 (2020)

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא ניב גורדון בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה