פילוג ממלכת ישראל המאוחדת
פילוג ממלכת ישראל המאוחדת הוא אירוע שהתרחש על פי ספר מלכים וספר דברי הימים לאחר מותו של שלמה המלך (לפי היסטוריונים מודרניים בשנת 928 לפנה"ס, ולפי הכרונולוגיה המסורתית היהודית בשנת ב'תתקס"ד (798 לפנה"ס)). באירוע זה התפצלה ממלכת ישראל המאוחדת המקראית לשתי ממלכות, הממלכה הדרומית – ממלכת יהודה, והממלכה הצפונית – ממלכת ישראל.
רקע
עריכהיהודה ושבטי ישראל
עריכהלפי התנ"ך, התיישבו שנים עשר שבטי ישראל בכנען והקימו בה התיישבות, שהפכה בהמשך לממלכה. עוד לפני הקמת הממלכה, כבר החל שבט יהודה להתנתק מעט משאר שבטי ישראל, למעט שמעון ובנימין. אחד הגורמים לפיצול נבע מהניתוק הגאוגרפי - משבטי עבר הירדן בשל ים המלח והמדבר, ומשבטי הצפון בשל ההתיישבות הישראלית הדלילה בהרי השומרון (בניגוד להרי יהודה והגליל). דלילות היישוב נבעה בשל העצים והצמחייה העבותה שהיו על כל ההרים והקשו על יישובם או, לפי הנחתם של מספר חוקרים, כיוון שבמקום נשארו התושבים המקוריים שהשתלבו בעם ישראל, כפי שמסתבר מהעדרן של ערי האזור (ושכם בראשן) מתיאורי הכיבוש ביהושע.
הניתוק היחסי של שבט יהודה בא לידי ביטוי בתקופת השופטים, כאשר שבטי הצפון והדרום נאבקו כל אחד בנפרד נגד יריביו. בסופו של דבר, התאחד העם כולו סביב מלכותו של שאול, אך הבקיעים נותרו, כפי שניתן לראות בצבאו של שאול שבו שבט יהודה מתפקד בפני עצמו.[1][2]
לאחר מות שאול בקרב מול הפלשתים בגלבוע ועמו בניו המובילים בתור לירושה, הלכו שבטי ישראל אחרי בנו הנותר- איש בושת שהומלך ביוזמת אבנר בן נר, שר הצבא של שאול; ואילו שבט יהודה המליך את דוד כשליטו. פילוג ומלחמת אחים זוטא זו ארכו כשבע שנים. בשלב מסוים אבנר העביר את נאמנותו לדוד בעקבות סכסוך אישי עם איש בושת, אך נרצח על ידי יואב בתוך זמן קצר כנקמה אישית על מות אחיו עשהאל על ידי אבנר. איש בושת נרצח על ידי שני מתנקשים שקיוו למצוא חן בעיני דוד. דוד, לעומת זאת, מוציא אותם להורג על מעשה זה. לטענת מבקרי המקרא מות אבנר ואיש בושת היה אינטרס של דוד והתנערותו מרציחתם הייתה רק למראית עין.
לאחר רצח איש בושת דוד מומלך על כל העם, אך סימני הקרע לא נעלמו לאחר מכן - ייתכן גם שבהמשך חשו שבטי ישראל כי שבט יהודה מנכס את דוד לעצמו, כפי שמתבטא למשל לאחר שהוכנע מרד אבשלום, כשבאו אנשי יהודה להביא את דוד לירושלים ”והנה כל איש ישראל באים אל המלך ויאמרו אל המלך מדוע גנבוך אחינו איש יהודה”[3]. בעקבות זה הכריז שבע בן בכרי "אין לנו חלק בדוד ולא נחלה לנו בבן ישי"[4], והוביל חלק מהעם למרד בדוד, שנכשל במהרה.
מלכות שלמה
עריכהשלמה כיוון את פעולותיו כדי לאחד את השבטים בממלכה, וכך למשל חילק אותה ל-12 נציבויות בגבולות שונים משל השבטים. למרות נסיונותיו, הניתוק הפנימי נשאר, אם כי לא התפרץ בימיו. מלכות שלמה נפתחה בתקווה גדולה עם כינון יחסי מסחר בינלאומיים, ובמיוחד בניית בית המקדש. אך המקרא מספר כי בסוף ימיו, הנשים הנוכריות שנשא "הטו את לבבו"[5] והוא אפשר להן להקים בירושלים מקומות פולחן לאלים שונים. בעקבות זאת, ה' מחליט "לקרוע את הממלכה" מזרעו לאחר שימות, אם כי שבט אחד יישאר "למען דוד עבדי ולמען ירושלים אשר בחרתי"[6].
עוד בחיי שלמה, בא הנביא אחיה השילוני לירבעם בן נבט, קורע בגד ל-12 חלקים ונותן לירבעם עשרה מהם. אחרי ההדגמה הוא אומר לירבעם בפירוש שממלכה תתחלק והוא ימלוך על עשרה שבטים, לעומת בן שלמה שימלוך על שבט אחד (כנראה בנוסף ליהודה, נראה שהכוונה לשבט שמעון). הנביא אף מבטיח לו - אם יתנהג כראוי, יזכה לשושלת מלוכה, כמו שושלת בית דוד. לאחר נבואה זו ניסה שלמה להמית את ירבעם, אך זה מוצא מפלט במצרים.
