ניסיון ההתנקשות בח'אלד משעל

מבצע כורש
חלק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני
תאריך	25 בספטמבר 1997
תאריך עברי	כ"ג אלול ה'תשנ"ז
מקום	עמאן, תימן
מטרה	ח'אלד משעל, ראש הלשכה המדינית של חמאס
סוג	התנקשות
נשק	רעל
מבצע	המוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים
מניע	הפיגוע בשוק מחנה יהודה (1997)

ניסיון ההתנקשות מישאל כורש (פעולה הידועה גם בשם "מבצע כורש") היה ניסיון של "המוסד" להתנקש בחיי ראש הלשכה המדינית של חמאס, ח'אלד משעל ב-25 בספטמבר 1997, בעמאן בירת ירדן.

רקע

ב-30 ביולי 1997 התפוצצו שני מחבלים מתאבדים בשוק מחנה יהודה בירושלים. בפיגוע נהרגו 16 ישראלים ומאות נפצעו^[1]. למחרת הפיגוע זוהו המחבלים כפעילי הזרוע הצבאית של החמאס. ראש הממשלה, בנימין נתניהו, הגיע עם הקבינט המדיני-ביטחוני להחלטה שיש לפגוע במנהיגי חמאס. אנשי "המוסד" הציעו לנתניהו מספר שמות, בהם ח'אלד משעל ומוסא אבו מרזוק. נתניהו העדיף שאנשי "המוסד" יתנקשו בחייו של אבו מרזוק, אזרח אמריקני פעיל חמאס, אך אנשי "המוסד" הזהירו את נתניהו כי פגיעה באזרח אמריקני שהשלטונות מסרבים להסגיר תגרור פגיעה ביחסים בין ישראל לארצות הברית. לבסוף הוחלט כי משעל הוא היעד להתנקשות^[2].

ההחלטה לחסל את משעל נפלה סופית באמצע אוגוסט 1997, בווילה של המיליונר פויו זבלודוביץ' בקיסריה. זבלדוביץ העמיד לרשות משפחת נתניהו את הווילה עבור חופשה ושם נפגש בחשאיות עם ראש המוסד דני יתום^[3]. יותם הגיש לו תוכנית לחיסולו של משעל על אדמת מדינה מסוימת, שאליה עמד משעל לצאת באופן נדיר. נתניהו נטה לקבל את התוכנית, אבל מאוחר יותר חזר בו והוחלט שההתנקשות תתרחש על אדמת ירדן. גם בכירים באמ"ן (אך לא ראש אמ"ן, האלוף משה יעלון) צדדו בקיום הפעולה בירדן^[3].

ההכנות למבצע ותכנונו

כחלק מההכנות הראשוניות למבצע, אסף המוסד מכל גופי המודיעין את המידע שהיה בידיהם על ראשי החמאס בירדן וניתח אותו. עם המידע המודיעיני שהיה ברשותה, יצאה חוליית המבצעים, "יחידת כידון", לירדן להכנה ראשונית לקראת ההתנקשות. תוך זמן קצר הצליחה היחידה לאתר את משעל יוצא ממשרד "אגודת הצדקה" ובהמשך אספו מידע בסיסי: היכן גר, באיזה רכב נוסע ותיאור שגרת יומו.

בעקבות דרישת ראש הממשלה להתנקשות בדרך שקטה, שלא תעורר התקהלות והמולה, הציע דוקטור לביוכימיה ביחידה שהופקדה על ביצוע המשימה להשתמש בנגזרת כימית של סם הרדמה חזק מסוג פנטניל^[4]. הסם שנבחר היה קטלני עד כי הספיקו טיפות ספורות ממנו שיבואו במגע עם העור כדי לגרום למותו של משעל. הסם גם היה קשה לאיתור בנתיחה שלאחר המוות. התוכנית שגובשה הייתה ששני סוכנים יתקרבו אל משעל מאחור, ובזמן שאחד מהם יפתח פחית משקה תוסס שנוערה היטב, השני יתיז על משעל את הרעל הקטלני שנבחר. אנשי היחידה הטכנולוגית הציעו לסוכנים ליטול עמם נסיוב לרעל למקרה הצורך^[5].

לאחר שאושרה התוכנית החלו בהכנות האחרונות לקראת המבצע: סוכני היחידה החליטו לתרגל את התוכנית ברחובות תל אביב. מדי יום עברו ברחובות תל אביב סוכנים שנצמדו לעוברי אורח, ופתחו פחית משקה תוסס מנוערת שכוונה לעברם, כדי לבדוק את התגובות ברחוב^[5].

