ויקיפדיה

פונפיי

פונפיי (שנודע בעבר כ-Ponape או Ascension, בשפה הפונפיית פונפיית (אנ') (Pohnpeian language): "על (pohn) מזבח אבן (pei)") הוא אי בארכיפלג איי סניאבין (אנ') שהוא חלק מארכיפלג איי קרוליין הגדול ביותר במיקרונזיה. הוא חלק ממדינת פונפיי, אחת מארבע המדינות ממדינות הפדרציה של מיקרונזיה (FSM). מרכזי האוכלוסייה העיקריים בפונפיי כוללים את פאליקיר, בירת מדינות הפדרציה מיקרוניזיה FSM, וקולוניה, בירת מדינת פונפיי. פונפיי הוא האי הגדול ביותר ב-FSM, בעל שטח של 334 קמ"ר, והנקודה הגבוהה ביותר באי היא בגובה 782 מטרים. האי הוא המאוכלס ביותר מבין איי מיקרונזיה עם 36,832 תושבים לשנת 2020, והאי היחיד המפותח ב-FSM.

פונפיי
Pohnpei
קולוניה, בירת פונפיי, הנצפית מרכס סוקהס, 2006
קולוניה, בירת פונפיי, הנצפית מרכס סוקהס, 2006
נתונים גאוגרפיים
מיקום איי קרוליין, באוקיינוס השקט
קואורדינטות 06°54′00″N 158°13′30″E / 6.90000°N 158.22500°E / 6.90000; 158.22500
ארכיפלג Senyavin Islands
סוג אי
שטח 334 קמ"ר
היקף החוף 85 ק"מ
גובה מרבי 782 מטר
נתונים מדיניים
מדינה מיקרונזיהמיקרונזיה מיקרונזיה
אוכלוסייה 36,832 (2020)
צפיפות 97 תושבים/קמ"ר (נכון ל־2010)
אזור זמן UTC +11
עיר ראשית קולוניה
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
מפה מפורטת של פונפיי, המציגה את גבולות חמשת 'השבטים העצמאיים'
איי סניאבין (פונפיי בתוספת שני אטולים שכנים)

בפונפיי נמצאים מגליתים והעיר העתיקה נאן מדול, שנבנתה על מספר איים מלאכותיים מול החוף המזרחי של האי פונפיי, החל מהמאה ה-8 או ה-9. נאן מדול הוא אתר ארכאולוגי חשוב, שהוכרז כאתר היסטורי לאומי בשנת 1985.

בפונפיי קיים שפע של מגוון ביולוגי. הוא אחד המקומות הרטובים ביותר על פני כדור הארץ, עם כמות גשמים שנתית העולה על מ-7,600 מ"מ,[1] בעיקר במקומות ההרריים. באי נמצא עץ הקאנה (Terminalia carolinensis) שנמצא רק באי פונפיי ובאי קוסראה.[2]

שם

עריכה

השם Pohnpei הוא שם בשפה הפונפיית, שפירושו המילולי "על מזבח אבן". השם נובע מביטוי פרוטו-צ'וקי-פונפיי *fawo ni pei בעל אותה משמעות.[3]

היסטוריה

עריכה

ילידי פונפיי, במיוחד ה'זקנים', מתייחסים לעיתים קרובות לאירועים בעברם כאילו התרחשו, ב"בימי הגרמנים" או "לפני הספרדים", כמזהים את התקופות ההיסטוריות:[4]

תקופה שנים
תקופת הילידים לפני 1825
תקופה טרום ספרדית 1825–1886
תקופה ספרדית 1886–1899
התקופה הגרמנית 1899–1914
התקופה היפנית 1914–1945
תקופת ארצות הברית 1945–1986
תקופת העצמאות מאז 1986

