עלילת הדם בטרנטו

סאגת עינוייו של סימון; איור מתוך כרוניקת נירנברג (אינקונבולום), 1493

עלילת הדם בטרנטו הייתה עלילת דם שאירעה בשנת 1475 בעיר טְרֶנְטוֹ (Trento) שבצפון איטליה, על רקע רציחתו של ילד נוצרי בן שנתיים בשם סימונינו (סימון). ב-23 במרץ 1475 נעלם סימון מבית הוריו. ב-26 במרץ 1475, ערב יום שישי הטוב, התגלתה גופתו של סימון, פעוט כבן שנתיים וחצי, בסמוך לביתו (ולפי גרסאות אחרות, במרתפו או בבארו) של יהודי תושב העיר, מלווה בריבית בשם שמואל. באותה עת הייתה טרנטו בישופות ובראשה יוהנס הינדרבך (Johannes Hinderbach), תחת השפעת האימפריה הרומית הקדושה, בשליטת פרידריך השלישי.

מיד לאחר שהתגלתה הגופה הכריז הבישוף כי קהילת טרנטו היהודית כולה, כולל מספר מומרים לדת הנוצרית, אשמים ברצח הילד. יהודי העיר כולם נעצרו, עונו וחלקם הוצאו להורג במוקד או בעריפת ראשם. פרוטוקול מלא של משפטם תועד בלטינית ונחתם על ידי נוטריון. עותקים מן הפרוטוקול תורגמו לשפות שונות והופצו ברחבי אירופה. הבישוף הינדרבך פנה לאפיפיור סיקסטוס הרביעי בבקשה להעלאתו של סימון לדרגת קדוש בכנסייה. הינדרבך הציב מצבת שיש לזכרו של הילד בכנסייה בעיר טרנטו, אשר הפכה למוקד עלייה לרגל במשך מאות שנים. הינדרבך אף עודד אנשי ספרות מקומיים לכתוב שירה, סיפורים וחיבורים אחרים לכבודו של סימון ונגד היהודים והבאים עימם במגע. כתבים אלה היו בין הראשונים שנדפסו בעיר טרנטו. כמאה שנים לאחר המקרה הועלה סימון לדרגת קדוש על ידי האפיפיור גרגוריוס השלושה עשר וזכרו צוין, ב-24 במרץ מדי שנה, עד לביטול קדושתו.

סימני שאלה ראשונים בעולם הנוצרי באשר לגרסה המקובלת של עלילת הדם, הועלו כבר על ידי בישוף ונטימיליה (Ventimiglia), בטיסטה דה ג'וּדיצי (Battista de' Giudici;‏ 14281484), אשר נשלח לטרנטו על ידי האפיפיור בעיצומה של העלילה, בשנת 1475. דה ג'וּדיצי היה משוכנע כי יהודי טרנטו אינם קשורים לרצח הילד, ואף כתב שני חיבורים להגנתם, ללא הועיל. במאה ה-20 חזרו מספר חוקרי נצרות וקבעו כי קיימים סימני שאלה יסודיים באשר לקדושתו של סימון ולנסיבות מותו, ובשנת 1965 הכריז האפיפיור פאולוס השישי על הסרת התואר קדוש מסימון.
עלילת הדם בטרנטו ליבתה אף פעולות נגד היהודים בערים אחרות באיטליה, בהן ונציה, מילאנו ופדובה.

בשנת 2007 פרסם החוקר הישראלי פרופ' אריאל טואף את ספרו "פסח של דם", בו טוען שלא ניתן לפסול את האפשרות שההאשמות נגד כמה מהיהודים היו מבוססות.

הטענות, שהתפרשו כעלילת דם חדשה, עוררו זעם רב בקהילה היהודית ברחבי העולם. בתגובה הודיע טואף על הפסקת הפצת הספר עד לבדיקה מחודשת. לדבריו, התכוון רק להצביע על סגנון דיבור שהיה רווח באותה עת, ושהיה עשוי לעורר את החשדות על היהודים ולהביא לעלילות מסוג זה.

לאחר פרסום הספר יצא טואף לאיטליה. באיטליה הוציא טואף לאור בתחילת 2008 מהדורה מחודשת של הספר ובה חזר בו מטענותיו וקבע שאין יסוד לטענה שיהודים הרגו נוצרים לצורך שימוש בדמם[1].

לקריאה נוספתעריכה

  • שלמה סימונסון, עלילה בטרנטו: האפיפיור איננו מאמין, אבל נכנע. עת־מול: עתון לתולדות ארץ ישראל ועם ישראל, 1994; י"ט(3):19.
  • Anna Esposito et Diego Quaglioni, Processi contro gli Ebrei di Trento, (1475-1478), Padoue, Cedam – Casa Editrice Dott. Antonio Milani, 1990. (באיטלקית)
  • Paul Oskar Kristeller, The Alleged Ritual Murder of Simon of Trent (1475) and Its Literary Repercussions: A Bibliographical Study, Proceedings of the American Academy for Jewish Research, 1993.
  • R. Po-Chia Hsia, Trent 1475: Stories of a Ritual Murder Trial, New Haven, Conn.: Yale University Press, 1992.
  • Wolfgang Treue, Der Trienter Judenprozess: Voraussetzungen — Abldufe — Auswirkungen (1475-1588), Hanover: Hahnsche Buchhandlungen. 1996. ISBN 3-7752-5613-X (בגרמנית)
  • Ariel Toaff, Pasque di sangue: ebrei d’Europa e omicidi rituali ["פסח של דם"], Bologna:‪ Il mulino,‪ 2007. (באיטלקית)

גלריהעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה