פארוקסטין

תרכובת
(הופנה מהדף פאקסיל)

פארוקסטין (Paroxetine) מוכר גם בשמות המסחריים סרוקסט (Seroxat), פקסיל (Paxil) ופאקסט (Paxxet). בארץ מוכר בעיקר בשם סרוקסאט. תרופה השייכת לקבוצת התרופות מעכבי ספיגה חוזרת של סרוטונין (SSRI).

פארוקסטין
נתונים כימיים
כתיב כימי C19H20NFO3 
מסה מולרית 329.143 יחידת מסה אטומית מאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
בטיחות
קטגוריית סיכון בהריון קטגוריית סיכון D (אוסטרליה), קטגוריית סיכון D עריכת הנתון בוויקינתונים
מזהים
קוד ATC N06AB05 עריכת הנתון בוויקינתונים
מספר CAS 61869-08-7
PubChem 43815
ChemSpider 39888
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

התרופה משמשת לטיפול: בהפרעת דיכאון, הפרעה אובססיבית-כפייתית, הפרעת חרדה חברתית, הפרעת פאניקה, הפרעת דחק פוסט-טראומטית, הפרעת חרדה מוכללת והפרעה דיספורית קדם וסתית. כמו כן משמשת לטיפול בגלי חום והזעות לילה הקשורים לגיל המעבר.

שימושים רפואיים

עריכה

פארוקסיטין משמשת בעיקר לטיפול בהפרעת דיכאון מג'ורי ובחרדות שונות (הפרעה טורדנית-קומפולסיבית, הפרעת דחק פוסט טראומטית, הפרעת חרדה חברתית והפרעת פאניקה). היא משמשת גם לאגורפוביה, הפרעת חרדה כללית, הפרעה דיספורית קדם וסתית וגלי חום בגיל המעבר. [1] [2] [3] [4]

דכאון

עריכה

בארה"ב כל התרופות מקבוצת ה-SSRI (פרט לפלובוקסמין) אושרו לשימוש כנגד דיכאון ע"י ה-FDA.[5]

ברמה סטטיסטית לא נמצאה עליונות של תרופה מסוימת מקבוצת ה-SSRI על פני אחרת. אבל יש טווח תגובות שונה שהוא אינדיבידואלי לכל מטופל לתרופות שונות מהקבוצה. לדוגמא: 50% מהאנשים שלא יגיבו לתרופה אחת מקבוצת ה-SSRI אחד יגיבו טוב לאחרת. לכן לפני מעבר לתרופה אחרת שאינה מקבוצת ה-SSRI כדאי לנסות עוד תרופה מאותה משפחה.[5]

במחקרים אחד מול השני נמצאו מחקרים שהראו שתרופות שעובדות על סרוטונין ונוראפינפרין (TCA, MAOI, אפקסור, מירו) אפשר שמביאות לאחוזים יותר גבוהים של רמיסיה. המשך התפקיד של ה-SSRI כתרופה מהשורה הראשונה משקפת את הקלות של השימוש, הביטחון, וטווח הפעילות הרחב שלהן.[5]

יש קלינאים המנסים לכוון את התרופה המתאימה מקבוצת ה-SSRI מתאים לסימפטומים מהם המטופל סובל. לדוגמה: פלואוקסטין לעיתים קרובות יותר מעורר מתרופות אחרות בקבוצת ה-SSRI, בעוד שפרוקסטין השכיחות שגורם לרדימות יותר גבוהה. חשוב לציין שלמרות שסטטיסטית יש קביעה זו נכונה התגובה לכל תרופה בסופו של דבר משתנה מאדם לאדם. בניסיונות קליניים נמצא שתרופות מקבוצת ה-SSRI יותר אפקטיביות אצל אנשים הסובלים מדיכאון חמור לעומת אלו הסובלים מדיכאון קל.[5]

מגוון מטא-אנליזות נערכו כדי להעריך את יעילות הפארוקסיטין בדיכאון. המסקנה הייתה שפארוקסטין עדיפה או שווה ערך לפלצבו ושהוא שווה ערך לתרופות נוגדות דיכאון אחרות. [6] [7] [8] לא הייתה עדות ברורה לכך שפארוקסטין לא נמצאה טובה יותר או פחות בהשוואה לתרופות נוגדות דיכאון אחרות בטיפול בדיכאון בכל נקודת זמן. [9]

דיכאון במהלך ואחרי הלידה

עריכה

אצל נשים המפסיקות או מנסות להפסיק את הטיפול התרופתי במהלך ההיריון אחוזי החזרה של דיכאון מאג'ורי מאוד גבוהים. האחוזים נעים בין 68-100. הסכנה של השפעת הדיכאון על העובר אינה ידועה, אך הסכנה בדיכאון שאחרי לידה בהחלט קיימת. יש תיעוד המצביע על אפשרות לעליה באחוזים של צורך בטיפול מיוחד לילודים של אימהות שקבלו תרוות מקבוצת ה-SSRI במהלך ההיריון. במיוחד צויין הפארוקסטין לגביו קיים פוטנציאל לסינדרום הפסקה של טיפול בנוגדי דיכאון אצל הילודים.[10]

קיימת הזהרה לגבי עליה בפגמים מולדים אצל ילודים לנשים הלוקחות פארוקסטין בשלושת חודשי ההיריון הראשונים. ה-FDA הכניס את הפארוקסטין לקטגוריה D להיריון. ככלל מומלץ להימנע מפארוסטין במהלך ההיריון קיימת שאלה לגבי נשים שכבר לוקחות את התרופה האם התועלת בהמשך נטילת התרופה גבוה יתר מהסיכון לתינוק. נשים הלוקחות פארוקסטין וחושבות להיכנס להיריון או מתכננות היריון ובוודאי נשים שהרו - ההמלצה היא להתייעץ עם רופא.[10]

ממחקרים עולה שלתינוקות שנולדו לנשים שהשתמשו בפארוקסטין במהלך השליש הראשון יש סיכון מוגבר למומים קרדיו-וסקולריים, בעיקר מומים במחיצת החדרים והפרוזדורים. שימוש בפארוקסטין במהלך ההיריון קשור לעלייה של פי 1.5 עד פי 1.7 במומים מולדים, בפרט, מומי לב, שפה וחך שסועים, רגליים מכוסות או כל מומים מולדים. [11] [12] [13] [14] [15][10]

במחקרים שנעשו בחלב אם של נשים מניקות המטופלות בתרופות מסוג ה-SSRI נמצאו כמויות נמוכות מאוד של התרופה. לא נמצאו השפעות בעייתיות בתינוקות שינקו. הריכוז של סרטרלין ואסציטלופרם שנמצא בחלב האם היה נמוך במיוחד. היו מקרים שדווח על ריכוז גבוה מהממוצע. אין עדיין החלטה סופית בנושא. ולכן חשוב להתייעץ עם הרופא ולהבין את האפשרויות הפתוחות בפני המטופלת.[10]

אובדנות

עריכה

ה- FDA פרסם אזהרת קופסה שחורה עבור תרופות נוגדות דיכאון שמזהירה מפני מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית של ילדים ומבוגרים צעירים. אזהרה זו מבוססת על ניתוח בן עשור של נתוני ניסויים קליניים. לאחרונה, ניתוח מחודש ומקיף של נתונים הראה כי מחשבות אובדניות יורדות אצל חולים מבוגרים וגריאטריים שטופלו בתרופות נוגדות דיכאון בהשוואה לפלסבו. לא נמצאו הבדלים עבור בני נוער. אצל מבוגרים, הפחתה ברעיונות התאבדות ובניסיונות התרחשה במקביל לירידה בתסמיני דיכאון. בכל קבוצות הגיל, חומרת דיכאון השתפרה תחת הטיפול התרופתי ובמקביל הייתה ירידה באובדנות. נראה כי SSRI, כמו גם סרוטונינורדרנלין מעכבי ספיגה חוזרת (SNRIs), בעלי השפעה מגנה מפני התאבדות המתווכת על ידי ירידה בתסמיני דיכאון עם הטיפול.[5]

לא נצפתה עדות לסיכון התאבדות מוגבר בקרב צעירים שקיבלו תרופות. חשוב לזכור ש-SSRI, כמו כל תרופות נוגדות דיכאון, נועדו למנוע התאבדות פוטנציאליות בהיותן תרופות נגד דיכאון. בפרקטיקה הקלינית, יש אחוז קטן מהמטופלים שבתחילת הטיפול עם SSRI נעשים מודאגים ונסערים. הופעת תסמינים אלו עלולה לעורר או להחמיר מחשבות אובדניות. לכן חולים הסובלים מדיכאון צריכים להיות במעקב צמוד במהלך תקופת הסיכון המרבי, שהיא בימים ובשבועות הראשונים בהם נוטלים SSRI.[5]

הפרעות חרדה

עריכה

פארוקסטין אושרה לטיפול להפרעות חרדה: הפרעת פאניקה (Panic Disorder), חרדה חברתית (Social Anxiety Disorder), הפרעה אובססיבית קומפולסיבית (OCD), חרדה חברתית, הפרעת דחק פוסט טראומטית (PTSD) והפרעת חרדה מוכללת (Generalized Anxiety Disorder - GAD).

הפרעת פאניקה

עריכה

פארוקסטין הייתה התרופה הראשונה מקבוצת ה-SSRI שאושרה בארצות הברית לטיפול בהפרעת פאניקה. מספר מחקרים הוכיחו שפארוקסטין עדיפה על פלצבו בטיפול בהפרעת פאניקה. [16] [17]

פארוקסטין וסרטרלין הן התרופות המומלצות לטיפול בהפרעת פאניקה מתוך קבוצת ה-SSRI. תרופות אלו פועלות פחות מהר מבנזודיאזפינים על הפרעת פאניקה אבל טובות יותר בטיפול בפאניקה עם דיכאון. ציטלופרם, פלובוקסמין ופלואוקסטין - יכולות אף הן להוריד התקפי פניקה. הפלואוקסמין יכול בתחילת טיפול להעלות חרדה, ההמלצה לגבי אנשים הסובלים מהפרעת פאניקה היא להתחיל במינון נמוך (5 מ"ג) ולעלות לאט מאוד במינון. אפשר לשלב מינונים נמוכים של בנזודיאזפינים כנגד תופעת לוואי זו.[18]

חרדה חברתית

עריכה

קבוצת התרופות SSRI נמצאו אפקטיביות בטיפול בחרדה חברתית. הן משפיעות על הורדת הסימפטומים וחוסר היכולת. אחוזי ההצלחה דומים לאלו של פנלזין שהיה טיפול הבחירה בעבר. SSRI יותר בטוחים מבנזודיאזפינים או MAOI.[18]

פרוקסטין נמצאה יעילה לטיפול בהפרעת חרדה חברתית במבוגרים וילדים. [19] [20] זה גם מועיל לאנשים עם הפרעת חרדה חברתית והפרעת שימוש באלכוהול . [21] תרופות נוספות מקבוצת ה-SSRI נמצאו יעילות לטיפול בחרדה חברתית. [22]

הפרעה אובססיבית קומפולסיבית

עריכה

חלק מהתרופות השייכות לקבוצת ה-SSRI מומלצות לטיפול בהפרעה אובססיבית קומפולסיבית אצל מטופלים שגילם מעל 18 והן: פארוקסטין, פלובוקסמין, סרטרלין ופלואנקסול. פלובוקסמין וסרטרלין אושרו לטיפול בהפרעה גם בילדים בגילאים שבין 6 ל-17 הסובלים מהפרעה אובססיבית קומפולסיבית. 50% מהסובלים מ-OCD מתחילים להראות סימפטומים בילדות או בבגרות, יותר ממחציתם מגיבים לטיפול תרופתי. התגובה יכולה להיות דרמטית. נתונים ארוכי שנים מחזקים את המודל של OCD כהפרעה גנטית, ממושכת (life long) שהטיפול הטוב הוא שימוש רציף בתרופות וטיפול CBT לאורך החיים.[23]

המינון של SSRI להפרעה אובססיבית קומפולסיבית לרוב גבוה מזה לדיכאון. למרות שיכולה להיות תגובה בשבועות הראשונים לטיפול, אפשר שיעברו מספר חודשים עד שיגיעו לאפקט המקסימאלי.

פארוקסטין משמשת לטיפול בהפרעה אובססיבית-קומפולסיבית. [24] בהשוואה לתרופות אחרות פארוקסטין נמצא יעיל כמו: יעילות השוואתית של paroxetine מקבילה לזו של קלומיפראמין וונלפאקסין ו-venlafaxine . [25] [26] פארוקסטין יעילה גם לטיפול בילדים עם הפרעה טורדנית-קומפולסיבית. [27]

הפרעת דחק פוסט טראומתית

עריכה

הפרעת דחק פוסט טראומתית היא הפרעה מורכבת וכוללת סימפטומים משלושה סוגים: התנסות מחדש בטראומה, הימנעות ועוררות יתר. טיפול תרופתי בהפרעת צריך להיות מכוון לסימפטומים אלו. טיפול ארוך זמן בתרופות מקובצת ה-SSRI נמצא כמכסה את הספקטרום רחב יותר מתרופות אחרות למשל מקבוצת ה-TCA או קבוצת ה-MAOI. הגברה באמצעות בנזודיאזפינים יכולה לעזור בשלב החריף. SSRI מקושרים לשיפור משמעותי הן לגבי הסימפטומים החודרניים והן לגבי ההימנעותיים.[18]

פארוקסטין אושרה לטיפול ב-PTSD בארצות הברית, יפן ואירופה. [28] [29] [30] בארצות הברית היא אושרה לשימוש לטווח קצר. [29]

הפרעת חרדה מוכללת

עריכה

פארוקסטין אושרה על ידי ה-FDA לטיפול באנשים הסובלים מהפרעת חרדה כללית. [31]

הפרעה דיספורית קדם ויסתית (Premenstrual dysphoric disorder - PMDD)

עריכה

הפרעה המאופיינת בשינויים מתישים במצב הרוח ובהתנהגות במהלך השבוע הקודם לווסת, המפריעים לתפקוד התקין. יש דיווחים על ירידה בסימפטומים תחת טיפול עם: פארוקסטין, סרטרלין, פלואנקסול ופלובוקסמין. ממחקרים שנעשו לגבי טיפול בסרטרלין ובפלואנקסול נמצא שאפשר לתת אותן רק בשבועיים שבין הביוץ לוסת ביעילות שווה למתן רציף.[32]

גלי חום בגיל המעבר

עריכה

ב-2013, אושרה הפרוקסטין במינון נמוך בארה"ב לטיפול בתסמינים וזומטוריים בינוניים עד חמורים כגון גלי חום והזעות לילה הקשורים לגיל המעבר. [33] במינון הנמוך המשמש לגלי חום בגיל המעבר, תופעות הלוואי דומות לפלסבו ואין צורך בהפחתת המינון להפסקה. [34]

פיברומילגיה

עריכה

פיברומילגיה היא תסמונת מורכבת ונעשו ניסיונות טיפוליים שונים. מגוון של תרופות פסיכוטרופיות נמצאו יעילות במידה משתנה לתסמונת. במיוחד תרופות נוגדות דיכאון. תרופות מקבוצת חוסמי הספיגה הסלקטיביים של הסרוטונין (SSRI) נמצאו יעילים. כמו כן דווח על הדלוקסיטין (Cymbalta) מקבוצת חוסמי הספיגה חוזרת של סרוטונין נוראפינפרין (SNRI) כיעילה מדובר על תועלת שאינה בהכרח לטווח זמן ממושך, ואינה מביאה לשיקום מלא וחזרה לעבודה.[35]

פסיכותרפיה עוזרת למטופלים לקבל תובנות לגבי אופי ההפרעה וגם לעזור להם לזהות ולהתמודד עם גורמי לחץ פסיכו-סוציאליים המשפיעים על מהלך ההפרעה.[35]

תופעות לוואי

עריכה

בעת נטילת התרופה עשויות להופיע מספר תופעות לוואי: דיכוי תיאבון, בחילות וכאבי בטן, כאב ראש ונמנום הן תופעות הלוואי הנפוצות. בדרך-כלל תופעות אלה קלות וחולפות עם הזמן. חולשה והפרעה בתפקוד המיני (ההפרעה בתפקוד המיני נפוץ יותר מתרופות אחרות ממשפחת SSRI). לפעמים ישנה גם עליה במשקל בעת נטילת התרופה.

למרות תופעות הלוואי הוא תרופה די נפוצה עקב האפקט המרגיע יותר מפלואוקסטין במקרים בהם, לדוגמה, הדיכאון מלווה בתחושת אי-שקט וחרדה.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא פארוקסטין בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ Wagstaff AJ, Cheer SM, Matheson AJ, Ormrod D, Goa KL (במרץ 2002). "Paroxetine: an update of its use in psychiatric disorders in adults". Drugs. 62 (4): 655–703. doi:10.2165/00003495-200262040-00010. PMID 11893234. {{cite journal}}: (עזרה)
  2. ^ Lotke P, Garcia F, Stearns V, Beebe KL, Iyengar M (1 בינואר 2004). "Paroxetine controlled release was effective and tolerable for treating menopausal hot flash symptoms in women". Evidence Based Medicine. 9 (1): 23. doi:10.1136/ebm.9.1.23. ISSN 1473-6810. ארכיון מ-14 בפברואר 2016. נבדק ב-20 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  3. ^ "Paroxetine: an antidepressant". nhs.uk. 29 באוגוסט 2018. ארכיון מ-14 במאי 2020. נבדק ב-15 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  4. ^ "Paroxetine 20 mg Tablets - Summary of Product Characteristics (SmPC) - (emc)". medicines.org.uk. ארכיון מ-28 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 במרץ 2020. {{cite web}}: (עזרה)
  5. ^ 1 2 3 4 5 6 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 326
  6. ^ Cipriani A, Furukawa TA, Salanti G, Geddes JR, Higgins JP, Churchill R, Watanabe N, Nakagawa A, Omori IM, McGuire H, Tansella M, Barbui C (בפברואר 2009). "Comparative efficacy and acceptability of 12 new-generation antidepressants: a multiple-treatments meta-analysis". Lancet. 373 (9665): 746–758. doi:10.1016/S0140-6736(09)60046-5. PMID 19185342. {{cite journal}}: (עזרה)
  7. ^ Fava M, Amsterdam JD, Deltito JA, Salzman C, Schwaller M, Dunner DL (בדצמבר 1998). "A double-blind study of paroxetine, fluoxetine, and placebo in outpatients with major depression". Annals of Clinical Psychiatry. 10 (4): 145–150. doi:10.3109/10401239809147030. PMID 9988054. {{cite journal}}: (עזרה)
  8. ^ Sugarman MA, Loree AM, Baltes BB, Grekin ER, Kirsch I (27 באוגוסט 2014). "The efficacy of paroxetine and placebo in treating anxiety and depression: a meta-analysis of change on the Hamilton Rating Scales". PLOS ONE. 9 (8): e106337. Bibcode:2014PLoSO...9j6337S. doi:10.1371/journal.pone.0106337. PMC 4146610. PMID 25162656. {{cite journal}}: (עזרה)
  9. ^ Purgato M, Papola D, Gastaldon C, Trespidi C, Magni LR, Rizzo C, Furukawa TA, Watanabe N, Cipriani A, Barbui C (באפריל 2014). "Paroxetine versus other anti-depressive agents for depression". The Cochrane Database of Systematic Reviews. 2014 (4): CD006531. doi:10.1002/14651858.cd006531.pub2. PMC 10091826. PMID 24696195. {{cite journal}}: (עזרה)
  10. ^ 1 2 3 4 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry /, 2021, עמ' 326-327
  11. ^ Thormahlen GM (באוקטובר 2006). "Paroxetine use during pregnancy: is it safe?". The Annals of Pharmacotherapy. 40 (10): 1834–1837. doi:10.1345/aph.1H116. PMID 16926304. {{cite journal}}: (עזרה)
  12. ^ Way CM (באפריל 2007). "Safety of newer antidepressants in pregnancy". Pharmacotherapy. 27 (4): 546–552. doi:10.1592/phco.27.4.546. PMID 17381382. {{cite journal}}: (עזרה)
  13. ^ Bellantuono C, Migliarese G, Gentile S (באפריל 2007). "Serotonin reuptake inhibitors in pregnancy and the risk of major malformations: a systematic review". Human Psychopharmacology. 22 (3): 121–128. doi:10.1002/hup.836. PMID 17397101. {{cite journal}}: (עזרה)
  14. ^ Källén B (ביולי 2007). "The safety of antidepressant drugs during pregnancy". Expert Opinion on Drug Safety. 6 (4): 357–370. doi:10.1517/14740338.6.4.357. PMID 17688379. {{cite journal}}: (עזרה)
  15. ^ Bar-Oz B, Einarson T, Einarson A, Boskovic R, O'Brien L, Malm H, Bérard A, Koren G (במאי 2007). "Paroxetine and congenital malformations: meta-Analysis and consideration of potential confounding factors". Clinical Therapeutics. 29 (5): 918–926. doi:10.1016/j.clinthera.2007.05.003. PMID 17697910. {{cite journal}}: (עזרה)
  16. ^ Sugarman MA, Loree AM, Baltes BB, Grekin ER, Kirsch I (27 באוגוסט 2014). "The efficacy of paroxetine and placebo in treating anxiety and depression: a meta-analysis of change on the Hamilton Rating Scales". PLOS ONE. 9 (8): e106337. Bibcode:2014PLoSO...9j6337S. doi:10.1371/journal.pone.0106337. PMC 4146610. PMID 25162656. {{cite journal}}: (עזרה)
  17. ^ Ballenger JC, Wheadon DE, Steiner M, Bushnell W, Gergel IP (בינואר 1998). "Double-blind, fixed-dose, placebo-controlled study of paroxetine in the treatment of panic disorder". The American Journal of Psychiatry. 155 (1): 36–42. doi:10.1176/ajp.155.1.36. PMID 9433336. {{cite journal}}: (עזרה)
  18. ^ 1 2 3 R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628
  19. ^ Stein MB, Liebowitz MR, Lydiard RB, Pitts CD, Bushnell W, Gergel I (באוגוסט 1998). "Paroxetine treatment of generalized social phobia (social anxiety disorder): a randomized controlled trial". JAMA. 280 (8): 708–713. doi:10.1001/jama.280.8.708. PMID 9728642. {{cite journal}}: (עזרה)
  20. ^ Manassis K (במאי 2005). "Paroxetine improves social anxiety disorder in children and adolescents". Evidence-Based Mental Health. 8 (2): 43. doi:10.1136/ebmh.8.2.43. PMID 15851806. ארכיון מ-27 באוגוסט 2017. נבדק ב-20 בינואר 2017. {{cite journal}}: (עזרה)
  21. ^ Randall CL, Johnson MR, Thevos AK, Sonne SC, Thomas SE, Willard SL, Brady KT, Davidson JR (1 בינואר 2001). "Paroxetine for social anxiety and alcohol use in dual-diagnosed patients". Depression and Anxiety. 14 (4): 255–262. doi:10.1002/da.1077. PMID 11754136. {{cite journal}}: (עזרה)
  22. ^ Blanco C, Bragdon LB, Schneier FR, Liebowitz MR (בפברואר 2013). "The evidence-based pharmacotherapy of social anxiety disorder". The International Journal of Neuropsychopharmacology. 16 (1): 235–249. doi:10.1017/S1461145712000119. PMID 22436306. There were no significant differences between the three SSRIs that had been tested in placebo-controlled studies: paroxetine; sertraline; fluvoxamine. {{cite journal}}: (עזרה)
  23. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 627
  24. ^ Germann D, Ma G, Han F, Tikhomirova A (2013). "Paroxetine hydrochloride". Profiles of Drug Substances, Excipients, and Related Methodology. Analytical Profiles of Drug Substances and Excipients. 38: 367–406. doi:10.1016/B978-0-12-407691-4.00008-3. ISBN 978-0-12-407691-4. PMID 23668408.
  25. ^ Zohar J, Judge R (באוקטובר 1996). "Paroxetine versus clomipramine in the treatment of obsessive-compulsive disorder. OCD Paroxetine Study Investigators". The British Journal of Psychiatry. 169 (4): 468–474. doi:10.1192/bjp.169.4.468. PMID 8894198. {{cite journal}}: (עזרה)
  26. ^ Denys D, van der Wee N, van Megen HJ, Westenberg HG (בדצמבר 2003). "A double blind comparison of venlafaxine and paroxetine in obsessive-compulsive disorder". Journal of Clinical Psychopharmacology. 23 (6): 568–575. doi:10.1097/01.jcp.0000095342.32154.54. PMID 14624187. {{cite journal}}: (עזרה)
  27. ^ Ipser JC, Stein DJ, Hawkridge S, Hoppe L (ביולי 2009). "Pharmacotherapy for anxiety disorders in children and adolescents". The Cochrane Database of Systematic Reviews (3): CD005170. doi:10.1002/14651858.CD005170.pub2. PMID 19588367. {{cite journal}}: (עזרה)
  28. ^ Alexander W (בינואר 2012). "Pharmacotherapy for Post-traumatic Stress Disorder In Combat Veterans: Focus on Antidepressants and Atypical Antipsychotic Agents". P & T. 37 (1): 32–38. PMC 3278188. PMID 22346334. {{cite journal}}: (עזרה)
  29. ^ 1 2 Ipser JC, Stein DJ (ביולי 2012). "Evidence-based pharmacotherapy of post-traumatic stress disorder (PTSD)". The International Journal of Neuropsychopharmacology. 15 (6): 825–840. doi:10.1017/S1461145711001209. PMID 21798109. {{cite journal}}: (עזרה)
  30. ^ "Search results detail| Kusurino-Shiori (Drug information Sheet)". rad-ar.or.jp. ארכיון מ-28 באוגוסט 2021. נבדק ב-15 במרץ 2019. {{cite web}}: (עזרה)
  31. ^ "FDA Approves Antidepressant For Generalized Anxiety Disorder". Psychiatric News. 36 (10): 14. 18 במאי 2001. doi:10.1176/pn.36.10.0014b. {{cite journal}}: (עזרה)
  32. ^ R. Boland ,Verduin ,Dr. Pedro Ruiz, Kaplan & Sadock's Synopsis of Psychiatry, 2021, עמ' 628
  33. ^ "FDA approves the first non-hormonal treatment for hot flashes associated with menopause" (הודעה לעיתונות). Food and Drug Administration. 28 ביוני 2013. אורכב מ-המקור ב-18 בינואר 2017. {{cite press release}}: (עזרה)
  34. ^ Orleans RJ, Li L, Kim MJ, Guo J, Sobhan M, Soule L, Joffe HV (במאי 2014). "FDA approval of paroxetine for menopausal hot flushes". The New England Journal of Medicine. 370 (19): 1777–1779. doi:10.1056/NEJMp1402080. PMID 24806158. {{cite journal}}: (עזרה)
  35. ^ 1 2 Benjamin James Sadock, M.D, Virginia Alcott Sadock, M.D, Pedro Ruiz, M.D ., Kaplan And Sadock´S Synopsis Of Psychiatry: Behavioral Science/Clinical Psychiatry, 2014, עמ' 507-508

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.