פטי סמית'

זמרת אמריקאית

פטרישיה לי "פטי" סמית'אנגלית: Patti Smith; נולדה ב-30 בדצמבר 1946) היא מוזיקאית, זמרת-יוצרת, משוררת, עיתונאית וסופרת אמריקאית. זכתה לכינוי "המשוררת הרשמית של הפאנק" בעקבות אלבום הבכורה פורץ הדרך שלה מ-1975, Horses. להיטה המפורסם ביותר הוא "Because the Night", שנכתב במשותף עם ברוס ספרינגסטין והגיע למקום 13 ברשימת 100 להיטים בשנת 1978.

פטי סמית'
Patti Smith
לידה 30 בדצמבר 1946 (בת 77)
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
שם לידה Patricia Lee עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות שיקגו
תקופת הפעילות 1974–2013 (כ־39 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת רואן, Deptford Township High School עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רוק
פאנק רוק
סוג קול קונטרה אלט עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה גיטרה, קלרינט עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים אריסטה רקורדס (1975-2002)
קולומביה רקורדס (2002-היום)
בן או בת זוג Fred Smith עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים Jackson Smith, Jesse Smith עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות (2005)
  • honorary doctorate from the University of Parma (3 במאי 2017)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת פדובה (28 בנובמבר 2019)
  • אבירה בלגיון הצרפתי (22 במאי 2022)
  • מדליית הזהב על הצטיינות באמנות יפה (ספרד) (2019)
  • פרס פולר למוזיקה (2011)
  • פרס הספר הלאומי לספרות לא בדיונית (2010)
  • פרס הספר הלאומי (2010)
  • היכל התהילה של הרוק אנד רול (2007) עריכת הנתון בוויקינתונים
www.pattismith.net
פרופיל ב-IMDb
חתימה חתימה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
פטי סמית' מופיעה בפסטיבל, פינלנד 2007

ביוגרפיה עריכה

סמית' נולדה בשיקגו, אילינוי וגדלה בניו ג'רזי. משפחתה הייתה דלת אמצעים והיא נשלחה לעבוד במפעל בגיל 16. במהלך לימודיה בקולג' היא נכנסה להריון ונאלצה לעזוב את הלימודים ולמסור את ילדה לאימוץ. ב-1967 עברה לניו יורק ובמהלך שנות השבעים המוקדמות פעלה כציירת, כותבת שירים (ללהקת בלו אויסטר קאלט) ועיתונאית רוקנרול (במיוחד במגזין "קרים") וכמקריאת שירה. היא ניהלה רומנים עם הצלם ההומוסקסואל רוברט מייפלת'ורפ, המשורר ג'ים קרול והמוזיקאי טום ורליין מלהקת טלוויז'ן, ומאוחר יותר נישאה לפרד "סוניק" סמית' מלהקת MC5.

ב-1974 החלה להופיע כזמרת רוק, בתחילה עם הגיטריסט לני קיי בלבד ולאחר מכן עם להקה שלמה שכללה את קיי, איבן קראל (גיטרה), ג'יי לי דוגרטי (תופים) וריצ'רד סול (פסנתר). במימונו של מאפלת'ורפ הם הוציאו סינגל ראשון בשם "Piss Factory/Hey Joe", כשצד א' ("בית חרושת לשתן") עוסק בזעם הנואש שחשה סמית' בתקופה בה עבדה במפעל, ובגאולה בדמות ספר שירים של ארתור רמבו אותו גנבה מחנות ספרים. הלהקה שנקראה הפטי סמית' גרופ הוציאה את אלבומה הראשון "Horses" ב-1975 בהפקתו של ג'ון קייל, לשעבר בוולווט אנדרגראונד. האלבום נחשב כיום כאחד מאלבומי הבכורה החשובים של הרוק, משלב רוק אנד רול, פאנק רוק ושירה מדוברת ונפתח בגרסת כיסוי משוחררת ל-"Gloria" של ואן מוריסון ובמילים המפורסמות: "ישו מת למען חטאיו של מישהו, אך לא שלי".

