אנריקו פרמי

פיזיקאי איטלקי
המונח "פרמי" מפנה לכאן. לערך העוסק ביחידת מידה פיזיקלית, ראו פרמי (יחידת מידה).

אֶנְרִיקוֹ פֶרְמִיאיטלקית: Enrico Fermi;‏ 29 בספטמבר 190128 בנובמבר 1954) היה פיזיקאי איטלקי-אמריקאי, הידוע בשל עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים. פרמי הוא חתן פרס נובל לפיזיקה לשנת 1938.

אנריקו פרמי
Enrico Fermi
לידה 29 בספטמבר 1901
רומא, ממלכת איטליה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 28 בנובמבר 1954 (בגיל 53)
שיקגו, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
ענף מדעי פיזיקה
מקום מגורים איטליה, ארצות הברית
מקום קבורה בית העלמין אוק וודס עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מנחה לדוקטורט Luigi Puccianti עריכת הנתון בוויקינתונים
מוסדות
תלמידי דוקטורט צונג-דאו לי, אוון צ'מברלין, אמיליו סגרה, Mario Ageno, Willem Malkus, Richard Garwin, ארתור ה. רוזנפלד, מרוין גולדברגר, סם טריימן, אטורה מיורנה, Herbert L. Anderson, ג'פרי צ'ו, Oreste Piccioni, Robert A. Schluter עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס נובל לפיזיקה (1938)
  • ההרצאות לזכר סילימאן (1949)
  • היכל התהילה הלאומי לממציאים (1976)
  • מדליית ברנרד על שירות ראוי לשבח למדע (1950)
  • פרס לזכר ריצ'טמייר (1952)
  • מדליית יוז (1942)
  • הרצאת הנרי נוריס ראסל (1953)
  • מדליית פרנקלין (1947)
  • מדליית מקס פלאנק (1954)
  • פרס רומפורד (1953)
  • מדליית מאטאוצ'י (1926)
  • חבר זר של החברה המלכותית (27 באפריל 1950)
  • עמית החברה הפיזיקלית האמריקאית עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג לאורה פרמי (19 ביולי 192828 בנובמבר 1954) עריכת הנתון בוויקינתונים
תרומות עיקריות
עבודתו בנושא התפרקות בטא, פיתוח הכור הגרעיני הראשון ופיתוח תורת הקוונטים.
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ביוגרפיה עריכה

שנותיו הראשונות עריכה

אנריקו פרמי נולד ב-29 בספטמבר 1901 ברומא, לאלברטו פרמי, מבקר ראשי במשרד התעבורה, ולאידה דה גטיס. הוא החל להתעמק בלימודי פיזיקה בנעוריו, בניסיון להתגבר על הכאב שחש עקב טרגדיה משפחתית שבה אחיו ג'וליו, שהיה גדול ממנו בשנה ושאליו היה קשור עמוקות, מת כתוצאה מניתוח פשוט בגרון בשנת 1915.

חבר של המשפחה, אדולפו אמידי, סייע בלימודיו של פרמי בתחומי אלגברה, טריגונומטריה, הנדסה אנליטית ומכניקה. אמידי היה זה שייעץ לפרמי לא לנסות להתקבל לאוניברסיטת רומא אלא לפנות ל-"Scuola Normale Superiore”, המוסד האוניברסיטאי היוקרתי לתלמידים מחוננים שבעיר פיזה. הבוחן של Scuola Normale Superiore, שקרא את מאמר הכניסה שהכין פרמי, העריך שהוא באיכות של עבודת דוקטורט, ולכן זימן את פרמי וחזה כי יהיה מדען גדול.

שנות הבגרות עריכה

פרמי למד ב-Scuola Normale Superior בין השנים 1922-1918 וסיים לימודי תואר דוקטור. בשנת 1923 ניצל מלגה שקיבל מממשלת איטליה כדי ללמוד באוניברסיטת גטינגן (שהייתה המוסד המוביל בתחום תורת הקוונטים באותה תקופה) אצל פרופסור מקס בורן. הוא לא היה שבע רצון משיטת הלימוד הפורמלית מדי במקום ועזב כעבור שישה חודשים. בשנת 1924 עבר לליידן שבהולנד כדי לעבוד עם פאול ארנפסט ופגש שם את אלברט איינשטיין. בהמשך אותה שנה עבר לפירנצה ולימד שנתיים פיזיקה מתמטית ומכניקה באוניברסיטת פירנצה.

בשנת 1926 גילה פרמי את חוקי הסטטיסטיקה הידועים כיום כ"סטטיסטיקת פרמי". חוקים אלה מתארים את התנהגות משפחת החלקיקים שכלל האיסור של וולפגנג פאולי חל עליהם, חלקיקים הידועים כיום כפרמיונים.

פרמי עבר לאוניברסיטת רומא בשנת 1927 ולימד בה כפרופסור בקורס הראשון לפיזיקה תאורטית, קורס שנוצר עבורו על ידי הדיקן של המכון לפיזיקה, פרופסור אורסו מריו קורבינו (אנ'). קורבינו עזר לפרמי לבחור את צוות המדריכים והעוזרים שכלל בין השאר את אדוארדו אמלדי, ברונו פונטקורבו, פרנקו רזטי ואמיליו סגרה. הצוות קיבל את הכינוי "הבחורים מוויה פניספרנה" (על שם הרחוב שבו שכן המכון). בקבוצה זו כונה פרמי "האפיפיור" בשל העובדה שמעולם לא טעה.

בשנת 1928 נישא פרמי ללאורה קפון שהייתה ממוצא יהודי. לזוג נולדו שני ילדים, ג'וליו ונלה.

בשנת 1933 פיתח פרמי את התאוריה להסבר התפרקות בטא. הוא הניח שהנייטרון, שהתגלה שנה לפני כן, מתפרק לפרוטון תוך כדי פליטת אלקטרון וחלקיק שטרם התגלה ושלו הוא קרא נייטרינו. התאוריה פותחה על מנת להסביר את הפעילות שאחר כך הוכרה ככוח הגרעיני החלש.

הקבוצה שסביב פרמי חקרה ביסודיות את נושא הנייטרונים. הם הפציצו בנייטרונים את מרבית היסודות שבטבלה המחזורית. הם האטו נייטרונים באמצעות מעבר בפרפין, וגילו שבכך הנייטרונים היו אפקטיביים יותר לתהליכי הפגזת היסודות. בין השאר ייצרו מוצר מוזר חדש כשהפציצו אורניום בנייטרונים, שאחר כך הוכר כביקוע אטומי האורניום. החל משנת 1935 החלה הקבוצה להתפרק. רזטי עזב לקנדה, פונטקורבו לצרפת וסגרה העדיף ללמד בפלרמו.

סוף שנות ה-30 עריכה

פרמי נשאר ברומא עד 1938. בשנת 1938 זכה בפרס נובל לפיזיקה עבור "הוכחות לקיומם של יסודות רדיואקטיביים חדשים באמצעות הקרנה על ידי נייטרונים, ועבור התגלית הקשורה לכך של תגובות גרעיניות עקב נייטרונים איטיים". פרמי ומשפחתו נסעו לשוודיה לטקס קבלת הפרס, וניצלו את ההזדמנות לעזוב את איטליה לצמיתות בשל חששם מהמשטר הפשיסטי (כאמור אשתו של פרמי, לאורה קפון, הייתה יהודייה). הם היגרו לארצות הברית, ופרמי קיבל משרה כפרופסור לפיזיקה באוניברסיטת קולומביה שבניו יורק.

החיים בארצות הברית עריכה

 
תמונת התגית של פרמי במעבדה הלאומית לוס אלמוס

ביקוע הגרעין התגלה בתחילת 1939 על ידי אוטו האן, פריץ שטרסמן וליזה מייטנר, ופרמי ראה מיד את האפשרות לפליטה של נייטרונים משניים ולתגובת שרשרת. לאחר שאלברט איינשטיין שלח את מכתבו המפורסם לנשיא רוזוולט שבו העלה את האפשרות לייצורה של פצצת אטום, מימן חיל הים האמריקאי ניסיונות ליישום אנרגיה אטומית באוניברסיטת קולומביה. פרמי וליאו סילארד תכננו ביחד את הכור הגרעיני הראשון. פרמי, שלא ידע אנגלית היטב, כינה את המתקן "ערימה" (PILE).

