סלבדור לוריא
סלבדור אדוארד לוריא (באנגלית: Salvador Edward Luria; 13 באוגוסט 1912 – 6 בפברואר 1991) היה מיקרוביולוג אמריקאי ממוצא יהודי-איטלקי, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1969 על מחקריו פורצי הדרך בביולוגיה מולקולרית על הבקטריופאג'ים.
 | |
| סלבדור לוריא ישוב לשולחנו ב-MIT, בסביבות 1969 | |
| לידה |
13 באוגוסט 1912 טורינו, איטליה  |
|---|---|
| פטירה |
6 בפברואר 1991 (בגיל 78) לקסינגטון, ארצות הברית |
| שם לידה |
Salvatore Edoardo Luria |
| ענף מדעי | מיקרוביולוגיה |
| מקום מגורים | איטליה, ארצות הברית |
| מקום לימודים |
|
| מוסדות | |
| תלמידי דוקטורט |
ג'יימס ווטסון, Robert Chin-Yao Ting |
| פרסים והוקרה |
|
| בן או בת זוג |
Zella Luria |
  | |
תולדות חייו
עריכהלוריא, בשמו בלידתו סלבטוֹרֶה אדוארדו לוריא (Salvatore Edoardo Luria) נולד בטורינו שבפִּיֶימוֹנְטֶה, איטליה למשפחה יהודית אמידה. הוא למד בבית הספר הקלאסי מאסימו ד'אדזליו. סיים את לימודיו בבית הספר לרפואה באוניברסיטת טורינו בשנת 1935. בשנים 1936–1937 שירת בצבא האיטלקי כקצין רפואה. לאחר שחרורו למד רדיולוגיה באוניברסיטת רומא. כאן קרא לראשונה את התאוריות של מקס דלבריק על הגן כמולקולה והחל לפתח שיטות כדי לבדוק את התאוריה הגנטית עם בקטריופאג'ים, וירוסים החודרים אל החיידק.
בשנת 1938 קיבל מלגת לימודים בארצות הברית, שם רצה לעבוד עם דלבריק. זמן קצר לאחר קבלת המלגה אסר בניטו מוסוליני על יהודים מלקבל מלגות מחקר אקדמאיות וזו נשללה מלוריא. בשנת 1938, משלא מצא מקורות מימון אחרים לנסיעתו לארצות הברית, עזב את מולדתו לפריז. בשנת 1940, כאשר פלשו הנאצים לצרפת, נמלט על אופניים למרסיי ושם קיבל אשרת הגירה לארצות הברית.
המחקר על הפאג'ים
עריכהב-12 בספטמבר 1940 הגיע לוריא לניו יורק ולאחר זמן קצר שינה את שמותיו הפרטיים. בעזרתו של אנריקו פרמי, שאותו הכיר בעת שלמד באוניברסיטת רומא, קיבל מלגה מקרן רוקפלר לצורך לימודים באוניברסיטת קולומביה. זמן קצר אחר כך פגש את מקס דלבריק ואת אלפרד הרשי (שני שותפיו לפרס נובל) והם החלו לשתף פעולה בניסויים במעבדתו של דלבריק באוניברסיטת ואנדרבילט שבטנסי ובמעבדה בניו יורק.
בשנת 1943 ביצע יחד עם דלבריק את הניסוי שהביא לפרסומו שבו הדגים באופן סטטיסטי כי תורשה בחיידק חייבת להיות על פי עקרונותיו של דרווין ולא של למארק וכי מוטציות בחיידק, המתרחשות באופן אקראי, עדיין יכולות ליצור חסינות לווירוס, אף ללא נוכחותו. העובדה כי ברירה טבעית נכונה גם לגבי חיידקים, היא בעלת משמעויות מרחיקות לכת. לדוגמה, היא מסבירה כיצד חיידקים מפתחים עמידות כנגד אנטיביוטיקה.
החל משנת 1943 ועד 1950 עבד לוריא באוניברסיטת אינדיאנה. תלמיד המחקר הראשון שלו היה ג'יימס ד. ווטסון, אשר גילה את מבנה ה-DNA יחד עם פרנסיס קריק. בחודש ינואר, 1947 הוענקה ללוריא אזרחות אמריקאית. בשנת 1950 עבר לוריא לאוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין. בעודו חוקר כיצד החיידק Escherichia coli יכול לעצור את ריבוי הבקטריופאג'ים, הוא גילה כי משפחות מסוימות של חיידקים מייצרות אנזימים אשר מפרקים את ה-DNA לקטעים מסוימים. אנזימים אלה נודעו בשם אנזימי הגבלה והפכו לאחד הכלים המולקולריים העיקריים בתחום הביולוגיה המולקולרית.
עבודתו המאוחרת
עריכהבשנת 1958 בהזמנת ג'ון ביוקנן הוא הגיע למכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס לשנת שבתון[1]. בשנת 1959 התמנה לוריא לראש המחלקה למיקרוביולוגיה במכון ועבד במכון עד סוף חיין. במסצ'וסטס השתנה מוקד המחקר שלו מן הבקטריופאג' לקרום התא ולרעלנים המיוצרים על ידי חיידקים. בעודו שוהה בשבתון במכון פסטר בפריז, גילה כי רעלני החיידק פוגעים בתפקוד קרום התא. לאחר שובו למעבדתו ב-MIT גילה כי פגיעת הרעלן נגרמת על ידי יצירת חורים בקרום התא המאפשרים ליונים לחדור לחלל התא ולהרוס את הבררנות שלו. בשנת 1972 התמנה לוריא ליושב ראש המרכז לחקר הסרטן ב-MIT. המחלקה שייסד ב-MIT הוציאה מקרבה זוכי פרס נובל נוספים: דייוויד בולטימור, סוסומו טונגאווה, פיליפ אלן שארפ ורוברט הורביץ.
בנוסף לפרס נובל, לוריא קיבל עיטורים ותארים רבים. בשנת 1960 התקבל לאקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית. היה נשיא החברה האמריקאית למיקרוביולוגיה בין השנים 1968–1969 וקיבל פרס ספרותי על ספרו "חיים - ניסוי שלא נשלם".
במשך כל חייו הביע לוריא את דעותיו הפוליטיות, מחה כנגד ניסויים בנשק גרעיני, התנגד למלחמת וייטנאם ותמך באיגודי עובדים. בשנות השבעים היה מעורב בוויכוח הציבורי בארצות הברית על ניסויים גנטיים ותמך בפיקוח על הניסויים ולא בהפסקתם המוחלטת.
ספרו שתורגם לעברית
עריכה- סלבדור לוריא, החיים – ניסוי שלא נשלם, תרגם מאנגלית צבי ארד, תל אביב: עם עובד, ספרית אפקים, תשל"ו.
קישורים חיצוניים
עריכה
- סלבדור לוריא, באתר פרס נובל (באנגלית)
- סלבדור לוריא, אנשי סגולה - יהודים זוכי פרס נובל, באתר בית התפוצות.
- סלבדור לוריא, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- סלבדור לוריא, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה