ויקיפדיה

סיריל ניואול, ברון ניואול הראשון

קצין בריטי
(הופנה מהדף סיריל ניוול, ברון ניוול הראשון)

מרשל של חיל האוויר המלכותי סיריל לואיס נורטון ניואול, ברון ניואול הראשון (באנגלית: Cyril Louis Norton Newall, 1st Baron Newall;‏ 15 בפברואר 1886 – 30 בנובמבר 1963) היה קצין בכיר בצבא הבריטי ובחיל האוויר המלכותי. הוא פיקד על יחידות בגיס התעופה המלכותי ובחיל האוויר המלכותי במלחמת העולם הראשונה ושימש כראש מטה חיל האוויר בשנים הראשונות של מלחמת העולם השנייה. בשנים 1941 – 1946 הוא כיהן בתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד.

סיריל ניואול, ברון ניואול הראשון
Cyril Newall
ניואול בתמונה מראשית שנות הארבעים
ניואול בתמונה מראשית שנות הארבעים
לידה 15 בפברואר 1886
מוסורי, הודו עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 30 בנובמבר 1963 (בגיל 77)
לונדון, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה
בן או בת זוג Mary Newall (18 בינואר 1922–1924)
Olive Newall (18 באפריל 1925–30 בנובמבר 1963) עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Georgiana Newall, Diana Olive Newall, Francis Newall, 2nd Baron Newall עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות הצבא הבריטי
חיל האוויר המלכותי הבריטי
תקופת הפעילות 1905–1940 (כ־35 שנים)
דרגה מרשל של חיל האוויר המלכותי
תפקידים בשירות
  • מפקד כנף 41
  • מפקד הבריגדה השמינית של חיל האוויר המלכותי
  • מפקד אזור ההפצצה של וסקס
  • מפקד פיקוד המזרח התיכון של חיל האוויר המלכותי
  • האחראי על האספקה והארגון במשרד האווירייה
  • ראש מטה חיל האוויר המלכותי
פעולות ומבצעים
עיטורים
תפקידים אזרחיים
המושל הכללי של ניו זילנד ה־6
22 בפברואר 1941 – 19 באפריל 1946
(5 שנים ו־8 שבועות)
מונרך בתקופה ג'ורג' השישי
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
ארוחת ערב של כוח ההפצצה העצמאי, מלון סבוי, לונדון, 19 ביוני 1919. עומדים משמאל לימין: ניואול, הנסיך אלברט (לימים, המלך ג'ורג' השישי), יו טרנצ'רד וכריסטופר קורטני.

ניואול נולד למשפחה בעלת מסורת צבאית. הוא קיבל את הכשרתו במכללה הצבאית המלכותית בסנדהרס ולאחר מכן, ב-1905 קיבל מינוי של קצין זוטר ברגימנט המלכותי של ווריקשייר. לאחר שהוא הועבר לרגימנט רובאי גורקה השני של צבא הודו הבריטית, הוא השתתף בפעילות מבצעית בחזית הצפון-מערבית, אך ב-1911, לאחר שהוכשר כטייס, הוא פנה לקריירת תעופה צבאית. במהלך מלחמת העולם הראשונה הוא התקדם מתפקיד של מדריך טיסה ועד לפיקוד על כנף 41 של גיס התעופה המלכותי, כוח ההפצצה האסטרטגי הראשי של הגיס והוענקה לו מדליית אלברט על חלקו בכיבוי אש במחסן חומרי פצצות.

בשנות העשרים של המאה ה-20 הוא שימש בתפקידי מטה ובראשית שנות השלושים הוא פיקד על פיקוד המזרח התיכון של חיל האוויר המלכותי, עד שב-1935 הוא היה לקצין האחראי על האספקה בחיל. ב-1937 מונה ניואול להיות ראש מטה חיל האוויר המלכותי ובתפקידו זה הוא תמך בהגברת קצב ייצור המטוסים, בהגדלת ההוצאה על מטוסי הקרב הוקר הוריקן וספיטפייר החמושים בכבדות, שהיו חיוניים להצטיידות מחדש של פיקוד מטוסי הקרב. יחד עם זאת, לאחר הקרב על בריטניה הוא הודח לאחר שקנוניה פוליטית גרמה לו לאבד את אמונו של צ'רצ'יל בו. ב-1941 הוא מונה לתפקיד המושל הכללי של ניו זילנד, תפקיד בו הוא כיהן עד 1946.

ראשית חייו עריכה

סיריל ניואול היה בנם של לוטננט קולונל ויליאם פוטר ניואול ואדית גוונדולין קרוליין ניואול לבית נורטון. לאחר שהתחנך בבית הספר שבבדפורד שבמחוז בדפורדשייר, הוא התקבל למכללה הצבאית המלכותית בסנדהרסט.[1] עם סיום הכשרתו בסנדהרסט, הוא הוצב ב-16 באוגוסט 1905 ברגימנט המלכותי של ווריקשייר.[2] ב-18 בנובמבר 1908 הוא קודם לדרגת לוטננט,[3] וב-16 בספטמבר 1909 הוא הועבר לרגימנט רובאי גורקה השני של צבא הודו הבריטית.[4] הוא שירת בחזית הצפון-מזרחית, שם, במהלך תרגיל צבאי שהתקיים ב-1909, הוא התוודע לראשונה לעמיתו לעתיד, יו דאודינג. יחידת הארטילריה של דאודינג ארבה לכוח של ניואול בשעה שהם עדיין סעדו את ארוחת הבוקר שלהם.

ב-1911 החל ניואול לפנות לקריירה אווירית, כאשר הוא למד לטוס על מטוס דו-כנפי מתוצרת בריסטול אירופליין בלרקהיל, בהיותו בחופשה באנגליה.[1] הוא הוציא רישיון טיס מס' 144 מטעם המועדון האווירי המלכותי (RAeC).[5] מאוחר יותר, ב-1913 הוא עבר קורס רשמי בבית הספר המרכזי לטיסה (CFS) בבסיס אפאוון (Upavon) וב-17 בנובמבר 1913 הוא החל לשרת כמדריך טיסה.[6] הכוונה הייתה שהוא יקים שלוחה של בית הספר לטיסה בהודו, אך עוד בטרם היה סיפק בידו לצאת מאנגליה להודו, פרצה מלחמת העולם הראשונה.[7]

מלחמת העולם הראשונה עריכה

עם פרוץ המלחמה היה ניואול באנגליה. ב-12 בספטמבר 1914 הוענקה לו דרגה זמנית של קפטן[8] והוא סופח לגיס התעופה המלכותי כמפקד גף במסגרת טייסת 1 בחזית המערבית.[1] ב-22 בספטמבר הוענקה לו דרגה קבועה של קפטן, בדיעבד מה-16 באוגוסט.[9] ב-24 במרץ 1915 הוא קודם לדרגת מייג'ור ומונה לפקד על טייסת מספר 12 שהטיסה מטוסי B.E.2 בצרפת החל מספטמבר.[10] הטייסת לקחה חלק בקרב לוס, הפציצה מסילות רכבת וביצעה משימות סיור באוקטובר 1915.

עם קבלת תפקיד מפקד הטייסת בחר ניואול להפסיק לטוס בעצמו כדי להתרכז בניהולה, החלטה שאנשיו התייחסו אליה בזלזול. עד ינואר 1916 היחסים בינו לבין אנשיו היו מתוחים, כאשר אז הוא הפגין אומץ לב ונכנס לתוך מחסן פצצות בוער כדי לנסות להשתלט על האש שפרצה בו. על מעשהו זה הוענקה לו בפברואר 1916 מדליית אלברט בהמלצתו האישית של גנרל יו טרנצ'רד, הוא קודם לדרגת לוטננט קולונל והוטל עליו לפקד על כנף אימונים 6 באנגליה.

"ב-3 בינואר 1916, בשעה 3 אחר הצהרים לערך, פרצה שרפה בתוך מחסן פצצות גדול של גיס התעופה המלכותי, שבתוכו אוחסנו כמעט 2,000 פצצות, שבחלק מהן היו מטעני חומר נפץ גדולים ומספר פצצות תבערה שבערו ללא הפרעה. מייג'ור ניואול אחז מיד בכל האמצעים הדרושים ואז, בסיועו של מכונאי אוויר סימס, שפך מים אל תוך המחסן דרך חור שנוצר במבנה על ידי האש. הוא שלח אנשים להביא את המפתח למחסן ויחד עם קורפורלים היריין, הרווד וסימס הוא נכנס לבניין והצליח לכבות את הלהבות. תיבות העץ שבהן אוחסנו הפצצות נשרפו וכמה מהן הפכו לאפר". (מתוך דברי ההסבר להענקת מדליית אלברט)[11]

בדצמבר 1916 קיבל ניואול את הפיקוד על כנף 9 בצרפת, שהפעילה מטוסי הפצצה לטווח ארוך ומטוסי סיור ובאוקטובר 1917 הוא קיבל את הפיקוד על כנף 41 שהוקמה אז.[7] בדצמבר הועלה הדרג של כנף 41 לבריגדה השמינית ובהתאמה קודם ניואול ב-28 בדצמבר לדרגה זמנית של בריגדיר גנרל.[12] במהלך שנת 1918 הצטרף ניואול לכוח ההפצצה העצמאי (IAF), שהיה זרוע ההפצצה האסטרטגית של חיל האוויר המלכותי שהוקם אז.[1]. ביוני 1918 מונה ניואול להיות סגן מפקד כוח ההפצצה העצמאי תחת פיקודו של טרנצ'רד.[7]

ב-10 באוקטובר 1918 הוענק לניואול תואר קצין בלגיון הכבוד,[13] ב-1 בינואר 1919 הוענק לו תואר עמית במסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש,[7] ב-3 ביוני תואר מפקד במסדר האימפריה הבריטית[7] וב-18 באפריל 1921 הוענק לו תואר קצין במסדר לאופולד הבלגי.[14]

בין מלחמות העולם עריכה

ב-1 באוגוסט 1919 קיבל ניואול מינוי קבוע בחיל האוויר המלכותי בדרגת לוטננט קולונל.[15] ב-8 באוגוסט הוא הועלה לדרגת מפקד להק (Group captain).[16] באותו חודש הוא היה לסגן מנהל הסגל של משרד האווירייה ובאוגוסט 1922 הוא מונה להיות סגן מפקד בית הספר מספר אחד לאימון טכני של החיל.[7] באותה שנה הוא נשא לאישה את מאי וודל, אך היא מתה בספטמבר 1924 ובשנה שלאחר מכן הוא נישא בשנית לאוליב פוסטר, אישה אמריקאית. לזוג נולדו בן ושתי בנות.[1]

ב-1 בינואר 1925 קודם ניואול לדרגת קומודור אוויר (Air Commodore).[17] במאי אותה שנה הוא קיבל את הפיקוד על כוח העתודה של חיל האוויר המלכותי (Royal Auxiliary Air Force).[7] בדצמבר 1925 הוא מונה להיות חבר בוועדת פירוק הנשק של חבר הלאומים.[7] ב-12 באפריל 1926 הוא מונה להיות סגן ראש המטה של חייל האוויר המלכותי ומנהל המבצעים והמודיעין של החיל.[18] ביום ההולדת של המלך ג'ורג' החמישי ב-1929 הוענק לו התואר עמית מסדר האמבט.[19] ב-1 בינואר 1930 הוא הועלה לדרגת מרשל אוויר משנה (Air vice-marshal).[20] ב-6 בפברואר 1931 הוא סיים את תפקידו כסגן ראש המטה של החיל.[21] בפברואר אותה שנה הוא מונה להיות מפקד אזור ההפצצה של וסקס ובספטמבר אותה שנה הוא מונה להיות מפקד פיקוד המזרח התיכון של החיל.[7] ב-14 בינואר 1935 הוא חזר למשרד האווירייה והיה לאחראי על האספקה והארגון,[22] זאת בראשית תהליך ההתרחבות וההתחמשות של החיל לקראת המלחמה הבאה.[1] במסגרת הענקת התארים לרגל יום הולדת המלך של 1935 הוענק לו תואר אביר מפקד במסדר האמבט.[23] ב-1 ביולי אותה שנה הוא הועלה לדרגת מרשל אוויר.[24] ניואול נכח בהלווייתו של המלך ג'ורג' החמישי בינואר 1936.[25]

מבחינת השקפת עולמו, המשיך ניואול להיות בתקופה שבין שתי מלחמות העולם חסידו הקרוב של טרנצ'רד. התקופה בה שירת בכוח ההפצצה העצמאי גרמה לו להשתכנע שההפצצות האסטרטגיות הן נשק רב עוצמה במיוחד, כזה שלא ניתן להתגונן בפניו באופן יעיל. במסגרת זו הוא היה תומך של הדוקטרינה שהייתה מקובלת אז, שעל פיה כוח ההרס של המפציצים יספיק בהוראה קצרת טווח לחבל בתשתית התעשייתית של האויב ורק עצם ההפעלה שלהם תוכל להיות גורם הרתעה יעיל.[1] ב-1 באפריל 1937 הועלה ניואול לדרגת מרשל אוויר ראשי.[26]

ראש מטה חיל האוויר עריכה

 
מועצת האווירייה בישיבה באמצע שנת 1940. ניואול יושב בקצה הרחוק של השולחן מימין, לבוש מדים.
 
פורטרייט של ניואול משנת 1940 של רג'ינלד גרינוויל איווס

ב-1 בספטמבר 1937 מונה ניואול להיות ראש מטה חיל האוויר המלכותי (Chief of the Air Staff) שהוא מפקדו הצבאי של החיל, במקומו של סר אדוארד אלינגטון.[27] מינוי זה היה בלתי צפוי. מבין כל המועמדים לתפקיד נראה היה ניואול, מנקודת מבטם של ההיסטוריונים, כבעל הכישורים הפחותים יותר.[1] המועמד הבולט ביותר לתפקיד היה יו דאודינג, מפקד פיקוד המפציצים והוא הועלה לדרגתו של ניואול שלושה חודשים לפניו. ב-1936 אמר אלינגטון לדאודינג באופן בלתי רשמי שהוא המיועד לתפקיד. ההחלטה על המינוי התקבלה על ידי שר האווירייה, ויקונט סווינטון, מבלי להיוועץ באלינגטון. בשנים 1936 ו-1937 התחולל מאבק בין פיקוד החיל לבין הקבינט בנוגע לתוכניות ההתחמשות. פיקוד החיל שאף שעמוד השדרה של יושתת על מפציצים ושמספרם של מטוסי הקרב יוגדל רק במעט, בעוד שהשר לתאום ההגנה, סר תומאס אינסקיפ, דחף בהצלחה להגדלת משקלם של מטוסי הקרב בסדר הכוחות של החיל. מינויו של ניואול התרחש בעיצומו של וויכוח זה והוא התגלה כגמיש יותר ממה שציפו שהוא יהיה. ב-1938 הוא תמך בהגברה משמעותית של קצב ייצור המטוסים, כולל הכפלת בתי החרושת לייצורם והכפלת משמרות הייצור. הוא גם דחף להקמתו של גוף שיהיה מוקדש לתיקון ושיפוץ של מטוסים שניזוקו. הוא תמך בהוצאת תקציבים על מטוסי קרב חמושים בכבדות מדגמי ההוריקן והספיטפייר, שהיו חיוניים לתהליך ההצטיידות מחדש של פיקוד מטוסי הקרב.[1] הוא גם החל לשנות את דעתו, אם כי לא באופן החלטי, בנוגע לגישה האורתודוקסית שתמכה במרכזיותם של מטוסי ההפצצה, בציינו בפני שר האווירייה ש"אף אחד לא יכול לומר בוודאות מוחלטת שניתן למוטט אומה כל שהיא בתקיפות מהאוויר, שכן מהלך כזה לא נוסה עדיין".[28] בדיון שהתקיים בראשית 1939 על אפשרויות תגובה על מלחמה עם איטליה, הביע ניואול את התנגדותו להצעה הצרפתית לאלץ את איטליה להיכנע באמצעות הפצצות כבדות מן האוויר בצפון, בטענה שזה לא יהיה סביר להצליח להוציא מדינה מהמלחמה מבלי לעשות שימוש בכוח קרקעי.

במסגרת הענקת התארים לרגל יום ההולדת המלכותי של שנת 1938 הוענק לניואול תואר אביר הצלב הגדול של מסדר האמבט.[29] עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939 הוא היה עדיין ראש מטה חיל האוויר. תרומתו העיקרית למאמץ המלחמתי הייתה התנגדותו המוצלחת להעברתן של טייסות קרב לסיוע לצרפת הקורסת, וכך הוא שמר על החלק העיקרי של פיקוד מטוסי הקרב שעתיד להיות חיוני מאוד במסגרת הקרב על בריטניה.[1] בעוד שניואול נשאר מחויב לרעיון של מתקפת "מכת מחץ" (Knock-out blow) שתבוצע על ידי פיקוד ההפצצה, הוא גם הכיר בעובדה שהפיקוד היה חלש מדי מכדי לבצע משימה כזאת בהצלחה, אך עדיין התנגד בתקיפות לשימוש שיעשה בחיל האוויר לסיוע אווירי קרוב.[1]

מיד לאחר סיום הקרב על בריטניה אולץ ניואול לפרוש מתפקידו כראש המטה והוחלף בסר צ'ארלס פורטל. בני התקופה ייחסו את הצעד הזה להשפעות של עבודת היתר שלו, שבלי ספק נלקחו בחשבון,[1] אך גם היו להחלטה זו היבטים נוספים. ניואול איבד את הגיבוי הפוליטי שנהנה ממנו, במיוחד בעקבות הוויכוח שהיה לו עם הלורד ביוורברוק, השר הממונה על התעשיות האוויריות בנוגע לשליטה על ייצור המטוסים ותחזוקתם. העניינים הגיעו לשיאם עם הפצתו של מזכר אנונימי שתקף את ניואול, יחד עם קצינים בכירים אחרים, בתור "החולשה האמיתית של חיל האוויר המלכותי והגנת האומה".[30] מי שכתב את המזכר הזה היה אדגר מק'לאורי, קצין שראה עצמו כמי שפסחו עליו בדרך לקידום ושהיה במעגל המקורבים ללורד ביוורברוק.[31] ביוורברוק הפעיל לחץ על ראש ממשלת בריטניה, וינסטון צ'רצ'יל, להדיח את ניואול, ולצורך כך הוא השיג את תמיכתם של דמויות משפיעות מהעבר של חיל האוויר המלכותי כמו הלורד טרנצ'רד וג'ון סלמונד. טרנצ'רד יצא כנגד ניואול על כישלונו בשיגור מתקפת הפצצה אסטרטגית החלטית, בעוד שסלמונד ראה בהדחתו של ניואול כדרך פשוטה להעביר את דאודינג מתפקידו כמפקד פיקוד מטוסי הקרב, למרות שניואול עצמו שאף גם הוא להדיח את דאודינג מתפקידו.

ב-4 באוקטובר 1940 הועלה ניואול לדרגת מרשל של חיל האוויר המלכותי וחודש לאחר מכן הוא פרש מחיל האוויר המלכותי.[7] ב-29 באוקטובר הוענק לו עיטור מסדר ההצטיינות.[32] ב-21 בנובמבר הוענק לו התואר אביר מפואר של מסדר מיכאל הקדוש וג'ורג' הקדוש.[33]

המושל הכללי של ניו זילנד עריכה

 
ניואול (בחזית במרכז) כמושל הכללי של ניו זילנד.

בפברואר 1941 מונה ניואול להיות המושל הכללי של ניו זילנד, תפקיד אותו מילא עד לתום המלחמה. תקופת כהונתו שם הייתה רגועה ברובה ותוארה על ידי אחד הביוגרפים של ו כ"מנוחה חביבה וארוכה".[1] הוא ערך סיורים רבים בניו זילנד והתייחס למלחמה בכל נאומיו הציבוריים. ניואול ורעייתו, שגם סדר היום שלה היה עמוס באירועים, זכו לאהדה ציבורית רחבה, אך גם לעיתים היו מתחים בינם לבין הציבור. זמן קצר לאחר הגעתו לניו זילנד, נפוצה שמועה (שהתבררה כלא נכונה) שהוא עלב באנשי חיל האוויר המלכותי של ניו זילנד כאשר בנאום שנשא על החיל הוא כינה אותם "גברים" (men) ולא "ג'נטלמנים" (gentlemen). כחבר בבונים החופשיים הוא שימש כנשיא הגדול של הלשכה הגדולה של ניו זילנד במקביל לתפקידו כמושל הכללי.[34]

