סתם יינם

סתם יינם הוא מושג הלכתי שמשמעו יין של גוי, או יין של ישראל שנגע בו גוי. חז"ל גזרו על יין זה שיהיה אסור בשתייה ובהנאה והשוו את דינו ליין נסך.

טעם האיסורעריכה

בסיבת האיסור, יש שכתבו שהטעם הוא מחמת שניסוך יין לעבודה זרה יכול להיות גם על ידי נענוע בלבד, ולכך ישנו חשש שמא הגוי התכוון לנסך את היין לעבודה זרה.

ויש שכתבו טעם אחר לפיו חז"ל חששו שעל ידי שתייה הדדית של יין שישתה היהודי עם הגוי, תיווצר קרבה בין היהודי לגוי, דבר שיוביל בעתיד לאיסור חתנות, לכך אסרו ייו זה בשתייה והנאה.

איסור זה הוא מזמן התנאים. מלבד גזירה זאת נגזרה גזירה מאוחרת נוספת שגם יין שנגע בו יהודי משומד יאסר אף הוא כדין 'סתם יינם'.

יין שנגע בו מומרעריכה

חכמים החמירו להחשיב כגוי יהודי מומר לעבודה זרה וכן מחלל שבת בפרהסיה, לעניין איסור סתם יינם. עם זאת, יין שנגע בו יהודי שימנע מלחלל שבת בפני רב גדול, או שיחלל מאחר שחונך לחילול שבת מקטנותו ונחשב לתינוק שנשבה, לא נחשב כ-"סתם יינם". מחללי שבת בפרהסיה המצהירים שנוהגים כך מתוך חקירה ובדיקה, אינם נחשבים לתינוקות שנשבו.[1]

יין מבושל - חז"ל הקלו ביין שנתבשל שלא יאסור באיסור באיסור "סתם יינם", מאחר שיין זה נחשב כיין פגום, ואין מנסכים אותו לעבודה זרה.

לדעת הרמב"ם, יין שנגע בו גוי מאותן אומות שאינם עובדים עבודה זרה, היין אינו נאסר רק בשתייה אבל מותר בהנאה, כדוגמה מביא הרמב"ם שמוסלמי שנוגע ביין אין היין נאסר בהנאה, אבל נוצרי שנוגע ביין היין נאסר אף בהנאה.[2] לעומתו הרשב"ם טען בשם רש"י שגם יינו של נוצרי אינו אסור אלא בשתייה, היות שעבודתם אינה כוללת ניסוך יין[3] (כי מה שהם שותים מיין האוכריסטיה אינו נחשב לניסוך)[4]. גם המאירי התירו בהנאה לפי שיטתו הידועה כי הנוצרים אינם נחשבים כעובדי עבודה זרה[5].

סתם יין של גוי אסור בשתייה או בהנאה,[6] אולם דעת הרמ"א[7] להקל באיסור הנאה בשעת הדחק ביין הנוצרים. יש פוסקים, כגון הרב יוסף משאש, שמקילים במוצרים שנעשו מיין כזה, מתוך הנחה שבתקופה המודרנית אין זה שכיח שהגויים ינסכו יין לעבודה זרה.[8]

בתקן הישראליעריכה

תקן ישראלי 1318, העוסק ביין, בגרסתו ממאי 1988 ובגרסה שהחליפה אותו באוגוסט 2019, מחייב לציין על התווית של יין שאינו כשר את המילים "לא כשר".[9]

ראו גםעריכה

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.