סוכרוז
סוכרוז הוא דו-סוכר (דיסכריד), המהווה מרכיב עיקרי בקנה סוכר ובסלק סוכר. לאחר מיצויו, ניקויו, וגיבושו הופך לסוכר הלבן המוכר בשימוש היומיומי. כל מולקולה של סוכרוז מורכבת ממולקולה של גלוקוז המחוברת בקשר גליקוזידי למולקולה של פרוקטוז. סוכרוז הוא הצורה העיקרית שבה פחמימות עוברות בין תאים בצמח.
 | |
| מולקולת סוכרוז | |
 | |
| צילום תקריב של גבישי סוכרוז | |
| שמות נוספים | סוכר |
|---|---|
| כתיב כימי | C12H22O11 |
| מסה מולרית | 342.30 גרם/מול |
| מספר CAS | 57-50-1 57-50-1 |
| צפיפות | 1.587 גרם/סמ"ק |
| מצב צבירה | מוצק |
| מסיסות | 2,000 g/L |
| אנתלפיית התהוות סטנדרטית | 2221.2- קילוג'ול למול |
| LD50 | 29.7 גרם לקילוגרם |
| NFPA 704 | |
| הערה כללית | מתפרק לפחמן ומים ב 186C (אינו ניתך) |
מבנה כימי
עריכההנוסחה הכימית של סוכרוז היא C12H22O11. הקשר שבין מולקולת הגלוקוז למולקולת הפרוקטוז הוא קשר קוולנטי אלפא (1–2), כאשר 1 ו-2 מייצגים את מספר האטומים בחד-סוכרים היוצרים את הקשר. כיוון שהקשר הגליקוזידי מחבר את שתי הקבוצות המחזרות: האלדהיד בפחמן 1 של הגלוקוז והקטון בפחמן 2 של הפרוקטוז (הפחמנים האנומרים בצורה הטבעתית) הרי שהסוכרוז אינו סוכר מחזר. סוכרוז מותך בטמפרטורה של 186 מעלות צלזיוס, והופך לקרמל. סוכרוז מתפרק בבעירה לפחמן דו-חמצני ומים. מידת המסיסות של סוכרוז היא 2.1 גרם סוכרוז לגרם מים.
שימוש בסוכרוז כמקור מזון
עריכה
ערך מורחב – סוכר
סוכרוז ממוצה לרוב מקנה סוכר (20% מהמשקל הכולל) ומסלק סוכר (15% מהמשקל הכולל) ועובר ניקוי וגיבוש, לסוכר הלבן המוכר. בנוסף, כמויות קטנות של סוכרוז מופקות מדורה ומאדרי סוכר. סוכרוז נפוץ ביותר כממתיק בחברה המערבית. רוב היונקים האחרים, פרט למשפחת החתוליים, יקבלו באהדה מזון המומתק בסוכרוז, גם אם אינם רעבים. סוכרוז מפורק במערכת העיכול לגלוקוז ולפרוקטוז, על ידי האנזים סוכראז. גם לחרקים מסוימים, כגון דבורת הדבש, יש אנזימים שמסוגלים לפרק סוכרוז לגלוקוז ולפרוקטוז.
השפעות בריאותיות
עריכהלסוכרוז השפעות שליליות רבות על בריאות האדם. ההשפעה המפורסמת ביותר היא פגיעה בשיניים. בנוסף, בשל הערך האנרגטי הגבוה שלו, סוכרוז נקשר גם לעודף משקל. אנשים הסובלים מסוכרת צריכים לעקוב באופן מתמיד אחר רמות הגלוקוז בדם. כמות גבוהה של סוכרוז בדם גורמת לעלייה ברמת הסוכר בדם ובסופו של דבר לעלייה בלחץ הדם.
עששת
עריכהחיידקים השוכנים בפה, ובמיוחד חיידקי סטרפטוקוקוס מסוג מוטנס, מפרקים פחמימות מכל הסוגים, ולא רק סוכרוז, לחומצה לקטית. החומצה עלולה לפגוע בציפוי האמייל של השן, ולגרום לעששת.
הסוכרוז הוא הפחמימה שממנה נוצר חומר בשם דקסטרן בכמות גדולה יותר מפחמימות אחרות. הדקסטרן הוא החומר שבאמצעותו חיידקי הסטרפטוקוקוס מוטנס מדביקים את עצמם לשן וכן מהווה להם מקור אנרגיה לשעת הצורך. לכן הסוכרוז גורם לעששת יותר משאר הפחמימות.
קישורים חיצוניים
עריכה
- סוכרוז, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
סוכרוז, דף שער בספרייה הלאומית
