ספרד והשואה

ספרד הפרנקואיסטית נותרה נייטרלית רשמית במהלך מלחמת העולם השנייה אך שמרה על קשרים פוליטיים וכלכליים הדוקים עם גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית לאורך כל תקופת השואה.

לפני המלחמה תפס פרנסיסקו פרנקו את השלטון לאחר ניצחון במלחמת האזרחים בספרד בעזרת תמיכה צבאית גרמנית ואיטלקית. פרנקו אהד את האידאולוגיה נאצית כולל האנטי-קומוניזם והאנטישמיות שלה. נראה היה כי ספרד עשויה להיכנס לברית עם מדינות הציר בתחילת שנות ה-40. באותה תקופה ניהלה ארכיון יהודי (אנ') ליהודי ספרד, ואף הוסיפה את הסעיף "יהודי" במסמכי הזהות הרשמיים במדינה.

המשטר לא הגן על הרוב המכריע של יהודי ספרד, שחיו מחוץ לספרד, בשטחים שהיו תחת כיבוש של גרמניה הנאצית. עם זאת, הוא התיר לבין 20,000 ל-35,000 יהודים להגיע באשרות מעבר מצרפת של וישי לספרד. בעקבות הצלה זו, שנים לאחר המלחמה טיפח משטר פרנקו את הרעיון שהוא פעל להגן על יהודים ברחבי אירופה, וזאת על מנת לשפר את יחסיו עם בעלות הברית.

רקע עריכה

  ערך מורחב – ספרד במלחמת העולם השנייה

פרנסיסקו פרנקו תפס את השלטון בעזרת קואליציה של פלגים פוליטיים פשיסטים ולאומנים במלחמת האזרחים בספרד בה הפילו את הממשלה הרפובליקנית שנתמכה על ידי גורמים סוציאליסטים, קומוניסטיים ואנרכיסטיים. פרנקו נתמך במהלך המלחמה על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית ובמהלכה הביע את דעתו הפרו-נאצית והאנטישמית.

בספרד הייתה קהילה קטנה של יהודי ספרד אבל במרוקו הספרדית הייתה את אחת הקהילות היהודיות הגדולות באזור, קהילת יהודי מרוקו.

פרנקו הבטיח לבעלות הברית שספרד תהיה נייטרלית במלחמת העולם השנייה אך לאחר נפילת צרפת במערכה על צרפת ועל ארצות השפלה שקל ברצינות הצטרפות לצד מדינות הציר. פרנקו נפגש ב-23–24 באוקטובר 1940 עם קנצלר גרמניה, אדולף היטלר בקרון הרכבת של היטלר בהנדיה, על הגבול בין צרפת הכבושה לספרד במהלך ועידת אנדאי. היטלר הציע לפרנקו את שטחי צפון אפריקה הצרפתית תמורת הצטרפות למדינות הציר. היטלר אף שאף שספרד וגרמניה ישתלטו על גיברלטר הבריטי כחלק ממבצע פליקס (פרנקו דרש את מרוקו, את עיר הנמל אוראן באלג'יריה ודרישות מפריזות כמו 400–700 אלף טונות של תבואה וכל הציוד החסר לצבא הספרדי). בעקבות דרישותיו המוגזמות היטלר ויתר על כיבוש גיברלטר ובהמשך התברר שספרד לא מתכוונת להצטרף למלחמה.

השואה עריכה

 
מפה של אירופה בשיא מלחמת העולם השנייה. בירוק: האימפריה הבריטית וצרפת החופשית באדום: ברית המועצות בשחור: המדינות הנייטרליות

במחנה הריכוז מאוטהאוזן היו אסירים רפובליקנים ספרדים (תומכי מלך ספרד ואנשי הרפובליקה הספרדית השנייה) רבים. רובם היו חיילים רפובליקנים שנמלטו לצרפת לאחר ניצחונו של פרנקו במלחמת האזרחים. לאחר כניעת צרפת והקמת שלטון הבובות הפרו-נאצי צרפת של וישי רבים מהחיילים נמסרו לשלטונות הגרמנים. על פי גנזכי המחנה ששרדו, אשר כללו מסמכים אישיים של 37,411 אסירים שנרצחו, כ-5,024 ספרדים נרצחו במחנה. רוב האסירים לא היו יהודים, אך נרצחו ככל הנראה בגלל ההתנגדות למשטר הפרו-נאצי של פרנקו.

מדיניות רשמית עריכה

ההיסטוריון פול פרסטון טען כי "אחת מהאמונות המרכזיות של פרנקו הייתה שקיימת מזימה עולמית בהנהגת היהודים, הבונים החופשיים והקומוניסטים. פרנקו סבר כי היהודים היו בעלי ברית הן של הקפיטליסטים האמריקאים והן של הקומוניסטים הרוסים. בתקופת שלטונו, שירותי דת יהודיים ציבוריים (אך גם שירותי דת פרוטסטנטים) היו אסורים מאז ניצחון הפשיסטים במלחמת האזרחים. בכיר בממשל הספרדי, בשם חוסה פינאט אי אסקריוו דה רומני החליט לערוך רשימה של כל היהודים והזרים ששהו בספרד נכון למאי 1941, רשימה זו ידועה כארכיון היהודי (אנ') ליהודי ספרד. כמו כן החלו להוסיף סעיף של "יהודי" במסמכי הזהות הרשמיים במדינה.

למשטר פרנקו נודע על הזוועות בחזית המזרחית בעקבות סיפורים של מתנדבים ספרדים מההדיוויזיה הכחולה שלחמו תחת הורמאכט. חיילי הדיוויזיה סיפקו מדי פעם הגנה ליהודים שברחו לשטחים בתחומי השליטה שלהם.

מבחינה היסטורית, ספרד ניסתה להרחיב את השפעתה על יהודים ספרדים באזורים אחרים באירופה. במהלך המלחמה, שלטונות הכיבוש הגרמניים פרסמו שורה של צעדים המחייבים מדינות נייטרליות להחזיר את אזרחיהם היהודים לארצם. הממשלה הספרדית קיבלה סופו של דבר כ-300 יהודים ספרדים מצרפת וכ-1,357 יהודים ספרדים שחיו ביוון. מלבד אלו, לא הצליחה ספרד להשפיע על השמדת יהודי ספרד שחיו באירופה הכבושה. בנוסף לכך, הרשויות הספרדיות התירו לבין 20,000 עד 35,000 יהודים מצרפת של וישי לנסוע לספרד באמצעות אשרות מעבר שחילקו להם. היו גם מספר קטן של יהודים שברחו מצרפת דרך הרי הפירנאים, לאחר שהגיעו לספרד רובם נסעו לממלכה המאוחדת ולארצות הברית.

יוזמות אישיות עריכה

 
שגרירות ספרד בהונגריה, בה עבד אנחל סאנס בריס במהלך המלחמה

היו מספר בכירים ספרדים שהחליטו להציל יהודים רבים בעזרת הוצאת ויזות ואשרות מעבר לספרד.

אחד מהם היו אדוארדו פרופר דה קאייחון היה בכיר בשגרירות ספרד בפריז. פרופר דה קאייחון הוציא ויזות ואשרות מעבר לפליטים צרפתיים שרצו לברוח מצרפת בעקבות כיבוש צרפת על ידי הנאצים והקמת שלטון הבובות הפרו-נאצי, צרפת של וישי. הוא הציל ככל הנראה אלפי יהודים אך לא ידוע בדיוק כמה יהודים קיבלו ממנו אשרות מאחר שהמסמכים הדיפלומטיים הקשורים להצלת היהודים הושמדו על ידי משטר פרנקו באותה עת בניסיון לכאורה לטשטש את מעשיו. פרופר דה קאייחון קיבל שנים לאחר מותו, ב-2008 את תואר חסיד אומות העולם מיד ושם.

