פתיחת התפריט הראשי

עצירות היא תסמין במערכת העיכול, שבמסגרתה מתקשה אדם או בעל חיים אחר לסלק פסולת צואתית שהצטברה במעיו. עצירות היא תסמין (סימפטום) ואיננה מחלה. העצירות היא הפרעה שכיחה וסובלים ממנה על פי הערכות כ-20% מהאוכלוסייה. התופעה ההפוכה לעצירות, כלומר עודף נוזלים בצואה, מכונה שלשול. ישנה אבחנה בין סוגים שונים של עצירות: עצירות כרונית שעשויה להימשך שנים מבלי שהאדם ישים לב לכך, לעומת עצירות אקוטית שמופיעה לפתע וקשה להתעלם ממנה. וכן עצירות תפקודית שנובעת באופן ישיר מבעיה במעיים לעומת עצירות משנית שנגרמת בשל התנהגות או מצב של גוף האדם כמו מחלה.

עצירות
Constipation.JPG
עצירות בילדים צעירים כפי שניתן לראות בצילום רנטגן. עיגולים מייצגים אזורים של צואה.
שם בלועזית Constipation
תחום גסטרואנטרולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
סיווג
 ‑ ICD-10 K59.0
קישורים ומאגרי מידע
eMedicine 184704 עריכת הנתון בוויקינתונים
DiseasesDB 3080
MeSH D003248
MedlinePlus 003125
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אבחנהעריכה

אמת המידה להגדרה של העצירות היא אחת מאלה:

  • תדירות יציאות נמוכה משלוש בשבוע.
  • יציאות הכרוכות במאמץ (אף אם הן סדירות).
  • יציאות קשות/יבשות.
  • תחושה של חוסר התרוקנות גם לאחר יציאה

אפידמיולוגיהעריכה

העצירות היא הפרעה שכיחה וסובלים ממנה כ-20% מהאוכלוסייה. היא נפוצה יותר בגיל מבוגר, ונפוצה יותר אצל נשים מאשר אצל גברים (פי שניים עד פי שלושה נשים סובלות מעצירות מאשר גברים).

אטימולוגיה (סיבות)עריכה

קיימות שתי חלוקות בהגדרת עצירות: עצירות הנובעת מתפקוד ובעיה במעי הגס עצמו, ועצירות שהיא תוצאה של גורם אחר, כגון מחלה, הרגלי חיים, ותרופות.

עצירות תפקודיתעריכה

עצירות משניתעריכה

גורמי סיכוןעריכה

אנשים שאינם פעילים גופנית (במיוחד כאלו שרתוקים למיטה), כאלו שתזונתם לקויה (אי הקפדה על שתיית נוזלים וצריכת סיבים תזונתיים), ובעלי הרגלי יציאה לקויה (כאלו שדוחים את היציאות שלהם, כאשר הם מרגישים צורך בכך), נמצאים במקום גבוה להיות לוקים בתסמין הזה.

מניעהעריכה

  • שתייה מרובה של מים (כ-8 כוסות מים ביום).
  • צריכה של סיבים תזונתיים (בין 10-12 גרם ביום). במיוחד פירות, ירקות וסובין.
  • פעילות גופנית.
  • הרגלי יציאה תקינים. כאשר מורגש צורך ביציאה, לא להימנע מכך.

הסכנות שבעצירותעריכה

במצב של עצירות, שאריות מזון בלתי מעוכל ופסולת שוהים במערכת העיכול זמן רב לעומת הנורמה. בזמן זה, פועלים עליהם חיידקי המעיים, מפרקים אותם ונוצרים גזים ותוצרי פירוק שאינם רצויים. במידה והעצירות נמשכת, יש ספיגה חוזרת של נוזלים, הצואה מתייבשת ויש סכנה להתפתחות אבני צואה, טחורים, דלקות במעי, פיסורה ואף סוגים מסוימים של סרטן, כל זאת מעבר לתחושה הלא נעימה המלווה את הסובל מעצירות.

טיפולעריכה

תרופותעריכה

ישנם סוגים שונים של אמצעים לטיפול בעצירות:

  • תרופות מגבירות נפח צואה - לדוגמה: סובין, בנפייבר, פסיליום וקלציום פוליקרבופיל, מגדילה את הנפח שלה שהופכת אותה לרכה יותר ומסייעת בכך בתנועה חלקה שלה במעיים. תרופות אלו נחשבות לבטוחות ביותר ויש להשתמש בהן בהדרגה עד להשגת התוצאה הרצויה. בשימוש באמצעים אלו יש להגביר את צריכת המים.
  • תרופות מרככי צואה - לדוגמה: שמן פארפין, דוקוסט ונורמלקס המאפשרים למים לחלחל לתוך הצואה. הנפח המוגדל של הצואה מגביר את ההתכווצויות של המעי ועוזר לסלק את הפסולת מחוץ לגוף.
  • תרופות אוסמוטיות הסופחות נוזלים לחלל המעי - עשויים בדרך כלל ממלחים או סוכרים שאינם נספגים היטב, כמו מגנזיום זרחתי, מלח אנגלי, לקטולוז וסורביטול. הנוזלים העודפים מותחים את הדפנות של המעי ומעוררים התכווצויות. פעילות סילוק הצואה מתרחשת תוך כשלוש שעות, והיא טובה לטיפול בעצירות מאשר למניעת עצירות. לא מומלץ לשימוש לחולי כליות או לסובלים מאי ספיקת לב.
  • תרופות סטימולנטיות המגבירות את התנועתיות של המעיים - מכילות חומרים מגרים את דפנות המעיים באופן ישיר. לדוגמה: לקסטיב (פנולפתלאין), לקסטין (ביסקודיל), לקסעדין, לקסיקל (תמציות קסיה) ושמן קיק. עשויים לגרום להתכווצויות. שימוש תכוף בהן פוגע במעי הגס. בעיה נוספת שאפשר לפתח היא התמכרות לשימוש בהם, דבר שעלול לגרום לפיתוח פעילות מעיים עצלה. גורמים להתרוקנות חצי מוצקה תוך בין 6 ל-8 שעות. כאשר נעשה שימוש בפתילות כמו נרות גליצרין ההתרוקנות מאוד מהירה (בין 15 דקות לשעה).
  • חוקן.

צמחים טבעייםעריכה

פניה לצוות רפואיעריכה

תסמינים להתערבות רפואית דחופהעריכה

במצב של עצירות כרונית יש לפנות לרופא בדחיפות לצורך ביצוע בדיקות למציאת הסיבה לעצירות.

  • כאשר העצירות נמשכת מעל שבוע ימים.
  • כאשר אין אפשרות לשחרר גזים.
  • כאשר מתלווה לעצירות כאבי בטן.

בדיקותעריכה

במצב של עצירות כרונית מקובל לעשות בדיקות רפואיות שונות בהתאם לאבחנה.

לקריאה נוספתעריכה

  • ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 521-522

קישורים חיצונייםעריכה

הערות שולייםעריכה

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.