בית אל (יישוב מקראי)

יישוב מקראי

בֵּית אֵל היא מקום ויישוב קדום מצפון לירושלים אשר נזכר במקרא, ומזוהה על סמך המיקום ושימור השם עם התל שבתוך הכפר ביתין, אשר צפונית לירושלים. בתל התגלו שרידי יישוב מתקופת הברונזה ותקופת הברזל. כשני ק"מ צפון-מערבית לכפר ולתל הוקמה ההתנחלות המודרנית בית אל, המשמרת את שם היישוב המקראי.

בית אל
שרידי מבנה מאוחר בבית אל. מתוך "ארץ הקודש בתמונות", דניאל שייפ, 1894
שרידי מבנה מאוחר בבית אל. מתוך "ארץ הקודש בתמונות", דניאל שייפ, 1894
מידות
שטח 50 דונם
גובה מעל פני הים 860 מטר
היסטוריה
תרבויות התרבות הכנענית
תקופות ברונזה בייניימית
תקופת הברונזה המאוחרת
תקופת הברזל I
תקופת הברזל II
ננטש התקופה הביזנטית בארץ ישראל
סוג תל
אתר ארכאולוגי
התגלה 1838
חפירות 1927
1934
1954
1957
1960
בית הספר האמריקאי לחקר המזרח
ארכאולוגים ויליאם פוקסוול אולברייט
ג'יימס ליאון קסלו
מצב הרוס
גישה לציבור כן
מיקום
מיקום ביתין
קואורדינטות 31°55′22″N 35°14′29″E / 31.922777777778°N 35.241388888889°E / 31.922777777778; 35.241388888889
מפה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

אטימולוגיה

עריכה

"בית אל" נזכר לראשונה בתנ"ך בסיפור כניסתו של אברהם לארץ כנען. בפרשת חלום יעקב בספר בראשית כתוב שיעקב קרא למקום "בית אל" (וכן "בית אלוהים" ו"שער השמיים"[1]) ובספר שופטים כתוב שבני שבט יוסף כבשו את העיר וקראוה בית אל[2]. שני המקורות מדגישים ששמה הקודם של העיר היה "לוז" ובספר שופטים אף מסופר שהפליט שניצל מן העיר ובנה עיר אחרת בארץ החיתים קרא גם לה לוז. אך מהכתוב בעניין גבולות נחלות השבטים: "ויצא מבית אל לוזה", יש שהסיקו שמדובר בשני אתרים שונים, או שהעיר הייתה אחת, אך מקום היישוב נקרא "לוז" והאתר הפולחני נקרא "בית אל"[3].

לדעתם של מספר חוקרי מקרא, בית אל נקרא כך עוד בתקופה הכנענית ושכן בו מקדש לאל הכנעני "אל". לפי הדת הכנענית, בה הייתה נהוגה התפיסה של "אלוהות מקומית", כל שטח קדוש לאלוהות מסוימת. ברגע שאדם חוצה את הגבול לשטחו של אל מסוים, עליו לכבד את אותה אלוהות, כלומר עכשיו הוא אורח בביתו של האל. שטחים ספציפיים המקודשים לאלוהויות כנעניות נקראו בית אל. גם מקדשים ומקומות שבהן התגלה האל לבני האדם נחשבים בית אל[4]. פנחס נאמן כתב[5] שהתורה, שציוותה: "אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים את אלהיהם [...] ואבדתם את שמם מן המקום ההוא", אינה מכירה בהעברת המסורת על קדושת המקומות מהכנענים אל עם ישראל ומייחסת את תחילת קריאת שם האל על המקום לבני ישראל ולאביהם יעקב, בעקבות ההתגלות לה זכה במקום[6].

הביטוי "בית אל" (או בלי רווח: "ביתאל") נמצא בכתובות מהחל מהמאה השביעית לפנה"ס. כך בקצרה במכתבי יב. ובחוזה שערכו אסרחדון מלך אשור ובעל הראשון מלך צור, בשנת 677 לפנה"ס, הוטחו קללות שונות על ראשו של מלך צור אם יפר את הברית, ביניהן: "ביתאל וענת-ביתאל יובילו אותך לפני ארי טורף אדם".[7][8] בנוסף מוזכרים השמות "אשםביתאל" (אשם-בית-אל) ו"חרמביתאל" (חרם-בית-אל) ונזכרים שמות אנשים הכוללים את הביטוי, כמו ביתאלנתן, ביתאלעקב, ביתאלדן וביתאלתקם.[9] בתרגום היווני של פילון איש גבל לכתבי סכניתן הפיניקי מוזכר אל בשם ביתילוס, אחיהם של דגן ואל. בהמשך, מתואר כי אל השמים יצר אבני "בתיליה".[10] כנראה שמדובר בצורת הרבים לשם ביתאל, והכוונה ל"בית אל" כאבנים מקודשות, המזכירות את האבן בסיפור חלום יעקב בספר בראשית המתרחש בבית אל. יעקב יוצק עליה שמן ואומר: "וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים". לפי בנימין זומר, מצבת האבן אינה רק חפץ פולחני בתוך המקדש העתידי, שהוא כולו בית אלוהים, אלא היא עצמה משמשת כבית אלוהים[11].

