ירון לונדון
ירון לונדון (נולד ב-24 באוגוסט 1940) הוא עיתונאי, פובליציסט, קריין, פזמונאי, שדרן רדיו, שחקן קולנוע וטלוויזיה ומנחה טלוויזיה ישראלי.
.png) | |
| לונדון בינואר 2013 | |
| לידה |
24 באוגוסט 1940 (בן 84) כ' באב ה'ת"ש תל אביב, פלשתינה (א"י)   |
|---|---|
| מדינה |
 ישראל |
| השכלה | |
| תקופת הפעילות | מ-1962 |
| עיסוק | מנחה טלוויזיה, עיתונאי, פובליציסט, שדרן רדיו, שחקן קולנוע, פזמונאי |
| מעסיק |
ידיעות אחרונות, רשות השידור, קול ישראל, ערוץ עשר |
| בן או בת זוג |
מיכל זמיר |
| צאצאים |
דניאלה לונדון דקל |
| מספר צאצאים |
4 |
| פרסים והוקרה |
פרס סוקולוב (2007) |
  | |
ראשית חייו
עריכהירון לונדון נולד וגדל בתל אביב. אביו היה השחקן בצלאל לונדון, משחקניו הראשיים של תיאטרון "המטאטא", התיאטרון הסאטירי הראשון בא"י. סבו מאיר יעקב לונדון, היה סוחר עצים מצליח ששימש גם כרב מטעם שלטונות האימפריה הרוסית. אמו של ירון לונדון, מתיה פלדמן, הייתה מורה לעברית שעלתה לארץ ב-1924 מאוקראינה והצטרפה לגדוד העבודה. מוצא אבותיו של לונדון באוקראינה ושם משפחתו אינו מעיד על שורשים בריטיים, אלא מקורו בכך שפקידי הרישום טעו והפכו את שם המשפחה המקורי "למדן" ל"לונדון".[דרוש מקור]
לונדון התחנך בילדותו בגן הילדים של חוה ורבה בתל אביב. אחר-כך למד בגימנסיה הרצליה ובנעוריו למד בפנימייה החקלאית בכפר הירוק. יגאל מוסינזון, יוצר סדרת הספרים המפורסמת "חסמבה", יצר את דמותו של ירון זהבי, גיבור הסדרה, בהשראת דמותו של לונדון הצעיר, אשר אביו בצלאל היה ידיד של יגאל[1][2].
הוא החל את שירותו הצבאי בגלי צה"ל, ועקב מעשה קונדס של זריקת רימון עשן לתקליטיית התחנה, הודח והועבר לתפקיד סמל משמעת בבסיס של חיל החינוך[3]. בשנת 1961, לאחר שירותו הצבאי, עבר לירושלים ללמוד גרפיקה ב"בצלאל". בשנת 1962, במהלך לימודיו, החל לעבוד כקריין חדשות ב"קול ישראל"[4].
עבודתו כעיתונאי וכאיש טלוויזיה
עריכהלונדון החל את מסלול עבודתו המקצועית כשדרן רדיו בקול ישראל, והיה שליח רשות השידור בפריז[5]. לונדון היה המגיש הראשון של מגזין הערב "היום הזה" של רשת ב'[6].
בתחילת שנות השבעים, החל להגיש תוכניות אירוח בטלוויזיה הישראלית. במשך השנים הגיש מגוון תוכניות תעודה ומלל ובהן: "טנדו" (תוכנית ראיונות שבמסגרתה אירח לונדון אורח אחד לריאיון עומק)[7], "עלי כותרת", "דילמה", "מצב הרוח", "סופשבוע", "ככה וככה", "סוף ציטוט" (תוכנית שנוצרה בהשראת ברנאר פיבו) ו"שבעים פנים" שעסקה בפרשת השבוע[8]. תוכניות אלה תרמו במהלך השנים לעיצוב השיח הציבורי ועמדו במרכז ההוויה התרבותית בישראל.
בשנות ה-80 נמנה עם הכותבים הקבועים של הירחון מוניטין וכן כתב בעיתון "חדשות".
