שמאל פוליטי בישראל

מחנה פוליטי בישראל

השמאל הפוליטי בישראל הוא מחנה שאידאולוגיית היסוד שלו מבוססת על שוויון, זכויות אדם ומימושם במדינת ישראל באמצעות הציונות. השמאל בישראל מזוהה עם סוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה, תמיכה בערכים של ליברליזם חברתי, ושוויון בפני החוק.

הפגנת תמיכה ביוזמת ז'נבה, הצעה להסכם קבע ישראלי-פלסטיני, בכיכר רבין ב-15 במאי 2004

השמאל תומך בנסיגה מחלקים מיהודה ושומרון, המוחזקים צבאית על ידי ישראל, במסגרת הסכם שלום עם הפלסטינים. מחנה השמאל רואה במהלכים אלו הכרחיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, בהתבסס על הערכות לפיהן ביהודה ושומרון חיים בין 1.7 ל-2.9 מיליון פלסטינים[1], וסיפוחם למדינת ישראל עלול להביא לסופה של ישראל כמדינת לאום יהודית או כדמוקרטיה והפיכתה למדינה דו-לאומית. בעקבות זאת תומך השמאל בעיקרו בפינוי התנחלויות השוכנות מעבר לגדר ההפרדה.

מבחינה כלכלית, בעשורים הראשונים של המדינה מדיניות השמאל בישראל הייתה מזוהה באופן מובהק עם תפיסת עולם סוציאל-דמוקרטית או סוציאליסטית, זיקה שהתערערה במידה מסוימת החל משנות ה-80, והפכה לגמישה יותר ותלויית נסיבות. כמו כן דוגלים רבים מתומכי השמאל הישראלי בהפרדת דת ומדינה, השרשת ערכי הפמיניזם, תמיכה בקהילת הלהט"ב, בזכויות אדם ובזכויות המיעוטים.

יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל לשעבר.

מאז קום המדינה ועד המהפך (1948–1977) היו ראשי ממשלת ישראל מהצד השמאלי של המפה הפוליטית. מאז המהפך מרבית ראשי הממשלה בישראל היו אנשי ימין או ימין-מרכז.

רקע היסטוריעריכה

 
דוד בן-גוריון, ראש ממשלת ישראל הראשון ומנהיג מפלגת הפועלים של ארץ ישראל.

עם תחילת היישוב היהודי, התחילו לעלות לארץ ישראל החלוצים העבריים, אשר דגלו באידאולוגיה סוציאליסטית ציונית. אנשי היישוב החדש, שהיו פועלים ברובם, הקימו מספר מפלגות פועלים, אשר התאחדו לבסוף למפלגת הפועלים של ארץ ישראל, לימים מפלגת השלטון. פועלים אלו, הקימו גם את הסתדרות העובדים על מנת לשמור על זכויותיהם ועל שוויון בארץ ישראל. עם הקמת מדינת ישראל והכרזת העצמאות, הוחלט על משטר צנע, אשר מספק לתושבים מזון בסבסוד המדינה. מפלגות פועלים נוספות הוקמו, כדוגמת מפ"ם, אשר התחרו עם מפא"י על שלטון המדינה. ממשלות ישראל בתקופת שלטון השמאל, לא הורכבו ברובן בהכרח ממפלגות שמאל, ומפלגת השלטון מפא"י הקימה את מרבית ממשלותיה עם תנועת המזרחי. מפלגת מפא"י, התאחדה עם מספר מפלגות שמאל נוספות ויצרו את מפלגת העבודה. מפלגה זו, נחשבת לוותיקה מבין המפלגות הנוכחיות וממשיכה לדגול במדיניות סוציאליסטית, אך אינה תומכת במעמד הפועלים.

סקירה כלליתעריכה

השמאל הישראלי כונה בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם ומעמד הפועלים. הייתה אחיזה חזקה ביישוב, שהתבטאה, בין השאר, בהקמתם של הקיבוצים ושל הסתדרות העובדים. עם השנים הסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה הפכו לגישות הרווחות בשמאל הישראלי. עם זאת בחוגי שמאל שונים קיימת גם תמיכה בקומוניזם ואנרכיזם. כוחו של השמאל הכלכלי והחברתי נחלש החל משנות ה-70 של המאה ה-20 ובייחוד לאחר "המהפך", והזיקה המובהקת לכלכלה סוציאליסטית התערערה, כאשר מפלגות השמאל היו שותפות למדיניות הפרטה בתקופות מסוימות ולתוכנית הייצוב הכלכלית של 1985.

בנושאי חברה, דת ומדינה – השמאל נוטה לליברליזם. הוא תומך בדרך כלל בהפרדת דת ומדינה כן בחופש מדת ושוויון זכויות לבני מיעוטים, לרבות מיעוטים על רקע דת, גזע, מין ומגדר.

