פתיחת התפריט הראשי

סן חואןספרדית: (ARA San Juan (S-42) הייתה צוללת של הצי הארגנטינאי, ששירתה בו בשנים 1985‏-2017. ב-15 בנובמבר 2017 נעלמה הצוללת במהלך שיט באוקיינוס האטלנטי הדרומי. כעבור שנה אותרו שרידיה על קרקעית האוקיינוס, לאחר שככל הנראה נהרסה בתאונה.

הצוללת סן חואן
S42ARASanJuan.jpg
הצוללת בצילום משנת 2007
תיאור כללי
סוג אונייה צוללת
צי הצי הארגנטינאי
סדרה TR-1700
ציוני דרך עיקריים
מספנה תיסן נורדזיוורקה, גרמניה
תחילת הבנייה 18 במרץ 1982
הושקה 20 ביוני 1983
הוכנסה לשירות 18 בנובמבר 1985
גורלה אבדה עקב תאונה
מקום טביעתה האוקיינוס האטלנטי הדרומי
נתונים כלליים
הדחק 2,140 טון (בציפה)
2,336 טון (בצלילה)
אורך 65.93 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
שוקע 7.34 מטר עריכת הנתון בוויקינתונים
מהירות 15 קשר עריכת הנתון בוויקינתונים
עומק צלילה 300 מטר
גודל הצוות 37
44 בעת שאבדה
הנעה סוללה חשמלית, מנוע חשמלי, מנוע דיזל עריכת הנתון בוויקינתונים
חימוש 6 צינורות טורפדו בקוטר 533 מילימטר
22 טורפדות
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

תוכן עניינים

הצוללתעריכה

סן חואן הייתה אחת משתי צוללות דיזל-חשמל מהירות מדגם TR-1700, אשר יוצרו במספנה הגרמנית תיסן נורדזיוורקה (Thyssen Nordseewerke). שתיהן יוצרו עבור הצי הארגנטינאי, שגנז את הכוונה לרכוש צוללות נוספות כמותן. ייצורה החל ב-1982, היא הושקה בשנה שלאחר מכן ונכנסה לשירות ב-18 בנובמבר 1985. היא נקראה על שם פרובינציית סן חואן בארגנטינה והייתה כלי השיט הרביעי בהיסטוריה של הצי הארגנטינאי שנשא שם זה. הצוללת האחות שלה היא הסנטה קרוס.

ב-1994, במהלך משחק מלחמה עם צי ארצות הברית, חמקה הצוללת מגילוי על ידי האמצעים נגד צוללות האמריקאים ו"הטביעה" את אוניית הפיקוד האמריקאית.

בשנים 2008-‏2013 עברה הצוללת בארגנטינה טיפול של אמצע השירות, שהיה ארוך מהצפוי. הוא עלה 12.4 מיליון דולר והושקעו בו 500 אלף שעות עבודה. במהלכו נחתכה הצוללת לשניים והמנועים והסוללות שלה הוחלפו. מאוחר יותר עסקה בפעילות נגד דיג לא חוקי במים הכלכליים של ארגנטינה.

היעלמות הצוללת והחיפושים אחריהעריכה

בנובמבר 2017 השתתפה הצוללת בתרגיל של הצי הארגנטינאי ליד ארץ האש. ב-17 בנובמבר הודיע הצי כי מזה יומיים אבד הקשר עם הצוללת. היה זה כאשר שטה מאושואיה שבדרומה של ארגנטינה אל בסיסה במאר דל פלאטה, כשהצוללת הייתה אמורה להימצא כ-430 קילומטר מהחוף.[1] על סיפונה היו אז 44 אנשי צוות וביניהם קצינת הצוללנים הראשונה של הצי הארגנטינאי. מלאי החמצן בצוללת היה מוגבל לשבעה ימים.

מבצע חיפוש והצלה החל באזור ההיעלמות ונמשך ללא תוצאות עד 30 בנובמבר. השתתפו בו 57 כלי שיט ומטוסים וכ-4,000 איש מ-13 מדינות וביניהן ארגנטינה, ברזיל, צ'ילה, ארצות הברית, בריטניה ורוסיה. המבצע נערך בחסות הארגון הבינלאומי ISMERLO.[2] המחפשים סרקו שטח של 482.5 אלף קילומטר רבוע, שגודלו בקירוב כגודלה של ספרד. רוחות במהירות של עד 100 קילומטר לשעה וגלים בגובה של עד עשרה מטר הכבידו על החיפושים.

ב-23 בנובמבר הודיע הצי הארגנטינאי כי מתקני האזנה אקוסטיים באי אסנשן ובאיי קרוזה (שהיו מיועדים לעקוב אחרי עקבות לניסויים גרעיניים אסורים) זיהו ביום שבו פסקה הצוללת לדווח רעש המתאים לקריסת גוף צוללת. הרעש זוהה בנקודה שבכמחצית המסלול של הצוללת בין אושואיה לבין מאר דל פלטה. ב-27 בחודש הודיע הצי לתקשורת כי בדיווח האחרון של הצוללת ב-15 לחודש היא דיווחה שמים דלפו ביום הקודם דרך השנורקל אל הסוללות הקדמיות שלה ושעקב כך התחולל בהן קצר והתלקחה בהן אש. הצוות כיבה את האש והשבית את הסוללות הקדמיות, כאשר הצוללת המשיכה לנוע באמצעות הסוללות האחוריות שלה. בעקבות התקלה ציווה הצי על הצוללת לקטוע את משימתה ולשוט לנמל מאר דל פלטה.

ב-30 בנובמבר הודיע הצי הארגנטינאי על סיום מבצע ההצלה, וכי החיפושים אחרי הצוללת יימשכו. ההשתתפות הבינלאומית בחיפושים תמה בראשית 2018. היה זה אסון הצוללות החמור ביותר מאז אסון הצוללת הסינית 361 ב-2003, שבו נספו 70 איש. זה היה האסון השני החמור ביותר בימי שלום בתולדות הצי הארגנטינאי, לאחר טביעת שולת המוקשים פורנייה (Fournier) ב-1949, כשעליה 77 איש.

במהלך החקירה שלאחר האסון הודח מתפקידו מפקד הצי הארגנטינאי. בני משפחות של אנשי הצוות שאבדו קיימו פעולות מחאה ממושכות.

איתור שרידי הצוללתעריכה

ב-17 בנובמבר 2018, יומיים לאחר טקס יום השנה הראשון לאבדן הצוללת, אותרו שרידיה על קרקעית האוקיינוס, כ-600 קילומטר ממזרח לעיר קומודורו ריבדביה, בעומק של 920 מטר. האיתור נעשה על ידי החברה הפרטית האמריקאית Ocean Infinity, שנשכרה על ידי ארגנטינה לחפש אחרי הצוללת האבודה. חיפושים קודמים באתר זה לא העלו תוצאות, בין השאר עקב קיומם של קניונים תת-מימיים במקום. המחפשים צילמו את שרידי הצוללת כשהם מפוזרים על הקרקעית. בתמונות, שפורסמו על ידי דובר של הצי הארגנטינאי, נראו חלק מגוף הצוללת שקרס, מגדל הפיקוד שלה ומדחפים, כשהם פזורים לאורך כ-70 מטר.

החיפוש של Ocean Infinity נמשך כ-60 יום. הוא נערך באמצעות חמישה כלי שיט תת-ימיים בלתי מאוישים, מצוידים במתקני סונאר ומצלמות, שהופעלו על ידי צוות של 60 איש.[3] החברה תקבל מארגנטינה תגמול של 7.5 מיליון דולר עבור איתור שרידי הצוללת.

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ לטענת אתר החדשות הארגנטיני Infobae, שפורסמה בפברואר 2018, כללה משימת הצוללת מעקב אחרי כלי שיט בריטים בקרבת איי פוקלנד.
  2. ^ ארגון ISMERLO ‏(International Submarine Escape and Rescue Liaison Office) הוקם בעקבות אסון הצוללת קורסק על מנת לתאם את המאמצים לאיתור צוללות נעדרות וצוותיהן.
  3. ^ מקור: https://oceaninfinity.com/locates_ARA_San_Juan.