מלבדו היה גם את אנחל סאנס בריס, דיפלומט ספרדי בכיר בשגרירות ספרד בהונגריה. בין 1942 ל-1944 הציל סאנס בריס בין 1000 ל-5,200 יהודים הונגרים. הוא ניצל סעיף מעורפל בחוק הספרדי מ-1924 שעל-פיו צאצאי מגורשי ספרד זכאים לאזרחות ספרדית. הוא השתמש בחוק זה גם כאשר היהודים האמורים לא היו באמת מצאצאי המגורשים. במהלך עבודתו בהוגנריה הוא עודד את ג'ורג'יו פרלסקה, איש עסקים איטלקי, להתחזות לקונסול הכללי הספרדי ולהמשיך בפעילותו. פרלסקה הציל אף הוא אלפי יהודים (ככל הנראה כ-3,500 יהודים). ב-1944 בעקבות התקדמות הצבא האדום לאזור הונגריה נשלח סאנס בריס לשווייץ ופרלסקה נשאר בבודפשט והמשיך להציל יהודים.

שנים שלאחר המלחמה עריכה

פרסטון כותב שבשנים שלאחר המלחמה, "נבנה מיתוס בקפידה כדי לטעון שמשטרו של פרנקו הציל יהודים רבים מהשמדה" וזאת על מנת למנוע ביקורת מהאשמות על שיתוף פעולה פעיל עם מדינות הציר. כבר ב-1943 הגיעו במשרד החוץ הספרדי למסקנה שבעלות הברית צפויות לנצח במלחמה ובאותה תקופה פיתחו גורמים בכירים "אובססיה" לחשיבותו של "הקלף היהודי" ביחסים עם בעלות הברית. עם זאת, ספרד הייתה מבודדת מבחינה דיפלומטית בשנים שלאחר המלחמה. ב-1949 פורסם ספר בו תיארו באופן מסולף את פרנקו כמנהיג שפעל להצלת 50,000 יהודים מצרפת ומדרום מזרח אירופה. ההסלמה של המלחמה הקרה הובילה לשיפור ביחסי ארצות הברית–ספרד בתחילת שנות ה-50 וספרד התקבלה לאומות המאוחדות ב-1955.

בימיו האחרונים, ביקש פרנקו מחואן קרלוס, נכדו של אלפונסו ה-13, אחרון מלכי ספרד, להיות יורשו לאחר מותו ולהנהיג מלוכה חוקתית בספרד. פרנקו עצמו הלך לעולמו בשנת 1975. לאחר מותו של פרנקו עלה חואן קרלוס לכס המלוכה. בתמיכת המלך עברה המדינה תהליך מהיר של דמוקרטיזציה, ללא שפיכות דמים. השלטון המרכזי הגיע להסדרים עם המיעוטים הבסקי והקטלאני, שהכירו בזכויותיהם הלשוניות והתרבותיות והעניקו להם מידה רבה של אוטונומיה.

ספרד הפכה לחברה בכוח המשימה הבין-לאומי להנצחת זכר השואה ב-2008.

ראו גם עריכה

לקריאה נוספת עריכה

  • Baer, Alejandro (2011). "The Voids of Sepharad: the Memory of the Holocaust in Spain". Journal of Spanish Cultural Studies. 12 (1): 95–120. doi:10.1080/14636204.2011.556879. S2CID 144699163.
  • González-Delgado, Mariano (2017). "The treatment of the Holocaust in high school history textbooks: a case study from Spain". History of Education. 46 (6): 810–825. doi:10.1080/0046760X.2017.1365951. S2CID 149425069.
  • Herrmann, Gina; Brenneis, Sara J., eds. (2020). Spain, the Second World War, and the Holocaust: History and Representation. Toronto: University of Toronto Press. ISBN 978-1-4875-0570-7.
  • Karakaya, Yağmur; Baer, Alejandro (2019). ""Such Hatred Has Never Flourished on Our Soil": The Politics of Holocaust Memory in Turkey and Spain". Sociological Forum. 34 (3): 705–728. doi:10.1111/socf.12521. S2CID 200071056.

קישורים חיצוניים עריכה