פתיחת התפריט הראשי

עדה פגיס

סופרת ישראלית

ביוגרפיהעריכה

עדה פגיס נולדה בקאליש. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה ברחה עם אמה ואחותה לברית המועצות. מאוחר יותר הוגלו לסיביר. במהלך הגלות בסיביר נפטרה אמה של פגיס, והיא ואחותה, שתי נערות צעירות, עברו דרך מדינות אסיה עד שחזרו לוורשה. בוורשה הופתעו פגיס ואחותה למצוא את אביהן, עזריאל, אשר חשבו שנרצח על ידי הנאצים בפולין. יחד הם עלו לישראל במסגרת עליית הנוער.

בארץ ישראל למדה ספרות והיסטוריה באוניברסיטה העברית בירושלים, ובמהלך לימודיה פגשה את המשורר דן פגיס ונישאה לו. לזוג נולדו שני ילדים.

פגיס עבדה במשך מספר שנים ביד ושם והייתה מורה בבתי ספר תיכוניים בירושלים.

כתיבתה מתמקדת בתקופת השואה בסגנון ספרותי המשוחרר מחוויות אוטוביוגפיות ספיציפיות: "לא תמיד אני כותבת מתוך הניסיון האישי שלי, אלא מתוך תחושה של קרבה לאירועים האלה. השואה עדיין ממלאת אותי, אין לי שום רצון לכתוב על משהו אחר."[1].

ספרה לב פתאומי הוכנס לרשימת יצירות החובה בלימודי הספרות בהיקף 2 יח"ל בכלל בתי הספר התיכוניים בישראל.

פגיס מתגוררת בתל אביב.

ספריהעריכה

  • לב פתאומי (1995) - פרקי ביוגרפיה על דן פגיס.
  • אגדת המבצר הקטן (1998) - קובץ סיפורים.
  • כריך גלותי (2003) - קובץ סיפורים.
  • ימי אפלה, רגעי חסד (2008) - על חיי ישראל גוטמן.
  • האפשרות השלישית (2015) - קובץ סיפורים.

תרגומיהעריכה

תרגמה ספרים אחדים, בעיקר מפולנית לעברית:

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

  1. ^ * שירה קדרי-עובדיה, ראיון עם עדה פגיס, בעיתון מקור ראשון, 17 באפריל 2015