הפילוג
עריכההגורם הישיר לפילוג היה הסירוב להקלה במיסים הכבדים שהושתו על שבטי ישראל. שלמה המלך הטיל מיסים כבדים מאוד על העם (הכוונה גם לעבודות כפייה[7]) בשביל לממן את מפעלי הבנייה הגדולים שיזם. כבר בתקופת שלמה פרץ מרד בראשותו של ירבעם בן נבט, שהיה ממונה על כל 'סבל' 'בית יוסף' (כלומר, על גביית המיסים משבטי מנשה ואפרים), אך המרד הזה נבלם וירבעם ברח מצרימה[8]. ייתכן כי שבט יהודה היה פטור ממסים היות שברשימת הניצבים של שלמה, שהיו ממונים על גביית המיסים, לא נזכר נציב לשבט יהודה[9]. רחבעם, בנו של שלמה, סירב להפחית את עול המיסים כבקשת העם וכתוצאה מכך פרץ מרד נוסף, שהתחיל עם רצח אדנירם (אֲדֹנִירָם בֶּן-עַבְדָּא), השר שהיה ממונה על גביית המיסים מטעם בית המלוכה[10] עוד מזמנם של דוד[11](שמואל ב כ, כד) ושלמה[12]. מרד זה הביא לפילוג הממלכה.
עם מותו של שלמה, רחבעם בנו בא לשכם כדי שיומלך על כל העם שבא לשם כדי להמליכו. בראש העם התייצב ירבעם בן נבט שחזר ממצרים לאחר ששמע על מות שלמה. במקום להמליך את רחבעם, העם, וירבעם בראשו, דרש מרחבעם שישלוט ביד רכה יותר מאשר שלמה אביו, שהעביד את העם קשה לצורך מפעלי בנייה נרחבים. רחבעם המופתע פרש לשלושה ימי התייעצות כדי להחליט, ובסופו של דבר, במקום לנהוג כעצת יועצי אביו הזקנים, שטענו כי "אם היום תהיה עבד לעם הזה... והיו לך עבדים כל הימים"[13] הוא נשמע לעצת חבריו שהמליצו לו להיות קשוח עם העם ולהכריז שהוא יהיה אף קשוח מאביו. בעצתם הוא אמר: "אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם, וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם; אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים, וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים" ועורר את זעם העם שהכריז "מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל"[14]. רחבעם שלח אליהם את השר אדרם על המס אבל העם רגם אותו למוות ומרד בבית דוד באופן סופי.
השמועה על שובו של ירבעם התפשטה בעם וכל עם ישראל המליך אותו עליו, למעט שבט יהודה שנשאר נאמן. עם זאת, במלחמה שרחבעם יוצא אליה מיד כדי להשיב לעצמו את השלטון בצפון, גם שבט בנימין מתייצב לצידו. רחבעם הצליח להוציא למלחמה משני השבטים 180,000 איש, אך בעקבות הופעתו של הנביא שמעיה המכריז כי הפילוג נעשה על ידי ה', העם חוזר למקומותיו.
לאחר הפילוג
עריכה
הרפורמה של ירבעם
עריכהכדי למנוע מהעם להתאחד בעתיד עם יהודה, פועל ירבעם לשינוי התפיסה הדתית של ממלכת הצפון ומקים עגלי זהב בבית אל ובדן, בגבול הדרומי ובגבול הצפוני של ישראל. יתר על כן, כדי למנוע כל אפשרות של קשר בין הממלכות, ירבעם משנה את לוח חגי השנה וקובע חג "בחודש אשר בדא מלבו"[15], כלומר, קובע חג חלופי לחג הסוכות בחודש השמיני.
ישראל ויהודה
עריכהבשנים הראשונות הייתה יריבות גדולה בין שתי המדינות והן נלחמו זו בזו פעמים רבות, בדרך כלל ללא שינויים של ממש. אולם בימי אחאב (כ-60 שנה לאחר הפילוג) המדינות מתיידדות: אחאב משיא את בתו למלך יהודה ושתי הממלכות יוצאות יחדיו למלחמות מול אויבים חיצוניים. לאחר מרד יהוא יחסי הממלכות חוזרות לסורן ומתרחשות מספר מלחמות אחים עד לחורבן ממלכת ישראל בידי אשור.
ראו גם
עריכה- הכרונולוגיה של מלכי יהודה וישראל
- ממלכת יהודה
- ממלכת ישראל
קישורים חיצוניים
עריכה- רוני מגידוב, פילוג הממלכה, באתר "מקראנט"
- מידע על פילוג ממלכת ישראל המאוחדת בקטלוג הספרייה הלאומית
היהודים באים - ספיישל פילוג הממלכה, סרטון באתר יוטיוב, בערוץ ה-YouTube הרשמי של תאגיד השידור הישראלי
הערות שוליים
עריכה- ^ ספר שמואל א', פרק י"א, פסוק ח'
- ^ ספר שמואל א', פרק ט"ו, פסוק ד'
- ^ ספר שמואל ב', פרק י"ט, פסוק מ"ב.
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ', פסוק א'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק ד'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוק י"ג.
- ^ ספר מלכים א', פרק ה', פסוק כ"ז
- ^ ספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים כ"ו–מ'
- ^ ספר מלכים א', פרק ד'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק י"ח.
- ^ ספר שמואל ב', פרק כ', פסוק כ"ד.
- ^ ספר מלכים א', פרק ד', פסוק ו'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ז'.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז.
- ^ ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ל"ג.