סלומון זולצר

מלחין אוסטרי

סלומון (שלמה) זוּלצרגרמנית: Salomon Sulzer;‏ 30 במרץ 180417 בינואר 1890), היה חזן, מלחין ומנצח בשדה החזנות האשכנזית. דרכו החדשנית במוזיקה של בית הכנסת השפיעה רבות על החזנות כפי שהיא כיום, ומורשתו המוזיקלית מוסיפה להדהד בין כותלי בתי הכנסת עד היום.

סלומון זולצר
Salomon Sulzer
לידה 30 במרץ 1804
הוהנמס, אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 בינואר 1890 (בגיל 85)
וינה, האימפריה האוסטרו-הונגרית עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית העלמין היהודי הישן של וינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות אוסטריה עריכת הנתון בוויקינתונים
סוג קול בריטון עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מארי זולצר, סופי זולצר, קרל זולצר, יוזף זולצר, אמיל זולצר, יוליוס זולצר, הנרייטה זולצר, פאני זולצר עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה מסדר פרנץ יוזף עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
זולצר
הספר "שיר ציון" בהוצאת פרנקפורט 1922
דלת הכניסה של בית הכנסת הגדול בווינה שבו פעל זולצר

קריירה

עריכה

ילדות

עריכה

סלומון זולצר נולד בעיירה הוֹהֶנְאֶמְס (Hohenems) שבאוסטריה (על גבול שווייץ) בשם שלמה לבית לוי. כאשר חייבה הקיסרות האוסטרו-הונגרית את נתיניה לאמץ שם משפחה, קיבלה המשפחה את השם "זולצר" מאחר שהיגרו להוהנאמס מהעיירה זולץ.

כילד נהג זולצר לשהות במחיצתו של נגן העוגב בנימין לוי-ברמן, ממנו למד את יסודות המוזיקה. בגיל העשרה החל לקבל הכשרה חזנית, אצל החזן המקומי של אנדינגן (Endingen) שבשווייץ. כשהיה בן שלוש עשרה התפנתה משרת החזן בעיר הוהנאמס והוצעה לזולצר, אך פרצה מחלוקת בקהילה על מינוי חזן בגיל צעיר כל כך. הושגה פשרה שקבעה כי זולצר אכן יקבל את המינוי אך קודם יסע להתלמדות נוספת עם החזן משה ליפמן (Moses Lippmann), עמו נסע לקרלסרוהה שבגרמניה ולערים נוספות בצרפת. בשנת 1820, בהיותו בן 16 בלבד, החל זולצר לכהן כחזן בפועל. כבר בשלב זה פעל לשינוי במתכונת הטקס המקובל בבית הכנסת והקים מקהלה שתלווה אותו, דבר שלא היה מקובל בבתי הכנסת עד אז.

וינה

עריכה

בשנת 1826, הוקם בית הכנסת המפואר "שטאדטטמפל" (Stadttempel) בווינה. זולצר ביקש מקהילת הוהנאמס חופשה בת כמה ימים לנסוע לעיר הבירה, הוא הבטיח כי יחזור. את הבטחתו לא קיים, מאחר שהוזמן על ידי יצחק נח מנהיימר לכהן כחזן הראשי של בית הכנסת החדש. זולצר פנה (במכתב בשפה העברית) אל קהילת הוהנאמס בבקשה לשחררו מתפקידו כחזן שם, קהילת הוהנאמס הסכימה. בטקס חנוכת בית הכנסת, שר זולצר בין היתר את יצירתו של שוברט למזמור צ"ב בתהילים.[1] כאן החל זולצר לבצע שינויים בטקס התפילה בבית הכנסת. מלבד הקמת מקהלת גברים ונערים שתלווה את הטקס, פעל זולצר לסדר את התפילה בקטעים מוזיקליים קבועים, בהתנגדו לשיטת האלתור שהייתה נהוגה בקרב החזנים. תוך זמן קצר התפרסם בעיר ואף מחוצה לה, כחזן, זמר ומוזיקאי מחונן. זולצר קנה לו שם בווינה בפרט בקרב המוזיקאים שבה. כך התיידד זולצר עם פרנץ שוברט, אשר כאמור אף הלחין יצירות לבקשתו, עם המלחין והפסנתרן פרנץ ליסט שביקר בבית הכנסת ושיבח את תפילתו של זולצר. בהזדמנות אחרת ליווה ליסט בפסנתר את זולצר בשירים מאת שוברט. זולצר קשר קשרי ידידות גם עם המוזיקאים רוברט שומאן, הכנר ניקולו פאגאניני, והמלחין היהודי ג'אקומו מאיירבר.