על בסיס ממצאים מהם עולה כי בית אל היה גם שמו של אל ולא רק שם מקום, חוקרים כדוגמת אלכסנדר רופא הציעו שעל שמו נקראה העיר. סברה זו מסתמכת על הכתוב בבראשית (לא, יג)[12]: "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל אֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ שָּׁם מַצֵּבָה אֲשֶׁר נָדַרְתָּ לִּי שָׁם נֶדֶר עַתָּה קוּם צֵא מִן הָאָרֶץ הַזֹּאת וְשׁוּב אֶל אֶרֶץ מוֹלַדְתֶּךָ." לפי פירוש זה המילה "שם" המופיעה בפסוק פעמיים נוספה לו במטרה לשנות את משמעותו ולהפוך את בית אל משם האל לשם מקום התגלותו. בנוסף רופא מזכיר עדויות מן העת העתיקה ולפיהן השם "ביתאל" ניתן לאבנים אשר האמינו בכוח חיים הטמון בהן[13]. אך המהלך של "ריכוז הפולחן" ויצירת דת מונותיאיסטית לא איפשרה לאלים לשמור על עצמאותם והם נעשו בהדרגה לכפופים ל"יהוה" אלוהי ישראל או אף מזוהים עמו. אסטרטגיה נוספת להכלת האל "ביתאל" בתאולוגיה המקראית, שאינה סותרת את האסטרטגיות האחרות, היא הפיכת "ביתאל" משמו של האל עצמו לשם המקום שהאל שוכן בו[13]. לפי רופא, גם בנבואת ירמיהו: "וּבֹשׁ מוֹאָב מִכְּמוֹשׁ כַּאֲשֶׁר בֹּשׁוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל מִבֵּית אֵל מִבְטֶחָם" (ירמיהו, מ"ח, י"ג), הביטוי "בית אל" אינו מתייחס לבמה שהוקמה במקום אלא לאל שזהו שמו, כפי שכמוש הוא שם של אל. ובפסוק "וַיִּשְׁלַח בֵּית אֵל שַׂר אֶצֶר וְרֶגֶם מֶלֶךְ וַאֲנָשָׁיו לְחַלּוֹת אֶת פְּנֵי ה'" (זכריה, ז', ב') הוא מציע ש"בית אל" הוא חלק משם אדם המתייחס לאל בית אל וכוונתו שאל זה יגן על שר אצר.

מנגד, לדעת משה דוד קאסוטו בעקבות רש"י, הסבר הביטוי "אָנֹכִי הָאֵל בֵּית אֵל" הוא שהמילה "בית", בייחוד בסמיכות, מורה על הוספת התחילית ב', כלומר 'אנוכי האל [ב]בית אל'. כך לדוגמה: "בית אביך" (בראשית, כ"ד, כ"ג), "בית אישה" (במדבר, ל', י"א) ו"בית לחם" (שמואל א', י"ז, ט"ו). וכן גם באוגריתית. ולדעת בנימין זומר, השם "האל בית אל" מציין צורת התגלות של אלוה מקומי המזוהה עם המקום בית אל, בדומה לאלוהויות המקומיות "יהוה תימן" או "יהוה שומרון" המוזכרות בכתובות חורבת תימן, וכך גם בעלים מקומיים כגון "בעל פעור", "בעל צפון", ו"בעל גד" הנזכרים במקרא ובממצא הארכאולוגי כשמות מקומות. קאסוטו הציע שההערצה למקדשי האלים הכניסה בלב הבריות את הדעה שאף המקדשים עצמם הם מעין אלים, במיוחד ביתו של אבי האלים אל.

