פתיחת התפריט הראשי

פיורנטינה

קבוצת כדורגל מאיטליה

פיורנטינהאיטלקית: ACF Fiorentina) היא קבוצת כדורגל איטלקית הממוקמת בפירנצה שבטוסקנה. המועדון הוקם בשנת 1926 אחרי איחוד, והוקם מחדש בשנת 2002 אחרי פשיטת רגל. צבעי מועדון הכדורגל במקור היו אדום-לבן, אך הם שונו לסגול-לבן בשנת 1928; מאז נודע המועדון בכינויו הייחודי "ויולה" (סגול). הקבוצה שיחקה בליגה העליונה באיטליה, הסרייה א' ברוב שנות קיומה, שם היא משחקת גם כיום. לקבוצה 2 תארי "סקודטו" (אליפויות איטליה) מעונות 1956/1966 ו-1968/1969, 6 תארי "קופה איטליה" (הגביע האיטלקי), וגביע אירופה למחזיקות גביע אחד מעונת 1960/1961. מאז 1931 משחק המועדון באצטדיון ארטמיו פרנקי המכיל 43,147 מקומות.

פיורנטינה
ACF Fiorentina.svg
מידע כללי
שם מלא מועדון הכדורגל פיורנטינה
כינוי "La Viola" (הסגול)
"Viola" (הסגולים)
"Gigliati" (השושנות)
תאריך ייסוד 26 באוגוסט 1926 כ-A.C. Fiorentina
הוקם שנית ב-1 באוגוסט 2002 כ-ACF Fiorentina
אצטדיון ארטמיו פרנקי, פירנצה
(תכולה: 43,147)
בעלים רוקו ב. קומיסו (98%)
עמותת "פירנצה ויולה" (2%)
מאמן וינצ'נצו מונטלה
ליגה סרייה א'
it.violachannel.tv
תלבושת
תלבושת בית
תלבושת חוץ
תלבושת שלישית

היסטוריהעריכה

 
תצלום קבוצתי של המועדון בעת עונת האליפות הראשונה ב-1955/1956
 
תצלום קבוצתי של המועדון בעת עונת האליפות השנייה ב-1968/1969

תחילת הדרך והתואר הראשוןעריכה

המועדון הוקם ב-26 באוגוסט 1926, כאיחוד של הקבוצות "ליברטאס" ו"קלאב ספורטיבו פירנצה" על ידי הלאומן הפשיסטי לואיג'י רודלפו שקידם את האיחוד הנ"ל. מטרת האיחוד הייתה לתת לעיר פירנצה ייצוג הולם במרכז הבמה שתתחרה עם הקבוצות החזקות מצפון-מערב איטליה. אחרי התחלה לא יציבה עם 3 עונות בליגות הנמוכות באיטליה, עלתה פיורנטינה לסרייה א' לראשונה בשנת 1931, ובעונה זו גם עברה לשחק באצטדיון ארטמיו פרנקי בו היא משחקת עד היום (לאחר שעבר מספר שינויים ושיפוצים), שהיה נכון לזמנו, פלא הנדסי מודרני ייחודי בעולם. בעונות אלו, על מנת להתמודד בליגה העליונה עם הקבוצות החזקות, הביאה פיורנטינה חיזוק בדמות האורוגוואיי פדרו פטרון שכונה "אל ארטילרו" (המפציץ). למרות ההתחלה הטובה וסיום במקום הרביעי בעונתה הראשונה, ירדה הקבוצה עונה לאחר מכן, אך חזרה במהרה לליגה הבכירה בעונות לאחר מכן. המועדון זכה בתואר הראשון, הקופה איטליה, לראשונה בעונת 1939/1940, אך לא הצליחה להתרומם מעבר לכך בשנים אלו עקב פריצת מלחמת העולם השנייה.

הסקודטו הראשונים והצלחה באירופהעריכה

את שנות ה-50 התחילה הקבוצה טוב, כשסיימה באופן קבוע בחמשת המקומות הראשונים בליגה בכל עונה. המועדון זכה באליפות הראשונה בעונת 1955/1956, כשבשורתיו מככבים: השוער גויאנו סארטי, המגינים סרג'יו גרבאטו ופרנצסקט רוזלה, והקשרים גויאדו גראטון, ג'יוזפה צ'יאפלה ואלדו סקרהמוצ'י, אך הצמד ההתקפי הבולט בשנים אלו היו הברזילאי ג'וליניו והארגנטינאי-איטלקי מיגל מונטורי שהבקיעו את רוב שערי הקבוצה. בעונה זו סיימה פיורטינה ראשונה בהפרש של 12 נקודות מהסגנית מילאן, והפכה להיות גם הקבוצה הראשונה מאיטליה שמשחקת בגביע אירופה לאלופות ואף הגיעה עד לגמר ב-1957, אך הפסידה 2-0 לריאל מדריד החזקה של אלפרדו די סטפנו. בארבע העונות הבאות סיים המועדון במקום השני בליגה, ובעונת 1960/1961 פיורנטינה זכתה שנית בגביע האיטלקי (ה"קופה איטליה") ואף הייתה הזוכה הראשונה בגביע אירופה למחזיקות גביע באותה העונה. לאחר מכן נחלשה מעט ובשנים הבאות סיימה הקבוצה במקומות 4-6 בליגה, אך ב-1966 זכתה בקופה איטליה ובגביע מיטרופה.

בעונת עונת 1968/1969 זכתה פיורנטינה שנית ב"סקודטו", בהפתעה יחסית, לאחר מאבק משולש עם מילאן וקליארי שאף הובילו את הליגה בחלקים הראשונים של העונה. לאחר מכן סיימה הקבוצה במקום החמישי, ומשם דעכה והפכה לקבוצת אמצע טבלה, ואף הייתה בסכנת ירידה בעונות 1972-1978. בשנת 1974 הוויולה זכו בגביע האנגלו-איטלקי, ושנה לאחר מכן בקופה איטליה השלישי. בשנים אלו כיכבו בקבוצה שחקנים צעירים כמו וינצ'נזו גואריני, מורנו רוגי ומעל כולם ג'אנקרלו אנטוניוני שהפך להיות כוכב וסמל הקבוצה. ממוצע הגילאים הנמוך של הקבוצה בשנים אלו נתן לה את הכינוי "פיורנטינה יה-יה".

 
סמל המועדון בתקופת פלאביו פונטלו בשנות ה-80

בשנת 1980 נקנתה הקבוצה על ידי פלאביו פונטלו, ששינה את המנון המועדון והלוגו שלו (מהלך שזכה לביקורת על ידי האוהדים), אך חיזק את הקבוצה במהרה עם שחקנים יוקרתיים כגון פרנצ'סקו גרציאני וארלדו פצ'י מטורינו, דניאל ברטוני מסביליה, דניאלה מסארו ממונצה ופייטרו ורכובוד מ-קומו. הקבוצה נבנתה סביב אנטוניוני, ובעונת 1981/1982 התחרתה עם יובנטוס על תואר האליפות ראש בראש, אך הפסידה בנקודה אחת בלבד במשחק האחרון של העונה כשסיימה רק בתיקו מאכזב עם קליארי (כאשר באמצע העונה סובל הכוכב אנטוניוני מפציעה שהשביתה אותו להמשך העונה). מנגד זכתה יובנטוס בבעיטת עונשין מפוקפקת במשחקה האחרון, ניצחה וזכתה בתואר.

השנים הבאות היו לא יציבות מבחינת פיורנטינה שהתנדנדה בין צמרת הליגה למאבקי ירידה בחלק מהעונות. הקבוצה גם רכשה מספר שחקנים שהפכו לכוכבים בעתיד רמון דיאס ורוברטו באג'ו הצעיר.

שנות התשעים: מהליגה השנייה אל פסגת הכדורגל האיטלקיעריכה

מתחילת שנות התשעים עד אמצע שנות ה-90 היה המועדון בתקופת בצורת, כאשר בעונת 1989/1990 נלחמה על חייה בליגה והצליחה לשרוד במשחק האחרון של העונה. לאחר מכן המועדון נכנס לסחרור כלכלי בעקבות קשיים כלכליים של הבעלים פונטלו, שהתחיל למכור שחקנים על מנת לשמור על הקבוצה בחיים. האוהדים מחו כנגד הבעלים ברחובות, ואחרי מספר הפגנות מחאה, נמכר המועדון למפיק הסרטים המפורסם מריו צ'צ'י גורי. צצ'י גורי מצידו השקיע רבות במועדון כשרכש את בריאן לאודרופ, שטפן אפנברג, פרנצסקו ביאנו, והמפורסם שבהם הוא גבריאל בטיסטוטה שהפך לסמל המועדון בשנות ה-90. עונת 1992/1993 הייתה טראגית עבור הסגולים, כאשר צ'צ'י גורי האבא נפטר בתחילת העונה, והוחלף בניהול המועדון על ידי בנו - ויטוריו צ'צ'י גורי. צ'צ'י גורי הבן פיטר את המאמן לואיג'י רדיס, לאחר תבוסה נגד אטאלנטה, ומינה את אלדו אגרופי למאמן הקבוצה. התוצאה הייתה קטסטרופלית: פיורנטינה שהתחילה לא רע את העונה, סבלה מירידה חדה ביכולתה ושרשרת הפסדים שהפילה אותה לתחתית הטבלה, והקבוצה ירדה לסרייה ב' במשחק האחרון של העונה. למזלה של הקבוצה באטיסטוטה, שהובא מספר שנים קודם לכן, כיכב בשורותיה, היה אהוב הקהל והחליט להישאר במועדון על אף הירידה. באטיסטוטה הוביל את המועדון, כמעט רק במו רגליו, בחזרה אל הליגה הראשונה באיטליה- הסרייה א', עונה אחת בלבד לאחר שירדה הקבוצה לסרייה ב'.

עם החזרה לסרייה א' זכה המועדון להימנות מחדש על הקבוצות הגדולות של איטליה- מועדון אקסקלוסיבי שכונה בשם "שבע האחיות" על שום שבע הקבוצות שנחשבו לגדולות באיטליה. המאמן קלאודיו ראניירי גיבש את הקבוצה סביב כמה כוכבים שהובילו את פיורנטינה לפסגת הכדורגל האיטלקי בשנים הבאות. השחקנים הבולטים בקבוצה באותן שנים היו באטיסטוטה, הקשר הפורטוגלי רוי קושטה, הקשר האיטלקי אנג'לו די ליוויו, המגן הגרמני יורג היינריך והשוער פרנצ'סקו טולדו. הישג השיא של הקבוצה בשנותיה הללו הייתה זכייה פעמיים בגביע האיטלקי- הקופה איטליה, בשנת 1996 ובשנת 2000. בשנת 1999 הייתה פיורנטינה חלק ממאבק האליפות ולפרקים נראה שהיא צועדת לעבר זכייה בסקודטו- אליפות איטליה אחרי שנים של בצורת. שורה של הפסדים לקראת סיום העונה פינתה את הבמה לקבוצות לאציו ומילאן שנאבקו ראש בראש עד המחזור האחרון שבסופו הוכתרה מילאן לאלופת איטליה. עם זאת פיורנטינה העפילה לליגת האלופות לראשונה בתולדותיה שם הודחה בסיבוב השני.

שנות האלפיים: הפירוק והחזרה לקדמת הבמהעריכה

בסוף עונת 1999/2000 עזב כוכבה הגדול ביותר של הקבוצה בעשור האחרון גבריאל באטיסטוטה ועבר לרומא שזכתה באליפות עונה לאחר מכן, הרבה בעזרתו, ולמאמן הקבוצה מונה מאמנה של נבחרת טורקיה פתיח טרים. פיורנטינה עברה עונה קשה אשר במהלכה לא יכלה הקבוצה לשלם משכורות וחובותיה הגיעו להיקף של כ-50 מיליון דולר. לבסוף הורדה ליגה בעונת 2001/2002 והועברה לשליטת מפרק משפטי. לקראת עונת 2002/2003 הכריז המועדון על פשיטת רגל ופורק לחלוטין מנכסיו.

באוגוסט 2002 המועדון הוקם שנית תחת השם "פלורנציה ויולה" (Associazione Calcio Fiorentina e Florentia Viola) עם בעלים חדש, דייגו דלה ואלה, והוצב בליגה הרביעית - סרייה C2. השחקן היחידי בסגל שנשאר בקבוצה שירדה לליגה הרביעית הוא אנג'לו די ליוויו, ועל כך זוכרים לו אוהדי הקבוצה "חסד נעורים" ומחשיבים אותו לשחקן חשוב בתולדות המועדון. המועדון זכה בקלות יחסית באליפות הליגה, ובעקבות הגדלת הסרייה ב' בקיץ 2003, המועדון דילג על הליגה השלישית (C1) ועלה ישירות לסרייה ב'. לאחר מכן הורשה המועדון להיקרא בשמו המקורי, "פיורנטינה" (או A.C.F Fiorentina). העלייה הבלתי שגרתית אמנם עוררה מחלוקת, אך פיורנטינה סיימה את עונת 2003/2004 במקום ה-6, שהקנה בעקבות הגדלת הליגה הראשונה מקום בפלייאוף נגד הקבוצה במקום ה-15 של הסרייה א', פרוג'ה. הוויולה השלימו עלייה מדהימה של 4 ליגות תוך 3 שנים לאחר ניצחון בסיכום שני משחקים 2-1.

בעונתו הראשונה של המועדון המחודש בסרייה א' הקבוצה הבטיחה את הישרדותה רק במחזור האחרון, עם שוויון נקודות עם היורדות ורק בזכות הובלה בטבלה הפנימית עימן. לקראת עונת 2005/2006 רכשה פיורנטינה את חלוץ נבחרת איטליה, לוקה טוני, אשר זכה בתואר מלך השערים של הסרייה א' עם 31 שערים ב-38 משחקים, מספר הכיבושים הרב ביותר לעונה בסרייה א' מאז 1958, מה שזיכה את טוני בפרס נעל הזהב האירופית. פיורנטינה סיימה את עונה זו במקום הרביעי, מקום אשר היה אמור להקנות לה השתתפות במוקדמות ליגת האלופות, אך עקב פרשת הטיית משחקים שנחשפה בתום העונה, נשלל מקומה של פיורנטינה באירופה ועם תחילתה של עונת 2006/2007 הופחתו ממאזנה 15 נקודות (לאחר ערעור), למרות ההפחתה, סיימה פיורנטינה את העונה במקום ה-5 והעפילה לגביע אופ"א לעונה הבאה.

למרות עזיבתו של טוני לבאיירן מינכן, פתחה פיורנטינה באופן מרשים את עונת 2007/2008, ובתקשורת כבר דובר עליה כמתמודדת מפתיעה לתואר הסקודטו. באירופה הגיעה הקבוצה להישג יחסי כשהצליחה להעפיל לחצי גמר גביע אופ"א אך נעצרה על ידי גלאזגו ריינג'רס בפנדלים. באמצע העונה חלה ירידה מסויימת ביכולת הקבוצה ולבסוף הסתפקה הקבוצה במקום הרביעי המוביל להתמודד בליגת האלופות בעונה הבאה. בעונה לאחר מכן המשיכה הקבוצה בהצלחה היחסית שלה וסיימה פעם נוספת במקום הרביעי בליגה בפעם השנייה ברציפות.

בעונת 2009/2010 התחילה פעם נוספת בצורה טובה בליגה, ונחלשה בהמשך. במקביל באירופה הקבוצה זכתה להצלחה כשהדיחה את אולימפיק ליון אחרי קאמבק מרשים מהפסד חוץ, וכמו כן וניצחה את ליברפול במשחקיה בבית. היא העפילה לשלב הנוק אאוט לראשונה בתחרות החדשה של ליגת האלופות מבחינתה, אך הודעה על ידי באיירן מינכן (שסיימה לבסוף כסגנית אלופת הטורניר) ביתרון שערי חוץ, עם שער שנוי במחלוקת שאושר לטובת מינכן. ב"קופה איטליה" הודחה הקבוצה רק בחצי הגמר, ובליגה סיימה הקבוצה במקום ה-11 ולא הצליחה לשחזר את הצלחתה מהעונות הקודמות.

בתחילת עונה זו, הכריז נשיא המועדון אנדרה דלה ואלה שהוא מתפטר מתפקידו, ושכל מחויבותיו עוברות למריו קוגניני וגרם לזעזוע במועדון.

2010 - 2019עריכה

ביוני 2010 איבדו הויולה את מאמנם סזאר פרנדלי - אז המאמן בעל הקדנציה הארוכה ביותר בהיסטוריית המועדון, שעזב את המועדון לטובת אימון נבחרת איטליה, במקומו מונה שחקן העבר סינישה מיכאילוביץ'.

המועדון לא התחיל טוב את עונת 2010/2011 ונשאר במקום האחרון זמן מה, אבל השתפר ולבסוף סיימה הקבוצה במקום התשיעי. באמצע העונה שלאחר מכן, בעקבות יכולת גרועה של הקבוצה, בנובמבר 2011 פוטר מיכאילוביץ' ובמקומו מונה דליו רוסי. לאחר שיפור מסויים חלה שוב ירידה ביכולת הקבוצה שנאבקה על חייה בליגה. במהלך עונה זו התרחש אירוע חריג כאשר המאמן רוסי החליף את הקשר אדם ליאליץ' הסרבי מוקדם יחסית, והשחקן מחא כפיים באופן סרקסטי כמחאה על החילוף המוקדם. המאמן הגיב באופן חריף כאשר החל לתקוף את השחקן פיזית, והמועדון מצידו פיטר את המאמן בעקבות עניין משמעתי זה, ורוסי הוחלף על ידי שחקן העבר וינצ'נצ'ו גואריני באופן זמני עד לסיום העונה, והצליח להשאר בליגה כשסיימה הקבוצה במקום ה-13.

על מנת להחיות את המועדון מהעונות הקשות, משפחת דלה ואלה השקיעה באופן משמעותי בקבוצה החל מאמצע 2012, כשרכשה הקבוצה לא פחות מ-17 שחקנים, ומינתה את וינצ'נצו מונטלה למאמן. הקבוצה החלה את עונת 2012/2013 בצורה טובה, ולבסוף סיימה במקום הרביעי בליגה, מספיק על מנת להעפיל לטורניר הליגה האירופית בעונה הבאה.

המועדון עשה חילוף של מספר שחקנים לקראת עונת 2013/2014: יקיר האוהדים סטבאן יובטיץ' באמצע 2013 נמכר למנצ'סטר סיטי תמורת 30 מליון יורו, אדם ליאליץ' לרומא ואת אלסיו צ'רצ'י לטורינו, כאשר במקומם רכש המועדון את מריו גומז, ג'וזיפ איליץ' ואנטה רביץ' בין השאר. במהלך העונה הגיעה הקבוצה ל-16 האחרונות בליגה האירופית ונעצרה על ידי יובנטוס בשמינית הגמר. בליגה סיימה הקבוצה במקום הרביעי, וכסגנית מחזיקת הקופה איטליה לאחר שהפסידה בגמר 3-1 לנאפולי.

את עונת 2014/2015 התחילה הקבוצה טוב, ובחלון העברות של ינואר מכרה את הכוכב חואן קוואדראדו לצ'לסי האנגלית תמורת 30 מליון יורו, והצליחו להשאיל את מוחמד סלאח בתמורה, שפרץ בחצי השני של העונה אצלה. בליגה האירופית המועדון טיפס עד לשלב חצי הגמר, שם הודח על ידי סביליה הספרדית שזכתה לבסוף בתואר. בסרייה א' סיימה הקבוצה במקום הרביעי פעם נוספת והעפילה לליגה האירופית בעונה לאחר מכן. בקיץ 2015 פוטר מונטלה מהקבוצה והוחלף על ידי פאולו סוזה, שבעונתו הראשונה בקבוצה הגיעה המועדון למקום החמישי, ובעונתו השנייה סיים המועדון במקום השמיני בלבד ולא הצליח להעפיל לתחרויות האירופיות, ולכן פוטר ביוני 2017 ובמקומו מונה סטפאנו פיולי. קפטן המועדון דוידה אסטורי נפטר במפתיע במרץ 2018, בגיל 31 בלבד, והמועדון הפריש את המספר 13 לכבוד זכרו. באפריל 2019 לאחר 2 עונות בהם לא הצליחה הקבוצה להתרומם ואף סיימה את עונת 2018/2019 במקום ה-16 בלבד מרחק 3 נקודות מירידת ליגה, התפטר פיולי מתפקידו.

עידן קומיסו (2019 ואילך)עריכה

ב-6 ביוני 2019, נמכר המועדון למולטי מיליונר רוקו קומיסו תמורת כ-160 מליון יורו. המכירה סימנה את סוף עידן משפחת דאלה ואלה במועדון לאחר 17 שנים. בינתיים וינצ'נצו מונטלה מונה למאמן הקבוצה לקדנציה שנייה במועדון במהלך ההכנה לעונת 2019/2020.

סגל שחקניםעריכה

נכון ל-21 בספטמבר 2019
מס' עמדה שם
1 איטליה  שוער פייטרו טרצ'אנו
4 סרביה  מגן ניקולה מילנקוביץ'
5 קרואטיה  קשר מילאן באדל (מושאל מלאציו)
6 איטליה  מגן לוקה ראניירי
7 צרפת  קשר פרנק ריברי
8 איטליה  קשר גאטאנו קסטרובילי
9 ברזיל  חלוץ פדרו
10 גאנה  קשר קווין-פרינס בואטנג
11 איטליה  חלוץ ריקרדו סוטיל
14 בורקינה פאסו  קשר בריאן דאבו
15 אורוגוואי  קשר סבסטיאן כריסטופורו
16 צרפת  קשר ולנטין אייסריק
17 איטליה  מגן פדריקו קצ'ריני
18 אלג'יריה  חלוץ ראשיד גזאל (מושאל מלסטר סיטי)
19 ספרד  קשר טופול מונטייל
20 ארגנטינה  מגן חרמן פסלה (קפטן)
מס' עמדה שם
21 ספרד  מגן פול לירולה (מושאל מססואולו)
22 אורוגוואי  מגן מרטין קאסרס
23 איטליה  מגן לורנצו ונוטי
24 איטליה  קשר מרקו בנאסי
25 איטליה  קשר פדריקו קייזה
26 אנגליה  חלוץ בובי דאנקן
27 פולין  קשר סימון זורקובסקי
28 סרביה  חלוץ דושאן ולאחוביץ'
29 ברזיל  מגן דאלברט (בהשאלה מאינטר)
32 דנמרק  מגן יאקוב ראסמוסן
33 איטליה  שוער פדריקו ברנקוליני
69 פולין  שוער ברתלומיאיי דרגובסקי
77 צרפת  חלוץ סיריל תרו
78 צ'ילה  קשר אריק פולגאר
93 סרביה  מגן אלכסה טרזיץ'

תארים והישגיםעריכה

אליפות הסרייה א'
קופה איטליה
  • זכייה (6): 1939/1940, 1960/1961, 1965/1966, 1974/1975, 1995/1996, 2000/2001
גביע מחזיקות הגביע
  • זכייה (1): 1960/1961
גביע אירופה לאלופות (ליגת האלופות)
גביע המחזיקות
  • סגנית (1): 1961/1962
גביע אופ"א
  • סגנית (1): 1989/1990

שחקנים מפורסמיםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיורנטינה בוויקישיתוף