סלים הללי

סלים הללי או סלים אל-הלאלי (בערבית: سليم الهلالي, בצרפתית: Salim Halali;‏ 30 ביולי 1920 אלג'יריה – 2005, קאן, צרפת) היה זמר אלג'יראי ממוצא יהודי-ברברי, אשר פעל במרוקו, בתוניסיה, בצרפת ובקנדה. נודע כמשורר יהודי-אלג'ירי ששר שירים ערבו-אנדלוסיים.

סלים הללי
سليم الهلالي
Salim Halali

הללי בצעירותו
לידה	1920 ענאבה, צרפת
פטירה	2005 (בגיל 85 בערך) אנטיב, צרפת
שם לידה	סימון הללי
מוקד פעילות	אלג'יריה, צרפת
סוגה	מוזיקת אמצע הדרך, מוזיקה אנדלוסית קלאסית, פלמנקו
כלי נגינה	דרבוקה

סלים הללי

ביוגרפיה

נולד בבון, כיום ענאבּה , קרוב לגבול תוניס, כאחד מעשרת ילדיה של משפחה יהודית. שם ילדותו היה סימון. אביו היה אופה במקצועו, ובן למשפחה שמקורה בסוק אהראס שבמזרח אלג'יריה. אמו הייתה שלבייה באקיס, גם כן יהודיה.

בשנת 1934 נסע למרסיי שבצרפת, ובשנת 1937 עבר לפריז, שם הופיע כזמר במועדוני פלמנקו, וגם פגש לראשונה את המוזיקאי האלג'ירי מוחמד אל כאמל, שכתב עבורו את שיריו הראשונים. בהמשך הלחין עבורו מוחמד איגרבוש'ן 50 שירים.

בשנת 1938 ביקר באירופה, ובתקופה זו שירי הפלמנקו שלו בערבית נפוצו ונחלו הצלחה בצפון אפריקה.

בתקופת הכיבוש הגרמני של צרפת, סי קאדור בן גבריט, המייסד והרקטור של המסגד הגדול של פריז, סייע להללי להסתיר את מוצאו היהודי בעזרת תעודת לידה מזויפת שהציגה אותו כמוסלמי, וכתיבת שם אביו על מצבת קבר בבית הקברות המוסלמי בסן-סן-דני. בתקופה זו נהג להופיע בבית הקפה המורי של המסגד, לצד המוזיקאים עלי סריטי ואיברהים סאלח.

לאחר מלחמת העולם השנייה, הצליח לשחזר את הקריירה המוצלחת שלו, וזכה להערכה אף מאום כולתום. בשנת 1947 הקים קברט מזרח תיכוני בשם Folies Ismailia בבית מלון ברובע השמיני של פריז. בשנת 1948 הקים בפריז מועדון קברט נוסף, בשם The Serail.

בשנת 1949 עבר למרוקו, ורכש בית קפה ישן בקזבלנקה, והקים בו קברט יוקרתי בשם Le Coq d'Or. במשך תקופת פעילותו נהגו לבקר בקברט זה עשירים מקומיים, וגם אורחים מחוץ למדינה, כדוגמת פארוק הראשון מלך מצרים. לאחר שהמועדון נשרף, חזר הללי בתחילת שנות ה-60 לצרפת, והתגורר בקאן.

בסוף שנות ה-60 הקליט גרסה משלו בערבית לשיר א יידישע מאמע. באותה תקופה הוא כתב כמה שירים ביחד עם חיים בוטבול.

נקודת המפנה בקריירה שלו הייתה כשהוציא תקליט אריך-נגן בצרפתית, והופיע באולם הקונצרטים Salle Pleyel ברובע השמיני של פריז בשנת 1970. בהמשך הוא הופיע בקונצרטים נוספים בפריז, במונטריאול ובקזבלנקה.

למרות הצלחתו, החליט הללי בשלב מסוים לפרוש מהקריירה. הוא חזר לביתו בקאן, שם נודע באירוח מסיבות פאר בווילה שלו. עד לשנת 1992 הוא המשיך להופיע באירועים ובמסיבות פרטיות. לאחר שמכר בשנת 1993 את הווילה שלו, החל לחיות באלמוניות גמורה בבית פשוט שרכש בוואלאוריס שבדרום מזרח צרפת.

הללי מת בבית החולים באנטיבס ב-25 ביוני 2005, ועל פי בקשתו, פוזר אפרו בגן זיכרון בניס.

הללי נחשב לזמר וירטואוז בעל כושר אלתור וחוש קצב יוצאי דופן, לנגן דרבוקה מחונן, ולאחד מן המבצעים הטובים ביותר של השירה המרוקאית בסגנון השעבי.

הללי שילב מוזיקה ספרדית ופלמנקו עם מוזיקה צפון אפריקאית, שילב מוזיקה מוגרבית עם מוזיקה ערבית מזרחית, ושר גם בצרפתית.

שיריו של הללי הפכו לקלסיקה במרוקו, ולו מעריצים מרוקאים – ערבים ויהודים כאחד. המוזיקה של הללי השפיעה מאוד על הזמר זוהר ארגוב ששר חלק משיריו והשתמש במוואלים שלו עד כדי העתקת המלים והמוזיקה שלהם.

בסרט "גברים חופשיים" משנת 2011, בבימויו של איסמעיל פרוקי, מוצג הללי בין הדמויות המרכזיות בסרט, ואת דמותו מגלם השחקן הערבי-ישראלי מחמוד שלבי.

דעותיו

הללי החילוני, אשר ראה עצמו כבן לאומה הערבית, לא ראה בעין יפה את הציונות ואת הגירת היהודים לארץ ישראל. כשהופיע בשנות ה-60 בירושלים, ואמר על גבי הבמה בערבית "תחי האומה הערבית" נזרקו עליו חפצים מהקהל. הוא ירד מהבמה, ומאז לא חזר להופיע בישראל^{[דרוש מקור]}.

לצד זאת, על רקע שורשיו היהודיים, סבל בסוף תקופת שהותו במרוקו מאנטישמיות, אשר התבטאה בין היתר בשריפת המועדון שלו בעיר קזבלנקה^{[דרוש מקור]}.

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא סלים הללי בוויקישיתוף

• סלים הללי, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• סלים הללי, באתר Discogs (באנגלית)
• מאיר בוזגלו, סאלים, חיים ודוד: וראציות של שכחה, נדפס בתוך: תיאוריה וביקורת 22, אביב 2003, באתר הזמנה לפיוט
• עופר אדרת, האימאם שהציל את הזמר היהודי מהנאצים, באתר הארץ, 16 במרץ 2012
• סלים הללי - זמר של המודרניות - הספד במגזין השבועי "הריסה" של יהודי צפון אפריקה, 12 ביולי 2016 (בצרפתית)