סרגיי לברוב

דיפלומט רוסי

סרגיי ויקטורביץ' לברוברוסית: Сергей Викторович Лавров; נולד ב-21 במרץ 1950, במוסקבה) הוא דיפלומט רוסי, המכהן כשר החוץ של רוסיה (מאז מרץ 2004), והיה שגריר רוסיה באו"ם בשנים 1994–2004.

סרגיי ויקטורוביץ' לברוב
Сергей Викторович Лавров
לברוב בשנת 2022
לברוב בשנת 2022
לידה 21 במרץ 1950 (בן 73)
מוסקבה, רוסיה הסובייטית, ברית המועצות
שם מלא סרגיי ויקטורוביץ' לברוב
מדינה רוסיהרוסיה רוסיה
השכלה
מפלגה רוסיה המאוחדת
בת זוג מריה לברובה
mid.ru
שר החוץ של הפדרציה הרוסית ה־4
9 במרץ 2004 – מכהן
(20 שנה)
תחת נשיא הפדרציה הרוסית ולדימיר פוטין
דמיטרי מדבדב
שגריר רוסיה באו"ם
7 ביולי 199412 ביולי 2004
(10 שנים)
פרסים והוקרה
  • עיטור הכבוד של הפדרציה הרוסית (21 ביוני 1996)
  • גיבור העמל של הפדרציה הרוסית (17 במרץ 2020)
  • Stolypin Medal, 2nd class (20 במרץ 2020)
  • מסדר הדגל הסרבי (12 בדצמבר 2016)
  • מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז', דרגה 1 (2015)
  • מדליה לתרומה ליצירת האיחוד הכלכלי האירואסייתי (13 במאי 2015)
  • מסדר כוכב הצפון (12 בנובמבר 2012)
  • מסדר הנמר (21 במרץ 2020)
  • מסדר הידידות (21 במרץ 2020)
  • מסדר דנאקר (16 ביוני 2017)
  • מסדר מקאריוס השלישי (8 בספטמבר 2020)
  • מסדר אגאתה הקדושה (21 במרץ 2019)
  • מסדר סרגיוס הקדוש מראדונז' (2015)
  • מסדר דוסטיק, דרגה 1 (2012)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה ראשונה (21 במרץ 2015)
  • עיטור הכבוד של דרום אוסטיה (19 במרץ 2010)
  • מסדר הקדוש מסרוב משדוץ (19 באוגוסט 2010)
  • מסדר הידידות של בלרוס (2 ביוני 2006)
  • מסדר דוסטיק, דרגה 2 (17 בינואר 2005)
  • עיטור ההצטיינות למען המולדת דרגה רביעית (12 במאי 1998)
  • אות כבוד לעובד של השירות הדיפלומטי של הפדרציה הרוסית (2004)
  • אביר הצלב הגדול של השמש של פרו (2007)
  • עיטור מסדר המולדת דרגה שלישית (21 במרץ 2005)
  • מסדר "הקהילייה" (13 במאי 2007)
  • מסדר השמש של פרו (2007)
  • העיטור על השירות למען המולדת דרגה שנייה (2010)
  • מסדר הנסיך הקדוש דניאל של מוסקבה, דרגה 2 (2010)
  • מסדר הידידות של וייטנאם (2009)
  • מסדר ההצטיינות של הרפובליקה ההונגרית
  • מדליית "25 שנים לעצמאות רפובליקת קזחסטן"
  • Order "For Merit to Kaliningrad Oblast"
  • אות המסדר של רפובליקה סרפסקה
  • מפקד במסדר הלאומי של מאלי
  • תעודת כבוד נשיאותית של הפדרציה הרוסית
  • מסדר הכבוד והתהילה עריכת הנתון בוויקינתונים
חתימה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

ראשית חייו עריכה

לברוב נולד במוסקבה לאב ארמני ואם רוסייה. הוא בוגר אוניברסיטת מוסקבה ליחסים בינלאומיים (MGIMO) משנת 1972. לברוב דובר רוסית, אנגלית, צרפתית וסינהאלית (השפה המדוברת בסרי-לנקה), הוא נשוי ולו בת בשם יקטרינה.

שירות דיפלומטי עריכה

 
לברוב בפגישה עם טראמפ בחדר הסגלגל של הבית הלבן. 10 במאי 2017

לברוב נשלח בתור דיפלומט סובייטי לסרי לנקה, שם שהה עד 1976. בשנת 1981 נשלח לברוב בתור יועץ בכיר של ברית המועצות בכוח המשימה הסובייטי במטה האו"ם בניו יורק, ועבד שם עד 1988. לאחר מכן הוא חזר למוסקבה ועבד במחלקת ארגונים בינלאומיים במשרד החוץ הרוסי, תפקיד שביצע עד 1994, אז חזר לעבוד באו"ם בתור נציג קבוע של רוסיה.

בתפקידו האחרון שם כיהן כיושב ראש מועצת הביטחון של האומות המאוחדות בדצמבר 1995, ביוני 1997, ביולי 1998, באוקטובר 1999, בדצמבר 2000, באפריל 2002, וביוני 2003.

שר החוץ של רוסיה עריכה

ב-9 במרץ 2004 מינה הנשיא ולדימיר פוטין את לברוב למשרת שר החוץ ולעומד בראש משרד החוץ של רוסיה, לאחר שגבר על איגור איוואנוב במאבק על התפקיד. הוא מכהן ברצף מאז, ומינויו אושר מחדש שלוש פעמים: בשנת 2008, כשנשיא רוסיה היה דמיטרי מדבדב וולדימיר פוטין היה ראש הממשלה; ובשנת 2012, לאחר שהשניים החליפו תפקידים; ובשנת 2018.[1] בחודש דצמבר 2006 לברוב נבחר לאיש השנה של המגזין הכלכלי הרוסי רב השפעה 'אקספרט'.