תוך כדי הכנות לקראת המבצע, התפוצצו ב-4 בספטמבר 1997 מחבלים מתאבדים במדרחוב בן-יהודה בירושלים^[6]. הפיגוע גרם להגברת לחץ הממשלה על "המוסד" לביצוע התוכנית בהקדם האפשרי.

הסוכנים שנבחרו להוציא את המבצע לפועל השתמשו במסמכי זיהוי קנדיים^[7], תחת השמות שון קנדל ובארי בידס, שהיו שונים מהכיסוי הזר שבו היו רגילים להשתמש. השניים השתכנו במלון אינטרקונטיננטל ושכרו רכב^[3].

במהלך איסוף המידע התברר לחוליה כי מדי בוקר הגיע משעל למשרד החמאס ב"מרכז שאמייה", משרד שהוסווה כ"מרכז הסיוע הפלסטיני". לפי התוכנית, שניים מסוכני היחידה אמורים היו להמתין למשעל ליד מכוניתו בבוקר ולעקוב אחריו עד הגיעו לבניין המשרדים ב"מרכז שאמייה", ושם לבצע את הפעולה^[3].

מהלך המבצע

בבוקר 25 בספטמבר 1997 יצא הצוות למבצע ההתנקשות, לאחר שבוע של סיורים ולאחר שששת אנשי החוליה דיווחו למטה שהם מוכנים לביצוע. יום קודם-לכן, ב-24 בספטמבר, הגיעו לרבת-עמון רופאה ישראלית ואיש מוסד נוסף, בטיסה ישירה מנמל התעופה בן-גוריון. הרופאה נשאה תיק, ובו הוסתר נוגדן המסוגל לבטל את ארסיותו של הרעל. על נוכחותה הוחלט כדי להתכונן למקרה של הסתבכות, שבו אחד הסוכנים ייפגע בעצמו מהרעל הקטלני בעת שהוא יפעיל אותו נגד משעל, או שעובר-אורח תמים ייפגע ממנו. במקרה כזה הרופאה הייתה צריכה להיכנס לפעולה ולהזריק את החומר הנגדי^[3].

במטה המבצע הוחלט ששני המתנקשים לא ישאו על גופם מכשירי קשר ואף לא נשק אישי במטרה להסוות את עצמם כתיירים תמימים. ב-10:10 בערך הגיעה כמתוכנן מכוניתו של משעל, נהוגה בידי נהגו. בעוד הנהג מתמרן בין המכוניות החונות בניסיון למצוא חנייה, יצא משעל מהמושב האחורי. מכיוון שורות החנויות במקום צעדו בנפרד שני המתנקשים, בידי אחד מהם פחית פפסי קולה. הם צעדו בזווית אנכית לכיוון תנועתו של משעל, שעשה את דרכו לעבר מעלית הבניין. ב-10:12 דקות בערך, שלא כמתוכנן, הגיח מתוך חדר המדרגות פעיל חמאס, מחמד אבו סייף, שהיה בדרכו להפגש עם משעל. מפקד המבצע שהיה בסמוך, ראה את אבו סייף ניסה לאותת למתנקשים בידו על ביטול פעולה עשר שניות לפני הביצוע, כשכבר אין לו דרך להודיע על כך למתנקשים והם המשיכו לצעוד לעבר משעל^[3].

פעולת ההתנקשות נעשתה ב-10:14, בדיוק על פי התרגולת, שהאחד ניער את פחית הפפסי ופתח את הלשונית שלה בדיוק מול חוטמו של משעל, השני הזליף לאוזנו בתנועה מהירה את הרעל הקטלני. השניים החישו את צעדיהם לעבר מכונית המילוט, שנהגה המתין להם במנוע מופעל. גם מפקד המבצע מיהר להסתלק למכונית שלו, נהוגה בידי אחד מאנשי החולייה. איש חולייה שישי המתין במכונית מילוט נוספת, שלישית, במרחק של כ-800-600 מטר משם. שני המתנקשים לא הבחינו שאבו סייף החל לרדוף אחרי רכב המילוט ורשם את מספר הרישוי שלו. הם עצרו כמתוכנן ליד רכב המילוט השלישי במטרה להסתלק איתו, אך עקב טעות בניווט, נעצרו במרחק מה ממנו ושני הלוחמים ירדו מרכבם, כדי להימלט ברגל לנקודת המפגש עם מכונית המילוט. אבו סייף התנפל על הסוכנים, ואילו אלה פצעו אותו. התקיפה יצרה המולה ברחוב, ובמהרה החלו רבים לעזור לאבו סייף. שוטר ירדני שהוזעק למקום חילץ את הסוכנים מההמון והוביל אותם לבירור בתחנת המשטרה, שם נעצרו השניים^[3]^[5].

באוזני המשטרה הירדנית טענו כי הם שני תיירים קנדיים שהותקפו ללא סיבה. קונסול קנדה בעמאן הוזעק למקום ותשאל את שני הסוכנים, וכשיצא מתא המעצר הודיע לשוטרים כי השניים אינם קנדיים בוודאות. ארבעת הסוכנים הנותרים מצאו מקלט בשגרירות ישראל בירדן^[5].

עם היוודע הכישלון לנתניהו הוא שלח את ראש "המוסד", דני יתום, לשיחה עם חוסיין מלך ירדן. נתניהו פקד עליו "לוותר על הכול" בשביל הצלתם ושחרורם של הסוכנים. בשיחה שטח יתום בפני חוסיין את כל האמת, וזה הודיע ליתום כי אם ימות משעל יהיה עליו לגזור על שני סוכני "המוסד" עונש מוות. אחד המשתתפים במבצע, מישקה בן-דוד שבידיו היה הסם שכנגד הרעל ונמצא בירדן, יחד עם רופאה של המוסד, קיבלו הוראה למסור את הסם שכנגד לירדנים כדי להציל את חייו של משעל^[8].

אריאל שרון, בשיחה עם העיתונאי ניסים משעל, טען שהוא זה שסידר את היחסים עם חוסיין. כשדיברו על נתניהו אמר: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש... הוא פשוט איבד את הצפון... ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו..."^[9].

השלכות

הכישלון גרר השלכות דיפלומטיות: יחסי ירדן–ישראל נפגעו באופן חמור. בעקבות המשבר ביחסים שלח נתניהו לירדן את אפרים הלוי, בשל קשריו ההדוקים והאישיים עם חוסיין מלך ירדן, שאיים לנתק את היחסים עם ישראל ולשגר יחידות עילית של צבאו שיפרצו לשגרירות לתפוס את ארבעת הסוכנים שהסתתרו שם^[10]. סיבה נוספת לכעסו של המלך חוסין הייתה שרק ימים ספורים לפני ניסיון ההתנקשות, הוא העביר לראש הממשלה בנימין נתניהו הצעה מהנהגת חמאס להגיע להבנה לגבי שביתת נשק ל-30 שנה^[11]. לטענת נתניהו הצעת החמאס להפסקת אש נמסרה יממה לאחר הפעולה בירדן^[12].

במטרה להרגיע את הרוחות הלוי הציעה שישראל תשחרר את השייח' אחמד יאסין מנהיג החמאס, וכ-70 אסירים פלסטינים נוספים^[10]. ב-6 באוקטובר 1997 הושלמה העסקה, שני הסוכנים שהיו עצורים בירדן, וארבעת הסוכנים הנותרים הורשו לצאת משגרירות ישראל בירדן ולחזור לישראל^[13].

בעקבות חשיפת השימוש בדרכונים קנדיים מזויפים על ידי המוסד, נפגעו גם יחסי ישראל–קנדה וקנדה החזירה את שגרירה מישראל. כדי לסיים את המשבר, התחייבה ישראל כי לא תעשה עוד שימוש בדרכונים קנדיים מזויפים או אמיתיים בפעולות של המוסד^[7].

לאחר חשיפת פרטים רבים על כישלון המבצע בתקשורת, מזכיר הממשלה, דני נוה, חשף באופן רשמי ב-5 באוקטובר 1997 את אחריות ממשלת ישראל לניסיון ההתנקשות^[14].

ועדות החקירה

כישלון המבצע גרם לזעזוע במוסד. שלוש ועדות חקירה שמונו לבדוק את הנושא, בהן ועדת בירור בראשות יוסף צ'חנובר, ששחבריה היו: רפי פלד ונחום אדמוני^[15], אולם הוא הוחלף כעבור מספר ימים בדן טולקובסקי, בעקבות התבטאויותיו בתקשורת בזכות הפעולה בירדן^[16]. עתירה לבג"ץ של עמותת "אמיתי - אזרחים למען מינהל תקין וטוהר המידות" להקמת ועדת חקירה ממלכתית נדחתה^[17]^[18].