מבחינה פוליטית היו לניואול יחסים פושרים עם ראש ממשלת ניו זילנד, פיטר פרייזר. "איני יכול לשכנע את עצמי שהוא אותו אדם כפי שהוא נראה", כתב ניואול במזכר פרטי, אך השניים עבדו יחדיו באופן יעיל. בעיות קטנות צצו מדי פעם, כמו באוקטובר 1942, כאשר פרייזר ננזף על כך שלא יידע את ניואול על התפטרותם של ארבעה שרים. אף על פי כן, רק מקרה אחד הוביל לעימות ישיר בין השניים, כאשר ניואול היה למושל הכללי האחרון של ניו זילנד שסירב לשמוע לעצת הקבינט שלו.[35] במקרה זה הוגשה לניואול המלצה להעניק חנינה לארבעה אסירים שנדונו לעונש מלקות, אך הוא סירב לעשות כן. הוא טען שאם הממשלה מתנגדת לעונש מסוג זה, עליה לפנות לרשות המחוקקת כדי לבטלו ולא לבטל את פסקי הדין ושאין זה ראוי מבחינה חוקתית שהממשלה תשאיר את החוק על כנו בעוד שהיא מתעלמת מקיומו. פרייזר, וסגנו, וולטר נאש, סירבו לקבל את התשובה הזאת והמבוי הסתום הזה נמשך כמה ימים. בסופו של דבר, הושגה פשרה לפיה ניואול ביטל את גזרי הדין והממשלה העבירה חוק לביטול העונש.[36]

עימות נוסף בין ניואול לממשלה צץ לקראת סיום כהונתו. ב-1945 שאפה ממשלת הלייבור לבטל את "המכסה הכפרית",שיטה שעל פיה ניתנו מושבים נוספים בפרלמנט לאזורים כפריים. קבוצות לחץ של חקלאים, בעיקר תומכי המפלגה הלאומית של ניו זילנד, התנגדו נחרצות למהלך זה וטענו ששינוי מהותי כזה צריך להתבצע רק לאחר שיאושר בבחירות כלליות. ניואול חש אהדה לעמדתם זו ויעץ לפרייזר להמתין עם השינוי לאחר הבחירות, אך הוא לא חש שזה ראוי שהוא יתערב והעניק לחוק את ההסכמה המלכותית.

שנותיו האחרונות עריכה

לאחר שובו של ניואול מניו זילנד ב-1946 הוענק לו התואר ברון ניואול.[37] הוא נשא נאומים לעיתים רחוקות בבית הלורדים, כשבין השנים 1946 – 1948 הוא נשא חמישה נאומים ובשנת 1959 נאום אחד, רובם בנושאי ביטחון.[38] הלורד ניואול מת בביתו שברחוב וולבק שבלונדון ב-30 בנובמבר 1963. את תואר הברון שלו ירש בנו פרנסיס.[1]

לקריאה נוספת עריכה

  • Allen, H. R. (1976). Who won the Battle of Britain? Panther
  • McLean, Gavin (2006). The governors : New Zealand's governors and governors-general. Dunedin: Otago University Press
  • Probert, Henry (1991). High Commanders of the Royal Air Force. HMSO
  • Quentin-Baxter, R. Q. (1979). "The Governor-General's Constitutional Discretions: An Essay towards a Re-Definition". Victoria University of Wellington Law Review 10: 289.
  • Salerno, Reynolds M. (February 1997). "The French Navy and the Appeasement of Italy, 1937-9". The English Historical Review 112 (445): 66–104.
  • Ritchie, Sebastian (1998). "A Political Intrigue Against the Chief of the Air Staff: The Downfall of Air Chief Marshal Sir Cyril Newall". War & Society 16 (1): 83–104.
  • Wright, Robert (1970). Dowding and the Battle of Britain. Corgi.

