פתיחת התפריט הראשי

קורות חייםעריכה

הרב הנובר נולד בעיר אוסטרוה שבאיחוד הפולני-ליטאי במועד לא ידוע, כנראה בסוף שנות ה-20 או תחילת שנות ה-30 של המאה ה-17. אביו היה הרב משה הנובר, שעליו לא ידוע דבר מלבד העובדה שהוא מכונה על ידי בנו "מורנו הרב”, ומכאן שכיהן כנראה במשרה רבנית. יעקב ישראלסון שבחן את תולדותיו בראשית המאה ה-20, שיער כי ייתכן שהנובר הבן היה תלמיד המהרש"א (שנפטר באוסטרוה ב-1632) אך טענה זו שנויה במחלוקת.

ב-1646 נסע הרב הנובר לקרקוב, שם נשא דרשה אותה עיבד לימים לספר "טעמי סוכה", שיצא באמסטרדם ב-1651, השנה בה התחתן ועבר לזאסלב, לבית חמיו. בעקבות גזרות ת"ח ת"ט ברחו הרב ומשפחתו, יחד עם יהודי זאסלב, מאוקראינה, בריחה שתוארה בספרו: "יוון מצולה". על-פי עדותו של הרב עצמו במבוא לספרו "טעמי סוכה", בשנים אלה הוא התפרנס מדרשות בבתי כנסת שונים ברחבי אירופה, אותן שאף לקבץ בספר "נטע שעשועים" - שלא ראה אור מעולם.

עם הגיעו לאיטליה למד קבלה, ואף חיבר בהמשך ספר תפילות ובקשות על פיה בשם "שערי ציון" (פראג 1662). בהקדמה לספר זה[1] הוא מציין כי למד קבלה מפי הרב חיים הכהן מארם צובא, תלמידו המובהק של רבי חיים ויטאל. במשך כמאתיים שנה היה זה חיבורו הידוע ביותר של הרב הנובר. הוא נדפס עוד בחייו בשלוש מהדורות, ועוד רבות לאחר תקופתו. כן חיבר גם מילון ארבע-לשוני בגרמנית, לטינית, איטלקית ועברית בשם "שפה ברורה”, שיצא בפראג ב-1660.

יש הגורסים שאחז במשרה רבנית כלשהי בליבורנו שבאיטליה בין השנים 16531656. בשנים 1657-1670 כיהן כרב ראשי ואב בית דין של יאשי. בשנת 1657 הקים ביאשי את בית הכנסת הראשון הבנוי אבן. מ-1670 ועד מותו כיהן כרב בפוקשאן ובאונגריש ברוד. לפי קביעתו של היינריך גרץ, שאינה מקובלת על הכל, הרב הנובר נהרג עם כל קהילתו בברוד ב-14 ביולי 1683 בפרעות הקורוצים, מורדים הונגרים שקמו נגד שלטון בית הבסבורג.

יוון מצולהעריכה

ספרו של הנובר "יְוֵן מְצוּלָה"[2] הודפס לראשונה בוונציה ב-1653, ונתגלה מחדש וזכה לפופולריות רבה כעבור כ-200 שנה, כשגברה ההתעניינות בהיסטוריה היהודית. הוא תורגם להרבה שפות אירופיות, ונחשב במשך תקופה ארוכה לעדות היהודית הנאמנה ביותר לפרעות ת"ח-ת"ט. במחצית השנייה של המאה ה-20 חדל הספר לשמש כמקור מהימן בעיני חוקרים מודרניים, אף שהינו תיעוד ראשוני של המאורעות. ההצלחה הגדולה לה זכה והדפסתו במהדורות רבות קיבעו אותו כמסמך חשוב בזיכרון ההיסטורי היהודי.

ב"יון מצולה" תיאר הנובר את פרעות ת"ח-ת"ט בהנהגת הטמן הקוזקים בוגדן חמלניצקי. עדותו האישית תופסת רק חלק קטן מהספר, כשמפורטת בו גרסת המחבר לגבי השתלשלות האירועים שהובילו למרד ואחר כך לפרעות ביהודים, ומהלכם של אלה. בספר מובאים תיאורים של מרד האוקראינים (בלשונו: "היוונים", משום שהשתייכו לכנסייה האורתודוקסית - יוונית) והטטרים "הקדרים" נגד האצולה ששלטה במקומיים ועשקה אותם.

הספר כולל תיאור רציחתם של גדולי ישראל: ר' יחיאל מיכל, הקדוש מנמירוב; ר' שמשון מאוסטרופולי.

הנובר תיאר מעשי בגידה רבים של העלית הפולנית ביהודים, אף כי היסטוריונים מודרניים רבים מבטלים את טיעוניו. בניגוד למחברי רשומות יהודים אחרים בני זמנו, הנובר ציין סיבות חברתיות להתקוממות, ואת ספרו כתב בסגנון היסטוריוגרפי.

ספריועריכה

  • יון מצולה
  • טעמי סוכה
  • שערי ציון
  • שפה ברורה

מתרגומיועריכה

  • אייזיק מאיר דיק, ספורי גזירות ת"ח ות"ט / שכתב ר' נתן נטע הנובר תורגם ליידיש על ידי אייזיק מאיר דיק, ווילנה?, דפוס ראם?, תרכ'-.[3].

קישורים חיצונייםעריכה

  • Edward Fram, "Creating a tale of Martyrdom in Tulczyn, 1648", in: Jewish History and Jewish Memory: Essays In Honor of Yosef Haiym Yerushalmi .(Eds: Elisheva Carlebach, John M. Efron & David N. Myers), Hanover: University Press of New England; Brandeis University Press (1998), pp. 89-112.

ספריו

יון מצולה
ספרים אחרים

הערות שולייםעריכה

  1. ^ "ועבר עלינו איש קדוש הרב הכולל מוהר"ר חיים ז"ל ה"ה תלמיד מובהק תלמיד מובהק של הרב האלוקי מוהר"ר חיים ויטאל ז"ל ה"ה וקיבלתי ממנו חכמה מפוארה" (הקדמה לספר שערי ציון)
  2. ^ מקור הצירוף: "טָבַעְתִּי, בִּיוֵן מְצוּלָה, וְאֵין מָעֳמָד" (תהילים סט ג).
  3. ^ אתר הספרייה הלאומית, ערך : אייזיק מאיר דיק