ניוז קורפ

ניוז קורפ (אנגלית: News Corp., שם מלא: News Corporation, "תאגיד החדשות"; נאסד"ק: NWS,‏ NWSA) הייתה חברת תקשורת אמריקאית רב-לאומית. לפני הפיצול שלה, בתחילת שנות ה-2000, הייתה החברה קבוצת התקשורת השנייה בגודלה בעולם מבחינת הכנסות, ובעלת מעמד דומיננטי בתעשיית החדשות, הטלוויזיה, הקולנוע וההוצאה לאור. בעלי השליטה בחברה הם רופרט מרדוק ובני משפחתו[3].

News Corporation
News Corp. logo.svg
1211 Avenue of the Americas.jpg
נתונים כלליים
סוג חברה ציבורית
מייסדים רופרט מרדוק
תאריך הקמה 1979 (אדלייד, אוסטרליה)
12 בנובמבר 2004 (דלאוור, ארצות הברית
תאריך פירוק 28 ביוני 2013 עריכת הנתון בוויקינתונים
משרד ראשי ניו יורק, ארצות הברית
ענפי תעשייה תקשורת
מוצרים עיקריים ספרים, טלוויזיה בכבלים, טלוויזיה בלוויין, סרטי קולנוע, מגזינים, עיתונים, אירועי ספורט, טלוויזיה, אתרי אינטרנט חמין
שווי שוק 38.42 מיליארד דולר (2012)[1]
הכנסות 33.7 מיליארד דולר (2012)[2]
רווח 2.7 מיליארד דולר (2012)[2]
מנכ"ל רופרט מרדוק עריכת הנתון בוויקינתונים
עובדים 64,000 (2012)[1]
 
NewsCorp.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ניוז קורפ היא חברה ציבורית הנסחרת בנאסד"ק. משרדי החברה נמצאים במרכז רוקפלר שמנהטן, ניו יורק, ארצות הברית.

ב-28 ביוני 2012, לאחר חששות מצד בעלי המניות בתגובה למספר שערוריות בעסקי העיתונות של התאגיד[4], וכדי "לפתוח ערך רב עוד יותר של בעלי המניות לטווח הארוך", הודיע המייסד רופרט מרדוק כי נכסי החברה יפוצלו לשתי חברות ציבוריות חדשות. אחת שתחזיק בעסקי המדיה האלקטרונית (ערוצי טלוויזיה, אולפני קולנוע, שירותי טלוויזיה בלוויין ובכבלים) והשנייה חברה שתחזיק בעסקי ההוצאה לאור (עיתונים והוצאות ספרים)[5]. הפיצול התרחש רשמית ב-28 ביוני 2013; שם חברת "ניוז קורפ" המקורית שונה ל"פוקס המאה ה-21", והוקמה חברה חדשה בשם "ניוז קורפ" שקיבלה את נכסי ההוצאה לאור ומספר ערוצי טלוויזיה באוסטרליה[6].

בבעלות תאגיד ניוז קורפ החדש מצויות, בין היתר, חברת דאו ג'ונס (בעלת העיתון "Wall Street Journal"), העיתונים הסאן והטיימס בבריטניה, וחברת News Corp Australia (אנ').

היסטוריהעריכה

 
המשרד הראשי של החברה, מידטאון מנהטן, ניו יורק, ארצות הברית

השנים הראשונותעריכה

ניוז קורפ הוקמה בשנת 1980 על ידי רופרט מרדוק, כחברת אחזקות של "ניוז בע"מ" (News Limited), שהוקמה בשנת 1923 באדלייד, אוסטרליה. News Limited הוקמה במקור במימון תאגיד הכרייה "בית קולינס" לצורך פרסום תעמולה נגד איגודי העובדים. לאחר מכן נקנה גרעין השליטה של החברה על ידי קבוצת העיתונים The Herald ו- Weekly Times. בשנת 1949 השתלט סר קית' מרדוק (אביו של רופרט מרדוק) על החברה. כאשר נפטר בשנת 1952, בנו רופרט ירש את גרעין שליטה בצהובון אחר הצהריים של אדלייד, "אדלייד ניוז". ניוז בע"מ פועלת מאז כחברת החזקות אוסטרלית של ניוז קורפ, שהמטה שלה הוא בסידני[7].

