פתיחת התפריט הראשי

שמאל פוליטי בישראל

מחנה פוליטי בישראל
מראה התנחלות בשומרון לצד כפרים פלסטיניים. תפיסה מרכזית כיום בשמאל הישראלי היא ההתנגדות לבניית התנחלויות מחוץ לגושי ההתנחלויות הגדולים

בעוד שבאירופה ובארצות הברית המושגים "שמאל וימין" מתייחסים בעיקר לתפיסת העולם הכלכלית (שמאל - כלכלה סוציאל-דמוקרטית/סוציאליסטית, ימין - כלכלה ליברלית/קפיטליסטית), הרי בפוליטיקה של ישראל ובשיח הציבורי הישראלי, שלאחר מלחמת ששת הימים, החלוקה בין שמאל וימין מתמקדת תחילה בתפיסת מדיניות החוץ והביטחון, ובייחוד זו המתייחסת ליהודה ושומרון, ורק לאחר מכן במדיניות הכלכלית חברתית. מחנה השמאל בישראל תומך בנסיגה, כזו או אחרת, מחלקים מיהודה ושומרון, המוחזקים צבאית על ידי ישראל. הלכך, תומך השמאל בעיקרו בפינוי התנחלויות מהאזור, ובייחוד אלו המבודדות והממוקמות מעבר לגדר ההפרדה. השמאל הציוני רואה במהלכים אלו הכרחיים להמשך קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית - ביהודה ושומרון חיים בין 2.5 ל-3 מיליון פלסטינים[1] וסיפוחם למדינת ישראל עלול להביא לסופה של ישראל כמדינת לאום יהודית או כדמוקרטיה - ועל כן צריך להיפרד מהם. יש אלו התומכים לעשות מהלכים אלו במסגרת משא ומתן עם הפלסטינים, אם כי בשנים האחרונות גוברים גם קולות אלו המבקשים לבצע היפרדות חד-צדדית.

מבחינה כלכלית-חברתית, ובדומה לתנועות ומפלגות השמאל בשאר העולם, מרבה השמאל הישראלי להעלות על נס את ערכי השוויון והליברליזם החברתי. מבחינה כלכלית, נוקט השמאל בישראל לרוב בתפיסת עולם סוציאליסטית או סוציאל-דמוקרטית, לעומת הימין הנוקט בגישה קפיטליסטית יותר (הגם שניתן למצוא מפלגות ימין שלא מזוהות בהכרח עם תפיסה קפיטליסטית). כמו כן, השמאל הישראלי, דוגל בהפרדת דת ומדינה, השרשת ערכי הפמיניזם, תמיכה בקהילת הלהט"ב, וכן מתעסק, ברובו, בזכויות אדם, כולל זכויות המיעוטים.

לשמאל הכלכלי והחברתי הייתה אחיזה חזקה ביישוב, שהתבטאה, בין השאר, בהקמתם של הקיבוצים ושל הסתדרות העובדים. כוחו של השמאל הכלכלי והחברתי נחלש החל משנות ה-70 של המאה ה-20.

תוכן עניינים

סקירה כלליתעריכה

השמאל בישראל, אשר נקרא בעבר "מחנה הפועלים" בשל זיקתו החזקה לסוציאליזם, מונהג באופן מסורתי על ידי מפלגת העבודה (בפרט כמפא"י) על גלגוליה השונים אשר ייצגה את הכלכלה הסוציאליסטית, ובשנות ה-90 של המאה ה-20 הובילה את תהליך אוסלו. מחנה זה, הכולל בכנסת גם את מרצ וחד"ש, דוגל בגישה יונית כלפי הסכסוך הישראלי-ערבי ומאמין שוויתורים מצד ישראל יביאו להסכמי שלום והם הדרך הטובה ביותר לפתרון הסכסוך. השמאל מעדיף קידום משא ומתן דיפלומטי, גם אם הוא כרוך ב"וויתורים" מצד ישראל (שבעיני חלקם אינם נחשבים לוויתורים), על פני פעולות צבאיות, ומתנגד לנוכחות הישראלית בשטחים או ברובם. כלומר, השמאל תומך בוויתורים טריטוריאליים ובפינוי רוב ההתנחלויות (או אף כולן) ובהקמת מדינה פלסטינית בשטחי יהודה, שומרון ועזה.

בהיבט המדיני, השמאל בארץ מתחלק בין שמאל ציוני התומך בציונות לבין השמאל הרדיקלי, שחלק ניכר ממנו מתנגד לציונות ורואה בה תנועה שנישלה את העם הפלסטיני מאדמתו.

השמאל הציוני תומך בעיקרון שתי המדינות לשני העמים וסבור שכך יתאפשר לשמר בה את הרוב היהודי מבלי לפגוע בזכויותיה של האוכלוסייה הפלסטינית ביהודה, שומרון ועזה. לדעתו של השמאל הציוני, עיקרון שתי המדינות חיוני לקיומה של מדינת ישראל כמדינת הלאום היהודי, תוך שמירה על הלגיטימציה הבינלאומית שלה. כמו כן, השמאל הציוני סבור שעקרון שתי המדינות הוא צעד הכרחי לשם כינון שלום בעתיד עם העולם הערבי.