באוקטובר 1991 הורשע לונדון בתקיפת חבר תנועת כך, אסף רוזנברג, ונקנס ב-2,500 ש"ח. מכתב האישום עלה כי בשנת 1988, לונדון הנחה שיח בנושא הסכסוך הישראלי-פלסטיני שהתקיים בבית לסין. מספר אנשים מהקהל קטעו את הדוברים והפריעו למהלך התקין של הדיון. לונדון ירד מהבמה וסטר בפניו של רוזנברג שלוש פעמים[9].
בשנים 1989–1993 הנחה לונדון את תוכנית הילדים "מסיבת גן" ולאחר מכן את התוכנית "בסלון של ירון". הוא השתתף גם בקלטות וידאו לילדים: "איתמר מטייל על קירות", "איתמר צייד החלומות" ו"איתמר וכובע הקסמים השחור" (על פי דויד גרוסמן), "מעשה בחמישה בלונים" ו"ירון בעל החלונות". וגם דיבב את הירח בסדרת הילדים "הנימנומים".
הוא עבר לערוץ 2 עם הקמתו ב-1993, ויצר בו סדרות תעודה שעסקו בחברה הישראלית ובהן: "הפואטיקה של ההמונים", "רבותי ההיסטוריה", "סינרגיה" ו"השמן עם הסוני". בשנת 2000 הנחה את תוכנית הראיונות "ככה וככה" בערוץ 2 בזכיינית קשת.
בשנת 2002 הנחה את תוכנית הטלוויזיה "חמש וחצי" בערוץ הילדים, בה הסביר מאורעות אקטואליים בסגנון המותאם לילדים.
בסמוך להקמת ערוץ 10, עבר לונדון למערכת זו, שם שימש כמנחה לצד מוטי קירשנבאום בתוכנית האקטואליה היומית "לונדון את קירשנבאום". לקראת הבחירות לכנסת השמונה עשרה, הנחה עם קירשנבאום את התוכנית "המועמד". לונדון המשיך בהגשת התוכנית לבדו לאחר פטירת קירשנבאום ב-2015 והמשיך בהגשתה כמנחה עד דצמבר 2018, אז הודיע ערוץ 10 על החלפת "לונדון וקירשנבאום" בתוכנית אקטואליה חדשה בהגשת אמנון לוי, בטענה כי לונדון ביקש לעזוב. לונדון הכחיש כי ביקש לעזוב את הערוץ[10].
לונדון היה חבר מערכת עיתון "ידיעות אחרונות" בין השנים 1988–2007 ופרסם בו כתבות וראיונות רבים. במשך שנים אחדות ערך את הירחון "סטטוס - הירחון לחשיבה ניהולית".
לונדון הוא ההשראה לדמות הבדיונית הראשית ברומן של חברו הקרוב גדעון סאמט, "להרוס את נדב", אשר יצא לאור בשנת 2008[11].
בשנת 2009 שודרה סדרה תיעודית בת שישה פרקים בהנחייתו. הסדרה "לונדון פינת בן יהודה", העוסקת בשפה העברית, הוכתרה כ"הסדרה התיעודית הטובה ביותר לשנת 2009" על ידי חברי האקדמיה לטלוויזיה ולקולנוע, ובנוסף, זכתה בתואר זהה על ידי פורום היוצרים הדוקומנטריים. הסדרה שודרה בערוץ yes דוקו ומאוחר יותר בערוץ 10.
בשנת 2011 יצר והגיש סדרה תיעודית נוספת בת ארבעה חלקים, "העם הנבחר", העוסקת בסמלי מיתוס בחברה הישראלית. הסדרה שודרה בערוץ 8 בהוט ובהמשך בערוץ 10, בשם "הצבר"[12].
בדצמבר 2012 נמנה עם 42 אינטלקטואלים שעתרו לבג"ץ במטרה לקבל אישור להירשם כחסרי דת במשרד הפנים, והצהיר שהעתירה עקרונית כדי לאפשר חופש הגדרה וכי הוא עצמו לא ישנה את מעמדו.
החל משנת 2013 הגיש לונדון את התוכנית "מה זה מוזה" בטלוויזיה החינוכית[13]. בשנת 2014 יצא לאור ספרו האוטוביוגרפי, "לו הייתי פיראט - זיכרונות"[4].
בשנת 2018 ביצע קריינות של פרוטוקולים סודיים שנחשפו בתוכנית "סאלח, פה זה ארץ ישראל", שעסקה בקליטת עולי ארצות ערב בימי קום מדינת ישראל.
ב-19 במאי 2019 החל לונדון להגיש את תוכנית התרבות "גאולה ולונדון" בכאן 11, יחד עם גאולה אבן-סער, אך שידורה הסתיים לאחר פחות משנה[14]. ב-27 בפברואר 2020 שודרה התוכנית האחרונה[15].
באוגוסט 2022 התחיל להגיש תוכנית פודקאסט בערוץ הכנסת בשם "מלחמות היהודים", שתסקר מלחמות פוליטיות בעם היהודי לאורך ההיסטוריה[16].
פרסים
עריכהלונדון הוא חתן פרס סוקולוב למפעל חיים בתקשורת אלקטרונית לשנת 2007. בנימוקי הוועדה נכתב כי הפרס הוענק לו "על הישגיו הרבים לאורך שנים, פיתוח ז'אנרים טלוויזיוניים, הצטיינות בעריכת ראיונות ועבודה דוקומנטרית רבת פנים"[17].
בשנת 2009 הוענק ללונדון פרס על מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים, יחד עם מוטי קירשנבאום וסבר פלוצקר, על תרומתם לתקשורת הישראלית[18]. בתגובה להענקת הפרס אמר לונדון:
- ”הפרס הזה משמח ומטריד. הוא משמח מפני שעונג הוא לקבל פרס מעמיתיך שבדרך כלל ששים למשבתך ולא להצלחותיך, ואם יש אחדות דעים אפילו בקבוצה קטנה של עיתונאים הקוראים את זהותם של מקבלי הפרס, הרי שזה מאוד נעים; וזה מטריד מפני שאני חש שככל שאוזל הטסטוסטרון מאשכיי, כך מתרבות המחמאות ומתרבים הפרסים שאני מקבל”.
ראיונות בולטים כמנחה בטלוויזיה
עריכה.jpg)
- בשנת 1975 ראיין לונדון את הזמר ניסים סרוסי בתוכניתו "טנדו", מתח ביקורת על מילות שיריו ותהה מה סוד הצלחתו, תוך שהוא מציג את מילות שיריו באופן מגוחך. לונדון הציג את סרוסי באופן שרבים ראו כמתנשא ומזלזל[4]. הריאיון הפך לאחד מסמלי מאבק המזרחיים נגד הקיפוח התרבותי והזלזול במוזיקה המזרחית בישראל. הקלטות ריאיון זה לא שרדו, אולם קיים מערכון של "ניקוי ראש" בכיכובו של דובי גל בו מוצג לונדון כמקנא בסרוסי. לאחר שנים הסביר לונדון את שאלותיו כמושפעות מריאיון עם שארל אזנבור בו צפה, ובו נשאל אזנבור שאלות דומות והצליח להשיב כהלכה. בשנת 2016 שב סרוסי להתראיין ולשיר בתוכניתו של לונדון.
- בשנת 1992 ראיין בבית חולים את הסופר פנחס שדה, שחלה בסרטן ריאות ומת כשנה וחצי לאחר מכן. ריאיון זה הכה גלים, בעיקר בשל התייחסותו של לונדון לנושא רגיש מבחינתו של שדה - מותה של המשוררת חבצלת חבשוש.