מכיוון שמרכז המחקר המדעי של פרויקט מנהטן לייצור הפצצה האטומית היה במעבדה המטלורגית של אוניברסיטת שיקגו, עזב פרמי את אוניברסיטת קולומביה, שהתמקדה בהפרדת איזוטופים, ועבר לאוניברסיטת שיקגו, שם הוביל את בניית ה"ערימה" במגרש הסקווש שמתחת ליציע המערבי של אצטדיון הפוטבול הנטוש של אוניברסיטת שיקגו, סטאג פילד. ב-2 בדצמבר 1942 הופעל הכור הגרעיני הראשון בהצלחה, ובוצעה תגובת השרשרת הגרעינית המבוקרת הראשונה בהיסטוריה האנושית. היה זה השלב הראשון בפיתוח הפצצה, והידיעה הועברה למרכז בוושינגטון בטלפון במשפט הצופן המפורסם "יורד הים האיטלקי הגיע לעולם החדש".

בהמשך, היה לפרמי תפקיד משמעותי בפתרון בעיות הקשורות בפיתוח פצצת האטום הראשונה, כאחד הפיזיקאים המובילים בצוות פרויקט מנהטן, שעסק בפיתוח אנרגיה אטומית ופצצת האטום.

בשנת 1944 קיבל פרמי אזרחות אמריקאית, ועם סיום המלחמה (1946) התמנה לפרופסור במכון ללימודי הגרעין שבאוניברסיטת שיקגו (כיום המכון ע"ש פרמי), משרה שהחזיק בה עד מותו ב-1954. שם הוא הפנה את עיקר מרצו לחקר התגובה שבין נוקליאונים לפאיונים.

בשנים האחרונות לחייו, עסק פרמי בבעיית המקור המסתורי של הקרינה הקוסמית, ופיתח תאוריה לפיה שדה מגנטי אוניברסלי הפועל כמאיץ ענקי מסביר את האנרגיות העצומות הגלומות בחלקיקי הקרינה הקוסמית. פרמי היה בין היוזמים להקמת מאיץ הסינכרוטרון באוניברסיטת שיקגו.

מותו עריכה

אנריקו פרמי מת בשיקגו בגיל 53 ממחלת סרטן הקיבה ב-29 בנובמבר 1954, שהתפתח כנראה כתוצאה מהקרינה הרדיואקטיבית לה נחשף במהלך ניסיונותיו, ונקבר בבית הקברות "אוק וודס" שבשיקגו. כפי שכתב אחר כך חברו ושותפו בפרויקט מנהטן יוג'ין ויגנר: "עשרה ימים לפני שנפטר אמר לי פרמי 'אני מקווה שזה לא ייקח זמן רב'. הוא השלים לחלוטין עם גורלו".

הערכה עריכה

פרמי היה אדם מבריק, בעל יכולת שכלית מופלאה והגיון בריא. הוא היה תאורטיקן מוכשר וכפי שהתאוריה שלו על התפרקות בטא הוכיחה, הוא היה מוכשר גם לעבודה במעבדה. פרמי ייחס תמיד את זכייתו בפרס נובל לזריזותו במעבדה, באומרו שגם אחרים היו מגיעים לתגליותיו, הוא פשוט היה זריז יותר.

כשהוא הציע את עבודתו המפורסמת על התפרקות בטא לביטאון היוקרתי "Nature", סירב העורך לקבלו משום ש"המאמר מכיל ספקולציות שאין קשר בינן למציאות". לכן הודפס המאמר של פרמי באיטלקית ובגרמנית לפני שהודפס באנגלית. הוא מעולם לא שכח את החוויה של להיות מוקדם לזמנו, ונהג לומר לבני חסותו "אף פעם אל תהיו ראשונים, נסו להיות שניים".

הוקרה והנצחה עריכה

אנריקו פרמי זכה לשלל הנצחות:

ספרו בעברית עריכה

תרמודינמיקה, תרגם מאנגלית: יונתן ברוידא, הוצאת יחדיו, תל אביב, 1963.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

קישורים חיצוניים עריכה