מרדוק הפך את העיתון "אדלייד ניוז", הנכס העיקרי שלה, להצלחה גדולה. והוא החל להפנות את תשומת ליבו לרכישה והרחבה של עסקיו. הוא קנה את העיתון "סאנדיי טיימס" בפרת', מערב אוסטרליה ב-1956. ובמהלך השנים הבאות רכש עיתונים פרבריים ומחוזיים בניו סאות' ויילס, בקווינסלנד, בוויקטוריה ובטריטוריה הצפונית, כולל הצהובון של סידני "The Daily Mirror" אותו רכש ב-1960. האקונומיסט מתאר את מרדוק כ"ממציא את הצהובון המודרני",כשהוא פיתח תבנית קבועה לעיתונים שלו, הגדיל את סיקור הספורט והשערוריות וכלל את כותרת שמושכת את העין בעמוד בראשון.

הרכישה הראשונה של מרדוק מחוץ לאוסטרליה כללה רכישת גרעין השליטה ביומון הניו זילנדי "הדומיניון" בינואר 1964. מאוחר יותר בשנת 1964 השיק מרדוק את העיתון היומי הלאומי הראשון של אוסטרליה, אשר פעל תחילה מקנברה ואחר כך מסידני. בשנת 1972 רכש מרדוק את צהובון הבוקר "דיילי טלגרף" בסידני מידי איל התקשורת האוסטרלי סר פרנק פאקר (אביו של ג'יימס פאקר), שלימים התחרט שמכר לו אותו.

בשנת 1968 נכנס מרדוק לשוק העיתונים הבריטי עם רכישתו של העיתון ניוז אוף דה וורלד, ובעקבותיו רכש את היומון הכושל "הסאן" ("The Sun") בשנת 1969. מרדוק הפך את הסאן לצהובון שמגיש לקוראיו תצלומי עירום, סיפורי מין, סמים ועלילות ספורט[8]. מרדוק הפחית את העלויות ההפקה באמצעות הפעלת מכונת דפוס זהה לשני העיתונים. בשנות השמונים מכר ה"סאן" 4 מיליון עותקים ביום והגיע לידי כ-12 מיליון קוראים מדי יום[9]. בשנת 1981 רכש מרדוק את ה"טיימס "ואת" "סאנדיי טיימס", עיתונים הפונים לקהל ממעמד הביניים.

גידול והתרחבות ברחבי העולםעריכה

מרדוק ביצע את הרכישה הראשונה שלו בארצות הברית בשנת 1973, כאשר רכש את העיתון "סן אנטוניו אקספרס-ניוז". בשנת 1974 עבר מרדוק להתגורר בעיר ניו יורק, כדי להרחיב את עסקיו בשוק האמריקאי. זמן קצר לאחר מכן הקים את הצהובון "סטאר", ובשנת 1976 רכש את הניו יורק פוסט. כמו בבריטניה, גם בארצות הברית מרדוק נלחם באיגודי העובדים כדי לקצץ בעליות הפקת העיתון[10]. ב-4 בספטמבר 1985 הפך מרדוק לאזרח אמריקאי כדי לעמוד בדרישה החוק שרק אזרחי ארצות הברית רשאים להחזיק בתחנות טלוויזיה אמריקאיות.

במרץ 1984 רכש מאיש העסקים מרווין דייוויס את החזקתו של איש העסקים מארק ריץ' באולפני פוקס המאה ה-20 תמורת 250 מיליון דולר, עקב הקפאת נכסיו של ריץ' עקב סחר עם איראן. מאוחר יותר דייוויס נסוג מעסקה בשותפות עם מרדוק לרכישת רשת תחנות הטלוויזיה "מטרומדיה". רופרט מרדוק רכש את התחנות בעצמו, ללא מרווין דייוויס, ומאוחר יותר רכש את חלקו הנותר של דייוויס בפוקס תמורת 325 מיליון דולר. שש תחנות הטלוויזיה שבבעלות מטרומדיה היוו את הגרעין של תאגיד השידור פוקס, שנוסד ב-9 באוקטובר 1986. בארצות הברית נכנסה החברה גם לעסקי הוצאת ספרים, רכש שתי הוצאות ספרים ומיזג אותן ליצירת הרפר קולינס[11].

