אלול

חודש בלוח העברי
►► אלול ◄◄
יום טוב / שבתון חג שאיננו שבתון יום זיכרון או צום

אֱלוּל הוא חודש בלוח העברי, השישי במספר לפי המסורת המקראית והשנים-עשר לפי המסורת החז"לית. חודש זה חל בסוף הקיץ והוא מאופיין במנהגי תשובה רבים לקראת ימים נוראים.

בחודש אלול 29 יום. א' באלול חל בימים ראשון, שני, רביעי או שישי.

שם החודשעריכה

מקור שמו של החודש, כשמותיהם של שאר החודשים בלוח העברי, הוא מתקופת גלות בבל.

יש המקשרים אותו למילה "אולולו", שפירושה באכדית "קציר", היות שהוא חל בסיום תקופת הקציר (באכדית: lulu)[1].

בלוח גזר נקרא החודש "ירח קיץ", על שם אסיף הפירות (או קיצוץ התאנים) בתקופה זו.

מקור אפשרי נוסף לשם הוא "אלל" - בארמית חיפוש. הדבר מבטא את העובדה שחודש אלול הוא חודש התשובה והפשפוש במעשים.

השם 'אלול' מופיע לראשונה במקרא בספר נחמיה[2]. בקרב עדת ביתא ישראל החודש נקרא לול.

סמליותעריכה

מזלו של החודש הוא מזל בתולה[3]. יש המוצאים לכך אסמכתא במקורות הקושרים את הכינוי בתולה עם ערך התשובה: "שובי בתולת ישראל - שובי אל עריך אלה" (ירמיהו, ל"א, כ')[דרוש מקור: לאלו שמקשרים בין הפסוק בירמיהו לבין מזל החודש]. תחילת פרק זה בירמיהו גם משמש כהפטרה ביום ב' של ראש השנה. בלוח השנה במגילות קומראן מזל אלול הוא מזל מאזניים.

הקדמונים נתנו סימן לחודש אלול בראשי תיבות של הפסוק : אני לדודי ודודי לי (שיר השירים, ו', ג'). לרמוז, כי בחדש אלול, האלוהים קרוב לעם ישראל, ונעשה כדוד להם. כמו כן, ארבע המילים נגמרות בי'. ארבע פעמים י' בגימטריה הן 40, מספר המסמל את ארבעים הימים שבהם היה משה על הר סיני לצורך קבלת התורה, וכנגד ארבעים ימי הרצון שמראש חודש אלול עד יום הכיפורים.

נוסף לכך בפסוק: ומל ה' אלוהיך את לבבך ואת לבב זרעך (דברים, ל', ו'); להורות שהוא החודש האחרון בשנה, לתקן מה שפגם בשנה שעברה (של"ה דף רי"ג).

רמז נוסף רמזו בפסוק ממגילת אסתר איש לרעהו ומתנות לאביונים, לרמז על תיקון העניינים שבין אדם לחברו בתקופה זו.

החודש בהלכהעריכה

לדעת רבי מאיר, א' באלול הוא ראש השנה למעשר בהמה[4]. לדעת רבי שמעון ראש השנה למעשר בהמה הוא א' בתשרי, ולכן בן עזאי שחשש לשתי הדעות, הורה ש"האלוליים מתעשרין בפני עצמן" (=את הבהמות שנולדות באלול יש לעשר בנפרד, ולא לצרפן לא לשל השנה שעברה ולא לשל השנה הבאה)[5].

אירועים בהיסטוריה היהודיתעריכה

עיבור החודשעריכה

בתקופה בה היו מקדשים את החודש לפי הראייה היה חודש אלול נמנה עם ששת החודשים בשנה בהם היו יוצאים שליחי בית דין ליישובים המרוחקים ממקום ישיבת הסנהדרין כדי להודיע לעם באיזה יום קידשו את החודש, ובכך יידעו מתי יחול המועד הקרוב – ובחודש אלול: ראש השנה. אף על פי שמזמנו של עזרא הסופר חדלו מלעבר את חודש אלול והוא לעולם היה בן 29 יום, כיוון שבתקופת חז"ל חזרו לעבר את אלול לפעמים, היה צורך לשלוח שליחים[7].

מנהגי החודשעריכה

אמירת סליחותעריכה

 
אמירת סליחות בכותל המערבי

חודש זה מכונה במסורת "חודש הרחמים והסליחות", מכיוון שהוא מקדים את ראש השנה ויום כיפור, ונוהגים בו להשכים ולהרבות בתפילות מיוחדות הנקראות "סליחות". הספרדים והתימנים משכימים לאמירת סליחות מתחילת החודש, ואילו האשכנזים נוהגים באמירת סליחות רק מתחילת השבוע או שבוע וחצי האחרון לפני ראש השנה[8].