 
מראה התנחלות בשומרון לצד כפרים פלסטיניים. תפיסה מרכזית עדכנית בשמאל הישראלי היא ההתנגדות לבניית התנחלויות מחוץ לגושי ההתנחלויות הגדולים

השמאל הישראלי דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי. הוא מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, הכרוך לעיתים אף בוויתורים מסוימים, על פני פעולות צבאיות. לגישתו, הסכמי שלום על בסיס חילופי שטחים הם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוביל את תהליך השלום הישראלי-פלסטיני עם חתימת הסכמי אוסלו. במסגרתם הוקמה הרשות הפלסטינית שהיא ישות אוטונומית למחצה ובמעמד נמוך משל מדינה. לאחר מכן החל השמאל לקדם את פתרון שתי המדינות והקמת מדינה פלסטינית במסגרת הסכם שלום. השמאל גורס שהסכם שלום בנוסח שתי מדינות הוא אינטרס חיוני לישראל, ממניעים מוסריים ותועלתניים. בכך, הוא סבור שיתאפשר לשמר את הרוב היהודי בישראל, מבלי לפגוע בזכויות האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה, וכן לשמור על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום עם העולם הערבי. לפיכך ישנה התנגדות מסוימת לנוכחות הישראלית בשטחי יהודה ושומרון ובעבר גם בחבל עזה.

השמאל כולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש. מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, מהגרי עבודה ומבקשי מקלט לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת הלהט"ב. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (לשעבר רק"ח). בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 4 ביוני 1967 והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה. היא תומכת במדיניות כלכלית סוציאליסטית וב'צדק סביבתי'. עם זאת, בקרב רוב הציבור חד"ש מזוהה כמפלגה ערבית אנטי-ציונית. ב-2015 הובילה את הרשימה הערבית המשותפת, סיעת המפלגות הערביות, לאחר שהתמזגה עם בל"ד, רע"ם ותע"ל.

הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים. אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום השליטה הישראלית ביהודה, שומרון ועזה. הוא רואה בשטחים אלה ככיבוש, ופועל לגיוס תמיכה ציבורית להיפרדות מהפלסטינים. זאת משום שלדעת הארגון צעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ורוב מדינות ערב. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי אילון. לצדם פועלים עשרות ארגונים קטנים אשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני.

 
גוש צעירי מפלגת העבודה בהפגנה

דמוגרפיהעריכה

סקר שנערך ב-2019 בקרב האוכלוסייה על ידי מרכז המחקר פיו מצא ש-8% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם "שמאל" מתוך שלוש אפשרויות: "ימין", "מרכז" ו"שמאל". באותה שנה ערך פרופ' קמיל פוקס שנתן 5 אפשרויות: "ימין", "מרכז-ימין", "מרכז", "מרכז-שמאל", "שמאל ומצא ש-5% מגדירים את עצמם כ"שמאל" ועוד 11% מגדירים את עצמם כ"מרכז-שמאל"[2]. באפריל 2020 פורסם כי רק 6% מהישראלים מגדירים עצמם "שמאל"[3].

שמאל רדיקליעריכה

  ערך מורחב – שמאל רדיקלי בישראל
 
תמונה מעצרת השלום. השמאל הפוליטי בישראל הוא הצד הפוליטי המזוהה ביותר עם תהליך השלום.

בשמאל הרדיקלי בישראל יש תמיכה במדינת כל אזרחיה ובביטול הצביון היהודי של מדינת ישראל. הוא לרוב פוסט-ציוני או אנטי-ציוני ורואה בציונות תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו. הרדיקלים טוענים שהמדיניות הישראלית ביהודה ושומרון מפלה ואי־שוויונית. זאת משום שהמתנחלים מנוהלים תחת החוקים האזרחיים של ישראל ואילו הפלסטינים נשלטים תחת חוק צבאי. בנוסף הם טוענים שישראל מפרה את זכויות האדם של הפלסטינים ויש אף שטוענים לפשעים נגד האנושות. חלק מהשמאל הרדיקלי בישראל טוען שהמשטר ביהודה ושומרון מקביל לאפרטהייד שהונהג בדרום אפריקה.

ארגוני ותנועות שמאלעריכה

להלן רשימת ארגונים ותנועות פוליטיות המזוהות עם השמאל בישראל, חלקם מזוהים עם השמאל הרדיקלי:

ארגוני ומפלגות שמאלעריכה

מפלגות שמאל שהתפרקועריכה

המפלגות בכנסת וכוחן (2023)עריכה

ארגוני שמאל מדיניעריכה

רשימה זו נבנתה על סמך ניתוח פעולתם של הארגונים הרשומים בה. חלקם לא מגדירים עצמם כארגוני שמאל ובאתר האינטרנט שלהם אין אזכור לשיוך זה.

ארגוני שמאל חברתי-כלכליעריכה

תנועות נוערעריכה

עיתונים, כתבי עת וכלי תקשורתעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017[5].

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה