פוליטיקה שמאלנית

פוליטיקה שמאלנית מוגדרת בדרך כלל כתמיכה בשוויון חברתי ובאיגליטריאניזם, לעיתים רבות תוך כדי התנגדות להמשך קיומן של היררכיות חברתיות.[1][2][3][4] הפוליטיקה השמאלנית בדרך כלל ממוקדת בדאגה לאנשים בחברה שנתפסים כמקופחים ביחס לאחרים וכן באמונה שיש מצב של אי שוויון לא מוצדק שצריך לחתור לצמצם או לבטל.[1]

איור משנת 1789 המתאר את שלושת המעמדות בחברה הצרפתית לפני המהפכה הצרפתית - הכמורה, האצולה, ופשוטי העם שנחשבו ל"שמאל" אשר נשאו את הנטל העיקרי בחברה

המונחים שמאל וימין בספקטרום הפוליטי של שמאל-ימין נטבעו במקור במהלך המהפכה הצרפתית והתייחסו במקור למיקום המושבים באספת המעמדות של המשטר הישן המלוכני בצרפת - אלו שישבו בחלק השמאלי התנגדו בדרך כלל למשטר הישן ותמכו במהפכה הצרפתית, ביצירת רפובליקה דמוקרטית ובחילון של מוסדות החברה[5] בעוד שאלו שישבו בחלק הימני תמכו במוסדות המסורתיים של המשטר הישן.

במהלך המאה ה-18 המונח "שמאל" החל להיות מיוחס לתנועות פוליטיות שונות, ובמיוחד לתנועות רפובליקניות בצרפת במהלך המאה ה-18, אך במהלך המאות ה-19 וה-20 המונח החל להיות מיוחס גם לתנועות סוציאליסטיות, תנועות אנרכיסטיות, תנועות קומוניסטיות, תנועות פועלים, תנועות מרקסיסטיות, תנועות התומכות בסוציאל-דמוקרטיה, ותנועות התומכות בסינדיקליזם.[6] מאז ואילך המונח מיוחס למגוון רחב של תנועות פוליטיות,[7] כולל תנועות לזכויות האזרח, תנועות פמיניסטיות, תנועות לזכויות להט"ב, תנועות אנטי-מלחמתיות, התנועה לאיכות הסביבה,[8][9] וכן מגוון רחב של מפלגות פוליטיות.[10][11][12]

עמדותעריכה

כלכלהעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – סוציאליזם, מרקסיזם, קומוניזם, אנרכו-קומוניזם

מבחינה כלכלית, השמאל תומך בעקרונות הסוציאליזם או בחלקם. הסוציאליזם מאמין כי קניין האדם וחלוקת המשאבים צריכים להיות נתונה לפיקוח חברתי ורגולציה, וזאת על מנת לצמצם את פערי החברה ולהביא לשוויון. יש גם עמדות שמאל קיצוניות כלכליות שהן כוללות את גישת הקומוניזם, שהיא דוגלת בפיקוח והתערבות מקסימלית להבאת שוויון מוחלט בחברה.

בעמדות שמאל כלכליות, אמצעי הייצור נמצאים בבעלות ציבורית, לעומת העמדה הימנית שדוגלת בהפרטה של אמצעי הייצור, והפיכתם לרכוש של ידיים פרטיות. זאת על מנת להפוך את אמצעי הייצור ליותר נגישים לציבור, קולקטיבים, שיתופים ושוויוניים. שותפות חברתית בכלכלה היא המרכיב משותף בולט למרבית התיאוריות, מה שמסביר את הרצון לא להפריט את אמצעי הייצור או להביא למצב שבו אמצעי הייצור נתונים בידי יחיד או יחידים.

הסוציאליזם נולד לאחר שהמהפכה הצרפתית הביאה עימה עוני רב, מה שאילץ את ההוגה קרל מרקס לגבש את עקרונות הסוציאליזם והקומוניזם. מרקס למעשה ראה בעצמו כקומוניסט והתנגד לסוציאליזם מכוון שלטענתו הייתה שיטה מתונה מדי, אך לאחר נפילתם של כמה מדינות ובניהן ברית המועצות, רוב השמאלנים תומכים בזרמים של השיטות המתונות, ביניהן הסוציאל-דמוקרטיה שאף חלה במדינות רבות.

מדינות רבות שהיו סוציאליסטיות עברו הפרטה כתוצאה מהשפעותיה של הגלובליזציה, כגון ישראל ואוסטרליה, מה שמצד אחד העלה את הכנסת התוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של המדינה, אך מצד שני גרם לפערי שוויון גדולים יותר בחברה.[13]

סביבהעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – סביבתנות

השמאל תומך בעקרונות הסביבתנות ואף נוהג לשלב אותם עם עקרונות סוציאליסטים (כגון באידאולוגיה אקו-סוציאליזם) או עם עקרונות אחרים יותר רדיקליים של השמאל (כגון באידאולוגיה אקו-אנרכיזם). היא אידאולוגיה שדוגלת בשימור, שיקום או שיפור הסביבה הטבעית, בעזרת שינוי טכנולוגי, חוקי או מדיני על מנת לשנות את המאזן האקולוגי על פני כדור הארץ.

עוד בתחילת המאה ה-20, המשמעות של החשיבה הסביבתית הייתה בעיקר ההתמודדות עם בעיות בריאותיות מקומיות שנגרמו עקב התיעוש הכבד - לעובדים בתעשייה ולתושבי הערים, כמו גם הקמתן של שמורות טבע.

מאז היציאה של הספר אביב דומם שהוציאה רייצ'ל קרסון, הרעיון התחיל לצבור יותר תאוצה בציבור. הספר התמקד בהרס נהרות, כריתת יערות הגשם, הכחדת מינים, התחממות עולמית, הידלדלות שכבת האוזון ועוד.

בניסיון להתמודד מול הבעיות הללו, קמו ארגונים רבים בעולם, כמו הסוכנות להגנת הסביבה, כדור הארץ תחילה! ועוד.

ב-2019, האקטיביסטית השוודית גרטה טונברי, זכתה בשלל פרסים, ביניהם איש השנה של המגזין "טיים", על פעילותיה להתמודדות כנגד משבר האקלים.

לאומנות ואנטי-לאומנותעריכה

עמוד ראשי 
ראו גם – לאומנות

במהלך תקופת המהפכה הצרפתית, הייתה מחלוקת רבה בפורום השמאלני האם לאומנות היא דבר טוב ובריא למדינה או לשטח מסוים.[14] השמאל הרפובליקני תומך במדינת לאום מדינתית וטוען שהעם יותר מאוחד תחת מדינת לאום, בעוד שפורומים אחרים בשמאל כגון השמאל הליברלי, טוען שהדבר מביא לאי-צדק בחברה.

במשך ההיסטוריה היו וויכוחים רבים בשמאל על לאומנות והאם היא צודקת או לא. מרקס האמין כי לאומנות מרקסיסטית תוכל "לרסק" את העקרונות הקפיטליסטים של המדינה, מנגד (בפורומים של השמאל האנרכיסטי), טענו כי המדינה לא יכולה "לרסק" את הקפיטליזם באמצעות הלאומנות, מכוון שלאומנות ומדינתיות מעודדות קפיטליזם.

כיום קיימות מפלגות שמאל לאומניות, כגון All India Forward Bloc בהודו והקונגרס הלאומי האפריקני בדרום האפריקה.

דתעריכה

במהלך המהפכה הצרפתית, מפלגות השמאל הצרפתי היו מאוד אנטי-קלריקליות, והתנגדו נחרצות להשפעתה של הכנסייה הקתולית ותמכו באתאיזם ובהפרדת הכנסייה והמדינה, והוביל למדיניות המכונה.[15] קרל מרקס טען כי "הדת היא אנחתו של היצור המדוכא, הלב של עולם חסר לב, ונשמה של תנאים חסרי נשמה. היא האופיום של ההמונים".[16] בברית המועצות, הבולשביקים בפיקודו של ולדימיר לנין אימצו במקור עיקרון אידאולוגי שטען כי כל הדתות יתנוונו בסופו של דבר והחליטו למגר את הנצרות המאורגנת ומוסדות דתיים אחרים. בשנת 1918, אנשים ב-10 כנסיות רוסיות אורתודוקסיות הוצאו להורג על ידי כיתת יורים, והילדים נשללו מכל חינוך דתי מחוץ לביתם.

כיום, השמאל ברובו תומך בחילוניות ובהפרדת הדת מהמדינה. השמאל בארצות הברית (המפלגה הדמוקרטית) תומכים בהפרדת הדת מהמדינה, והמפלגה הסוציאל-דמוקרטית של גרמניה ביחד עם די לינקה תומכות ברובן בעקרונות חילוניים.

היסטוריהעריכה

בפוליטיקה, המונח "שמאל" נולד במהפכה הצרפתית, שם הקבוצות הפוליטיות אשר התנגדו לזכות הווטו המלכותית (המונטניארדים באספת המעמדות של 1789) ישבו בדרך כלל משמאל לכיסא הנשיא בפרלמנט בעוד אלו בעד זכות הווטו המלכותית ישבה מימינה.[17] ההרגל הזה התחיל באחוזות הצרפתיות של 1789. לאורך המאה ה-19, הקו העיקרי המפריד בין ימין לשמאל היה בין תומכי הרפובליקה הצרפתית לאלו שתמכו במלוכה ובשימור מצבה של צרפת אז.[15] מרד ימי יוני במהלך הרפובליקה הצרפתית השנייה היה ניסיון של השמאל לבסס את עצמו מחדש לאחר מהפכות 1848 בצרפת, אך רק חלק קטן מהאוכלוסייה תמכו במרד.

באמצע המאה ה-19, הלאומיות, הסוציאליזם, הדמוקרטיה והאנטי-קלריקליזם הפכו למאפיינים מרכזיים של השמאל הצרפתי. לאחר ההפיכה של נפוליאון השלישי ב-הפיכת 2 בדצמבר 1851 והקמת האימפריה השנייה לאחר מכן, החל המרקסיזם להתחרות ברפובליקניזם הרדיקלי ובסוציאליזם האוטופי ככוח בתוך הפוליטיקה השמאלנית. המניפסט הקומוניסטי רב ההשפעה מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס, שפורסם בתוך גל המהפכות של 1848 ברחבי אירופה, טען כי כל ההיסטוריה האנושית מסתכמת במאבק מעמדי. הם חזו שמהפכה פרולטרית תפיל בסופו של דבר את הקפיטליזם הבורגני ותיצור חברה קומוניסטית חסרת אזרחות, כסף ומעמד. בתקופה זו צורפה המילה "wing" גם לשמאל וגם לימין.[18]

הסתדרות הפועלים הבינלאומית, שנקרא לפעמים האינטרנציונל הראשון, ריכז אנשים ממדינות רבות ושונות, עם דעות רבות ושונות לגבי איך להגיע לחברה חסרת מעמדות ומדינה. בעקבות פיצול בין תומכי מרקס ומיכאיל באקונין, אנרכיסטים הקימו את איגוד העובדים הבינלאומי (IWA–AIT).[19] האינטרנציונל השני (1888–1916) התפלג במהלך מלחמת העולם הראשונה. אלו שהתנגדו למלחמה, ביניהם ולדימיר לנין ורוזה לוקסמבורג, ראו את עצמם כשמאלנים יותר.

בארצות הברית, שמאלנים סוציאל-ליברלים, פרוגרסיבים ואיגודים מקצועיים הושפעו מיצירותיו של תומאס פיין, אשר הסביר כי שוויון חברתי אפשרי על ידי חלוקתם של משאבים מחדש. לאחר עידן השיקום שלאחר מלחמת האזרחים האמריקנית, הביטוי "השמאל" שימש לתיאור אלו שתמכו באיגודים מקצועיים, בתנועת זכויות האזרח ובתנועה נגד המלחמה.[20][21] בעת האחרונה, "שמאל" ו-"ימין" שימשו כמילים נרדפות למפלגות הדמוקרטיות והרפובליקניות, או כמילים נרדפות לליברליזם ושמרנות, בהתאמה.[דרוש מקור][מפני ש...][22][23][24][25]

מכיוון שהימין היה פופוליסטי, הן בגוש המערבי והן בגוש המזרחי כל מה שנראה כאמנות אוונגרד נקרא שמאלני ברחבי אירופה, ולכן החשיבו את הגרניקה של פיקאסו כ"שמאלנית" באירופה[דרוש מקור][מפני ש...].[26] וגינו את האופרה של המלחין הרוסי שוסטקוביץ' (הליידי מקבת' ממחוז מצנסק) בפראבדה באופן הבא: "כאן יש לנו בלבול 'שמאלני' במקום מוזיקה טבעית, אנושית".[27][דרוש מקור][מפני ש...]

ראו גםעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פוליטיקה שמאלנית בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 Smith, T. Alexander; Tatalovich, Raymond (2003). Cultures at War: Moral Conflicts in Western Democracies. Toronto, Canada: Broadview Press. p. 30. ISBN 9781551113340.
  2. ^ Bobbio, Norberto; Cameron, Allan (1997). Left and Right: The Significance of a Political Distinction. University of Chicago Press. p. 37.
  3. ^ Ball, Terence (2005). The Cambridge History of Twentieth-Century Political Thought (Reprint. ed.). Cambridge: Cambridge University Press. p. 614. ISBN 9780521563543. נבדק ב-15 בנובמבר 2016. {{cite book}}: (עזרה)
  4. ^ Thompson, Willie (1997). The Left In History: Revolution and Reform in Twentieth-Century Politic. London: Pluto Press. ISBN 978-0745308913.
  5. ^ Knapp, Andrew; Wright, Vincent (2006). The government and politics of France (5th ed.). London [u.a.]: Routledge. ISBN 978-0-415-35732-6. the government and politics of france.
  6. ^ Schmidt, Michael; Van der Walt, Lucien (2009). Black Flame: The Revolutionary Class Politics of Anarchism and Syndicalism. Counter-Power. Vol. 1. AK Press. p. 128. ISBN 978-1-904859-16-1. [...] anarchism is a coherent intellectual and political current dating back to the 1860s and the First International, and part of the labour and left tradition
  7. ^ Revel, Jean Francois (2009). Last Exit to Utopia. Encounter Books. p. 24. ISBN 978-1594032646. In the United States, the word liberal is often used to describe the left wing of the Democratic party.
  8. ^ Neumayer, Eric (2004). "The environment, left-wing political orientation, and ecological economics" (PDF). Ecological Economics. 51 (3–4): 167–175. doi:10.1016/j.ecolecon.2004.06.006.
  9. ^ Barry, John (2002). International Encyclopedia of Environmental Politics. Taylor & Francis. ISBN 978-0415202855. All surveys confirm that environmental concern is associated with green voting...[I]n subsequent European elections, green voters have tended to be more left-leaning...the party is capable of motivating its core supporters as well as other environmentally minded voters of predominantly left-wing persuasion...
  10. ^ "Democratic socialism" (PDF). Archived from the original on 2 בספטמבר 2006. נבדק ב-3 ביוני 2017. {{cite web}}: (עזרה)תחזוקה - ציטוט: bot: original URL status unknown (link)
  11. ^ Fiona Harvey (5 בספטמבר 2014). "Green party to position itself as the real left of UK politics". The Guardian. {{cite news}}: (עזרה)
  12. ^ Arnold, N. Scott (2009). Imposing values: an essay on liberalism and regulation. Florence: Oxford University Press. p. 3. ISBN 978-0-495-50112-1. Modern liberalism occupies the left-of-center in the traditional political spectrum and is represented by the Democratic Party in the United States, the Labor Party in the United Kingdom, and the mainstream Left (including some nominally socialist parties) in other advanced democratic societies.
  13. ^ , טקסטולוגיה, 2014-02-07
  14. ^ William Doyle, The Oxford history of the French Revolution, Oxford University Press, 2002, ISBN 978-0-19-925298-5
  15. ^ 1 2 Andrew Knapp, The government and politics of France, London ; New York, NY : Routledge, 2006, ISBN 978-0-415-35732-6
  16. ^ Marx, Karl. 1976. Introduction to A Contribution to the Critique of Hegel's Philosophy of Right. Collected Works, vol. 3. New York.
  17. ^ לא ידוע, Michel Winock, Wikipedia, 2021-09-09
  18. ^ Home : Oxford English Dictionary, www.oed.com (באנגלית)
  19. ^ Peter H. Marshall, Demanding the Impossible: A History of Anarchism, Fontana, 1993, ISBN 978-0-00-686245-1. (באנגלית)
  20. ^ Van Gosse, The Movements of the New Left, 1950-1975: A Brief History with Documents, Palgrave Macmillan, 2005-02-05, ISBN 978-1-4039-6804-3. (באנגלית)
  21. ^ Richard A. Reuss, JoAnne C. Reuss, Ralph Lee Smith, Ronald C. Cohen, American Folk Music and Left-wing Politics, 1927-1957, Scarecrow Press, 2000, ISBN 978-0-8108-3684-6. (באנגלית)
  22. ^ The Page by Mark Halperin | Steele to GOP: Fight for Coleman, web.archive.org, ‏2011-07-22
  23. ^ Is it Spain’s place to investigate Gitmo?, The Week (באנגלית)
  24. ^ Facebook, Twitter, Show more sharing options, Facebook, Twitter, Study finds left-wing brain, right-wing brain, Los Angeles Times, ‏2013-07-24 (בAmerican English)
  25. ^ Reported in Mother Jones, 29 April 2009.
  26. ^ Otto Karl Werckmeister, Icons of the Left: Benjamin and Eisenstein, Picasso and Kafka After the Fall of Communism, University of Chicago Press, 1999-04, ISBN 978-0-226-89356-3. (באנגלית)
  27. ^ David Gutman, Prokofiev, Omnibus Press, 1990, ISBN 978-0-7119-2083-5. (באנגלית)