בתקופתו הקשיחה רוסיה את יחסיה עם המערב,[2] אך אנליסטים תהו כבר בשנים הראשונות לגבי מידת ההשפעה שלו על מדיניות זו. בשנת 2007, ד"ר בובו לו, מומחה למדיניות החוץ הרוסית ב-London's Chatham House תיאר את לברוב כ"נושא ונותן קשוח, אמין, ומתוחכם". הוא טען שלברוב "אינו חלק ממעגל המקורבים של פוטין" וכי הקשחת מדיניות החוץ הרוסית לא מושפעת ממש מהחלטותיו.[3] בשנת 2022, בהקשר של ניסיונות המערב למנוע פלישה של רוסיה לאוקראינה, טענה ראש ממשלת הממלכה המאוחדת ליז טראס שעדיין "היו סימני שאלה לגבי המידה שבה לברוב נמצא במעגל הקרוב [של קבלת ההחלטות] ברוסיה".[4] דיפלומטים מערביים העריכו כי לברוב הצליח להישאר זמן רב בתפקיד, בין השאר משום שהוא לא מיצב את עצמו כמחליף פוטנציאלי לפוטין וכיוון שהוא לא מנסה לקדם מדיניות באופן עצמאי.[5][6]

בשנת 2009 נפגש לברוב עם מזכירת המדינה של ארצות הברית הילרי קלינטון בניסיון "לאתחל מחדש" את היחסים בין המדינות, אך בעשור שלאחר מכן הפכה העמדה הרוסית כלפי ארצות הברית והמערב לחשדנית יותר.[2]

בעת המלחמה באוקראינה עריכה

לברוב היה שר החוץ בעת סיפוח חצי האי קרים בשנת 2014 ובמהלך מלחמת אוקראינה–רוסיה החל משנת 2022. לפי הפייננשל טיימס, לברוב הופתע בעצמו לגלות על הפלישה ב-24 בפברואר 2022, היום בו היא החלה, אף שהוא היה אחד מאנשי הממשל היחידים שאותם פוטין עדכן באותו היום לפני הודעתו על ה"מבצע" בתקשורת.[7] לברוב עזר להבטיח את הימנעותן של מספר מדינות בהצבעה באו"ם על גינוי רוסיה בעקבות פלישתה לאוקראינה.[8]

ב-1 במאי 2022, בראיון לרשת טלוויזיה איטלקית נשאל לברוב מדוע הצהירה רוסיה כי היא זקוקה ל"דה-נאציפיקציה" של אוקראינה, בהתחשב בכך שבאוקראינה הנשיא עצמו יהודי. לברוב הגיב באמירה "האנטישמים הכי גדולים הם יהודים, ואפילו להיטלר היו שורשים יהודיים" שגררה תגובות זועמות בישראל.[9] בהזדמנות אחרת הוא השווה בין ארצות הברית לגרמניה הנאצית.[5]

במפגש שרי החוץ של מדינות ה-G20 בניו דלהי במרץ 2023, נפגש לברוב עם מקבילו האמריקאי אנתוני בלינקן. הוא האשים את ארצות הברית בצביעות וסטנדרטים כפולים במדיניותה כלפי רוסיה ואוקראינה.[10] זו הייתה הפגישה בדרג הרם ביותר בין נציגים של המדינות, מאז תחילת הפלישה הרוסית לשכנתה. בפגישה אחרת באותו הפורום, האשים לברוב את רוסיה כקורבן של מלחמה שנפתחה נגדה. לדבריו, "המלחמה שאנחנו מנסים לעצור, המלחמה שנפתחה נגדנו באמצעות העם האוקראיני, השפיעה כמובן על המדיניות של רוסיה, כולל מדיניות האנרגיה שלה".[11][12]

קישורים חיצוניים עריכה

  מדיה וקבצים בנושא סרגיי לברוב בוויקישיתוף

הערות שוליים עריכה

  1. ^ AFP, Sergei Lavrov: the inscrutable face of Russian DIPLOMACY France 24, January 21 2020
  2. ^ 1 2 Reuters, "Factbox: Who is Sergei Lavrov, Russia's foreign minister?, November 14, 2022
  3. ^ Patrick Jackson, "Profile: Putin's foreign minister Lavrov", BBC News, June 29 2007
  4. ^ Erin Banco et al., "‘Something Was Badly Wrong’: When Washington Realized Russia Was Actually Invading Ukraine, Politico, February 24 2023
  5. ^ 1 2 Holly Bancroft, "Who is Sergei Lavrov? All you need to know about Putin’s blunt mouthpiece warning of nuclear war, The Independent, March 4 2022
  6. ^ Adam Taylor, "Russia's top diplomat offers the U.S. little hope for diplomacy, The Washington Post, March 3 2023
  7. ^ Max Seddon and Christopher Miller, How Putin blundered into Ukraine — then doubled down, The Financial Times, February 24 2023
  8. ^ Sergey Lavrov, Politico
  9. ^ ברק רביד וסוכנויות הידיעות‏, שר החוץ של רוסיה: אז מה אם זלנסקי יהודי? גם להיטלר היה דם יהודי, באתר וואלה!‏, 1 במאי 2022
  10. ^ Krishn Kaushik and Simon Lewis, "Day after meeting, Blinken and Lavrov exchange diplomatic swipes, Reuters, March 3 2023
  11. ^ Russian Foreign Minister Sergei Lavrov claims US hypocrisy, says Ukraine war 'was launched against us', ABC News, March 3 2023
  12. ^ Nick Mordowaneck, Video: Crowd Laughs at Russia's Top Diplomat as He Blames Ukraine for War, Newsweek, March 3 2023