סכך
סכך הוא הכיסוי שמכסה (מסכך) את הסוכה ומעניק לה צל, ובשל כך הוא אחד המרכיבים ההכרחיים לסוכה כשרה.
הסוכה קרויה על שם הסכך.
הלכות הסכך
עריכהמקור הדין
עריכהבמשנה במסכת סוכה מובאים שלושה תנאים בהם הסכך צריך לעמוד כדי להיות כשר לסיכוך הסוכה: 1. גידולו מן הקרקע. 2. תלוש. 3. אינו מקבל טומאה:
הדלה עליה את הגפן ואת הדלעת ואת הקיסום וסיכך על גבה - פסולה. ואם היה סיכוך הרבה מהן, או שקצצן - כשרה. זה הכלל: כל שהוא מקבל טומאה ואין גידולו מן הארץ - אין מסככים בו, וכל דבר שאינו מקבל טומאה וגידולו מן הארץ - מסככין בו
— משנה מסכת סוכה פרק א משנה ד
בתלמוד הבבלי במסכת סוכה מובא המקור שממנו למדו חכמים את הדבר:
כי אתא (כשבא) רבין אמר רבי יוחנן: אמר קרא: באספך מגרנך ומיקבך - בפסולת גורן ויקב הכתוב מדבר... רב חסדא אמר מהכא (מכאן): צאו ההר והביאו עלי זית ועלי עץ שמן ועלי הדס ועלי תמרים ועלי עץ עבות.
— תלמוד בבלי מסכת סוכה דף יב עמוד א
גידולו מן הארץ
עריכהחכמים למדו מדרשות הפסוקים שעל הסכך להיות מדבר הצומח מהאדמה, אך חומרים כמו אבנים, מתכת או פלסטיק פסולים לשמש כסכך.
תלוש
עריכהעוד למדו חכמים מדרשת הפסוקים, שעל הסכך להיות מדבר התלוש מן הקרקע, אך ענפי עץ הסוככים על הסוכה אינם יכולים לשמש כסכך כשר, ובמצבים מסוימים הם אף עלולים לפסול את הסוכה על אף שיש לה גם סכך כשר.
אינו מקבל טומאה
עריכההתנאי הנוסף שלמדו חכמים מהפסוקים כפוסל את הסכך, הוא קבלת טומאה. דבר שמקבל טומאה הוא דבר שאם הוא נוגע במת, נבלה, או דבר אחר שמטמא - נטמא ממנו. לכן כלים, בגדים, מחצלת ומאכלים פסולים לסכך. חכמים הוסיפו וגזרו שכדי שלא יבואו לסכך בדבר שמקבל טומאה, אין לסכך גם בכל כלי שפעם היה מקבל טומאה, אף אם כבר איבד תכונה זו.[1]
דינים נוספים
עריכהחכמים אסרו להשתמש בסכך שמשיר את עליו לתוך הסוכה, או שריחו רע, באופן שעלול לצער את יושבי הסוכה, ולגרום להם לעזוב אותה. כמות הסכך הנדרשת היא מעל מחצית שטח התקרה, כדי שתהיה "צלתה מרובה מחמתה". אין גבול עליון לכמות הסכך המותרת, וכלשון המשנה: "אף על פי שאין הכוכבים הנראים מתוכה - כשרה". עם זאת, רבנו תם הבין מתוך דברי הגמרא, שסכך שעבה כל כך עד שהגשם אינו יכול לחדור דרכו - פסול. הבנתו זו לא הייתה מוסכמת על כל הראשונים, ובעוד יוצאי אשכנז נוהגים להקפיד על דרישה זו, מרבית הפוסקים היוצאי ספרד לא ראו בה חובה.
דיני סכך פסול
עריכהסכך פסול המונח במרכז הסכך, פוסל את הסוכה אם רוחבו 4 טפחים או יותר. שטח ריק ללא כל סיכוך פוסל את הסוכה ב-3 טפחים. אפשר לסכך בסכך פסול מצד הסוכה, (סמוך לדפנות) אם רוחבו קטן מ-4 אמות, כיוון שרואים את הדופן כאילו היא עקומה ומגיעה עד תחילת מקום הסכך הכשר, ובלבד שלא יאכל ויישן מתחת לסכך הפסול (דין זה נקרא דופן עקומה).
גזרת תקרה
עריכה
ערך מורחב – גזרת תקרה
מכיוון שתקרת בית העשויה מנסרים פסולה מהתורה לשמש כסכך לסוכה, משום שבית הוא דירת קבע, גזרו חכמים שגם סוכת עראי שסיככו אותה בנסרים רחבים שמזכירים תקרת נסרים - פסולה.[2] להלכה נפסק שהרוחב המקסימלי של הנסרים, שעדיין כשר לסיכוך, הוא עד ארבעה טפחים.
הסכך אינו חייב לעמוד על הדפנות עצמן, אלא הוא כשר גם כאשר הוא מונח בגובה מעל הדפנות. במקרה כזה מחשיבים את הדפנות כאילו הן ממשיכות ועולות למעלה (גוד אסיק). אמנם במקרה שיש סכך פסול בצד הסוכה, צריכה הדופן לעמוד צמוד לסכך, שכן אין להסתמך באותה דופן גם על דופן עקומה וגם על גוד אסיק. לפי ההלכה המקובלת את הסכך יש להניח רק לאחר שיש דפנות לפי הכלל תעשה ולא מן העשוי.[3] אולם יש החולקים על כלל זה ומתירים לכתחילה ורבים אחרים מכשירים בדיעבד.[4]
מעמיד
עריכה- ערך מורחב – מעמיד (סוכה)
נחלקו הראשונים האם גם המעמיד של הסכך צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, כמו הסכך עצמו. להלכה פסקו רוב האחרונים שהוא אינו צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה, ויש שהחמירו שאסור שיקבל טומאה, ורבים נהגו לחשוש לדבריהם לכתחילה.[5] יש שפסקו ובראשם החזון איש שאף המעמיד דמעמיד צריך להיות מדבר שאינו מקבל טומאה.
קישורים חיצוניים
עריכה- הרב אליעזר מלמד, דיני הסכך, באתר פניני הלכה
- דיני הסכך, באתר הידברות
הערות שוליים
עריכה- ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תרכ"ט, סעיף ב'
- ^ תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף י"ד, עמוד א'
- ^ רמב"ם שופר סוכה ולולב ה ט ורוב פוסקים לא הצריכו להעמיד הדפנות לפני הסכך וכך נראה בגמרא (תלמוד בבלי, מסכת עירובין, דף מ"ד, עמוד א') "עושה אדם את חבירו דופן כדי שיאכל וישתה וישן" ורק מעמידת האדם זה נהיה סוכה וזה מותר לכתחילה, ובגמרא תלמוד בבלי, מסכת סוכה, דף ד', עמוד א' 'בנה בה איצטבא'; כנ"ל ועוד.
- ^ רמ"א - הגה"מ, ב"ח, ברכ"י, בית השואבה; ערוה"ש ה; וחזו"ע עמ' לח. מכשירים בדיעבד.
- ^ משנה ברורה, סימן תרכ"ט, סעיף קטן נ"ט, פניני הלכה הלכות מעמיד.