בפלגים קיצוניים יותר של השמאל הישראלי מובאת רבות תמיכה בביטול מעמדה של ישראל כמדינה יהודית והפיכתה למדינת כל אזרחיה. כמו כן, מובאות טענות שבמסגרת השליטה הצבאית של ישראל בשטחים מבוצעות הפרות של זכויות האדם של הפלסטינים; יש מבין מחנה זה הרואים במצב ביהודה ושומרון מפלה ואי שיוויוני, בין מתנחלים המנוהלים תחת החוקים האזרחיים של ישראל לבין הפלסטינים, הנשלטים תחת חוק צבאי - ומשווים אותו למשטר האפרטהייד בדרום אפריקה.

השמאל נוטה לליברליזם בנושאי חברה, דת ומדינה. הוא תומך בהפרדת דת ומדינה וחופש מדת. הוא בעד שוויון זכויות לבני מיעוטים (לרבות מיעוטים על רקע מגדר מיני, כגון הלהט"ב). בנושאי כלכלה קיימת קשת של דעות בחוגי שמאל שונים, בין קומוניזם ואנרכיזם לסוציאל-דמוקרטיה ומדינת רווחה.

כך מרצ מזוהה כמפלגה הדוגלת במדיניות רווחה כלכלית, והפרדת הדת מהמדינה. בנוסף, היא מקדמת מדיניות לחיזוק זכויות מיעוטים כגון ערבים אזרחי ישראל, נכים, פליטים לא יהודים (כגון עובדים זרים) וקהילת הלהט"ב. מפלגת חד"ש היהודית-ערבית, מהווה חזית של ארגוני שמאל רבים, ביניהם המפלגה הקומוניסטית הישראלית (לשעבר רק"ח). בנוסף להיותה דוגלת בהשגת שלום באמצעות פשרות, בהקמת מדינה פלסטינית על בסיס גבולות 4 ביוני 1967 והפיכת ישראל למדינת כל אזרחיה, היא תומכת במדיניות כלכלית סוציאליסטית וב'צדק סביבתי'. עם זאת, בקרב רוב הציבור חד"ש מזוהה כמפלגה ערבית אנטי-ציונית.

אחד מארגוני השמאל החוץ-פרלמנטריים הוותיקים הוא "שלום עכשיו", הפועל לסיום השליטה הישראלית ביהודה, שומרון ועזה, אותה הוא רואה ככיבוש, ולגיוס תמיכה ציבורית לכך וסבור שצעדים אלה יביאו לקידום השלום עם הפלסטינים ועם מדינות ערב. בשנים האחרונות מתרכזת "שלום עכשיו" בפעילות נגד ההתנחלויות. עוד ארגונים שפועלים לקדם הסכם מדיני עם הפלסטינים הם יוזמת ז'נבה של יוסי ביילין והמפקד הלאומי של עמי איילון. לצדם פועלים עשרות ארגוני שמאל וארגוני שמאל רדיקלי קטנים, כאשר רבים מהם מתעסקים בעיקר בסכסוך הישראלי-פלסטיני. הקרן החדשה לישראל תומכת ומממנת ארגוני שמאל רבים.

דמוגרפיהעריכה

סקר שנערך ב-2019 בקרב האוכלוסייה על ידי מכון פיו מצא ש-8% מהאוכלוסייה מגדירים את עצמם "שמאל" (מתוך האפשרויות "ימין", "מרכז", "שמאל") ואילו סקר מ-2019 של פרופ' קמיל פוקס שנתן 5 אפשרויות ("ימין", "מרכז-ימין", "מרכז", "מרכז-שמאל", "שמאל") מצא ש-5% מגדירים את עצמם כ"שמאל" ועוד 11% מגדירים את עצמם כ"מרכז-שמאל".[2]

מחנות אידאולוגים בשמאל בישראלעריכה

השמאל נחלק לשני מחנות עיקריים: השמאל הציוני התומך במדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לעומת השמאל הרדיקלי הפוסט-ציוני והאנטי-ציוני שתומך במדינת כל אזרחיה ובביטול הצביון היהודי של ישראל.

השמאל הציוני סבור שהסכם שלום עם הפלסטינים ומדינות ערב בנוסח שתי מדינות לשני עמים הוא אינטרס חיוני לישראל, ממניעים מוסריים ותועלתניים כאחד.

ארגוני ותנועות שמאלעריכה

להלן רשימת ארגונים ותנועות פוליטיות המזוהות עם השמאל בישראל, חלקם מזוהים עם השמאל הרדיקלי:

מפלגות שמאלעריכה

ארגוני שמאל מדיניעריכה

רשימה זו נבנתה על סמך ניתוח פעולתם של הארגונים הרשומים בה. חלקם לא מגדירים עצמם כארגוני שמאל ובאתר האינטרנט שלהם אין אזכור לשיוך זה.

ארגוני שמאל חברתיעריכה

תנועות נוערעריכה

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • אודי אדיב, הסוציאליזם הציוני, שברו של חלום, הוצאת גבטה, 2017.[3]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה