חואן קרלוס הראשון, מלך ספרד
המלך חואן קרלוס הראשון (בספרדית: Juan Carlos I; נולד ב-5 בינואר 1938) כיהן כמלך ספרד מ-22 בנובמבר 1975 עד 19 ביוני 2014.
 | |||||||||||
| חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון | |||||||||||
| לידה |
5 בינואר 1938 (בן 81) רומא, ממלכת איטליה | ||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
 ספרד | ||||||||||
| השכלה |
Instituto San Isidro  | ||||||||||
| עיסוק |
מושל | ||||||||||
| בת זוג | סופיה מלכת ספרד | ||||||||||
| שושלת בית בורבון | |||||||||||
| |||||||||||
| |||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||
| |||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||
  | |||||||||||
תוכן עניינים
ביוגרפיהעריכה
דון חואן קרלוס אלפונסו ויקטור מריה דה בורבון אי בורבון – בנו של דון חואן דה בורבון, רוזן ברצלונה, ונכדו של אלפונסו השלושה עשר, המלך האחרון של ספרד לפני הקמת הרפובליקה הספרדית השנייה – נולד ברומא שבאיטליה, מקום גלותה של משפחת המלוכה הספרדית. הוא הוטבל לנצרות על ידי מי שיהיה לימים האפיפיור פיוס השנים עשר.
בפגישה שנערכה ב-25 באוגוסט 1948 בין שליט ספרד דאז, פרנקו, לבין אביו של חואן קרלוס, הוסכם כי הנסיך בן ה-10 יעבור לספרד להשלמת חוק לימודיו. לאחר שסיים בית-ספר תיכון במדריד, הוא עבר הכשרה צבאית במספר אקדמיות צבאיות בין השנים 1955 עד 1959.
בשנת 1956 נהרג מיריה אחיו הצעיר, הנסיך אלפונסו במה שהוגדר כתאונת נשק. על פי חלק מהמקורות, חואן קרלוס עצמו היה זה שירה בטעות באחיו הצעיר והרגו.
בשנת 1962 התחתן עם הנסיכה סופיה מיוון, בתו של מלך יוון פאולוס, ונולדו להם שתי בנות ובן: אלנה (1963), כריסטינה (1965) ופליפה (1968). (הן המלך והן המלכה הם צאצאים דור חמישי למלכה ויקטוריה.)
ב-1969 אישר הפרלמנט הספרדי את הצעתו של פרנקו למנות את הנסיך חואן קרלוס ליורשו, אשר בבוא העת יהפוך למלך ספרד. זאת אף על פי שהמלוכה הייתה אמורה לעבור לידיו של חואן דה בורבון, בנו ויורשו של המלך אלפונסו ה-13. קיומה של תנועה שקראה לשים קץ לשלטון פרנקו ולהכתיר את חואן דה בורבון למלך ספרד, וכן היחסים השליליים בין האחרון לבין פרנקו, גרמו לדילוג האמור בסדר ההורשה של הכתר הספרדי. הנסיך חואן קרלוס הסכים לדילוג זה לטובתו, וגרם בכך משבר פנימי במשפחת המלוכה. רק ב-1977, שנתיים אחרי שחואן קרלוס הוכתר למלך ספרד, הסכים אביו, חואן דה בורבון, לוותר על תביעתו לרשת את הכתר הספרדי.
פעמיים בתקופת שלטונו של פרנקו חואן קרלוס קיבל לידיו באופן זמני את משוכות השלטון עקב מחלתו של פרנקו - פעם אחת בין 19 ביולי ל-2 בספטמבר 1974, ופעם נוספת בין 30 באוקטובר ל-20 בנובמבר 1975. אחרי מותו של פרנקו, הוכרז חואן קרלוס כמלך ספרד ב-22 בנובמבר 1975, וחמישה ימים לאחר מכן הוכתר בטקס הכתרה שהתקיים במדריד. בנו פליפה הפך ליורש העצר הספרדי וקיבל את התואר נסיך אסטוריאס.
ב-27 בדצמבר 1978 התקבלה חוקת ספרד, אשר בין השאר שללה ממלך ספרד את סמכויותיו הביצועיות והפכה אותו לתואר סמלי בלבד. בכך ספרד הפכה להיות מונרכיה חוקתית. המלך מוגדר בחוקת ספרד כיורש הלגיטימי של שושלות המלוכה ההיסטוריות.
על פי הערכות, המלך הוא בעליו של הון בשווי 1.7 מיליארד יורו. על פי חוקת ספרד, בית המלוכה זכאי למימון פעולות המלך הכרוכות בתפקידו כראש המדינה. במסגרת התקציב השנתי מופרש סכום מסוים, שעמד בשנת 2007 על 8 מיליון יורו.
ב-2 ביוני 2014 הודיע חואן קרלוס, כי החליט לפרוש מתפקידו ולהעביר את הכתר לבנו הנסיך פליפה[1].
אילן יוחסיןעריכה
קישורים חיצונייםעריכה
הערות שולייםעריכה
- ^ אחרי 38 שנה: מלך ספרד מעביר את הכתר לבנו, באתר ynet, 2 ביוני 2014
| הקודם: אין פרנסיסקו פרנקו, כיהן כראש המדינה הספרדית |
מלך ספרד 22 בנובמבר 1975 – 19 ביוני 2014 |
הבא: פליפה השישי, מלך ספרד |