פורטל:עולם הישיבות/הידעת?/4

כמו בצבא, גם עולם הישיבות פיתח עגה משלו, להלן רשימת ביטויים ישיבתיים;

צ'יקאווער – כינוי לבחור שמנסה להיות "קול".
ישיבֶה בוחער – "בחור ישיבה".
שטינקער – מלשין (במקור ביידיש: מסריח).
פרומער – מחמיר בהלכה.
חניוק – מיושן, בלבושו, בהנהגותיו, או בדעותיו.
נייעס – חדשות. בפועל (בעגה): לְנָייעס.
שְׁמוּ"ס (שמועס) – ביידיש שמועס היא שיחה. בהוויי הישיבתי הפכה המילה גם לראשי תיבות של שיחת מוסר, הנאמרת בישיבות הליטאיות. פעמים רבות נזכרת המילה בלשון מזלזלת (כמו "לדבר איתו זה לשמוע שמועס", או בעגה: "השמיס לי").
ליל שישי (במלעיל) – מושג המתאר את הלילה שבין חמישי לשישי שבו יש הנוהגים ללמוד כל הלילה.
מָצֶב (במלעיל) – תיאור למאורע שעורר תכונה או התרגשות.
צו"ל – ר"ת של 'צדיק ורע לו'. מקביל לחנון ה"חילוני" ודומה ל"פרומער" ו"חניוק" (ראו לעיל). לעיתים מתלווה לכינוי קונוטציה שלילית של ניתוק מהעולם.
בין הזמנים (במלעיל) – התחליף הישיבתי לסמסטר הוא "זמן". השנה מתחלקת לשלושה זמנים: בין ראש חודש אלול עד יום הכיפורים, בין א' בחשוון לא' בניסן ובין א' באייר למוצאי תשעה באב. תקופות אלו נקראות זמן אלול, זמן חורף וזמן קיץ, בהתאמה. החופשות נקראות "בין הזמנים". תקופת בין הזמנים שבקיץ (יוצאת בדרך כלל באוגוסט) היא בדרך כלל זמן החופשה החרדי המשפחתי.
אלול (נהגה מלעיל) – אלול הוא החודש שלפני הימים הנוראים. זוהי תקופה בעלת משמעות רבה בישיבות ובכל העולם החרדי כתקופה שבה על האדם לחזור בתשובה על מעשיו ולהתחזק בקיום המצוות ושמירת סדרי הישיבה. דגש רב מושם אז על מוסר וקרבה לאלוהים.
לוֹמדעֶס – למדנות, עמקנות לימודית. משמש גם לסניטה במישהו ש"חופר" יותר מדי. כמו, "אל תעשה יותר מדי לומדעס".
מק"ק - (משגיח קטן קטן) כינוי גנאי המשמש לתיאור משגיח שתפקידו מסתכם באכיפת משמעת, בעגה - לְמַקֶ"ק.
שטייגען - מיידיש - התעלות, משמש לתיאור לימוד ברצינות, קיים גם כתואר 'שטייגעניסט', לתיאור בחור שלומד ברצינות.
עלטע'ר - מיידיש - זקן, כינוי לבחור רווק מבוגר.