ניק קייב

מוזיקאי אוסטרלי

ניק קייבאנגלית: Nicholas Edward Cave; נולד ב-22 בספטמבר 1957) הוא זמר, מלחין, משורר, סופר, תסריטאי ושחקן אוסטרלי. הוא ידוע בקול הבריטון שלו ועומד בראשה של להקת הרוק Nick Cave and the Bad Seeds. המוזיקה של קייב מאופיינת לרוב בעוצמה רגשית, במגוון רחב של השפעות ואובססיות ליריות למוות, דת, אהבה ואלימות.

ניק קייב
Nick Cave
ניק קייב, 2009
ניק קייב, 2009
לידה 22 בספטמבר 1957 (בן 65)
וורקנביל, אוסטרליה עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה ניקולס אדוארד קייב
מוקד פעילות ברלין עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1973–הווה (כ־50 שנה)
מקום לימודים Caulfield Grammar School, Wangaratta High School עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק זמר, מלחין, משורר, סופר, תסריטאי
סוגה פוסט-פאנק, רוק אלטרנטיבי, גראז' רוק
סוג קול בס עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרות, קלידים
חברת תקליטים Mute Records
בן או בת זוג Susie Bick (11 באוגוסט 1999–הווה) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים ארל קייב, Arthur Cave עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • קצין במסדר אוסטרליה (26 בינואר 2017)
  • ARIA Award for Best Male Artist (2001)
  • ARIA Award for Best Pop Release (1996)
  • ARIA Award for Best Male Artist (2008)
  • ARIA Award for Best Independent Release (2013)
  • ARIA Award for Best Original Soundtrack, Cast or Show Album (1997)
  • פרסי APRA (1996)
  • ARIA Award for Single of the Year (1996)
  • פרסי איבור נובלו (2014)
  • ARIA Award for Best Adult Contemporary Album (2013) עריכת הנתון בוויקינתונים
nickcave.com
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ביוגרפיהעריכה

ילדות ונעוריםעריכה

נולד בשם ניקולס אדוארד קייב בעיר וורקנביל במדינת ויקטוריה, אוסטרליה. כילד, הוא התגורר בוורקנביל ולאחר מכן בעיירה וואנגראטה. אביו לימד אנגלית ומתמטיקה בבית הספר הטכני המקומי; אמו הייתה ספרנית בבית הספר התיכון שבו למדה קייב[1]. אביו הכיר לו קלאסיקות ספרותיות מגיל צעיר ודרך אחיו הגדול, קייב הפך למעריץ של להקות רוק מתקדם דוגמת קינג קרימזון, פינק פלויד וג'תרו טול, בעוד שחברת ילדות הכירה לו את לאונרד כהן, שאותו תיאר מאוחר יותר כ"כותב השירים הגדול מכולם"[2].

כשהיה בן 9 הוא הצטרף למקהלה של הקתדרלה המקומית בוואנגראטה. בגיל 13 הוא סולק מבית הספר התיכון בוואנגראטה. ב-1970, לאחר שעבר עם משפחתו לפרבר של מלבורן, הוא וא נשלה ללמוד בפנימייה פרטית (Caulfield Grammar). כשהיה בן 19 אביו נהרג בתאונת דרכים; אמו סיפרה לו על מותו של אביו בזמן שהיא שיחררה אותו מתחנת המשטרה בסנט קילדה, שם הוא הוחזק באשמת פריצה. מאוחר יותר הוא סיפר שאביו "מת בנקודה בחיי כשהייתי הכי מבולבל" וש"אובדן אבי יצר בחיי ואקום, חלל שבו דברי החלו לצוף ולהתקבץ ולמצוא מטרה"[3].

לאחר לימודיו התיכוניים, קייב למד ציור במכון הטכנולוגי של קולפילד ב-1976, אך נשר בשנה שלאחר מכן כדי לעסוק במוזיקה. הוא גם החל להשתמש בהרואין בערך בזמן שעזב את בית הספר לאמנות. בתחילת 1977, הוא הלך להופעה של להקות הפאנק רוק האוסטרליות "Radio Birdman" ו-"the Saints". קייב קיבלה השראה ואמר שהוא עזב את המקום "אדם אחר". שנים אחר כך נתגלה תצלום שלו יושב בשורה הראשונה ונראה נדהם[4].

קריירה מוזיקליתעריכה

ב-1973, קייב פגשה את מיק הארווי (גיטרה), פיל קלברט (תופים), ג'ון קוצ'יוורה (גיטרה), ברט פרסל (בס) וכריס קווין (סקסופון); חבריו לספסל הלימודים. הם הקימו להקה עם קייב כזמר. הרפרטואר שלהם כלל גרסאות כיסוי לשירים של, בין היתר, לו ריד, דייוויד בואי, אליס קופר, רוקסי מיוזיק ואלכס הארווי. מאוחר יותר, ההרכב הצטמצם לארבעה חברים כולל חברתו של קייב טרייסי פיו בבס. ב-1977, לאחר שעזבו את בית הספר, הם אימצו את השם "The Boys Next Door" והחלו לנגן בעיקר חומרים מקוריים. הגיטריסט והתמלילן רולנד ס. הווארד הצטרף ללהקה ב-1978.

הם היו פעילים בסצנת הפוסט-פאנק של מלבורן בסוף שנות ה-70, הופיעו מאות פעמים ברחבי באוסטרליה, לפני ששינו את שמם ל-"The Birthday Party" ב-1980 ועברו ללונדון, ולאחר מכן למערב ברלין. חברתו והמוזה האוסטרלית של קייב, אניטה ליין, ליוותה אותם ללונדון. הלהקה הייתה ידועה לשמצה בזכות ההופעות החיות הפרובוקטיביות שלה, בהן קייב צווח, שאג והשליך את עצמו על הבמה, מגובה במוזיקת רוק קשוחה. קייב השתמש למילות השירים בדימויים מהתנ"ך עם שירים על חטא, הוללות וקללה[5].

לאחר הפקת ארבעה אלבומים הלהקה התפרקה ב-1983[5].

ניק קייב והזרעים הרעיםעריכה

בשנה שלאחר מכן הקים קייב את להקת "ניק קייב והזרעים הרעים" בה נשאר גיטריסט ה-Birthday Party מיק הארווי (שניגן על מגוון כלי-נגינה בנוסף לגיטרה), והצטרפו ברי אדמסון בגיטרה באס, בליקסה ברגלד - איש להקת "איינשטירצנדה נויבאוטן" הגרמנית בגיטרה, וכן אורחים בנגינה, כתיבה והשראה כמו הוגו רייס (גיטרה), אדוארד קלייטון-ג'ונס ואניטה ליין. סגנונו הפנקיסטי בתחילה של קייב, התחלף לסגנון אפל, אלים וכואב, המבוסס על בלוז. הטקסטים של קייב עשירים בדימויים והוא נחשב ככותב ייחודי. חלק גדול מהחומרים המוקדמים של הלהקה מתרחש בדרום אמריקאי מיתולוגי, הנשען על ספיריטואלים ובלוז של דלתא, בעוד העיסוק של קייב ברעיונות של טוב מול רע מהתנ"ך הגיע לשיאו בשיר מ-1988, "The Mercy Seat" מתוך האלבום "Tender Prey" שיצא לאור באותה שנה[6].

בשנת 1990 יצא לאור האלבום "הילד הטוב" ("The Good Son") שכלל מספר שירים מלודיים שהפכו גם ללהיטי רדיו בהם "The Weeping Song" ו-"The Ship Song"[7].

בשנת 1996 זכה קייב להגיע לראשי מצעדי הפזמונים בעולם, עם שירו "Where the Wild Roses Grow" - דואט בו מתארחת הזמרת האוסטרלית קיילי מינוג. שיר זה פרסם את קייב בעולם כולו, וחשף אותו לקהל רחב שלרוב אינו מאזין למוזיקה האופיינית לקייב. האלבום "בלאדות רצח" שבו נכלל השיר זכה להצלחה מסחרית גדולה. באותו אלבום, אירח קייב בנוסף לקיילי מינוג, גם את המוזיקאית פי ג'יי הארווי. האלבום עצמו עוצב בצורת ספר שירה, שלווה בחיתוכי עץ שנלקחו מספרי ילדים מהמאה ה-19.

בשנת 1997 יצא לאור האלבום "The Boatman's Call" המבוסס כולו על נגינת פסנתר, עם שירים שהם לסירוגין קודרים ורומנטיים, סגנון שהוא סטייה ניכרת מחלק הארי של קטלוג הפוסט-פאנק של הלהקה עד לאותה זמן. באלבום כלל את הלהיט "Into My Arms".

בשנת 2001 הוציא הלהקה לאור את האלבום "No More Shall We Part", לאחר הפסקה של 4 שנים מההקלטות, קייב נאלץ להתגבר על התמכרויות כבדות להרואין ולאלכוהול בשנים 1999–2000 לפני שהתחיל לעבוד על האלבום. הוא כלל הופעות אורח של קייט ואנה מקגריגל וזכה לביקורות חיוביות בעיקר[8].

בשנת 2008 יצא לאור האלבום "Dig, Lazarus, Dig!!!", זה היה האלבום האחרון בו הופיעו החבר המייסד מיק הארווי, שעזב את הלהקה ב-2009, ונגן הקלדים ג'יימס ג'ונסטון, שעזב את הלהקה לפני סיבוב ההופעות שהחל לאחר הקלטת האלבום[9].

בשנת 2021 יצא לאור האלבום "Carnage" שהוא שיתו, פעולה של ניק קייב עם שותפו וורן אליס, לא במסגרת "הזרעים הרעים"[10].

גריינדמןעריכה

בשנת 2006, קייב הקים את להקת "גריינדמן" (Grinderman), להקת פאנק שבה ניק קייב חזר לסגנון שאפיין אותו בתחילת דרכו וניגן לראשונה בגיטרה חשמלית. חברי הלהקה כללו את וורן אליס (גיטרה טנור, מנדולינה חשמלית, כינור, ויולה, גיטרה, קולות רקע), מרטין פ. קייסי (בס, גיטרה, קולות רקע) וג'ים סקלונוס (תופים, כלי הקשה, קולות רקע). שמה של הלהקה נוצר בהשראת שיר של ממפיס סלים, "Grinder Man Blues", שקייב שר במהלך אחד ממפגשי החזרות המוקדמים של הלהקה. אלבום האולפן הראשון של הלהקה, "Grinderman", יצא ב-2007 וזכה לביקורות חיוביות[11], ואלבום האולפן השני והאחרון של הלהקה, "Grinderman 2", יצא ב-2010 לקבלת פנים דומה[12].

ההופעה הפומבית הראשונה של גרינדרמן הייתה באפריל 2007, שבובי גילספי מלהקת "Primal Scream" ליווה את "גרינדרמן" בקולות רקע וכלי הקשה.

בדצמבר 2011, לאחר הופעה בפסטיבל המוזיקה של מרדית', קייב הודיעה שהלהקה הפסיקה את פעילותה. שנתיים לאחר מכן, "גרינדרמן" הופיעה בשני סופי השבוע בפסטיבל המוזיקה והאמנויות של עמק קואצ'לה 2013.

מוזיקה לסרטים ותיאטרוןעריכה

קייב יצר מספר פסקולים של סרטים עם חבר להקת "הזרעים הרעים", הכנר וורן אליס, שהוא גם כנר הטריו האוסטרלי "שלושה מטונפים" (Dirty Three)[13]. לראשונה ב-2005 עבור הסרט "The Proposition" של הבמאי האוסטרלי ג'ון הילקוט.

בשנת 2006, קייב ואליס הלחינו את המוזיקה לסרט "ההתנקשות בג'סי ג'יימס על ידי הפחדן רוברט פורד"[14], ולסרט "The Road", שיצא לאקרנים ב-2009. בשנת 2011, קייב ואליס יצרו את הפסקול לסרט "ארץ יבשה" שיצא לאקרנים ב-2012[15].

ב-2016, קייב ואליס יצרו את הפסקול לסרט "Hell or High Water", בבימויו של דייוויד מקנזי. ושנה אחר כך, לסרט "Wind River" של טיילור שרידן, ולסרט "מכונת המלחמה" של הבמאי האוסטרלי דייוויד מיכוד.

קייב ואליס הלחינו פסקולים גם למספר סרטים דוקומנטריים, כולל "המנתח האנגלי" (2007), "מערב ממפיס" (2012) ו"טרף הנביא" (2015). קייב ואליס יצרו מוזיקה להפקות של קבוצת התיאטרון האיסלנדית "Vesturport" של המחוזות "הגלגול" "וויצק" ו"פאוסט".

קריירת כתיבהעריכה

קייב הוציא את ספרו הראשון, "King Ink", בשנת 1988. זהו אוסף של מחזות, סיפורים ושירים, חלקם נכתבו בשיתוף פעולה עם לידיה לאנץ'. ב-1997, הוא הוציא לאור ספר המשך, "King Ink II", שהכיל שירים ותמליל של מאמר רדיו שעשה עבור ה-BBC ביולי 1996, "The Flesh Made Word", שדן בפורמט ביוגרפי ביחסיו עם הנצרות.

בזמן שגר במערב ברלין, קייב החל לעבוד על מה שעתיד להפוך לרומן הביכורים שלו, "ותרא האתון את המלאך" (1989), המביא את סיפורו של בחור אילם, החל מילדותו ועד למותו הטראגי[16]. הספר זכה לשבחים רבים ואף יצא לאור בתרגום לעברית מאת גיורא לשם בהוצאת גוונים בשנת 2000[17]. הצלבה משמעותית ניכרת בין הנושאים בספר לבין המילים שכתב בשלבים המאוחרים של "The Birthday Party" ובשלב המוקדם של קריירת הסולו שלו. הרומן השני של קייב, "The Death of Bunny Munro", יצא לאור ב-8 בספטמבר 2009 על ידי הוצאת "הארפר קולינס"[18]. התרגום העברי של הספר יצא בהוצאת מודן. הרומן מספר את סיפורו של איש מכירות מכור למין, הוא שוחרר גם כספר אודיו שהופק על ידי האמנים הבריטיים איאן פורסיית' וג'יין פולארד וכן כאפליקציה לאייפון. הספר התחיל במקור כתסריט שקייב התכוון לכתוב עבור ג'ון הילקוט[19].

בשנת 2005 יצא לאקרנים הסרט "The Proposition" של הבמאי האוסטרלי ג'ון הילקוט, שאת תסריטו כתב קייב. על הסרט זכה ניק קייב בפרס מבקרי הקולנוע האוסטרלי [20]. בשנת 2012 יצא לאקרנים הסרט "ארץ יבשה" (באנגלית נקרא "Lawless"”) שביים ג'ון הילקוט על פי תסריט של קייב על פי רומן של מאט בונדורנט[15].

בשנת 2015 הוא הוציא לאור ספר שירה "The Sick Bag Song"[21].

בשנת 2021 יצא לאור ספר ילדים שכתב "The Little Thing".

בשנת 2022 יצא לאור הספר "Faith, Hope and Carnage", אוסף של שיחות שנאספו מסדרה של שיחות טלפון שנערכו בין קייב ושון אוהגן במהלך מגפת הקורונה[22].

קריירת משחקעריכה

ההופעה הקולנועית הראשונה של קייב הייתה בסרטו של וים ונדרס משנת 1987, "כנפי תשוקה", בו מוצגים הוא והזרעים הרעים בהופעה בברלין.

קייב הופיע מדי פעם כשחקן. הוא הופיע לצד בליקסה ברגלד בסרט "דנדי" של פיטר סמפל משנת 1988, מנגן, שר ומדבר מדירתו בברלין. הוא בולט בעיקר בסרט "Ghosts... of the Civil Dead" מ-1989, שכתב וביים ג'ון הילקוט, ובסרט "ג'וני זמש" מ-1991 עם בראד פיט.

קייב הופיע בהומאז' לליאונרד כהן ב-2005, "Leonard Cohen: I'm Your Man", שבו ביצע את השיר "I'm Your Man" ו-"Suzanne" עם ג'ולי כריסטנסן ופרלה בטאלה.

קייב גם העניק את קולו בקריינות סרט האנימציה "פסנתר החתול". הוא בוים על ידי אדי ווייט וארי גיבסון (מהרפובליקה העממית של אנימציה), בהפקה של ג'סיקה ברננל וכולל מוזיקה של בנג'מין ספיד.

במאי 2022 יצא לאקרנים הסרט התיעודי שיצר "This Much I Know to Be True", על מסע ההחלמה ממות בנו ארתור[23].

חיים אישייםעריכה

קייב עזב את אוסטרליה בשנת 1980. לאחר שהתגורר בלונדון, ברלין ובסאו פאולו, הוא עבר לברייטון, אנגליה בתחילת שנות ה-2000.

קייב היה בזוגיות עם אניטה ליין מסוף שנות ה-70 עד אמצע שנות ה-80. קייב וליין הקליטו יחד בכמה הזדמנויות. שיתופי הפעולה הבולטים שלהם כוללים את גרסת כיסוי לשיר שיר Je t'aime... moi non plus של סרז' גינסבורג וג'יין בירקין. היא הייתה שותפה לכתיבת המילים לשיר משנת 1984, "From Her to Eternity", כמו גם את המילים של השיר "Stranger Than Kindness" מתוך "Your Funeral, My Trial".

קייב עבר לאחר מכן לסאו פאולו, ברזיל, ב-1990, שם הכיר את אשתו הראשונה, העיתונאית הברזילאית ויויאן קרניירו. היא ילדה את בנם לוק ב-1991. קייב וקרניירו היו נשואים במשך שש שנים והתגרשו ב-1996. גם בן נוסף של קייב, ג'תרו, נולד ב-1991, עשרה ימים בלבד לפני לוק, וגדל עם אמו, בו לאזנבי, במלבורן, אוסטרליה. קייב וג'תרו לא נפגשו זה עם זה עד שהיה בן שבע או שמונה בערך. ג'תרו לזנבי, שהיה ידוע גם כג'תרו קייב, מת במאי 2022, בגיל 31[24].

קייב יצא לזמן קצר עם פי.ג'יי הארווי באמצע שנות ה-90, איתו הקליט את הדואט "הנרי לי". הפרידה שלהם השפיעה על אלבומו "The Boatman's Call" משנת 1997[25].

ב-1997 פגשה קייב את הדוגמנית הבריטית סוזי ביק; הם נישאו בשנת 1999. בניהם התאומים, ארתור וארל, נולדו בלונדון בשנת 2000 וגדלו בברייטון. ביק מופיעה על עטיפת האלבום "Cave Push the Sky Away". ארל קייב, הוא שחקן קולנוע וטלוויזיה[26].

כשהיה בן 15, בנו של קייב ארתור נפל מצוק, ליד ברייטון, ומת מפצעיו ב-14 ביולי 2015[27]. חקירה מצאה שארתור נטל LSD לפני הנפילה וחוקר מקרי המוות קבע שמותו היה תאונה[28]. השפעת מותו של ארתור על קייב ומשפחתו נחקרה בסרט התיעודי מ-2016 "One More Time with Feeling"[29], באלבום Skeleton Tree מ-2016 ובאלבום Ghosteen מ-2019[30]. לאחר מות ארתור הפסיק להופיע במשך כשנתיים[31].

קייב הוא הסנדק של בתו של המוזיקאי מייקל האצ'נס. קייב ביצע את השיר "Into My Arms" בהלוויה של האצ'נס.

ניק קייב בישראלעריכה

ניק קייב הופיע בישראל במסגרת חמישה סיבובי הופעות של להקתו[32]:

באחד מביקוריו בארץ הקליט יחד עם להקת המכשפות את השיר Shivers, שלאחר מכן התפרסם במסגרת אלבומה של הלהקה, מתכסות. בנוסף, הוא ידוע בחיבתו לישראל, ביקר בה באופן פרטי מספר פעמים ואף הצהיר כי ההופעות שלו משנת 2017 באו כתגובת נגד ל-BDS[36].

באוקטובר 2019 פורסם כי קייב צפוי להופיע באצטדיון בלומפילד ב-17 ביוני 2020[37]. אך עקב התפרצות נגיף הקורונה בישראל ההופעה נדחתה ואחר כך בוטלה[38].

דיסקוגרפיהעריכה

ניק קייב והזרעים הרעים - Nick Cave & The Bad Seedsעריכה

  • "From Her to Eternity" (1984)
  • "The Firstborn is Dead" (1985)
  • "Kicking Against the Pricks" (1986)
  • "Your Funeral... My Trial" (1986)
  • "Tender Prey" (1988)
  • "The Good Son" (1990)
  • "Henry's Dream" (1992)
  • "Live Seeds" (אלבום הופעה, 1993)
  • "Let Love In" (1994)
  • "Murder Ballads" (1996)
  • "The Boatman's Call" (1997)
  • "No More Shall We Part" (2001)
  • "Nocturama" (2003)
  • "Abattoir Blues/The Lyre of Orpheus" (2004)
  • "Abattoir Blues Tour" (אלבום הופעה, 2007)
  • "2008) "Dig!!! Lazarus Dig!!!)
  • "Push The Sky Away" (2013)
  • "Skeleton Tree" (2016)
  • "Ghosteen" (2019)
  • Carnage (2021)

ספריועריכה

  • King Ink (1988)
  • And the Ass Saw the Angel (1989)
  • King Ink II (1997)
  • Complete Lyrics (2001)
  • The Complete Lyrics: 1978–2006 (2007)
  • The Death of Bunny Munro (2009)
  • The Sick Bag Song (2015)
  • Stranger Than Kindness, Nick Cave, Christina Beck, Darcey Steinke (2020)
  • The Little Thing, Nick Cave (2021)
  • Faith, Hope and Carnage, Nick Cave, Sean O'Hagan (2022)

בתרגום לעברית

  • ותרא האתון את המלאך, הוצאת גוונים, 2000
  • מותו של באני מונרו, הוצאת מודן, 2009[39]

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ Simon Hattenstone, Old Nick, באתר The Guardian, ‏23 Feb 2008
  2. ^ Padgett, Ray (2020). Various Artists' I'm Your Fan: The Songs of Leonard Cohen. Bloomsbury Publishing. מסת"ב 9781501355073
  3. ^ Chris Maume, Nick Cave: Devil's advocate, באתר The Independent, ‏11 March 2006
  4. ^ Nick Cave pays tribute to The Saints' Chris Bailey, his "favourite singer", באתר Rolling Stone, ‏12 APRIL 2022
  5. ^ 1 2 נוגי פרס דיווידס, "למה התקרה עדיין מתנדנת?", חדשות, 16 באוגוסט 1984
  6. ^ שרון מולדבי, אם בונו כל־כך שמח להיות המשיח, חדשות, 27 באוקטובר 1988
  7. ^ שרון מולדבי, מלאכים בשמי ברזיל, חדשות, 12 באפריל 1990
    שחר בן ברק, ניק קייב. הילד הטוב, מעריב, 20 באפריל 1990
  8. ^ הארץ, שובו של הטרובדור האפל, באתר הארץ, 24 באפריל 2001
  9. ^ שרון מולדאבי, ‏דיג דיג דוג, באתר גלובס, 12 במרץ 2008
    ארז שוייצר, כיף על פי קייב, באתר הארץ, 11 במרץ 2008
  10. ^   בן שלו, ניק קייב הוא עדיין באר של רגש - אז למה באלבומו החדש קולו לא נשמע?, באתר הארץ, 3 במרץ 2021
  11. ^ שרון מולדאבי, ‏זרע הפורענות, באתר גלובס, 14 במרץ 2007
  12. ^ ניב הדס, ניק קייב ו"גריינדרמן": הגרסה המצומצמת של "הזרעים הרעים", באתר הארץ, 18 באוקטובר 2010
    אלכסיס פטרידיס | הגרדיאן, ניק קייב ו"גריינדמן": רוע רוע תרדוף, באתר הארץ, 22 בספטמבר 2010
  13. ^   בן שלו, הכנר של ניק קייב הוא הרבה יותר מזה, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2017
  14. ^ שרון מולדאבי, ‏הזרעים הטובים, באתר גלובס, 9 בינואר 2008
  15. ^ 1 2 אדוה לנציאנו, עכבר העיר, "ארץ יבשה": נופך של אגדה אמריקאית מדממת, באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
    אורי קליין, סרטי פשע או אלגוריה על אמריקה?, באתר הארץ, 15 בנובמבר 2012
  16. ^ ניק קייב סופר - זמר הרוק האוסטרלי פרסם פנטזיה עקובת דם שהיא גם סאטירה על פנאטיות דתית, חדשות, 28 באוגוסט 1990
  17. ^ הגרדיאן, ניק קייב מוציא ספר שני, באתר הארץ, 15 בספטמבר 2008
  18. ^ מיה סלע, ניק קייב יוציא ספר חדש ב-31 מדינות ב-3 בספטמבר; בישראל יפורסם בפברואר, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2009
  19. ^ איתמר הנדלמן סמית, העיר תל אביב, ניק קייב: ספר חדש ודיסק חדש, באתר הארץ, 18 בספטמבר 2009
  20. ^ דוריאן לינסקי, אח תחת אח, באתר הארץ, 5 במרץ 2006
    שון או'האגן, הגרדיאן, ניק קייב: "עוד לא החלטתי אם להפוך לתסריטאי להשכרה", באתר הארץ, 8 בנובמבר 2012
  21. ^ Barney Hoskyns, Nick Cave: pass the sick bag, באתר The Guardian, ‏28 Mar 2015
  22. ^ Lucy Knight, Nick Cave to publish book about the years after his son’s death, באתר The Guardian, ‏17 Sep 2021
  23. ^   בן שלו, איך מבקרים את הסרט של ניק קייב על מות בנו, אחרי שאיבד בן נוסף? ניסינו, באתר הארץ, 12 במאי 2022
  24. ^   שירה נאות, מת בן נוסף של ניק קייב: ג'תרו, בן 31, באתר הארץ, 9 במאי 2022
  25. ^   שירה מייקין, חשבנו שאי אפשר לאהוב את ניק קייב יותר, ואז הגיעו המכתבים, באתר הארץ, 29 באוגוסט 2019
  26. ^   איתי שטרן, אביו ניק קייב גידל אותו על סרטי אימה, היום הוא בדרך להוליווד, באתר הארץ, 4 באפריל 2021
  27. ^   איתי שטרן, בנו של ניק קייב נהרג בתאונה, באתר הארץ, 15 ביולי 2015
  28. ^   איתמר זהר, ניק קייב בוכה על בנו, באתר הארץ, 24 בנובמבר 2015
  29. ^   אסנת איטה סקובלינסקי, הדוקומנטרי על ניק קייב מרסק את הצופה אבל שווה כל רגע, באתר הארץ, 20 בספטמבר 2016
  30. ^   בן שלו, החדש של ניק קייב הוא אוקיינוס של רגש, אבל רחוק מלהיות יצירת מופת, באתר הארץ, 10 באוקטובר 2019
  31. ^   איתמר זהר, הופעה ראשונה לניק קייב מאז מות בנו, באתר הארץ, 15 בינואר 2017
  32. ^ Nick Cave and the Bad Seeds Concerts 1990 - 1999
  33. ^ יואב בירנברג, ניק קייב בישראל, חדשות, 21 ביוני 1993
    עמית שהם, קורה כאן משהו שלא קרה כאן מעולם, והקהל נפלא, חדשות, 24 ביוני 1993
  34. ^ ביקורות:
      עידו שחם, עכבר העיר, ניק קייב בישראל: איך ממשיכים מכאן?, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2017
      בן שלו, הופעתו של ניק קייב בתל אביב היתה טובה כמעט עד קצה גבול היכולת, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2017
    עמי פרידמן, אורגזמה רוחנית: הערב ההיסטורי שבו ניק קייב הפך לאלוהים, באתר ynet, 20 בנובמבר 2017
    אסף לבנון‏, ערב בלתי נשכח: ניק קייב מעניק חוויה מחשמלת ומכשפת לקהל, באתר וואלה!‏, 15 באוקטובר 2017
    שי סגל‏, ניק קייב בישראל: חוויה אינטימית, רוחנית ומשנת חיים - לא פחות, באתר וואלה!‏, 20 בנובמבר 2017
  35. ^   ניב הדס, ההופעה של ניק קייב היתה כה ממושכת, נדיבה ומתמסרת שדבר לא העיב עליה, באתר הארץ, 24 באוגוסט 2022
  36. ^ עמי פרידמן, ניק קייב: "אני אוהב את ישראל, וכאן בגלל ה-BDS", באתר ynet, 19 בנובמבר 2017
  37. ^   איה חיות, ניק קייב ולהקתו יחנכו את בלומפילד החדש בהופעה ביוני, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2019
  38. ^   איה חיות, ניק קייב לא יופיע הקיץ בישראל: סיבוב ההופעות האירופי שלו נדחה, באתר הארץ, 19 במרץ 2020
      ניצן פינקו, ניק קייב ביטל את ההופעה המתוכננת בישראל, באתר הארץ, 7 בדצמבר 2020
  39. ^ ביקורות:
    גיא חג'ג', טינופת אנושית מקסימה, על ספרו של ניק קייב "מותו של באני מונרו", באתר ynet, 17 בנובמבר 2009
    ניסן שור, המאצ'ואיזם של ניק קייב גובל בעלבון, באתר הארץ, 2 בדצמבר 2009