הקהילה היהודית דרשה מזולצר להפסיק להופיע בקונצרטים, מאחר שאין זה הולם את מקצועו של החזן. זולצר אכן נמנע מכך, ובהזדמנות אחת, כשנתבקש על ידי הקיסרית האוסטרית להופיע בקונצרט למען מטרת צדקה, תרם מכיסו סכום כדי להימנע מכך.

פרסומיו

עריכה

לאחר בקשות מקהילות שונות ברחבי אירופה להוציא לאור את ה"נוסח" המוזיקלי שהנהיג בווינה, הוציא לאור בשנת 1838 את הכרך הראשון של הספר "שיר ציון" - "שירים לעבודת האלוהים היהודית". בספר, הדפיס זולצר את הנוסח המוזיקלי שלו לתפילות השבת, שהורכב מלחניו, אך גם מיצירות של מלחינים אחרים. אחד הקטעים החשובים בספר היא יצירתו של שוברט האמורה לעיל.

פרסומו של זולצר בעולם היהודי הביא חזנים רבים לווינה ללמוד חזנות מפיו – בהם החזן פנחס מינקובסקי, בן דודו של יוסף רוזנבלט), שנשלח על ידי קהילת חרסון להשתלם אצל זולצר. החזנים ממזרח אירופה שהגיעו ללמוד אצל זולצר, השאירו את חותמם בו, ובכרך השני של "שיר ציון", כלל זולצר גם נעימות הקרובות לנוסחים המקובלים במזרח אירופה. יצירותיו וסגנונו של זולצר התפשטו ברחבי מערב אירופה ונוצר ז'אנר של חזנים שנקראו "זולצר קנטור".

השפעת יצירתו כיום

עריכה

לאחר מלחמת העולם השנייה, כאשר קהילות מערב אירופה נחרבו כמעט כליל, התמעט השימוש התדיר ביצירותיו של זולצר בתפילות. למרות זאת, השפעתו ניכרת עד היום, כאשר רבות מהנעימות שהשתרשו בבתי הכנסת האשכנזיים כיום, מקורן בנוסח זולצר, למשל בהוצאת ספר התורה בשחרית לשבת ועוד. כמו כן מקהלות מקצועיות כפי שייסד זולצר, הפכו לחלק בלתי נפרד מבתי הכנסת בהן מכהן חזן מקצועי בארץ ובעולם. על אף שרק יצירות בודדות של זולצר עדיין מושרות בקונצרטים ובתפילות, השפעתו על מלחינים מאוחרים יותר דוגמת לבנדובסקי הייתה רבה, ומורשתו מהדהדת דרך יצירותיהם עד היום.

הנצחה

עריכה

בשנת 1990 הנפיקה ממשלת אוסטריה בול דואר לציון 100 שנים לפטירתו של זולצר.

לאחר גירוש והשמדת יהודי הוהנאמס במלחמת העולם השנייה, הפך מבנה בית הכנסת לתחנת מכבי אש. הוא שימש למטרה זו עד שנת 2003, אז החלו שיפוצים במבנה, וכן שיחזור של המבנה המקורי. בשנת 2004 נפתח במבנה בית ספר למוזיקה. אולם בית הכנסת הפך לאודיטוריום שנקרא על שם זולצר, Salomon Sulzer Saal.

רחובות על שמו נקבעו בתל אביב,[2] בווינה ובהוהנאמס.[3]

לקריאה נוספת

עריכה

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא סלומון זולצר בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה