נעמי ברסלאו
ערך ללא מקורות
| |
יש לערוך ערך זה. ייתכן שהערך סובל מבעיות ניסוח, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו, או מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים.
| |
נעמי ברסלאו (באנגלית: Naomi Breslau; 9 באפריל 1932 - 13 באוקטובר 2018) הייתה סוציולוגית ואפידמיולוגית פסיכיאטרית ישראלית-אמריקאית. היא כיהנה כפרופסור לאפידמיולוגיה ולביוסטטיסטיקה באוניברסיטת המדינה של מישיגן. תרמה תרומה חשובה בחקר ההשלכות הנפשיות של מצבי טראומה, במיוחד טראומה בין-אישית. בנוסף חקרה השלכות של לידה במשקל נמוך, מיגרנה, הפרעות שינה והתמכרות לניקוטין.
 | |
| לידה |
9 באפריל 1932 עפולה, פלשתינה (א"י)  |
|---|---|
| פטירה |
13 באוקטובר 2018 (בגיל 86) פיטסבורו, קרוליינה הצפונית |
| מקום לימודים | |
| מוסדות |
אוניברסיטת המדינה של מישיגן (2003) |
  | |
ביוגרפיהעריכה
נעמי ברסלאו נולדה בשנת 1932 בעפולה, בארץ ישראל המנדטורית, בשם נעמי זיידל, כבתם של המהגרים היהודים מאוקראינה, שלמה זיידל ושושנה זיידל לבית פליישמן. יחד עם הוריה ושני אחיה, דני ושרה, עברה בהמשך לגור בחדרה.
ב-1954 סיימה לימודי משפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. כעבור שנתיים, נסעה לניו יורק במטרה להשתלם במנהל משפטי באוניברסיטת ניו יורק. בסופו של דבר הכירה את הפסיכיאטר לורנס ברסלאו איתו התחתנה בשנת 1960, עברה לגור בקליבלנד והחליטה לעבור ללימודי סוציולוגיה. בשנת 1963 סיימה תואר שני במקצוע זה. בשנת 1972 היא השלימה תואר דוקטור במדעים באוניברסיטת קייס וסטרן ריזרב. החל משנת 1987 הייתה למנהלת מחקר במערך לשירותי הבריאות על שם הנרי פורד בדטרויט. בשנת 2003 התמנתה כפרופסור באוניברסיטת המדינה של מישיגן.
פעילותה המדעיתעריכה
נעמי ברסלאו חקרה את ההשפעות הנפשיות של אירועים טראומטיים וגילתה שהאירועים הטראומתיים הקשורים לאלימות בינאישית נוטים יותר להוביל להפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) מאשר אירועים כמו קרב או אסונות טבע. היא גילתה כמה אפיונים אישיים הנמצאים בקורלציה עם הסיכון לחשיפה למצבים טראומטיים מבחינה נפשית: מין זכר, צבע עור שחור, היסטוריה של בעיות התנהגות בילדות, היסטוריה משפחתית של בעיות פסיכיאטריות, אופי מוחצן, נוירוטיות וחוסר השכלה על-תיכונית. לדוגמה, מי שהייתה לו היסטוריה של הפרעות חרדה וציון גבוה של נוירוטיות היה בעל סיכון גבוה יותר לפתח PTSD בפרק הזמן שלאחר האירוע הטראומתי. במחקר משנת 1991 מצאו ברסלאו ושותפיה כי 5 מכל 10 תושבים צעירים של העיר דטרויט נחשפו לאירועים טראומטיים ושבערך רבע מהם פיתחו PTSD עם הימצאות מצטברת של 9% .[1] בשנת 1999 פרסמה ברסלאו ממצאים לפיהם גברים עלולים להיחשף יותר מנשים לטראומה נפשית אולם נשים מפתחות פי שניים יותר הפרעת דחק פוסט טראומתית - וזאת בייחוד מכיוון שחשיפה לאלימות פיזית כלפיהן בבית גורמת ליותר מקרים של הפרעת דחק פוסט טראומתית (35.7%) מאשר אצל גברים (6%).[2]
במחקרים אחרים שלה, מצאה ברסלאו קשר בין כאבי ראש מסוג מיגרנה למספר הפרעות נפשיות, בעיקר לדיכאון קליני, אובססיות והפרעת פאניקה. היא העלתה את האפשרות שמיגרנות יכולות לגרום להפרעות אלה ושהפרעות אלה מצידן יכולות לגרום למיגרנה. היא גילתה גם קורלציה בין מיגרנות לניסיונות התאבדות. היא קראה לעריכת מחקרים חדשים שיוכיחו כי הטיפול בהפרעה דיכאונית, כפייתית או חרדתית עשוי להפחית סבל ממיגרנה. אצל מעשנים צעירים גילתה ברסלאו שבעלי היסטוריה של דיכאון נוטים יותר להתמכר לניקוטין ושהמכורים לניקוטין עלולים להיות יותר מדוכאים כעבור שנים.
מחקר אחר שלה קישר IQ נמוך אצל ילדים בני 6 בעלי אותו משקל ללידה בתום ההריון שהייתה מוקדמת יותר - בשבוע 37 - לעומת לידה בשבוע 38[3].
בשנת 2001 שמה הוכנס לרשימת החוקרים המצוטטים ביותר של המכון למידע מדעי.
חייה הפרטייםעריכה
מנישואיה לפסיכיאטר לורנס ברסלאו (ממנו התגרשה בשנת 1986) נולדו שלושת בניה, יונתן, דוד ויהושע. בשנת 1990 התחתנה עם הפסיכיאטר גלן דייוויס, אב לשני ילדים. הם התגוררו באיסט לנסינג, מישיגן, ואחר כך ב-2015 עברו לגור בקרוליינה הצפונית.
בשנת 2018 נפטרה ברסלאו בהוספיס בפיטסבורו, קרוליינה הצפונית, מסיבוכי סרטן הרחם.
פרסים ואותות הוקרהעריכה
מבחר מחקריםעריכה
- N.Breslau, G.C.Davis, P.Andreski and E.Peterson - Traumatic events and postraumatic stress disorder in an urban population of young adults, Arch.Gen.Psychiat. 48, 216-222,
- 'The lingering academic deficits of low birth weight children' October 2004 Pediatrics 114(4):1035-40
לקריאה נוספתעריכה
- Richard J.McNally - Remenbering Trauma, The Belknap Press of Harvard University Press 2005 ,
קישורים חיצונייםעריכה
- נעמי ברסלאו, באתר גוגל סקולר
Ashley P.Taylor - PTSD Researcher Naomi Breslau Dies 12/11/2018
- New York Times 14/11/2018 כתבת הספד - Katharine Q. Seelye
הערות שולייםעריכה
- ^ N.Breslau et al 1991
- ^ R.J.McNally עמ' 88
- ^ Pediatrics 2004
- ^ אתר החברה הבינלאומית לחקר הדחק הטראומתי
- ^ פרסי האיגוד האמריקאי לפסיכופתולוגיה