היסטוריה פרה-קולוניאלית

עריכה

המתיישבים הראשונים היו כנראה אנשי תרבות לאפיטה מאיי שלמה הדרום-מזרחיים או מארכיפלג ונואטו.[5] ההיסטוריה הפרה-קולוניאלית מחולקת לשלושה תקופות: Mwehin Kawa או Mwehin Aramas (תקופת הבנייה, או תקופת העם, לפני שנת 1100 לספירה); Mwehin Sau Deleur (תקופת שושלת סאודלור משנת 1100 ועד 1628[6]; מווהין נהנמוארקי, התקופה השבטית מ-1628 ועד 1885.[7][8] אגדה פונפיאנית מספרת ששליטי סאודלור, היו השליטים הראשונים בפונפיי והם היו ממוצא זר. הצורה הריכוזית של השלטון המוחלט של סאודלור מאופיינת באגדה הפונפיאנית כמי שהפכה יותר ויותר מדכאת במשך כמה דורות. דרישות שרירותיות ומכבידות, כמו גם פגיעה באלים הפונפיים, זרעו טינה בקרב הפונפייאנים. שושלת סאודלר הסתיימה עם פלישתו של איסוקלקל (אנ'), שהיה זר נוסף, שהחליף את שלטון סאודלר במערכת השבטית המבוזרת יותר.[4][9][10]

החברה ההיסטורית של פונפיי הייתה מחולקת לחמישה שבטים, חמולות ותתי-שבטים שונים; כל שבט הונהג בראשות שני צ'יפים עיקריים. השבטים היו מאורגנים על בסיס פיאודלי. כשעיקרון היה, "כל הארץ שייכת לצ'יפים, שקיבלו מס קבוע ושלטונם היה מוחלט". העונשים שנוהלו על ידי צ'יפים כללו מוות וגירוש. מלחמות בין שבטים כללו, ביזה, הרס של בתים וסירות קאנו והרג של שבויים.[4] הערכות לגודל האוכלוסייה הטרום ספרדית נחשבות לא אמינות.[4]

המגעים המוקדמים ביותר עם האירופיים

עריכה

המבקר האירופי הראשון של פונפיי היה הנווט הספרדי אלווארו דה סאודרה ב-14 בספטמבר 1529 זמן קצר לפני מותו, כשניסה למצוא את הדרך חזרה לספרד החדשה.[11] הוא תיאר את האי כסן ברטולומה וכינה את האי ואת האיים שמסביב בשם Los Pintados (מילולית, "המצוירים", בספרדית) מכיוון שהילידים היו מקועקעים לעיתים קרובות. ב-23 בדצמבר 1595, ביקר באי הנווט פדרו פרננדש דה קיירוש, שפיקד על הספינה הספרדית סן ז'רונימו.[4]; הוא התיאר את האי בקצרה אך לא ניסה לנחות עליו.[12]

מבקרים מהמאה ה-19

עריכה

ב-10 בספטמבר 1825, הימאי האוסטרלי ג'ון הנרי רו John Henry Rowe, הגיע בספינתו ג'ון בול, לקרבת האי אך לא נחת עליו מכיוון שסביב ספינתו התאספו סירות קאנו מקומיות. התיאור המפורט הראשון של האי ותושביו הוצג על ידי החוקר הרוסי פיודור ליטקה, שספינתו Senyavin העניקה לקבוצת האיים פונפיי, אנט ופקין את שמה איי סניאבין. בין ה-14 ל-19 בינואר 1828, סירותיו ניסו לנחות על האי, אך לא הצליחו בשל העוינות שהפגינו תושבי האי, כשבמקביל עלו ילידים על סיפונה של הסניאבין. על כך כתב פון Kittlitz, חבר במשלחת ליטקה ”התרחש מסחר מסוים, אוצר מילים קצר נערך, ונרשמה מפה”.[4] פון Kittlitz, ערך תיאור נוסף, שכלל את החורבות שעל החוף של נאן מדול, הדוחות שלו סיפקו את הידע האמיתי הראשון על פונפיי.[4] לא ברור מי היו המבקרים הבאים; עם זאת, כאשר קפטן JH Eagleston מהספינה פרו ראה את האי ב-3 בינואר 1832, בכתובים שלו הוא קרא לאי כ"אי אסנסיון". ריזנברג כתב כי לא ברור מי היה הראשון שקרא לאי לראשונה בשם אסנסיון Ascension Island, אך השם התקבע עד לתקופה הספרדית.[4]

זרים ומיסיונרים

עריכה

על פי היומן של הפריגטה השוודית יוג'יני, החל מאמצע המאה ה-19, ספינות ציד ומסחר הגיעו במספרים הולכים וגדלים. מהר מאוד התבססה על החוף ”מושבה גדולה של נוודי חופים, אסירים נמלטים ועריקי ספינות”, שזוהו כ"דמויות רעות בעיקר".[4] המיסיונר הראשון שהגיע לאי היה האב לואיס דזירה מאיגרט, כומר קתולי. ב-29 ביולי 1838, הוא הפליג מהונולולו על הסקונר נוטרדאם דה פאיה לולפראיסו, לאחר שבעה חודשים לא מוצלחים, הוא נחת באי.[13] בספינתו היו "כמה פולינזים וטהיטיים", שחלקם נשארו בפונפיי והותירו צאצאים.[4] עשר שנים מאוחר יותר חזר האב לואיס דזירה מאיגרט לממלכת הוואי כבישוף של הונולולו.[13] ב-1852, קבוצה של מיסיונרים פרוטסטנטים מניו אינגלנד התבססה לצמיתות בפונפיי. המכתבים והכתבים שלהם מכילים מידע רב על האי והם נשמרים באוניברסיטת הרווארד.[4]

ירידה דרסטית בגודל אוכלוסייה באי התרחשה לאחר 1854, עקב מגפת אבעבועות שחורות.[4]

במהלך מלחמת האזרחים האמריקנית, ספינות הצי של מדינות הקונפדרציה עצרו ותפסו את ספנות הסחר של היאנקים כדי לנטרל את המצור של היאנקים על הנמלים שלהם. ב-1 באפריל 1865 הפתיעה הספינה CSS Shenandoah ארבעה ספינות של ציידי לווייתנים של היאנקים באי אסנסיון (פונפיי) והשמידה את כולם. המלך המקומי, Nananierikie, שמח לקבל הרבה מהשלל מהפעולה הזו.[14]

השלטון הספרדי

עריכה

עד 1886 תבעו הספרדים את איי קרוליין שהיו חלק מאיי הודו המזרחית הספרדיים, מבסיסם במנילה והחלו לפטרל באזור ולהפעיל סמכות ריבונית. הם הקימו בפונפיי את העיר סנטיאגו דה לה אסנסיון שבהמשך שמה הוסב לקולוניה, (בירת מדינת פונפיי, מהמילה קולוניה או מושבה בספרדית). הספרדים בנו בקולוניה כמה מבני ממשל, מבצר, כנסייה ובית ספר. מספר נזרים מהמסדר הקפוצ'יני הספרדי, נשלחו גם ממנילה לפונפיי כדי להטיף לאמונה הקתולית. לאחר מלחמת ספרד-אמריקה ב-1898, האימפריה הגרמנית רכשה מספרד את קבוצת איי קרוליין תמורת 25,000,000 פזטות (כמיליון לירות שטרלינג) ב-1899 יחד עם איי מריאנה (למעט גואם) וארבע שנים לאחר מכן את איי מרשל תמורת 17 מיליון מארק זהב.

השלטון הגרמני ורפורמת הקרקעות

עריכה

במהלך הממשל הגרמני בוצע שינוי מהותי בבעלות על הקרקעות בפונפיי וברחבי האיים הקרולינים. החל משנת 1907 הוחלפה בהדרגה השיטה הפיאודלית. היתרונות הכלכליים של הצ'יפים צומצמו ורק כוח המסורת העניק להם כח.[4]

בעלי קרקעות חייבו במיסים חדשים, במקום תשלום, הם נאלצו לעבוד 15 ימים בשנה בפרויקטים ציבוריים, כגון בניית רציפים, בניית כבישים וכו'.

מפקד אוכלוסין מיוחד שנערך בסוף 1947 הראה שהאוכלוסייה הכוללת באי עמדה על 5,628 נפש, מתוכם 4,451 פונפייאנים ו-1,177 ילידי איים אחרים באוקיינוס השקט. עד 1963, האוכלוסייה גדלה לכמעט 10,000 נפש.[4]

השלטון היפני

עריכה

בהסכם ורסאי, יפן כמעצמה מנדטורית קיבלה בחזרה את השליטה על כל הרכוש הקולוניאלי הגרמני שנכבש במלחמת העולם הראשונה, באוקיינוס השקט, מצפון לקו המשווה, שכלל את פונפיי איי קרוליין, איי מרשל, איי מריאנה (למעט גואם בבעלות אמריקאית) ומפרץ קיאוטשו. בשנים שלאחר מכן ובמהלך מלחמת העולם השנייה, כוח חיל המצב היפני באיים היה מורכב מכ-2,000 אנשי הצי הקיסרי היפני IJN בפיקודו של קפטן ג'ון נאיטו ו-5,984 אנשי הצבא היפני הקיסרי IJA בפיקודו של לוטננט גנרל מסאו ווטאנבה.[15] האי פונפיי נעקף והוכנס לסגר ימי על ידי הצי של ארצות הברית, במהלך הקרבות האמפיביים, במסגרת אסטרטגיית דילוג האיים בין השנים 1943–1945.[15] מאידך, האי הופגז במספר הזדמנויות, כולל על ידי ספינות הקרב האמריקאיות, כמו גם במספר התקפות אוויריות. לאחר מלחמת העולם השנייה, האזרחים היפנים הוחזרו ליפן על ידי הצי האמריקני.

ממשל ארצות הברית, תחת פיקוח של האו"ם

עריכה

מדינות הפדרציה של מיקרונזיה קבלו עצמאות בשנת 1986 לאחר שנוהלו על ידי ארצות הברית בחסות האו"ם מאז 1947, כחלק מטריטוריית הנאמנות של איי האוקיינוס השקט.

גאוגרפיה

עריכה

הנקודה הגבוהה ביותר באי נמצא בפסגת הר ננלאוד (אנ') בגובה 782 מטרים. האם פונפיי הוא ביתם של כמה עשרות מיני ציפורים כולל ארבעה מינים אנדמיים.

הזוחלים היחידים הם כמה מינים של לטאות. במקור היונקים היחידים באי היו עטלפים. חזירים, חולדות וכלבים שהגיעו על גבי הספינות שנחתו באי לאורך השנים, הפכו לפראים עם השנים. הלגונות עשירות בדגים, רכיכות, צבים ובעלי חיים ימיים אחרים.

אקלים

עריכה

פונפיי שייכת לאזור האקלים הטרופי של יערות הגשם (Koppen: Af).[16] זהו אחד המקומות הרטובים ביותר על פני כדור הארץ שכמות הגשמים השנתית הממוצעת עומדת על 4,775 מ"מ בעיירות לאורך החוף וכ- 7,600 מ"מ במקומות הרריים.[17]

אקלים בפונפיי
Pohnpei
נתוני מזג האוויר הממוצעים באי פונפיי בין השנים 1980–2016
חודש ינואר פברואר מרץ אפריל מאי יוני יולי אוגוסט ספטמבר אוקטובר נובמבר דצמבר שנה
טמפרטורה יומית מרבית ממוצעת (C°) 30 30 30 30 30 30 30 31 31 31 31 30 30
טמפרטורה יומית מזערית ממוצעת (C°) 24 24 24 23 23 23 24 24 24 24 23 23 22
משקעים ממוצעים (מ"מ) 310 260 360 450 490 420 440 410 400 410 400 420 4,770
מקור: [18]

דמוגרפיה

עריכה

אוכלוסיית המדינה בשנת 2020 הייתה כ-36,832 נפש. בעוד שרוב האוכלוסייה מחשיבה את עצמה כפונפייאים אתניים, האי פונפיי מגוון מאוד מבחינה אתנית מכל אי אחר ב-FSM. הסיבה לכך נובעת בעיקר מפני שהאי היה תחת כיבוש קולוניאלי זר של מספר מדינות במשך יותר ממאה שנים. דבר שהביא לאי אוכלוסיות שונות מספרד, גרמניה, יפן, צ'מורו, פיליפינים, ארצות הברית, אוסטרליה, מערב אירופאים ואחרים, בנוסף באי נמצאת בירת הממשלה הפדרלית הלאומית של מיקרונזיה בעיר פליקיר, בה מועסקים מאות עובדי מדינה. תושבים משלושה איים אחרים (מדינות אחרות בפדרציה המיקרונזית FSM) (יאפ, Chuuk, קוסראה) שהם בעלי מוצא אתני ותרבותי מובהקים שונים מילידי פונפיי. המגוון הילידי כולל גם אוכלוסיות אתניות אזוריות מהאיים החיצוניים כגון תושבי האיים האוסטרליים. מכאן, שהאי פונפיי הפך לכור ההיתוך של מיקרונזיה.

שפות

עריכה

השפה הפונפיית (שנקראה בעבר "פונאפי") והדיאלקטים שלה הם השפות הילידיות של פונפיי. ממשלת מדינות הפדרציה של מיקרונזיה משתמשת גם בפונפיית כשפה אזורית. האנגלית והספרדית הן שפות רשמיות מדוברות באי.

יחידות האדמיניסטרטיביות

עריכה
 
חלוקת האי ל-6 רשויות עירוניות

האי מחולק ל-6 יחידות אדמיניסטרטיבות עירוניות:

תקשורת ותחבורה

עריכה
 
מסלול נמל התעופה הבינלאומי של פונפיי והנמל הימי של פונפיי במבט מרכס סוקהס

בפנופיי יש תחנת טלוויזיה אחת בכבלים וחמש תחנות רדיו, שכולן ממוקמות בעיר קולוניה. בעיר נמצא גם מטה רשות התקשורת של מיקרונזיה FSM Telecommunications Corporation, המספק כמעט את כל שירותי הטלפון והאינטרנט המקומיים והבינלאומיים.

לפני מלחמת העולם השנייה, מטוסים ימיים של חברת Dai Nippon Airways חיברו את נמל יוקוהמה, יפן עם האי. משנת 2011 מתקיימות שלוש טיסות בשבוע מגואם וארבע טיסות בשבוע מהונולולו. נמל התעופה הבינלאומי של פונפיי ממוקם באי Deketik, הנמצא צפונית-מערבית לעיר קולוניה. נמל התעופה מקושר לקולוניה, בכביש שנסלל על גבי סוללת עפר המחברת בין שני האיים. קוד שדה התעופה על פי IATA הוא PNI.

ספינות של השלטון הפדרלי מעבירות אספקה לכל האיים אחת לשלושה חודשים. חברות ימיות בינלאומיות המקשרות את החוף המערבי של ארצות הברית עם אסיה עוברות דרך פונפיי.

הכביש המקיף את האי הוא באורך 85 קילומטרים. סלילתו הושלמה בשנת 1986. אין תחבורה ציבורית באי, מאידך, מוניות שירות פרטיות מחליפות את התחבורה הציבורית.

ספורט

עריכה

החל מקיץ 2000 מקרונזיה שלחה ספורטאים למשחקי סידני שהשתתפו בתחרויות שטח, בשחייה והרמת משקולות. הספורטאי הבולט ביותר של פונפיי הוא רץ המרתון אליאס רודריגז שהשתתף באולימפיאדת סידני. רודריגס סיים אחרון בתחרות המרתון אך זכה לעידוד על ידי עשרות אלפי צופים כשהוא נכנס לאצטדיון האולימפי להקפה אחרונה רגע לפני טקס הסיום שנדחה כדי לאפשר לו את סיום הריצה.[19]

את נבחרת הכדורגל הלאומית של פונפיי אימן מאמן הכדורגל הבינלאומי הצעיר בעולם, פול ווטסון (אנ') האנגלי.[20] ווטסון יזם והקים במיקרונזיה את תחרות גביע הקטרגל (פוטסל) השנתית, המתקיימת מדי שנה באי.

פונפיי בסיפורת

עריכה

האי פונפיי (בשם Ponape) מוזכר במספר סיפורי אימה, פנטזיה ומדע בדיוני אמריקניים של הסופר ה.פ. לאבקרפט HP Lovecraft ואחרים. האי מוזכר בסיפור הקצר ב" Out of the Aeons " שיצא לאור בשנה 1935,[21] מאת לאבקרפט והייזל הלד, הסיפור נכתב בהשראת חורבות נאן מדול, שכבר שימשו כרקע לסיפור עולם אבוד (אנ') מאת אברהם מריט (אנ') ובריכת הירח, שבה נקראים האיים נאן-מטאל.

פונפיי הוא מיקום מרכזי בספר השני בסדרת ההרפתקאות לילדים הרפתקאות בים הדרומי (אנ') (1952), מאת הסופר האמריקאי-קנדי וילארד פרייס (אנ') בהשתתפות האל ורוג'ר האנט, שהן דמויות דמיוניות.[22]

האי פנופיי, או "Ponape" כפי שהוא מאוית, מוגדר כאי הבית של "מייק" בבלוג הפופולרי Dunce Upon A Time, שחיבר BC Woods.[23]

חינוך

עריכה

ממערכת החינוך של פונפיי כוללת:

  • 4 בתי ספר ממלכתיים ציבוריים.[24]
  • 5 בתי ספר תיכוניים פרטיים.[24]
  • ההשכלה העל תיכונית מונגשת במכללת מיקרונזיה-FSM, שיש לה קמפוסים בכל אחת מארבע המדינות של פדרציית האיים. הקמפוס הלאומי של המכללה נמצא בעיר הבירה פליקיר. השלוחה באי יאפ כוללת גם את מכון הדיג והימים (FMI).
  • מוזיאון לידורקיני היה ממוקם בעיר קולוניה, עד לסגירתו בשנת 2012.[25]

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • The Island of the Colour-blind, Oliver Sacks, Publisher: Pan Macmillan (6 June 1997), paperback, ISBN 0-330-35234-2.
  • Pohnpei, an Island Argosy, Gene Ashby, Publisher: Rainy Day Pr West; Revised edition (June 1987), paperback, ISBN 978-0-931742-14-9
  • Nest in the Wind: Adventures in anthropology on a tropical island, Martha C Ward, Publisher: Waveland Press Inc. (1989), paperback, ISBN 0-88133-405-7 Thomas Morlang: Rebellion in der Südsee. Der Aufstand auf Ponape gegen die deutschen Kolonialherren 1910-1911, Christoph Links Verlag, Berlin, Germany ISBN 9783861536048
  • David Childress. "The Lost City of the Pacific". Omega Science Digest (March 1986), pp. 48–55, 121.

קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא האי פונפיי בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ "Rainfall Climatology for Pohnpei Islands, Federated States of". ארכיון מ-21 בפברואר 2022. נבדק ב-3 במרץ 2022. {{cite web}}: (עזרה)
  2. ^ Nature Conservancy Magazine February / March 2015 page 36
  3. ^ Bender, Byron W. (2003). "Proto-Micronesian Reconstructions: 2". Oceanic Linguistics. 42 (2): 271–281. doi:10.1353/ol.2003.0014.
  4. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 9 10 11 12 13 14 Riesenberg, Saul H (1968). The Native Polity of Ponape. Contributions to Anthropology. Vol. 10. Smithsonian Institution Press. pp. 38, 51. ISBN 9780598442437. נבדק ב-1 בינואר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  5. ^ McCoy, Mark D.; Alderson, Helen A.; Hemi, Richard; Cheng, Hai; Edwards, R. Lawrence (בנובמבר 2016). "Earliest direct evidence of monument building at the archaeological site of Nan Madol (Pohnpei, Micronesia) identified using 230Th/U coral dating and geochemical sourcing of megalithic architectural stone". Quaternary Research. 86 (3): 295–303. Bibcode:2016QuRes..86..295M. doi:10.1016/j.yqres.2016.08.002. {{cite journal}}: (עזרה)
  6. ^ Flood, Bo; Strong, Beret E.; Flood, William (2002). Micronesian Legends. Bess Press. pp. 145–7, 160. ISBN 1-57306-129-8. ארכיון מ-7 באוקטובר 2022. נבדק ב-1 בינואר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  7. ^ Hanlon, David L (1988). Upon a Stone Altar: A History of the Island of Pohnpei to 1890. Pacific Islands Monograph. Vol. 5. University of Hawaii Press. pp. 13–25. ISBN 0-8248-1124-0. נבדק ב-1 בינואר 2012. {{cite book}}: (עזרה)
  8. ^ Panholzer, Tom; Rufino, Mauricio (2003). Place Names of Pohnpei Island: Including And (Ant) and Pakin Atolls. Bess Press. pp. xiii, xii, 101. ISBN 1-57306-166-2. נבדק ב-31 בדצמבר 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  9. ^ Ballinger, Bill Sanborn (1978). Lost City of Stone: The Story of Nan Madol, the "Atlantis" of the Pacific. Simon and Schuster. pp. 45–8. ISBN 0-671-24030-7. ארכיון מ-7 באוקטובר 2022. נבדק ב-31 בדצמבר 2011. {{cite book}}: (עזרה)
  10. ^ Petersen, Glenn (1990), "Isokelekel" (PDF), Lost in the Weeds: Theme and Variation in Pohnpei Political Mythology, Occasional Papers, Center for Pacific Islands Studies, School of Hawaiian, Asian & Pacific Studies, University of Hawaiʻi at Mānoa, pp. 34 et seq, OP35, אורכב מ-המקור (PDF) ב-27 בינואר 2012, נבדק ב-31 בדצמבר 2011 {{citation}}: (עזרה)
  11. ^ Brand, Donald D., The Pacific Basin: A History of its Geographical Explorations, The American Geographical Society, New York, 1967, p.137
  12. ^ Coello, Francisco "Conflicto hispano-alemán" Boletín de Sociedad Geográfica de Madrid, t.XIX. 2º semestre 1885, Madrid, pp.244,245,294,296
  13. ^ 1 2 Bunson, Maggie. Faith in Paradise. Boston: St. Paul Publishing. 1977, pp. 43, 65
  14. ^ CSS Shenandoah, Lieutenant James I Waddell, Annapolis 1960, pages 144-155
  15. ^ 1 2 Takizawa, Akira; Alsleben, Allan (1999–2000). "Japanese garrisons on the by-passed Pacific Islands 1944–1945". Forgotten Campaign: The Dutch East Indies Campaign 1941–1942. ארכיון מ-6 בינואר 2016. {{cite web}}: (עזרה)
  16. ^ "Archived copy". אורכב מ-המקור ב-8 בנובמבר 2014. נבדק ב-2015-01-16. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  17. ^ "Archived copy" (PDF). אורכב מ-המקור (PDF) ב-4 במרץ 2016. נבדק ב-2014-11-08. {{cite web}}: (עזרה); (עזרה)
  18. ^ נתוני מזג האוויר הממוצעים באי פונפיי, מיקרונזיה, בין השנים 1980–2016 על פי אתר weatherspark
  19. ^ Pucin, Diane (2 באוקטובר 2000). "G'Bye, Mates". Los Angeles Times. ארכיון מ-2 בספטמבר 2017. {{cite web}}: (עזרה)
  20. ^ name="FIFA20131223">"Micronesia to Mongolia: A coaching quest". FIFA.com. 23 בדצמבר 2013. אורכב מ-המקור ב-23 בדצמבר 2013. נבדק ב-18 בינואר 2024. {{cite news}}: (עזרה)
  21. ^ Lovecraft, H.P. "Out of the Aeons". ארכיון מ-25 ביולי 2014. נבדק ב-16 ביולי 2014. {{cite web}}: (עזרה)
  22. ^ ""south sea adventure" in a sentence – south sea adventure sentence examples – ichacha.net sentence maker". eng.ichacha.net. ארכיון מ-23 בפברואר 2018. נבדק ב-2018-02-22. {{cite web}}: (עזרה)
  23. ^ "The Micronesian Elvis". Dunce Upon A Time. 30 באוגוסט 2007. אורכב מ-המקור ב-2 בדצמבר 2008. נבדק ב-17 באוגוסט 2009. {{cite web}}: (עזרה)
  24. ^ 1 2 "Higher Education in the Federated States of Micronesia (אורכב 14.10.2017 בארכיון Wayback Machine)." Embassy of the Federated States of Micronesia Washington DC. Retrieved on 23 February 2018.
  25. ^ "Green Travel Guide to Micronesia – How to Visit Sustainably". ecofriendlytravels.com. ארכיון מ-16 ביולי 2021. נבדק ב-2021-07-16. {{cite web}}: (עזרה)
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=פונפיי&oldid=39762027"