סרייה א' (כדורגל נשים)
הסרייה א' לנשים (מאיטלקית - Serie A[1]), נקראת גם סרייה א' לנשים איביי עקב החסות המסחרית של EBay, היא ליגת כדורגל הנשים הבכירה באיטליה. הליגה הוקמה בשנת 1968, ומנוהלת על-ידי התאחדות הכדורגל האיטלקית החל מעונת 2018-19 ובה 10 קבוצות.
.svg) | |
| שם מלא | סרייה א' לנשים איביי |
|---|---|
| תחום | כדורגל |
| ארגון | התאחדות הכדורגל האיטלקית |
| מדינות |
 איטליה |
| קבוצות | 10 |
| תקופת הפעילות | 1968–הווה (כ־56 שנים) |
| אלופה נוכחית | רומא |
| מירב הזכיות | טורס (אנ') (7) |
| מפעל מקביל | הגביע האיטלקי |
| מפעל נמוך | סרייה ב׳ |
| האתר הרשמי | |
הקבוצה המצליחה ביותר בהיסטוריית הליגה היא טורס, שזכתה באליפות שבע פעמים. אלופת הסרייה א' הנוכחית היא רומא, שזכתה באליפות השניה ברציפות ב-2023-24[2] אחרי שזכתה ב-2022-34[3] במה שגדע את הרצף של יובנטוס שנמשך חמש שנים. נכון לעונת 2023-24, הסרייה א' ממוקמת כליגה השישית בדירוג אופ"א, ושתי הקבוצות שמסיימות בפסגת הטבלה מעפילות לליגת האלופות לנשים.[4]
הסרייה א' הפכה למקצוענית באופן מלא בעונת 2022-23, כשהסירה את תקרת השכר ואפשרה לקבוצות לשלם לשחקניות משכורות גבוהות יותר.[5] כדורגלניות הפכו לספורטאיות הראשונות באיטליה שהפכו למקצועניות בצורה מלאה.[6][7] מספר הקבוצות גם צומצם מ-12 ל-10.
היסטוריה
עריכהב-25 ביוני 2020, התאחדות הכדורגל האיטלקית הכריזה שהסרייה א' לנשים תגיע לסטטוס מקצועי ב-2022. קודם לכן, הקבוצות הוכרו כ"ספורטאיות בוגרות". הסרייה א' נוסדה במקור בשנות השישים של המאה ה-20. עם זאת, כתוצאה מחוסר עניין נרחב, הזנחה, דעות קדומות וחסמים מוסריים, הליגה התקשתה לקבל תפיסת רגל, במה שדחה את התפתחות כדורגל הנשים באיטליה במשך שנים רבות. נקודת המפנה הגיעה בקיץ 2019, כשהופעותיה המרשימות של נבחרת איטליה שהגיעה לרבע הגמר במונדיאל הנשים 2019 תפסו את לב האומה האיטלקית. דבר זה הצית תנועה לכיוון התמקצעות כדורגל הנשים בהובלת גבריאל גראווינה, נשיא ההתאחדות האיטלקית. מאוחר יותר באותה השנה, הסנאט האיטלקי העביר תיקון לחוק התקציב של 2020,[8] וסלל את הדרך עבור הכדורגלניות והפיכתן למקצועניות.[9]
לאחר שעברה למתכונת מקצועית, המשכורות הועלו לכדורגלניות בסרייה א'. עד אז, לא הייתה משכורת ממוצעת בליגה, ותקרת השכר עמדה על €30,658 נטו לעונה (בערך $33,000 באותה העת).[10] השחקניות קיבלו קצבאות נוספות עבור החזרי נסיעות, החזרים קבועים ובונוסים הקשורים לביצועים, אך אלה לא יכולו לעבור את סך €61.97 ליום עם מגבלה של עד חמישה ימים בשבוע. קודם להתמקצעות הליגה, לא היה מבנה שכר מתוקן. כעת, לשחקניות ולצוות המועדונים הייתה משכורת שנתית מינימלית מובטחת של €26,000.[11][12] יתר על כך, תקרת השכר הוסרה, ואפשרה לקבוצות לשלם לשחקניות כראות עיניהן.[13] מעבר לשיפור בשכר, ההתמקצעות הובילה להטבות נוספות כמו פנסיה וביטוחים רפואיים. בעבר, פציעה חמורה הייתה עלולה לגדוע את קריירת השחקנית ולהשפיע על סיכוייה העתידים בשל היעדר רשת ביטחון. כעת, עם גישה לטיפול רפואי, פנסיה ותמיכה אחרת, לשחקניות יש ביטחון רב יותר במהלך קריירת הכדורגל שלהם וגם אחריה. ההטבות כוללות גם חופשת לידה וזכאות לסיוע באבטלה.[14] עם זאת, החוזים החדשים הללו מהווים סיכונים פוטנציאליים עבור שחקניות צעירות יותר. החוזים שלהן בטוחים בדרך כלל רק אם הקבוצה נשארת יציבה כלכלית או לא מחליטה לשחרר אותם.[15] לכן, שחקניות צעירות חייבות לשקול היטב את הבחירות שלהן בקבוצה כדי להימנע מלהינעל בחוזים לא נוחים.
קידום שוויון בכדורגל
עריכהאחד מהצעדים העיקריים בהם נוקטת ההתאחדות האולימפית האיטלקית בכדי לקדם שוויון הוא לעודד את קידום הנשים בתפקידי ניהול בכדורגל.[16] אחת מהדרכים שתוכננו הייתה העלאת מספר הנשים והנערות שמשתתפות בספורט האיטלקי, ומציאת תחומים נוספים בהם תיתכן מעורבות נשית.[17] יותר מכך, קבוצות הסרייה א' נדרשות לקבל צוות שיבטיח את קידום השוויון על-ידי ניהול תחום הנשים.[11]
מבנה
עריכהנכון לעונת 2023-24, מורכבת העונה בסרייה א' לנשים משני שלבים. בשלב הראשון, 10 הקבוצות נפגשות אחת עם השנייה, עם סך של 18 משחקי בית וחוץ. בשלב השני, 5 הקבוצות העליונות בטבלה מעפילות לפלייאוף האליפות ו-5 הקבוצות שבתחתית הטבלה מתחרות בפלייאוף הירידה.[18] הקבוצות מתחילות את השלב השני עם הנקודות אותן צברו במהלך העונה, ומשחקות בו 10 משחקים בשיטת בית וחוץ, הפעם עם זמני מנוחה בין המשחקים.[19] העונה מסתיימת בתום השלב השני, כשהקבוצה במקום הראשון מוכתרת כאלופת איטליה וזוכה בסקודטו, והיא והקבוצה שבמקום השני מעפילות לליגת האלופות לנשים.[4] הקבוצה שמסיימת במקום האחרון בטבלה נושרת לסרייה ב', והקבוצה במקום שלפני האחרון משחקת צמד משחקים מול הקבוצה שבמקום השני בסרייה ב' על מקום בסרייה א' בעונה הבאה.[20]
קבוצות הסרייה א' לנשים
עריכהעונת 2023-24
עריכה| קבוצה | עיר | אצטדיון | בעונת 2022-23 |
|---|---|---|---|
| אינטר מילאן | מילאנו | מרכז האימונים סאנינג | מקום שלישי |
| יובנטוס | טורינו | מרכז האימונים של יובנטוס | מקום שני |
| מילאן | מילאנו | מרכז הספורט ויסמרה | מקום רביעי |
| נאפולי | נאפולי | אצטדיון ג'וזפה פיקולו | סרייה ב', מקום ראשון |
| סמפדוריה | גנואה | מרכז הספורט ריקרדו גרונה | מקום עשירי |
| ססואולו | ססואולו | אצטדיון אנזו ריצ'י | מקום שישי |
| פומיליאנו | פומיליאנו ד'ארקו | אצטדיון אוגו גובטו | מקום שביעי |
| פיורנטינה | פירנצה | אצטדיון גינו בוזי | מקום חמישי |
| קומו | קומו | אצטדיון פרושיו | מקום תשיעי |
| רומא | רומא | אצטדיון טרה פונטנה | מקום ראשון |
אלופות הליגה
עריכהזכיות לפי שנה
עריכהלהלן רשימת האלופות הקודמות, כולל אלו של התאחדויות עצמאיות שתחתיהן התחרו על תואר הסרייה א' קודם הכניסה ל-FIGC. החל מ-1968 כל האליפויות מוגדרות כ"סרייה א'":
| מספר | עונה | אלופה | מספר | עונה | אלופה | מספר | עונה | אלופה | מספר | עונה | אלופה |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| 1 | 1968 (FICF) | גנואה | 16 | 1983 (FIGCF) | אלסקה לצ'ה | 36 | 2002-03 | ורונה | 56 | 2022-23 | רומא |
| 1968 (UISP) | בולוניה | 17 | 1984 (FIGCF) | טראני | 37 | 2003-04 | ורונה | 57 | 2023-24 | רומא | |
| 2 | 1969 (FICF) | מ.ס. רומא | 18 | 1985 (FIGCF) | טראני | 38 | 2004-05 | הלאס ורונה | |||
| 1969 (UISP) | בולוניה | 19 | 1985-86 (FIGCF) | טראני | 39 | 2005-06 | פיאמומונזה | ||||
| 3 | 1970 (FFIGC) | גומאגומא | 20 | 1986-87 | לאציו | 40 | 2006-07 | הלאס ורונה | |||
| 1970 (FICF) | ריאל טורינו | 21 | 1987-88 | לאציו | 41 | 2007-08 | הלאס ורונה | ||||
| 4 | 1971 (FFIGC) | פיאצ'נצה | 22 | 1988-89 | יוליאנו | 42 | 2008-09 | הלאס ורונה | |||
| 1971 (FICF) | ריאל יובנטוס | 23 | 1989-90 | רג'אנה | 43 | 2009-10 | טורס | ||||
| 5 | 1972 (FFIUAGC) | פדובה | 24 | 1990-91 | רג'אנה | 44 | 2010-11 | טורס | |||
| 6 | 1973 (FFIUAGC) | פדובה | 25 | 1991-92 | מילאן סלברני | 45 | 2011-12 | טורס | |||
| 1973 (FICF) | מ.ס. מילאן | 26 | 1992-93 | רג'אנה | 46 | 2012-13 | טורס | ||||
| 7 | 1974 (FFIUGC) | פלצ'י אסטרו | 27 | 1993-94 | טורס | 47 | 2013-14 | ברשיה | |||
| 8 | 1975 (FIGCF) | מ.ס. מילאן | 28 | 1994-95 | אליאנה | 48 | 2014-15 | הלאס ורונה | |||
| 9 | 1976 (FIGCF) | ולדוביאדנה | 29 | 1995-96 | ורונה גונתר | 49 | 2015-16 | ברשיה | |||
| 10 | 1977 (FIGCF) | ולדוביאדנה | 30 | 1996-97 | מודנה | 50 | 2016-17 | פיורנטינה | |||
| 11 | 1978 (FIGCF) | ג'ולי קטאניה | 31 | 1997-98 | מודנה | 51 | 2017-18 | יובנטוס | |||
| 12 | 1979 (FIGCF) | לאציו | 32 | 1998-99 | מ.ס. מילאן | 52 | 2018-19 | יובנטוס | |||
| 13 | 1980 (FIGCF) | לאציו | 33 | 1999-2000 | טורס | 53 | 2019-20 | יובנטוס | |||
| 14 | 1981 (FIGCF) | אלסקה לצ'ה | 34 | 2000-01 | טורס | 54 | 2020-21 | יובנטוס | |||
| 15 | 1982 (FIGCF) | אלסקה לצ'ה | 35 | 2001-02 | לאציו | 55 | 2021-22 | יובנטוס | |||
זכיות לפי מועדון
עריכה| מועדון | זכיות | שנות זכייה |
|---|---|---|
| טורס | 7 | 1993-94, 1999-2000, 2000-01, 2009-10, 2010-11, 2011-12, 2012-13 |
| לאציו | 5 | 1979, 1980, 1986-87, 1987-88, 2001-02 |
| הלאס ורונה | 2004-05, 2006-07, 2007-08, 2008-09, 2014-15 | |
| יובנטוס | 2017-18, 2018-19, 2019-20, 2020-21, 2021-22 | |
| מ.ס. מילאן | 4 | 1970, 1973, 1975, 1998-99 |
| אלסקה לצ'ה | 3 | 1981, 1982, 1983 |
| טראני | 1984, 1985, 1985-86 | |
| רג'אנה | 1989-90, 1990-91, 1992-93 | |
| בולוניה | 2 | 1968, 1969 |
| פדובה | 1972, 1973 | |
| ולדוביאדנה | 1976, 1977 | |
| מודנה | 1996-97, 1997-98 | |
| ורונה | 2002-03, 2003-04 | |
| ברשיה | 2013-14, 2015-16 | |
| רומא | 2022-23, 2023-24 | |
| גנואה | 1 | 1968 |
| מ.ס. רומא | 1969 | |
| ריאל טורינו | 1970 | |
| פיאצ'נצה | 1971 | |
| ריאל יובנטוס | 1971 | |
| פלצ'י אסטרו | 1974 | |
| ג'ולי קטאניה | 1978 | |
| יוליאנו | 1988-89 | |
| מילאן סלברני | 1991-92 | |
| אליאנה | 1994-95 | |
| ורונה גונתר | 1995-96 | |
| פיאמומונזה | 2005-06 | |
| פיורנטינה | 2016-17 |
מלכות השערים של הליגה
עריכה
לקריאה נוספת
עריכה- לוקה ברבוני, גבריאלה קצ'י: Annuario del calcio femminile 1998/99. מריפוסה, 1998
- לוקה ברבוני, גבריאלה קצ'י: Annuario del calcio femminile 2002/2003. ארטוריה, 2003
ראו גם
עריכהקישורים חיצוניים
עריכה
אתר האינטרנט הרשמי של סרייה א' (באיטלקית)
הערות שוליים
עריכה- ^ לוצ'יאנו קנאפרי, "סרייה", באתר DiPI Online (באיטלקית)
- ^ סופי לואסון, "איך רומא הפכה את העונה מייאוש לדאבל", באתר ESPN, 26 במאי 2024
- ^ "רומא שלטה במשחק וזכתה באליפות ראשונה בהיסטוריה", באתר sportstar.thehindu.com, 29 באפריל 2023
- ^ 1 2 "שיטת הדירוג של אופ"א: ליגת האלופות לנשים, הדירוג לעונת 2023-24", באתר אופ"א
- ^ פירס בייטס, "הסרייה א' הופכת למקצוענית באופן מלא לאחר קביעת הממשלה", באתר sportspromedia.com, 13 בדצמבר 2019
- ^ מארק למברטס, "הסרייה א' עוברת שינויים במבנה הליגה והופכת למקצוענית על מלא", באתר Her Football Hub, 1 במרץ 2022
- ^ סטף_, "רשמית: הליגה האיטלקית תהפוך למקצוענית ב-2022", באתר acmilan.theoffside.com, 25 ביוני 2020
- ^ "החוק החדש יאפשר למועדונים להעניק משכורת גבוהה יותר", באתר www.violanation.com, 12 בדצמבר 2019
- ^ "דו"ח סיכום השנה של ההתאחדות האיטלקית", באתר ההתאחדות האיטלקית בכדורגל
- ^ אנג'לה ג'יופרידה, "כדורגל הנשים באיטליה עובר מהפכה", באתר הגארדיאן, 27 באפריל 2022
- ^ 1 2 "מה אומרת התמקצעותה של הסרייה א' על כדורגל הנשים האיטלקי", באתר The Equalizer, 20 במרץ 2023
- ^ "כדורגל נשים: הסרייה א' הופכת למקצוענית", באתר Sky Sports, 27 באפריל 2022
- ^ אנג'לה ג'יופרידה, "'אנחנו מאוד שמחות': הכדורגלניות האיטלקיות מדברות", באתר הגארדיאן, 1 במאי 2022
- ^ אודרי האוסברגר, "פרטים נוספים על התמקצעות הליגה האיטלקית", באתר ilromanista, 13 ביוני 2022
- ^ "הבעיה: שחקניות צעירות יכולות להשתחרר רק בשני מקרים. מה הם?", באתר footballworkshop
- ^ "הכדורגל האיטלקי מאוחד נגד אלימות מגדרית", באתר התאחדות הכדורגל האיטלקית, 24 בנובמבר 2023
- ^ "מילאן מציגה "אנחנו כדורגל"", באתר מילאן, 16 במרץ 2022
- ^ קונור קלאנסי, "המבנה החדש של הסרייה א' לנשים - הסבר", באתר Total Italian Football, 10 במרץ 2023
- ^ סטף_, "השינויים הגדולים בכדורגל הנשים האיטלקי", באתר acmilan.theoffside.com, 21 בפברואר 2022
- ^ "פורמט הליגה מעונת 2022-23", באתר sempremilan.com, 27 באפריל 2022
- ^ אלברטו נובלו; רוברטו די מאג'יו, "איטליה - רשימת מלכות השערים", באתר RSSSF
| כדורגל באיטליה | |
|---|---|
|
|