סירנה (אי)

אי ביוון

סִירְנָהיוונית: Σύρνα) הוא אי בגודל כ־4 ק"מ רבועים השייך לקבוצת האיים הדודקאנסיים, מדרום־מזרח לאי אסטיפליה ודרומית־מערבית לחופי טורקיה. על פי הרישומים משנת 2011 האי נותר שומם מאדם, אך בעבר האי אכלס מעט תושבים שעסקו בגידול צאן, דיג ומעט חקלאות.

סירנה
Σύρνα
נתונים גאוגרפיים
מיקום הים הקארפאתי
קואורדינטות 36°20′42″N 26°40′30″E / 36.34500°N 26.67500°E / 36.34500; 26.67500
ארכיפלג האיים הדודקאנסיים
שטח 7.868 קילומטר רבוע
אורך 4 קילומטר
רוחב 2.5 קילומטר
נתונים מדיניים
מדינה יוון עריכת הנתון בוויקינתונים
אוכלוסייה 2 (2021)
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

בקרבת חופיו התגלתה ספינה רומית טבועה.

אזכור בקורות ההעפלה לארץ-ישראל

עריכה

בלילה ה-7 בדצמבר 1946, בדרכה לארץ, כשעל סיפונה 785 מעפילים, נקלעה ספינת המעפילים "רפיח" (לשעבר "אתנה") לסערה ליד חופי האי. קברניט הספינה ניסה להטיל עוגן באי סירנה אך הניסיון לא צלח.

האניה שנתקלה בסלעים, הוצפה במים שחדרו אליה וטבעה תוך פחות משעה. רוב הנוסעים קפצו ושחו לחוף, אך שמונה מעפילים נספו וגופותיהם נסחפו לחוף, וכ-11 נוספים נפצעו.

הניצולים התמקמו על האי למשך מספר ימים. על האי התגוררה משפחה בודדת. תמורת סחר חליפין רכשו המעפילים מספר כבשים מהמשפחה, לצורך מאכל.

אברהם ליכובסקי, מי שהיה הקשר-אלחוטאי של ההגנה על הספינה (ה"גדעוני" של הספינה), חילץ את מכשיר הקשר ויצר קשר עם המוסד שבאמצעות הסוכנות היהודית, פנה לעזרת הצי המלכותי הבריטי לצורך חילוץ דחוף של הניצולים מאחר שבאי לא היו מספיק מקורות להבטחת חייהם של מאות המעפילים.

כשלושה ימים לאחר טביעת הספינה הוצנחה אספקת מזון, בגדים, שמיכות ותרופות לניצולים על ידי מטוס בריטי.

כארבעה ימים לאחר הטביעה הגיעה משחתת יוונית שלקחה לרודוס את צוות המלחים הזרים ו-21 מהניצולים שהיו חולים ופצועים.

יום לאחר מכן הגיעו המשחתות הבריטיות 'שברון' ו'פרובידנס' לחלץ את יתר הניצולים, שהגיעו לישראל ב-13 בדצמבר ומיד לאחר מכן הוסעו למחנות המעצר בקפריסין.

הנספים נקברו על האי, ורק לאחר 26 שנים, בשנת 1972 אותרו שרידי עצמותיהם והועלו לקבורה בחיפה[1].

שימור בית הגידול

עריכה

האי מכוסה ברובו בצמחיית שיחים מסוג גריגה וערער. משמש כתחנה לעופות נודדים ועופות ים. הצמחייה והחי באי אנדמיים ולפיכך הוא נכלל ברשימת ה- GR 4210011 Vrachonisia Egeou כחלק מאמנת נטורה 2000 של האיחוד האירופי.

קישורים חיצוניים

עריכה

הערות שוליים

עריכה