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סיריל ניואול, ברון ניואול הראשון בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Orange, Vincent (2004). "Cyril Newall, 1st Baron Newall". Oxford Dictionary of National Biography (online ed.). Oxford University Press.
  2. ^ The London Gazette: no. 27827. p. 5620. 15 August 1905. Retrieved 30 July 2012.
  3. ^ The London Gazette: no. 28209. p. 9945. 29 December 1908. Retrieved 30 July 2012.
  4. ^ The London Gazette: no. 28338. p. 1047. 11 February 1910. Retrieved 30 July 2012.
  5. ^ "Aviators' Certificates". 1911. Retrieved 30 July 2012.
  6. ^ The London Gazette: no. 28839. p. 4620. 12 June 1914. Retrieved 30 July 2012.
  7. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 "Marshal of the Royal Air Force Lord Newall". Air of Authority – A History of RAF Organisation. Retrieved 30 July 2012.
  8. ^ The London Gazette: no. 28910. p. 7479. 22 September 1914. Retrieved 30 July 2012.
  9. ^ The London Gazette: no. 28910. p. 7501. 22 September 1914. Retrieved 30 July 2012.
  10. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 29120. p. 3413. 6 April 1915. Retrieved 30 July 2012.
  11. ^ The London Gazette: no. 29588. p. 4970. 19 May 1916. Retrieved 30 July 2012.
  12. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 30526. p. 2049. 12 February 1918. Retrieved 30 July 2012.
  13. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 30945. p. 11944. 8 October 1918. Retrieved 30 July 2012.
  14. ^ The London Gazette: no. 32292. p. 2997. 15 April 1921. Retrieved 30 July 2012.
  15. ^ The London Gazette: no. 31486. p. 9864. 1 August 1919. Retrieved 6 February 2013.
  16. ^ The London Gazette: no. 31495. p. 10090. 8 August 1919. Retrieved 6 February 2013.
  17. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 33007. p. 8. 30 December 1924. Retrieved 30 July 2012.
  18. ^ The London Gazette: no. 33152. p. 2705. 20 April 1926. Retrieved 30 July 2012.
  19. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 33501. p. 3668. 31 May 1929. Retrieved 30 July 2012.
  20. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 33566. p. 14. 31 December 1929. Retrieved 30 July 2012.
  21. ^ The London Gazette: no. 33688. p. 932. 10 February 1931. Retrieved 30 July 2012.
  22. ^ The London Gazette: no. 34124. p. 384. 15 January 1935. Retrieved 30 July 2012.
  23. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 34166. p. 3595. 31 May 1935. Retrieved 30 July 2012.
  24. ^ The London Gazette: no. 34176. p. 4262. 2 July 1935. Retrieved 30 July 2012.
  25. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 34279. p. 2768. 29 April 1936. Retrieved 30 July 2012.
  26. ^ The London Gazette: no. 34385. p. 2126. 2 April 1937. Retrieved 30 July 2012.
  27. ^ The London Gazette: no. 34432. p. 5561. 3 September 1937. Retrieved 30 July 2012.
  28. ^ Ian Philpott, The Royal Air Force - Volume 2: An Encyclopedia of the Inter-War Years 1930-1939, Pen and Sword, 1, page 395.
  29. ^ The London Gazette: (Supplement) no. 34518. p. 3688. 7 June 1938. Retrieved 30 July 2012.
  30. ^ John Terraine, The Right of the Line: The Role of the RAF in WW, Pen and Sword, 2010, page 252
  31. ^ John Sweetman, ‘McCloughry, Edgar James Kingston- (1896–1972)’, Oxford Dictionary of National Biography, Oxford University Press, 2004
  32. ^ The London Gazette: no. 34984. p. 6347. 1 November 1940. Retrieved 30 July 2012.
  33. ^ The London Gazette: no. 35065. p. 691. 4 February 1941. Retrieved 30 July 2012.
  34. ^ "Vice Regal Grand Masters: Who and Why?". Kent Henderson. Retrieved 30 July 2012.
  35. ^ "Splendid ornamentals – the Governor-General". Ministry for Culture and Heritage. 2010. Retrieved 30 July 2012.
  36. ^ McLean (2006), pp. 245–6; Quentin-Baxter (1979), pp. 312–3; "The Trials of Eric Mareo". University of Wellington. Retrieved 30 July 2012.
  37. ^ The London Gazette: no. 37658. p. 3736. 19 July 1946. Retrieved 30 July 2012.
  38. ^ Hansard 1803–2005: contributions in Parliament by Lord Newall


אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=סיריל_ניואול,_ברון_ניואול_הראשון&oldid=35677547"