בפברואר 1989 השיק מרדוק את רשת הטלוויזיה בלוויין הבריטית, Sky Television[12]. הרשת ספגה הפסדים עצומים בשנות פעילותה הראשונות, והעסקיים הרווחים האחרים שלו, סובסדו אותה. מרדוק שכנע את מפעילת הלוויין היריבה חברת "שידורי הלוויין הבריטית" (British Satellite Broadcasting) לקבל הצעת מיזוג בסוף שנת 1990[13]. החברה הממוזגת, BSkyB, שולטת מאז בשוק הטלוויזיה בתשלום הבריטי. בשנת 1992 זכתה הרשת בזכויות השידור של ליגת הפרמייר ליג והחלה לשדר משחקי כדורגל בשידור ישיר. בשנת 1996 היו ל-BSkyB כבר יותר מ -3.6 מיליון מנויים, פי שלושה ממספר לקוחות הכבלים בבריטניה באותה עת. בשנת 1998 מרדוק עשה ניסיון לרכוש את מועדון הכדורגל מנצ'סטר יונייטד, עם הצעה של 625 מיליון ליש"ט, אך זו נכשלה[14].

בשנת 1993 רכשה ניוז קורפ 63.6% ממניות רשת הלוויין STAR בהונג קונג תמורת למעלה מ -500 מיליון דולר, ואחריה רכשה את 36.4% הנותרים ביולי 1995[15].

בשנת 1995 הקימה "ניוז קורפ" בשותפות עם איש העסקים הישראלי חיים סבן את חברת "פוקס קידס נטוורק". החברה השיקה מספר ערוצי טלוויזיה לילדים ומשפחה ששדרו בכבלים ובלוויין לעשרות מיליוני בתים בארצות הברית ובאירופה[16]. באוקטובר 2002 נמכרה החברה לחברת וולט דיסני. תמורת 2.9 מיליארד דולר[17].

באוקטובר 1996 הקימה רשת הטלוויזיה פוקס את ערוץ פוקס ניוז. ערוץ חדשות המשדר 24 שעות ביממה, כדי להתמודד מול הערוץ היריב של טיים וורנר CNN. בינואר 2002 עקפה פוקס ניוז את CNN בשיעור הצפייה חודשי, לראשונה בתולדותיה[18].

בנובמבר 1998, הוקמה במילאנו, איטליה את "ניוז קורפ אירופה" כדי לשכפל הצלחתה בארצות הברית.[19]. ביוני 1999 רכשה מחברת טלקום איטליה את חטיבת שידורי הטלוויזיה בתשלום[20]. חטיבה זו מותגה אחר כך כ"סקיי איטליה"[21], כחברת בת של קבוצת סקיי החברה הגדולה באירופה לשידורי טלוויזיה בלוויין[22].

בסוף 1998 הונפקה חברת הבת "פוקס אנטרטיינמנט" שאגדה את תחנות הטלוויזיה של פוקס, את אולפני הסרטים בהוליווד (פוקס המאה ה-20) ואת רשתות השידור בכבלים שהיא מחזיקה[23].

בשנות ה-2000עריכה

בסוף 2003 רכשה ניוז קורפ 34% ממניות DirecTV, מפעילת שירות הטלוויזיה בלוויין הגדולה ביותר בארצות הברית, מג'נרל מוטורס תמורת 6 מיליארד דולר[24]. DirecTV נמכרה לליברטי מדיה בשנת 2008 בתמורה להחזקתה ב"ניוז קורפ"[25].

ביולי 2005 רכשה ניוז קורפ תמורת 580 מיליון דולר את הרשת החברתית Myspace[26], שהייתה באותה עת הרשת החברתית הפופולרית בעולם[27]. אולם לאחר שלוש שנים עקפה אותה פייסבוק, במספר הגולשים היומי[28].

בפברואר 2007 הכריז מרדוק כי קבוצת פוקס תשיק מאוחר יותר באותה שנה ערוץ חדשות עסקי חדש, שיתמודד ישירות מול רשת היריבה CNBC. ביולי 2007, ניוז קורפ השתלטה על חברת "דאו ג'ונס", שמחזיקה בעיתון "וול סטריט ג'ורנל",תמורת 5 מיליארד דולר[29]. למרות של-CNBC כבר היה חוזה עם דאו ג'ונס לספק תוכן ושירותים לרשת, קבוצת פוקס השיקה רשמית את רשת פוקס ביזנס ב-15 באוקטובר 2007[30].