הפופולריות של תנועת הפאנק גברה תוך כדי הופעותיה הראשונות של הלהקה ואלבומה השני "Radio Ethiopia" ניצל זאת והתנהל בסגנון רוק כבד יותר מזה של האלבום הראשון. הוא לא התקבל היטב ולמעשה אלבומה המצליח היחיד משנות השבעים היה "Easter" מ-1978, בזכות הלהיט "Because the Night" (במקור שיר של ברוס ספרינגסטין) שהגיע למקום ה-13 במצעד המכירות. במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום השני נפלה סמית' מהבמה ומספר חוליות בצווארה נשברו. האלבום הבא "Wave" ניסה להמשיך את הכיוון הפופי של קודמו אך נכשל והפך לאלבומה האחרון של סמית' שיצא כאלבום של הפטי סמית' גרופ.

במהלך רוב שנות השמונים לא הייתה סמית' פעילה מוזיקלית וחיה בפרבר של דטרויט עם משפחתה. ב-1988 הוציאה את האלבום "Dream of Life" שזכה לביקורות טובות והתרחק עוד יותר מצליל הפאנק של עבודותיה המוקדמות. באותה שנה היא הייתה שותפה ליצירת שיר "Stop!". לאחר מותם של בעלה ואחיה בפרק זמן של פחות משנה, ובעידודם של חבריה מייקל סטייפ ואלן גינסברג, פנתה סמית' לטיפול פסיכיאטרי, שלאחריו היא הפכה לתומכת פעילה בטיפול פסיכיאטרי במחלות נפש, וכן מימנה את הקמתם של קווי טלפון לתמיכה נפשית באנשים על סף התאבדות. בדצמבר 1995 הופיעה עם בוב דילן ולאחר מכן חזרה לניו יורק והוציאה את אלבומה השישי "Gone Again", עם חברי הפטי סמית' גרופ, הכולל את השיר "About a Boy" שעוסק בקורט קוביין ("רק ילד קטן, שלא יגדל לעולם"). קוביין וסמית' היו מעריצים אחד של השני, אך סמית' הביעה את אכזבתה מקוביין על רקע התאבדותו.[1] באותה השנה היא שרה ב-"E-Bow the Letter" של אר.אי.אם. מאז הוציאה עם להקתה שלושה אלבומים נוספים: "Peace and Noise" מ-1997 שכלל את השיר "1959" על פלישת סין לטיבט, "Gung Ho" מ-2000 שכלל שירים על הו צ'י מין, ו"'Trampin" מ-2004 שזכה לביקורות משבחות והפך לאלבומה המצליח ביותר מזה שנים רבות. במרץ 2007 נכנסה להיכל התהילה של הרוק אנד רול.

במשך שנות האלפיים תמכה סמית' באופן פעיל בקמפיינים של רלף ניידר לנשיאות ולהדחתו של ג'ורג' ווקר בוש. במרץ 2003, זמן קצר לאחר מותה של פעילת זכויות האדם רייצ'ל קורי ברצועת עזה, כתבה לזכרה סמית את השיר "Peaceable Kingdom".[2] ב-2006 הופיעה בלונדון עם שני שירים חדשים, "Qana" העוסק בתקיפת חיל האוויר הישראלי בכפר קאנא ו-"Without Chains" העוסק באזרח הטורקי מוראט קורנאז שהוחזק בגואנטנמו במשך ארבע שנים ללא סיבה. ב-10 בדצמבר 2016 ייצגה את בוב דילן בטקס קבלת פרס נובל לספרות וביצעה את שירו גשם כבד עומד ליפול. בטקס התקשתה סמית' לשיר את השיר ברצף מרוב התרגשות.[3]

ספרה האוטוביוגרפי "רק ילדים" תורגם מאנגלית בידי אורטל אריכה וראה אור בהוצאת הוצאת כנרת, זמורה-ביתן בשנת 2012[4].

דיסקוגרפיה עריכה

אלבומים עריכה

אוספים עריכה

  • 2002 (Land (1975-2002

קישורים חיצוניים עריכה

הערות שוליים עריכה