ועדת הבדיקה הגיעה למסקנות הבאות^[19]:

הוועדה אינה מטילה אחריות על הלוחמים שנתפסו בירדן וטוענת, כי אם ימוצה עימם הדין, עלול הדבר להביא לכך שהאחראים ליחידות והמבצעים לא יפעלו, או שפעולותיהם יוגבלו לרמה שעלולה לפגוע ביכולת תיפקודם בביצוע משימותיהם. לאחר שבדקנו את דרך טיפול ראש הממשלה עם אמות המידה שקבענו, הגענו למסקנה, כי הוא טיפל במקרה באורח סביר.לא ראינו לנכון להיכנס לשאלת אחריותו המינסטריאלית של ראש הממשלה לכישלון הפעולה. קדמו לנו ועדות חקירה, בהן נקבע, כי נושא האחריות הפוליטית אינו לטיפול ועדת חקירה ובירור, ועניינו הוא בתחום היחסים שבין הבוחר לנבחריו

.

ב-25 בפברואר 1998 התפטר דני יתום מראשות המוסד, בעקבות הביקורת הקשה^[20].

לקריאה נוספת

דני יתום, "שותף סוד: מסיירת מטכ"ל ועד המוסד", ידיעות ספרים, (פרק מתוך הספר), 2009.
מיכאל בר-זהר ונסים משעל, המוסד: המבצעים הגדולים, הוצאת ידיעות אחרונות וספרי חמד, 2010, פרק 16
יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012.

קישורים חיצוניים

עיינו גם בפורטלים:
	פורטל המזרח התיכון
	ההיסטוריה

רונן ברגמן, אני האיש שהציל את חאלד משעל, באתר ynet, 17 ביוני 2005
יוסי מלמן, בחזרה לזירת הפשע, באתר הארץ, 26 בספטמבר 2007
שי גל, ‏16 שנים אחרי: תיק משעל נפתח, באתר ‏מאקו‏, 4 באוקטובר 2013
| תגובות ראשונות בירדן להתנקשות | תגובות בישראל | שחרור מחבלים מישראל בעקבות ההתנקשות | משעל מגיב על שחרור הסוכנים הישראלים | קנדה: הדרכונים מזויפים | קנדה: זעם על ישראל | ארכיון הסרטונים של AP

הערות שוליים

^ 58 מפצועי הפיגוע עדיין מאושפזים בבתי החולים; אחד מהם במצב אנוש, באתר גלובס, 31 ביולי 1997
^ בן כספית, נתניהו - ביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2018, עמ' 124
^ ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ יצחק לץ, ‏המוסד לחיסול לאומי, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2001
^ McGeough, Paul (2009) Kill Khalid – The Failed Mossad Assassination of Khalid Mishal and the Rise of Hamas. Quartet Books. ISBN 978-0-7043-7157-6. Page 184
^ ¹ ² ³ ⁴ יוסי מלמן, בחזרה לזירת הפשע, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007
^ כתב גלובס, ‏פיגוע במדרחוב בירושלים; 6 הרוגים, 165 פצועים, באתר גלובס, 4 בספטמבר 1997
^ ¹ ² יוסי מלמן, ישראלים ששהו בקנדה בניגוד לחוק טענו שהם סוכני מוסד, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2003
^ יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 424-432.
^ ניסים משעל, אריאל שרון על בנימין נתניהו: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו", באתר ynet, 30 בספטמבר 2011
^ ¹ ² זאב שיף, כמה ימים לפני ההתנקשות במשעל, חמאס הציע הפסקת אש, באתר הארץ, 30 במרץ 2006
^ חוסיין: שיגרתי איגרת לנתניהו על הצעת החמאס להפסקת אש, באתר גלובס, 9 באוקטובר 1997
^ גורמים מדיניים: הצעת החמאס להפסקת אש נמסרה לנתניהו יממה לאחר הפעולה בירדן, באתר גלובס, 8 באוקטובר 1997
^ כתב גלובס, ‏הושלמה העיסקה עם ירדן: יאסין חזר לעזה, שוחררו אנשי המוסד, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1997
^ דני נווה: זרועות הביטחון מביאות את ההמלצות, ואח"כ מתקיים דיון בממשלה, באתר גלובס, 5 באוקטובר 1997
^ ועדת הבירור החלה בחקירת עסק הביש בצל ביקורת ציבורית גוברת, באתר גלובס, 8 באוקטובר 1997
^ מאת כתב גלובס, ‏דן טולקובסקי יחליף את נחום אדמוני בוועדת הבירור בפרשת משעל, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1997
^ שמואל דקלו, ‏עמותת אמיתי לבג"ץ: להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת משעל, באתר גלובס, 13 באוקטובר 1997
^ שמואל דקלו, ‏המדינה: אין כל סיבה להתערבות בג"ץ בוועדת הבירור בפרשת משעל, באתר גלובס, 20 באוקטובר 1997
^ דרור מרום, ‏דו"ח ועדת צ'חנובר: "אם ימוצה הדין עם האחראים - תיפגע יכולת תפקוד המוסד", באתר גלובס, 17 בפברואר 1998
^ איתמר לוין, ‏דני יתום התפטר מראשות המוסד בעקבות הביקורת הקשה בפרשת משעל, באתר גלובס, 25 בפברואר 1998

[1] 58 מפצועי הפיגוע עדיין מאושפזים בבתי החולים; אחד מהם במצב אנוש, באתר גלובס, 31 ביולי 1997

[2] בן כספית, נתניהו - ביוגרפיה, ידיעות ספרים, 2018, עמ' 124

[לץ-3] ¹ ² ³ ⁴ ⁵ ⁶ ⁷ יצחק לץ, ‏המוסד לחיסול לאומי, באתר גלובס, 23 באוגוסט 2001

[4] McGeough, Paul (2009) Kill Khalid – The Failed Mossad Assassination of Khalid Mishal and the Rise of Hamas. Quartet Books. ISBN 978-0-7043-7157-6. Page 184

[מלמן2-5] ¹ ² ³ ⁴ יוסי מלמן, בחזרה לזירת הפשע, באתר הארץ, 24 בספטמבר 2007

[6] כתב גלובס, ‏פיגוע במדרחוב בירושלים; 6 הרוגים, 165 פצועים, באתר גלובס, 4 בספטמבר 1997

[מלמן-7] ¹ ² יוסי מלמן, ישראלים ששהו בקנדה בניגוד לחוק טענו שהם סוכני מוסד, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2003

[8] יוסי מלמן ודן רביב, "מלחמות הצללים: המוסד וקהילת המודיעין", הוצאת ידיעות ספרים, 2012, עמודים 424-432.

[אריאל_שרון_על_בנימין_נתניהו:_"הוא_לא_עומד_בלחצים._ראיתי_אותו_בפרשת_חאלד_משעל._הוא_התפרק_לחלקים_והיינו_צריכים_להרכיב_אותו_מחדש._הוא_פשוט_איבד_את_הצפון._ישבתי_עם_המלך_חוסיין_לילה_שלם_כדי_לשחרר_את_אנשי_המוסד_שנעצרו"-9] ניסים משעל, אריאל שרון על בנימין נתניהו: "הוא לא עומד בלחצים. ראיתי אותו בפרשת חאלד משעל. הוא התפרק לחלקים והיינו צריכים להרכיב אותו מחדש. הוא פשוט איבד את הצפון. ישבתי עם המלך חוסיין לילה שלם כדי לשחרר את אנשי המוסד שנעצרו", באתר ynet, 30 בספטמבר 2011

[שיף-10] ¹ ² זאב שיף, כמה ימים לפני ההתנקשות במשעל, חמאס הציע הפסקת אש, באתר הארץ, 30 במרץ 2006

[11] חוסיין: שיגרתי איגרת לנתניהו על הצעת החמאס להפסקת אש, באתר גלובס, 9 באוקטובר 1997

[12] גורמים מדיניים: הצעת החמאס להפסקת אש נמסרה לנתניהו יממה לאחר הפעולה בירדן, באתר גלובס, 8 באוקטובר 1997

[13] כתב גלובס, ‏הושלמה העיסקה עם ירדן: יאסין חזר לעזה, שוחררו אנשי המוסד, באתר גלובס, 6 באוקטובר 1997

[14] דני נווה: זרועות הביטחון מביאות את ההמלצות, ואח"כ מתקיים דיון בממשלה, באתר גלובס, 5 באוקטובר 1997

[15] ועדת הבירור החלה בחקירת עסק הביש בצל ביקורת ציבורית גוברת, באתר גלובס, 8 באוקטובר 1997

[16] מאת כתב גלובס, ‏דן טולקובסקי יחליף את נחום אדמוני בוועדת הבירור בפרשת משעל, באתר גלובס, 12 באוקטובר 1997

[17] שמואל דקלו, ‏עמותת אמיתי לבג"ץ: להורות על הקמת ועדת חקירה ממלכתית בפרשת משעל, באתר גלובס, 13 באוקטובר 1997

[18] שמואל דקלו, ‏המדינה: אין כל סיבה להתערבות בג"ץ בוועדת הבירור בפרשת משעל, באתר גלובס, 20 באוקטובר 1997

[19] דרור מרום, ‏דו"ח ועדת צ'חנובר: "אם ימוצה הדין עם האחראים - תיפגע יכולת תפקוד המוסד", באתר גלובס, 17 בפברואר 1998

[20] איתמר לוין, ‏דני יתום התפטר מראשות המוסד בעקבות הביקורת הקשה בפרשת משעל, באתר גלובס, 25 בפברואר 1998

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]