- בשנת 2008 ראיינו לונדון וקירשנבאום בתוכניתם את אורן זריף, המתיימר לטפל באנשים במצוקה נפשית ופיזיולוגית. לקראת סוף הריאיון, כינה לונדון את זריף "נוכל" ואמר שאינו מאמין בשיטות הטיפול שלו[19]. לאחר הריאיון הוטרד לונדון באיומים על חייו באמצעות חיוג ממספרי טלפון חסויים, ובעקבות זאת הגיש תלונה למשטרה[20]. למרות הריאיון ותקרית זו, הכריז אורן זריף בבלוג שלו מספר חודשים לאחר מכן שירון לונדון הוא המשיח, ושבכוונתו להשקיע כ-5 מיליון ש"ח בקמפיין להפצת בשורה זו[21].
עבודתו כפזמונאי
עריכהבשנים 1964–1982 עסק לונדון בכתיבת פזמונים. שירו הראשון שהתפרסם היה "בשום מקום" (לחן: אלונה טוראל) שהופיע בתקליט הבכורה של שלישיית גשר הירקון, "אהבה ראשונה". בין שיריו, כמה שהפכו ללהיטים: "שיר הטלפון", "אליעזר בן-יהודה", "גשר אלנבי", "עמיחי", "החיים היפים", "לו הייתי פירט", "בואי לאילת", "ציף ציף מעל הרציף", "כולם חכמים כולם" ו"מרדף". לימים אמר ירון לונדון בריאיון עיתונאי כי "יש שיר אחד שהיום לא הייתי כותב, וזה 'מרדף', שנמצא בדיסק. יש בשיר הזה תיאורים עם נימות פשיסטיות שהיום לא הייתי כותב"[22]. השיר עוסק בארץ המרדפים ומביע אהדה לטורחים על הביטחון השוטף. עם מבצעי פזמוניו נמנו שלישיית הגשש החיוור, להקת הנח"ל, חוה אלברשטיין, מתי כספי והשלושרים. בשנת 2005 יצא לאור הדיסק "לו הייתי פירט", ובו אוסף פזמוניו.
כשחקן
עריכהבשנת 1979 גילם לונדון את עצמו בתפקיד משני בסרט "שלאגר", כמגיש תוכנית האירוח "עלי כותרת". בשנת 1983 כיכב בסרטו הדרמטי של יצחק (צפל) ישורון "זוג נשוי"[23], וכן בסרט "מכת שמש" משנת 1984.
לונדון הופיע גם בקליפ של השיר "אצל הדודה והדוד" של הזמר דני סנדרסון (בבימויו של מוטי קירשנבאום), בו נזרקת לבריכה טלוויזיה שבה מופיע באותה עת לונדון. לאחר ניפוצה של הטלוויזיה, יוצא לונדון הרטוב מן הבריכה וממשיך את המשפט אותו החל כאשר היה בשידור בטלוויזיה – מיצג הרומז על עיסוקו הנרחב בטלוויזיה.
בשנת 2010 החל שידור העונה הראשונה של הסדרה "חסמבה דור 3", בה השתתף לונדון בתפקיד אורח כראש הממשלה, שמתכוונים להתנקש בחייו. ראש הממשלה, המגולם על ידי לונדון, משוחח באחד הפרקים עם מפקד חסמב"ה ירון זהבי (עודד קוטלר) ומגלה לו שהשתוקק בנערותו להצטרף לחבורת חסמב"ה. יש בכך מחווה לירון לונדון, שבהיותו נער נתן השראה לסופר יגאל מוסינזון כאשר יצר את הדמות של מפקד חסמבה. בשנת 2016 שב לונדון וגילם את ראש הממשלה באחד מפרקי הסדרה "האחיות המוצלחות שלי".
בשנת 2012 השתתף ירון לונדון בפסטיגל שנושאו היה עולם הריגול, בתור הסוכן הראשי "קונטרול". לונדון לא שיחק על הבמה במהלך המופעים, אולם קטעים בהם צולם הוצגו על מסך.
כמפיק שותף
עריכהב-14 באוקטובר 2020 הוקרן בערוץ כאן 11 הסרט התיעודי "רצח בקולנוע צפון" על פרשת רצח המהנדס פיאטלי בבימויו של אבידע ליבני. לונדון שימש כיוצר וכמפיק שותף בסרט[24][25].
משפחתו
עריכהלונדון היה נשוי לנירה לבית שחורי, קניינית אופנה, עד לפטירתה בפברואר 2010. לזוג שלושה ילדים ובהם הקריקטוריסטית והסופרת דניאלה לונדון דקל[26]. ללונדון בן נוסף מחוץ לנישואים, העיתונאי יואב זהבי, ממפיקת הטלוויזיה לאה זהבי[27].
מהעשור השני של המאה ה-21, לונדון הוא בן זוגה של הסופרת מיכל זמיר.
לונדון מתגורר בתל אביב ומגדיר עצמו אתאיסט[28]. כמו כן הוא מחזיק בית ביישוב הקהילתי אבירים.
לקריאה נוספת
עריכה- הציבור הדתי והתקשורת, מאת אפרים זורוף, בהשתתפות לונדון, נדפס בכלביא יקום, תשס"א 2001
- זהות ודמוגרפיה, מאמר שפרסם לונדון בגשר, 145, תשס"ב 2002
- "דתיים וחופשיים", מאמר שפרסם לונדון באסופה אנו היהודים החילוניים - מהי זהות יהודית חילונית?, עורך דדי צוקר, ידיעות אחרונות ספרי חמד, תל אביב, 2007, עמ' 23–39 (הספר בקטלוג ULI)
מפרסומיו של לונדון
עריכה- לקט שירים, מאת יוסף הדר, משה דור, עמוס אטינגר, צייר ירון לונדון, השלושה, רמת גן 1962 (הספר בקטלוג ULI)
- קישון: דו-שיח ביוגרפי, ספרית מעריב, תל אביב, תשנ"ג 1993 (הספר בקטלוג ULI)
- ירון לונדון משוחח עם ילדים, עורך אחראי - יהודה שיף, כתיבה - זאב גלילי, המחשה - ג'וליאן שגראן, אביבים, תל אביב, תשנ"ד 1994
- לו הייתי פירט, הקלטה, משיריו היפים של ירון לונדון, איסוף עריכה והפקה - בועז הראל, הד ארצי 2004 (הספר בקטלוג ULI)
- לו הייתי פיראט - זיכרונות, הוצאת כתר, 2014[29] (הספר בקטלוג ULI)
- קישון: שמו הולך לפניו, הוצאת כתר, 2017[30] (הספר בקטלוג ULI)
קישורים חיצוניים
עריכה
- התוכנית רבותי ההיסטוריה ששודרה בערוץ 2, באתר קישור לאתר יוטיוב, 21 בינואר 1994
ירון לונדון, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)- ירון לונדון, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
- ירון לונדון, באתר שירונט
ירון לונדון, באתר MusicBrainz (באנגלית)- ירון לונדון, דף שער בספרייה הלאומית
- ירון לונדון, בלקסיקון "העין השביעית" לתקשורת ועיתונות
- נחום ברנע, התקפן מ"היום הזה", דבר, 13 בספטמבר 1968
- נרי ליבנה, לא קדוש ולא מעונה, באתר הארץ, 1 בינואר 2008
- זאת וזותי - יוני בלוך וירון לונדון, באתר יוטיוב, 29 באוקטובר 2009
קובי מידן, "אנשים בלילה" עם ירון לונדון, באתר iCast, 29 ביוני 2010- טל לוין, ירון לונדון: הדינוזאור האחרון לא רוצה להתייאש, באתר הארץ, 29 באפריל 2011
- מאיר שניצר, הפרעה דו-קוטבית: על הקשר בין דודו טופז לירון לונדון, באתר nrg, 1 באוקטובר 2011
- ירון לונדון ב'ציפורי לילה מתגעגעות', גלי צה"ל, 4 בדצמבר 2011
- אלי אשד, ירון לונדון נגד ירון זהבי, באתר "יקום תרבות", ינואר 2012
- חבצלת פרבר, ציני וחשוף: ירון לונדון יורה חצים לכל עבר, באתר nrg, 12 באוקטובר 2014
תום שגב, להקשיב לילד הפלא של התרבות העברית, באתר הארץ, 16 בנובמבר 2014- איתי שטרן, ירון לונדון: אשכנזי רהוט עם עברית קצת מיושנת, באתר הארץ, 24 בפברואר 2016
- רפי רשף בתכנית ראיונות אחד על אחד עם ירון לונדון, אינטימי: "לא הייתי נער מאושר", באתר nana10, 14 במרץ 2017
- ענת ביין-לובוביץ', "הרייטינג היה מוגבל כי נשים לא צפו; אולי הן העדיפו תכנים שקשורים למשק בית או ליחסים אישיים", באתר גלובס, 13 בינואר 2019
- אלעד מן ואורן פרסיקו, ראשים מדברים ורגליים בועטות, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2019
ירון לונדון, הפרויקט של מפעל הפיס לתיעוד יוצרים במוזיקה הישראלית עם יואב קוטנר, דצמבר 2016- רוני קובן, פגישה עם ירון לונדון, כאן, 5 בפברואר 2020
- דפנה לוי, ראיון אישי עם ירון לונדון (על מות רעייתו, אחותו ואמו) בפודקאסט ״על החיים ועל המוות״, 16 בספטמבר 2022
- יעקב בר-און, לא מחכה לכם: ירון לונדון חוזר לתחנות בחייו לרגל יום הולדתו ה-80, באתר מעריב אונליין, 22 באוגוסט 2020
- שגיא בן נון, "זו ממשלה מזעזעת של חסרי כישורים. יש 33 שרים, ואיש לא דיבר עם הורי החטופים", באתר וואלה, 12 באוקטובר 2023
- שגיא בן נון, "אני בודד יותר ויותר, רוב החברים שלי כבר מתים. הגעגוע גובר", באתר וואלה, 20 ביוני 2024
- ירון לונדון: האליטה השמאלית טפלה על נתניהו האשמות נוראיות, הפודקאסט של נדב פרי, באתר All•in
- ירון לונדון: אין לי טקסט ששינה את חיי | כולם פה נעלבים כל הזמן | אני גדלתי ברפובליקת ההסתדרות, הקוגיטו – אברום בורג משוחח עם אנשים מעוררי מחשבה, באתר All•in
- טוריו ב"דבר":
- אסוציאציות, דבר, 26 ביולי 1968
- הרוסים באים, דבר, 1 בנובמבר 1968
- האלופי (מ.), דבר, 27 בינואר 1969
- אוסף טורים של ירון לונדון באתר ynet
.svg){kind=logo}
הערות שוליים
עריכה- ^ לו הייתי פיראט: זיכרונות / ירון לונדון, ירושלים: כתר ספרים, 2014
- ^ אוריאל אופק, מטרזן עד חסמבה, מסדה, עמ' 225-226
- ^ עוז אלמוג, ירון לונדון מגדיר רף ביקורתי חדש בראיונות טלוויזיוניים, בארכיון האינטרנט של אתר "אנשים ישראל", 11 באוגוסט 2009
- ^ 1 2 3 רותי זוארץ, "אני כמעט מייחל למשבר שמתוכו יצמח איזה ניסוי חדש", באתר מעריב השבוע, 27 באוקטובר 2014
- ^ ירון לונדון לפריס, על המשמר, 23 בספטמבר 1969
- ^ נחום ברנע, ירון לונדון לחופשה ארוכה בגלל השינויים בהנהלת הרדיו, דבר, 12 ביוני 1969
- ^ יוסי ביילין, טנדו מרובע, דבר, 11 ביולי 1974
- ^ ירון לונדון ואורחים דנים בפרשת השבוע ב"שבעים פנים", באתר הטלוויזיה החינוכית הישראלית
- ^ ענת אבניאלי, שלוש סטירות לחי לאיש "כך" עלו לירון לונדון 2,500 שקל, חדשות, 11 באוקטובר 1991;
אלעד מן, ראשים מדברים ורגליים בועטות, באתר העין השביעית, 10 בפברואר 2019 - ^ נתי טוקר, ירון לונדון: "אני המום מהודעת ערוץ עשר. מעולם לא ביקשתי לעזוב", באתר TheMarker, 6 בדצמבר 2018
- ^ אביבה לורי, מחזיר אהבות קודמות, באתר הארץ, 2 ביולי 2008
- ^ מיכאל דק, שדה קוצים, באתר "העוקץ", 9 בספטמבר 2011
- ^ ניב הדס, המטדור הגאוותן הופך לסבא עם שלייקעס, באתר הארץ, 25 בדצמבר 2013 20 שנים אחרי מסיבת גן: ירון לונדון חוזר להנחות תוכנית ילדים, באתר nana10, 13 בינואר 2014 - מתוך תוכנית הבוקר "אורלי וגיא", ערוץ 10
- ^ שגיא בן נון, אחרי 8 חודשים בלבד: התכנית "גאולה ולונדון" יורדת מהמסך, באתר וואלה, 13 בינואר 2020
תוכניתם של גאולה אבן וירון לונדון יורדת מהמסך, באתר מעריב אונליין, 13 בינואר 2020 - ^ גאולה ולונדון - 27 בפברואר 2020, באתר כאן - תאגיד השידור הישראלי
- ^ קיץ ברבנר, מלחמות פוליטיות בעם היהודי: ירון לונדון חוזר למסך הטלוויזיה, באתר מעריב אונליין, 3 באוגוסט 2022
- ^ מרב יודילוביץ', פרסי מפעל חיים לאורי קליין ולירון לונדון, באתר ynet, 28 באוקטובר 2007
- ^ פרסי "מפעל חיים" לירון לונדון, מוטי קירשנבאום וסבר פלוצקר, בכנס אילת לעיתונות 2009, אגודת העיתונאים תל אביב
- ^
אורן זריף מתארח ב "לונדון את קירשנבאום", סרטון באתר יוטיוב, 19 באוגוסט 2008
- ^ רוני זינגר-חרותי, האם ההילר אורן זריף מאיים על ירון לונדון?, באתר TheMarker, 21 באוגוסט 2008
- ^ יובל אזולאי, אורן זריף - ספק מתקשר, בטוח גאון בשיווק, באתר הארץ, 27 במרץ 2009
- ^ ענבל שתיוי, ציף ציף, באתר nrg, 23 בינואר 2005
- ^ ירון לונדון עושה סקס, באתר ynet, 20 בנובמבר 2006
- ^ שני ליטמן, הרצח שנחרט בזיכרון כאחד הפשעים המיתולוגיים בתולדות תל אביב, באתר הארץ, 14 באוקטובר 2020
- ^ רצח בקולנוע צפון - ניצול שואה צעיר שמידרדר לפשע, מהנדס יהודי איטלקי שרוצה לראות סרט, מורה למוזיקה מגרמניה הסולחת לרוצח בעלה בגלל אמונתה הבודהיסטית ויהודייה שמנהלת רומן עם נאצי ומסגירה אנשי מחתרת כדי לשרוד עם ילדיה: גורל כולם מצטלב בגלל שני קליעי אקדח שנורו בתור לסרט "הנידון למוות ברח" בקולנוע צפון בתל אביב, ב-1957 דוקאביב
- ^ רותה קופפר, האם ירון לונדון אוהב את אשתו, באתר הארץ, 2 בפברואר 2006
- ^ הבן הסודי של ירון לונדון נחשף, באתר nana10, 27 בפברואר 2013 - מתוך התוכנית "ערב טוב עם גיא פינס", ערוץ 10
- ^ יאיר נתיב, "לפעמים אני אומר לעצמי: 'שיחקת אותה'", באתר מאקו, 28 במרץ 2013
- ^ יצחק לאור, ירון לונדון, המבוגר הלא אחראי, באתר הארץ, 8 באוקטובר 2014
- ^ רוביק רוזנטל, "קישון: שמו הולך לפניו": מלחמת ששת הימים הרגה את הסאטירה של קישון, באתר הארץ, 30 בנובמבר 2017