בחסידות מקובל לומר שבניגוד לשאר השנה בה המלך (האל) נמצא בארמון, באלול: "המלך בשדה", כלומר קרוב ונגיש לעם[9]. על פי חז"ל, לאחר שנשתברו הלוחות, משה עלה בפעם השנייה להר סיני בראש חודש אלול, על מנת לקבל את הלוחות השניים וירד לאחר ארבעים יום ביום כיפור.

משמעות מיוחדת נודעה לחודש אלול בקרב אנשי תנועת המוסר המרבים בו בלימוד מוסר ובעריכת חשבון נפש. חשיבותו של החודש בתנועה זו מתבטאת בכתביו של אבי התנועה, רבי ישראל מסלנט, בייחוד באותה איגרת העוסקת כולה בהתנהגות הראויה לחודש זה (איגרת י"ד בספרו "אור ישראל")[10].

אמירת מזמור "לדוד ה' אורי וישעי"עריכה

בחלק מקהילות אשכנז נהוג להוסיף בתפילה את המזמור "לדוד ה' אורי וישעי" (תהילים, כ"ז), מראש חודש אלול ועד הושענא רבה פעמיים ביום, בבוקר בתפילת שחרית לאחר אמירת עלינו לשבח בסוף התפילה (ויש שנהגו לאחר אמירת שיר של יום[11]), ובערב בתפילת מנחה לנוסח ספרד[12], ולנוסח אשכנז בתפילת ערבית[13]. המנהג התקבל בכמה מקהילות צפון אפריקה[14].

אחד הטעמים לאמירת מזמור זה הוא הרמז שכתב מדרש שוחר טוב[15] על פסוקו הראשון של הפרק - "אורי" רומז לראש השנה, "ישעי" ליום הכיפורים ו"ממי אירא" להושענא רבה, או לגרסה אחרת "כי יצפנני בסוכו" על חג הסוכות.

מנהג זה מופיע לראשונה בספר "שם טוב קטן" לחכם המקובל ר' בנימין בינוש הכהן, על פי כתבי האר"י.

תקיעה בשופרעריכה

מנהג נוסף הנהוג בקרב יהדות אשכנז הוא לתקוע בשופר בכל ימות החול בחודש אלול[16]. יש נוהגים לתקוע בסיום תפילת שחרית ויש המוסיפים גם בסיום תפילת מנחה או תפילת ערבית. יש הנוהגים לתקוע סדר תקיעות של תשר"ת (תקיעה שברים תרועה תקיעה), ויש הנוהגים לתקוע סדר תשר"ת תש"ת תר"ת. אצל הספרדים התקבל המנהג רק במספר קהילות, בתקופה מאוחרת, ונוהגים לתקוע במהלך אמירת הסליחות בלבד, לפני אמירת המילים "תענו ותעתרו" בקדיש שבסיום הסליחות[17] ויש המוסיפים אף בעת אמירת י"ג מידות.

מקור המנהג הוא כנראה במנהג ארץ ישראל הקדום, והוא נזכר בפיוט לראש חודש אלול מאת רבי פינחס הכהן בר יעקב מכפרא[18]. שני טעמים נאמרו על מנהג התקיעה בשופר בחודש אלול:

א) פרקי דרבי אליעזר[19]: "בראש חודש אלול אמר הקדוש ברוך הוא למשה: "עלה אלי ההרה", והעבירו שופר בכל המחנה שהרי משה עולה להר שלא יטעו עוד אחר עבודה זרה, והקדוש ברוך הוא נתעלה אותו היום באותו שופר שנאמר: "עלה אלהים בתרועה, ה' בקול שופר", ועל כן התקינו חכמים שיהיו תוקעין בשופר בראש חדש אלול בכל שנה ושנה."

ב) טעם נוסף מביא רבי יעקב בן אשר, בפתיחת הלכות חודש אלול בספרו הטור "וכל החדש (תוקעים) - כדי להזהיר ישראל שיעשו תשובה שנאמר (עמוס ג): "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו""[20]

אמירת תהיליםעריכה

בחודש אלול נהוג להרבות באמירת מזמורי תהילים. בספר מטה אפרים מובא מנהג לומר בכל יום מימות החול אחרי התפילה, מראש חודש אלול עד ראש השנה, עשרה מזמורי תהילים בציבור, וכך לסיים את כל התהילים פעמיים (300 מזמורים, כמנין "כַּפֶּר")[21]. בקרב חסידי חב"ד נוהגים לומר בכל יום מימי חודש אלול, עד יום הכיפורים, שלושה פרקי תהילים. את אמירת הפרקים הנותרים משלימים במהלך יום הכיפורים עצמו. מנהג זה מיוחס להוראתו של הבעל שם טוב לתלמידו המגיד ממזריטש[22].

איחולי כתיבה וחתימה טובהעריכה

יש שנהגו להוסיף בחודש אלול בכל איגרת שלומים את האיחול "כתיבה וחתימה טובה".

מנהגים נוספיםעריכה

היו קהילות שבהם היה השמש מכריז לאחר תפילת מנחה: "שובו בנים שובבים"[23].

ראשי ישיבות מסוימים מהמגזר הליטאי נהגו לאסור על תלמידיהם לערוך נישואין במשך חודש אלול.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

קישורים חיצונייםעריכה

הלכות חודש אלול
אודות חודש אלול
מאמרים ודרשות לחודש אלול

הערות שולייםעריכה

  1. ^ מתיה קם, חודשי השנה בלוח העברי הקדום, באתר הספרייה הווירטואלית של מטח
  2. ^ נחמיה, ו', ט"ו.
  3. ^ ספר יצירה פרק ה' משנה י"ב
  4. ^ היינו הזמן שקובע אילו בהמות יתעשרו ביחד. כיוון שעל פי ההלכה, לא ניתן לעשר ביחד בהמות משנים שונות.
  5. ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק א', משנה א'; משנה, מסכת בכורות, פרק ט', משנה ה' הרמב"ם פסק כדעת רבי שמעון, שאין משמעות מיוחדת לאלול לעניין זה (משנה תורה לרמב"ם, ספר קרבנות, הלכות בכורות, פרק ז', הלכה ו').
  6. ^ פרקי דרבי אליעזר פרק מ"ו. על פי סדר עולם פרק ו' - זה אירע בכ"ט באב.
  7. ^ תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף י"ט, עמוד ב'-דף כ', עמוד א'.
  8. ^ לגבי נוסח איטליה, ראו בערך סליחות.
  9. ^ ראו לקוטי תורה לרבי שניאור זלמן מלאדי, פרשת ראה, דף לב
  10. ^ הרב ישראל מסלנט, ‏אור ישראל, איגרת י"ד, באתר HebrewBooks
  11. ^ , מנהג ויז'ניץ לאמרו מיד לאחר חזרת הש"ץ לפני הקדיש.
  12. ^ . מנהג חסידות גור לאמרו לאחר תפילת ערבית
  13. ^ אך בנוסח אשכנז המערבי לא התקבל המנהג, וכן אצל הנוהגים במנהג הגר"א (מעשה רב אות נ"ג הגאון, יששכר דב בר בן תנחום, 1779-1855, ‏מעשה רב, באתר HebrewBooks)
  14. ^ ישנן קהילות ספרדיות הנוהגות לומר מזמור בימות החול לאורך כל השנה ולא רק בימי אלול, בסיום תפילת שחרית וכפתיחה לתפילת ערבית
  15. ^ על תהלים כ"ז
  16. ^ כדי להבדיל בין תקיעות הרשות במהלך החודש, שהן מנהג בלבד, ובין תקיעות החובה בראש השנה, נוהגים שלא לתקוע בערב ראש השנה. לפי מנהג אשכנז המערבי מפסיקים לתקוע שלושה ימים לפני ראש השנה (רבי שלמה זלמן גיגר, ‏דברי קהלת, פפד"מ תרכ"ב, עמ' 121, באתר HebrewBooks)).
  17. ^ אף בתפילת מוסף של ראש השנה ובתפילת נעילה ביום הכיפורים מתבצעות חלק מהתקיעות בנקודה זו
  18. ^ שולמית אליצור, פיוטי רבי פינחס הכהן, האיגוד העולמי למדעי היהדות, ירושלים תשס"ד, עמ' 222–223; ושם, פיוט ק"כ, עמ' 702–704.
  19. ^ פרק מו.
  20. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקפ"א.
  21. ^ מטה אפרים, סימן תקפ"א, סעיף ח'; משנה ברורה, סימן תקפ"א, סעיף קטן ג' .
  22. ^ ראו 'קובץ מכתבים ע"ד אמירת תהילים', לרבי יוסף יצחק שניאורסון, בסוף תהילים 'אוהל יוסף יצחק'
  23. ^ מטה אפרים