נכסיםעריכה

 
האולפנים המרכזיים של ערוץ פוקס ניוז בניו יורק

לפני פיצול החברה תאגיד ניוז קורפ החזיק ביותר מ-300 נכסים ששוויים הוערך בכ-70 מיליארד דולר. בין הבולטים שביניהם ניתן למנות את[31]:

ספריםעריכה

עיתוניםעריכה

מגזיניםעריכה

ספורטעריכה

קולנועעריכה

טלוויזיהעריכה

טלוויזיה בלוויין

קבוצת סקיי שמחזיקה ב:

טלוויזיה בכבלים

אינטרנטעריכה

שונותעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 NWSA - ניוז קורפ באתר Bizportal.
  2. ^ 1 2 Financial Statements for News Corporation - Google Finance, באתר גוגל Finance.
  3. ^ הארץטיים וורנר - חברת המדיה הגדולה בעולם; ניוז קורפ במקום השני, באתר TheMarker‏, 23 בפברואר 2007
  4. ^ סוכנויות הידיעותפרשת ההאזנות: ניוז קורפ הגיעה להסדר פשרה ב-139 מיליון ד' עם המשקיעים, באתר TheMarker‏, 23 באפריל 2013
    סוכנויות הידיעותפרשת ניוז קורפ מתפשטת לרוסיה: ה-FBI חוקר חשדות לשוחד, באתר TheMarker‏, 5 במרץ 2012
  5. ^ נדב נוימן, ‏ניוז קורפ של רופרט מרדוק תתפצל לשתי חברות נפרדות, באתר גלובס, 26 ביוני 2012
    סוכנויות הידיעותפיצול ניוז קורפ: חברת ההוצאה לאור תשמור על השם; שם חטיבת הבידור - פוקס גרופ, באתר TheMarker‏, 3 בדצמבר 2012
  6. ^ ישראל פישרניוז קורפ מתכוננת לפיצול ומחקה את ערך עסקי ההוצאה לאור, באתר TheMarker‏, 9 באוגוסט 2012
    סוכנויות הידיעותירידה מפתיעה בהכנסות ניוז קורפ לאחר הפיצול מפוקס; המניה יורדת ב-4%, באתר TheMarker‏, 11 בנובמבר 2013
  7. ^ וויליאם מלור, מייקל ווייט בלומברג, ‏רופרט מרדוק: חדשות המשפחה, באתר גלובס, 27 בפברואר 2004
  8. ^ י. פינקלסטון, פליט סטריט חרדה מפני לידתו של עתון צהוב חדש, מעריב, 8 בדצמבר 1969
  9. ^ שלמה גינוסר, עיתונות צהובה במלחמה: הו, הא!, כותרת ראשית, 11 במאי 1983
  10. ^ יעקב אילון, עיתון נלחם על חייו, חדשות, 11 בפברואר 1988
  11. ^ רויטרס, איל העיתונות מרדוק רכש הוצאת ספרים, חדשות, 31 במרץ 1987
    ישראל רוזנבלט, איל ההון רופרט מרדוק השתלט על הוצאת הספרים ויליאם קולינס, מעריב, 8 בינואר 1989
  12. ^ ישראל רוזנבלט, בריטניה נכנסה אתמול לעידן טלוויזיה הלוויינים, מעריב, 6 בפברואר 1989
  13. ^ חגי לוי, כבלים - אפשר גם עם צלחת, חדשות, 13 בנובמבר 1990
  14. ^ בלומברג, לונדון, ‏BSkyB תרכוש את מנצ'סטר יונייטד, מועדון הכדורגל העשיר בבריטניה, במיליארד ד', באתר גלובס, 10 בספטמבר 1998
  15. ^ אליהו חסין, ‏Star TV של מרדוק רשמה ברבעון הראשון רווח ראשון בתולדותיה, באתר גלובס, 10 באפריל 2002
  16. ^ הישראלי חיים סבן ורופרט מרדוק הקימו חברה לערוצי טלוויזיה לילדים, באתר גלובס, 31 בדצמבר 1996
  17. ^ שירות רויטרס, ברבנק, קליפורניה, ‏דיסני השלימה את עיסקת פוקס פמילי: סבן וניוז קורפ קיבלו 2.9 מיליארד דולר, באתר גלובס, 25 באוקטובר 2001
