פגיעות רגשית

פגיעוּת רגשית (באנגלית: emotional vulnerability) היא חוויה של כאב הנובעת מאי יכולת להתמודד עם דחייה, איום, ביקורת, עוינות, לחץ, טראומות וסיכונים מהסביבה האנושית. היא מייחסת למישהו בסביבה כוונה להזיק לתפיסת העצמי, לזכויות או לערך העצמי וגורמת לתגובת כאב. היא מבחינה בפרטים רגשיים המופנים כלפיה ביתר עוצמה מאצל האחרים.

תיאור

פגיעות רגשית על פי הגדרתה של ברנה בראון "מאופיינת על ידי אי-ודאות, סיכון והיחשפות רגשית". בראון סבורה שרמת הפגיעות היא המדד לאומץ: להיות פגיע, זה להרשות לעצמנו להיות חשופים. בלב רגשות כמו צער, בושה, פחד ואכזבה נמצאת הפגיעות. אך לדעתה, גם בלב האהבה, השייכות, האותנטיות, יצירתיות, אומץ ואחריות קיימת הפגיעות.

אנשים שמסוגלים להתמודד עם רמת פגיעות גבוהה הם אנשים בעלי תחושה של ערך עצמי, שיש להם תחושה חזקה של אהבה ושייכות, מאמינים שהם ראויים לכך ומתנהלים בלב שלם. יש להם את האומץ להיות לא מושלמים, לחוש חמלה עצמית וכתוצאה מכך גם חמלה ואמפתיה כלפי אחרים.

אנשים שאינם מסוגלים להתמודד עם רמת פגיעות גבוהה נוטים להקהות את פגיעותם על ידי שימוש והתמכרות לאמצעים חיצוניים - אכילה, צריכת אלכוהול וסמים. לעיתים קרובות המאבק העצמי בפגיעות מביא לכעס שהוא בעצם דרך לפורקן של כאב, ולחוסר סובלנות. וכך הם מפתחים עמידות רגשית.

לפגיעות יש שני פנים, פן אחד נובע מיחסים הנתפסים כפגיעה מידי הזולת. הפן האחר הוא היכולת להכיר בשבריריות, בחוסר הוודאות ובמורכבות של עצמנו בעולם.

פגיעה ממקור חיצוני

פגיעות ממקור חיצוני היא חלק מאופן שבו חווים את הרגשות בעוצמה גבוהה כנגרמים על ידי מקור חיצוני. זהו אופן חוויה רגשנית, כלומר היא נסובה על כך שמישהו הזיק לתפיסת האני או לזכויות או להערכה העצמית. היא אינה תלויה בעצמי אלא ביחס הזולת כלפיו. פגיעות נובעת בחלקה מהעמדת העצמי במרכז, סוג של אגוצנטריות המלווה בהערכה עצמית נמוכה המאוימת ומותנה תמיד על-ידי הסביבה. לפיכך, היא מעבירה את יכולת ההתמודדות מידי הפגיע אל הפוגע וסביבתו. הכל מתקבל כאישי וכנגד העצמי, אפילו אם אין למעשה קשר ממשי אליו. זו פרשנות קיצונית אמנם לאירועים של הסביבה האנושית אך היא די אופיינית לתגובות רגשניות. רגשנות ופגיעות כאופן של חוויה גורמות לכך שאדם אינו לוקח אחריות על רגשותיו ואינו מודע לתרומתו למצב או לאירוע שגרם לפגיעה. הוא מזהיר את סביבתו שהוא מאוד רגיש ופגיע ולכן הסביבה אחראית להתחשב ברגישויותיו. פגיעות מלווה בחשיבה טורדנית והתחשבנות עם הפוגע, אך עשויה לתרום לרפלקסיה אם משכילים לראות את האחריות והמעורבות העצמית בפגיעה, ומבינים שיש אחריות ואולי גם אשמה בעיצוב אופי היחסים.

פגיעות קשורה בחוסר מודעות לגבולות, לציפיות ולדרישות. מעמידים את העצמי במרכז, וכל פעולה שאדם עושה מולו נתפס כקשור בו ונשפט כנוגע לו, או כמתעלם ממנו. התחשבות יתר בצרכינו ופגיעותנו מגבילה את התנהגותו של האחר כלפינו והוא נדרש להתוות בעצמו את גבולות הקשר.

חוסר גבולות לא מאפשר תחושת נפרדות והבחנה בין העצמי לבין האחר והתבוננות באירועים בעין ביקורתית. האחר חייב לשים את הגבולות כדי להגן על עצמו, מפני הנפגע. עם זאת, כשלא יודעים מה הדבר שפוגע או עסוקים כל הזמן באיך לא לפגוע, הקשר הספונטני הולך לאיבוד.

פגיעות כרגישות

הפן השני של הפגיעות כרוך דווקא ברגישות ובהבחנה בפרטים רגשיים אצל העצמי ואצל הזולת. זו דרך להכיר בהיותנו לא מושלמים, טועים ובורים, בעיקר בנושא הרגשי.

כך אהבה ואינטימיות כרוכות בפגיעות, משום שנוצרת תלות בין האוהבים שעלולה לגרום לחיכוכים. פגיעוֹת ועלבון עלולים להפחית אהבה ולהגביר חרדה. נראה שפגיעוֹת חוזרות ונשנות שוברות אמון וגורמות להפניית עורף ולאטימות, המגבירות את הכאב. עם זאת, אהבה מאפשרת התוודעות למצוקות של האחר שעשויות לעורר חמלה לכלל יצורי האנוש. במקום הכי רגיש, בו חשופים לביקורת, גם נבחנים ומקבלים משובים, שקשה להתעלם מהם, לא להקשיב, להיות שווי נפש.

פגיעות היא חלק מאינטימיות. ככל שהקשר קרוב יותר כך החשיפה והסיכון בו רבים יותר, כי הוא נוגע באזורי החולשה והפגמים וגם כי יש יותר מה להפסיד. אפשר לשרטט את הגבול של האינטימיות עד המחסום בו נפגעים או פוגעים. אנשים רגישים יפתחו מודעוּת לסיבות הפגיעה ויוכלו להתמודד איתה טוב יותר. פגיעות נובעת מדימוי עצמי התלוי באדם קרוב, וקשורה בחשש שאיננו אהובים דיינו. הבדלים במזג, פערים במנגנוני השפה, התפרצויות רגשיות בלתי נשלטות, כל אלו גורמים לפגיעוֹת שמדגישות את המתח והלחץ בתוך הקשר.

הפגיעוּת חוסמת אפשרויות להתנגד, מפריעה ליכולת להעז לשנות את המצב, ולא מאפשרת רגיעה. היא מחזירה לחוויית ילדות של ילד שנפגע, ילד שמבטלים את ערכו, שלא מבינים אותו. היא מובילה להסתגרות ברחמים עצמיים של 'אף אחד לא מבין אותי'. לעיתים היא מלווה בדמעות, כהודאה במצב ובקשת נחמה וקריאה לעזרה, וההכרה ברגשות הכואבים יוצרת אמפתיה אצל הפוגע.

התוודעות והכרה בפגיעות, מאפשרות להתמודד עם המפגעים ובד בבד לא להתכחש לחולשה ולהתפתח בעזרתה. זה תלוי בעיקר בהערכה העצמית, אם הפגיעה אינה הופכת לדפוס ולחלק מהיחסים. שחרור מדפוסי פגיעות מאפשר להתבונן באירועים עצמם בריחוק כלשהו ובלי תלות בדאגה ובריכוז העצמי. ככל שמונעים על ידי פחד מפגיעה, כן נמנעים מאינטימיות. ונוצר קונפליקט בין הפגיעות לאינטימיות, אף שהיא מובנת בתוך האינטימיות. ייתכן שאין באמת פוגע ונפגע, אלא מסלול של תגובות פגיעות, שבמהלכו כבר לא ברור מי הפוגע ומי הנפגע. נוצר קונפליקט ופגיעות הדדית מלווה בהתחשבנות. כדי לשמר יחסים עמוקים ומשמעותיים צריך לקטוע את המסלול הזה.

גבריאל רעםמונה שלושה גורמים שתורמים לפגיעה רגשית אצל בני זוג: אינטימיות, הבדל באישיות וכוחנות מצד הפוגע. סיבה נוספת היא, שבני זוג נפגעים בגלל שהם לוקחים את הנאמר באופן אישי, כאילו הכוונה היא לפגוע: כדי לפגוע עליך להיות קרוב, וככל שאתה יותר קרוב לפרטנר כך אתה יכול יותר לפגוע בו. מכאן שאינטימיות היא כר פורה לפגיעות רגשיות. ככל שיש יותר אינטימיות כך על הבגרות הרגשית להתפתח. בגרות רגשית מתקיימת כשמפתחים יכולת לקחת את האחר בזוגיות כפי שהוא ולא לפי הטוב או הרע שהוא גורם לנו, כשמרכז הכובד של האישיות נע מהרודנות של האגו אל העולם ואל אנשים אחרים ולהתעלות מעל כאב הפגיעות. "הדרך היחידה לא להיפגע במערכת יחסים מלבד פיתוח בגרות רגשית, היא לצמצם את האינטימיות."

עמידות רגשית

המונח נקשר לעיתים עם עמידות נפשית. אך אינו מבוסס על אותם מרכיבים. עמידות רגשית דומה לאטימות שמשמעותה: קהות, נוקשות, סגירוּת. כלומר, הרגשות אינם נחווים בעוצמה גבוהה. אצל אנשים רציונליים, בעלי שליטה עצמית בהתנהגותם או אנשים שהם 'מנותקי חרדה' (במושגים של ג'ון בולבי), שהתנתקו מרגשותיהם, בדרך כלל בעקבות טראומה או הורות לקויה, יחוו פחות פגיעות משום שהם אינם מאפשרים לאירועים רגשיים לנגוע בנפשם ולחדור אליהם.

פגיעות עלולה להפוך לדפוס שליטה באחר: האחר מאוים על ידי האדם הקרוב ומפחד שיפגע בו. הוא נעשה משותק ומנוע מלנהוג על פי דרכיו ולהיות חופשי בתגובותיו. וגם להפך - החשש מלפגוע באחר יוצר מחסום מדיבור ודיאלוג, מחסום שהופך כה מקובע שלעיתים לאחר שנים שואלים מדוע לא התקיים דיאלוג וברור שהיה מקל ומפייס.

כדי להימנע מלהיפגע משתמשים במנגנוני הגנות כמו הדחקה וניתוק שאינם מאפשרים התקרבות. הריחוק אוטם את ערוצי התקשורת. חומת ההגנה מוצבת מול פניו של הפוגע והוא אינו יכול לחדור דרכה, יוצא מכך שגם הפוגע נפגע, כי לא מתאפשר דיאלוג וסליחה והבנה הדדיים. והוא מתקשה לבקש סליחה או להתפייס, משום שתגובתו התקבלה כפגיעה, בלי שהתכוון לכך.

קישורים חיצוניים

• כוחה של הפגיעות, הרצאת TED של החוקרת ברנה בראון
• אלינער פרדס, על הבושה והעוצמה שבפגיעות, הרצאה שניתנה באוניברסיטת תל אביב ב-4 ביוני 2013
• גבריאל רעם ואסף יעקובי על פגיעות רגשית להבדיל מפגיעה רגשית
• יהודית כץ, האומץ להיות פגיעים, באתר הארץ, 8 ביוני 2017