ניסים סרוסי

ניסים סרוסי (בצרפתית: Nessim Saroussi; נולד בתוניס ב-15 באפריל 1948) הוא זמר יהודי־צרפתי ישראלי.

ניסים סרוסי

ניסים סרוסי בהופעה בבאר שבע, נובמבר 2013
לידה	15 באפריל 1948 (בן 76) תוניסיה
מוקד פעילות	ישראל
עיסוק	זמר, איש עסקים
סוגה	מוזיקת פופ, רוק, מוזיקה מזרחית
שפה מועדפת	עברית
פרופיל ב-IMDb

ביוגרפיה

משפחת סרוסי הרחבה עלתה לישראל מספאקס, תוניסיה, בה נולד, בשנת 1962 והתגוררה ברחובות ובבית שאן. כנער החל סרוסי את דרכו המוזיקלית בלהקות קצב ("הנמרים", "הגולדפינגרז"). בשנת 1967 התגייס סרוסי לצה"ל לחטיבת גולני והופיע בסופי שבוע כדי לעזור בפרנסת המשפחה.

לאחר מספר שנים בהן הופיע במועדונים יחד עם להקות בהרכבים שונים, פצח בשנת 1973 בקריירת סולו משלו, עת הוציא את השיר שכתב והלחין בעקבות אהבה נכזבת שחווה - "איני יכול" שהפך לימים ללהיט גדול. העיבוד של ירון גרשובסקי היה בסגנון של פסטיבל סן רמו וסרוסי שראה כי טוב, הוציא אלבום בכורה "מצעד הפזמונים של ניסים סרוסי" בהפקה עצמית, ובעיבודים של גרשובסקי שהתאפיינו בצליל הצרפתי-איטלקי של שנות השישים. להיטים נוספים באלבום אותם הלחין היו "אשליות" (למילותיו של דוד חלפון) ו"אמא" (למילותיו של יוסי בכר).

בשנת 1974 השתתף סרוסי בסרטו של הבמאי ג'ורג' עובדיה, יום הדין, והלחין את פסקול הסרט, שיצא על גבי תקליט, ונחשב לאלבומו השני. בין שירי האלבום, שעיבד בני נגרי, בלטו: “אם סיסרא", “הלילה הזה", “אשת החלומות", ו"לברוח מהעצב".

בינואר 1975 התראיין סרוסי לתוכנית הטלוויזיה "טנדו", בהנחיית ירון לונדון, אשר הציג שאלות לסרוסי באופן שנתפס על ידי רבים כמתנשא ומזלזל. הריאיון הפך סמל לקיפוח בני עדות המזרח והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל ועורר סערה רבה. סרט ההקלטה של התוכנית לא שרד בארכיון, ויש האומרים שיד מכוונת דאגה לכך. התקרית הולידה שתי פארודיות: מערכון בביצועו של דובי גל בתוכנית "ניקוי ראש", וסצנה בהשתתפותו של לונדון עצמו בסרט "שלאגר" (1979). ביום העצמאות באותה שנה, השתתף גם בפסטיבל הזמר 1975 שהחליף את פסטיבל הזמר והפזמון וזכה במקום הראשון עם השיר "שיר פרטי" אותו הלחין למילותיו של אילן גולדהירש ולעיבוד של מרטין מוסקוביץ'. בהמשך השנה השתתף בפסטיבל טוקיו עם השיר "טוב לי טוב לי" והוציא בהשראת ביקורו שם את תקליטו השלישי "מטוקיו באהבה" שכלל בין השאר את "יש לנו תינוק חדש" (מילים: יוסי בכר), “איש עם אוטו אוטומטי" (מילים: אילן גולדהירש), “מהים אל האגם" (מילים: זלמן שזר) וגם "הגשר הסנדלים", שכתב ירון לונדון. בהקלטות האלבום השתתפו בין היתר: דודי רוזנטל בפסנתר, ויוסי אטיאס בתופים.

בשנת 1976 עבר סרוסי לצרפת והחל להופיע בפני יהודים בפריז. ברשותו חברת הפצת דיסקים ישראלים בפריז בשם Ness Music.

בשנת 1977 הוציא סרוסי את אלבומו הרביעי "ירושלים", שחלקו הוקלט בישראל, וחלקו בצרפת. בין שירי האלבום בלטו שיר הנושא, "מקום אחר", "נדודים" ו"מורנה". עיבודי האלבום התחלקו בין ניקוס לברנוס, יגאל חרד ולוסיאן לבוט.

סרוסי היה שותף להפקה "זמרים שרים זוהר" שהועלתה בשנת 1997 לציון 10 שנים למותו של זוהר ארגוב, שם הוא שר את להיטו של ארגוב "ים של דמעות".

סרוסי מתגורר כיום בצרפת ומבקר בישראל בכל מספר חודשים.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ניסים סרוסי בוויקישיתוף

• ניסים סרוסי, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
• ניסים סרוסי, באתר שירונט
• ניסים סרוסי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• ניסים סרוסי, באתר Tab4u
• ניסים סרוסי, דף שער בספרייה הלאומית
• ניסים סרוסי, באתר MOOMA (בארכיון האינטרנט)
• האתר הרשמי של Ness Music(הקישור אינו פעיל)
• יעקב בר-און, ‏נסים סרוסי: "נעשה לי עוול גדול, לא עזבתי את הארץ - דחפו אותי מכאן", באתר מעריב אונליין, 3 בספטמבר 2016
• רן בוקר, ניסים סרוסי: "הקהל החליט מה שהרדיו לא רצה", באתר ynet, 13 בינואר 2019
• דויד פרץ, "חכו חכו, אתם עוד תשמעו מניסים סרוסי", באתר ישראל היום, 28 ביוני 2023