  18. ^ שירות גלובס, ‏פוקס עקפה את CNN בשיעור צפייה חודשי, לראשונה בתולדות הערוץ של מרדוק, באתר גלובס, 31 בינואר 2002
  19. ^ אליהו חסין ושירות פייננשל טיימס, ‏מרדוק הקים במילאנו את "ניוז קורפ אירופה" כדי לשכפל הצלחתו בארה"ב, באתר גלובס, 25 בנובמבר 1998
  20. ^ אליהו חסין, ‏טלקום איטליה סיכמה מכירת חטיבת שידורי הטלוויזיה בתשלום לקבוצה בראשות מרדוק, באתר גלובס, 1 ביוני 1999
  21. ^ אקונומיסטמרדוק נגד חברו ברלוסקוני בקרב ענקים בשוק הטלוויזיה האיטלקית, באתר הארץ, 27 בינואר 2005
  22. ^ אריק פאנר, מרדוק וברלוסקוני במאבק יוקרה על השליטה בטלוויזיה האיטלקית, באתר הארץ, 16 ביוני 2009
  23. ^ יעקב שרגל, ניו-יורק, ‏מרדוק מנפיק מחרתיים 13% מפוקס אנטרטיינמנט - בכ-2 מיליארד דולר, באתר גלובס, 11 בנובמבר 1998
  24. ^ הארץניוז קורפ מתכננת להכפיל את מספר מנוייה של DirecTV, באתר TheMarker‏, 14 באוקטובר 2003
    ניוז קורפ היא המועמדת היחידה לרכישת חברת הלוויין DirecTV, באתר הארץ, 3 באפריל 2003
    דפנה מאור, ניוז קורפ רכשה את השליטה במפעילת הלוויין האמריקאית יוז אלקטרוניקס ב-6.6 מיליארד דולר, באתר TheMarker‏, 10 באפריל 2003
  25. ^ שירות רויטרס וגלובס, ‏התוכנית של מרדוק: האחזקה ב-DirecTV לליברטי מדיה בתמורה ל-18% מניוז קורפ, באתר גלובס, 17 בספטמבר 2006
    אמיר כידן, ‏מרדוק ומאלון סגרו עניין: DirecTV תעבור לליברטי-מדיה תמורת 16.3% מניות ניוז קורפ', באתר גלובס, 22 בדצמבר 2006
  26. ^ ניו יורק טיימסחברת האינטרנט לא הוציאה פרוטה על שיווק ותוכן - ונמכרה ב-580 מיליון דולר, באתר הארץ, 21 ביולי 2005
  27. ^ רויטרסאתר הרשתות החברתיות MySpace - אתר האינטרנט הפופולרי ביותר בארה"ב, באתר TheMarker‏, 11 ביולי 2006
    הארץMySpace.com - התקווה הגדולה של איל התקשורת רופרט מרדוק היא גם סיוטם של ההורים בארה"ב, באתר TheMarker‏, 21 בפברואר 2006
  28. ^ נועה פרג, ‏פייסבוק תופסת את המקום של מייספייס - מרדוק ממשיך לשדר אופטימיות, באתר גלובס, 24 ביוני 2008
    יעל גרונטמן, ‏הקרב על תואר הרשת החברתית המובילה בארה"ב: בכיר בפייסבוק מונה למנכ"ל מייספייס, באתר גלובס, 26 באפריל 2009
  29. ^ מסתמן: איל התקשורת מרדוק ישלוט על חברת "דאו ג'ונס", באתר הארץ, 1 באוגוסט 2007
  30. ^ פייננשל טיימס, ‏"אני לא מתעניין בשום דבר חוץ ממהפכה", באתר גלובס, 30 באוקטובר 2007
  31. ^ בלומברגאחרי מיזוגים בשווי 53 מיליארד ד': האם יירקמו בסאן ואלי עסקות חדשות?, באתר TheMarker‏, 9 ביולי 2013
  32. ^ סוכנויות הידיעותהמשקיעים ב- BSkyB התחייבו להיאבק להעלות הצעת הרכש של ניוז קורפ, באתר TheMarker‏, 18 ביוני 2010
  33. ^ 1 2 בלומברגמרדוק מוכר ערוצי סקיי איטליה וגרמניה ב-9 מיליארד ד', באתר TheMarker‏, 25 ביולי 2014