בית אל במקרא

עריכה
 
חלום סולם יעקב שעל פי המקרא התרחש בבית אל, מיכאל לוקס לאופולד ווילמאן, 1691

בספר בראשית נאמר כי תחנתו השנייה במסעו של אברהם אל ארץ כנען הייתה בין בית אל לבין העי.[14]

על פי המסופר בבראשית[15] יעקב אבינו חלם במקום על "סולם יעקב" והמלאכים העולים ויורדים בו, כאשר ברח מפני עשו לחרן. כשקם נדר נדר והקים מצבה לשם אלוהיו. שנים לאחר מכן כאשר אלוהים התגלה בפניו וביקש ממנו לשוב לארץ ישראל, התגלה אליו בשם "האל בית אל".[16] שם גם נקברה דבורה, מינקת רבקה.[17]

על פי ספר יהושע, (ט"ז, א'; י"ח, י"ג), בית אל היה הגבול בין נחלת שבט בנימין לנחלת שבט אפרים. בתחילת ספר שופטים[18] מסופר כיצד כשבני יוסף כבשו את העיר הם נעזרו בתושב העיר כדי לגלות את פתחה ובתמורה שלחו אותו ואת משפחתו. על פי הכתוב בספר שופטים[19] בית אל נחשבה לעיר מקודשת ובזמן פרשת פלגש בגבעה הייתה מקום ארון הברית ומקום מושבו של פנחס בן אלעזר הכהן. בשעת משבר הלכו השבטים לבית אל, לשאול האם להמשיך במלחמה כנגד שבט בנימין. בספר שמואל[20] בית אל נזכרת כעיר ששמואל הנביא עובר בה כאשר הוא מסתובב בארץ לשפוט את ישראל.

בתקופת הפילוג בין ממלכת יהודה וממלכת ישראל, הציב ירבעם בן נבט מלך ישראל אחד מעגלי הזהב בבית-אל, ששימשה אתר פולחני מרכזי בממלכת ישראל. שלוש מאות שנה אחר כך ניתץ המלך יאשיהו את המזבח בבית אל במסגרת רפורמת ריכוז הפולחן ביהודה. את עפר הכלים ששמשו לעבודת אלים שאינם יהוה בבית המקדש נשא יאשיהו לבית אל (מלכים ב', כ"ג, ד').[21]

תל בית אל

עריכה
 
שרידי אתר הפולחן הכנעני
 
החפירה הארכאולוגית משנת 1934

תל בית אל הקדומה ממוקם בכפר ביתין, שיושב על הפאה הדרומית-מזרחית של העיר הקדומה ונמצא כ-2 ק"מ דרומית-מזרחית לבית אל המודרנית.

הראשון שזיהה את העיר היה אדוארד רובינסון ב-1838.[22] בשנת 1927 חפר הארכאולוג ויליאם פוקסוול אולברייט חפירת בדיקה מטעם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח וחשף את חומת העיר הצפונית בתל. אולברייט טען שוב כי מדובר בבית אל הכנענית והישראלית. אולברייט חזר וערך חפירה מקיפה באתר בשנת 1934.[23] עונות חפירה נוספות בוצעו בתל בשנים 1954, 1957 ו-1960 על ידי ג'יימס ליאון קסלו שוב מטעם בית הספר האמריקאי לחקר המזרח.[24]

במסגרת הסקר הארכאולוגי של ישראל בשנת 1968, סקר את האתר הארכאולוג זכריה קלאי.[25]

הממצאים שנמצאו בחפירות התל מתוארכים החל מתקופת הברונזה הקדומה (בעיקר חרסים, סכיני צור, עצמות בעלי חיים וכתמי דם) ושרידי יישוב החל מהברונזה הבייניימית שכללו במת פולחן בצד הצפון מערבי של העיר, כנראה לאל הכנעני "אל", אבי הפנתיאון הכנעני. בתקופת הברונזה הבייניימית II בוצרה העיר לראשונה בחומה, חומה זו עברה על הבמה (שנהרסה) בחומה נקבעו שני שערים, האחד בציד הצפון מערבי ושער נוסף נבנה בצד הצפון מזרחי. במרכז העיר מוקם מקדש במקום הבמה בו נמצאו צלמיות עשתרת. העיר נכבשה במאה ה-16 לפנה"ס בידי שושלת הפרעונים ה-18. אחד הממצאים המעניינים שנתגלו מתקופה זו הייתה חותמת גלילית, ועליה ציור של בעל ועשתרת, כתובה בכתב חרטומים מצרי ליד הציור.[24]

בתקופת הברונזה המאוחרת II, במאה ה-14 לפנה"ס, הפכה בית אל לעיר עשירה. בחפירות נחשפו בנייני מגורים רחבי מידות, חווה גדולה, עם שורת חדרים בנויים מסביב לחצר מרכזית גדולה. חדרים אלה היו מרוצפים ריצוף של אבן וטיט. והייתה בה מערכת ביוב מסועפת. כן נתגלה בית בד לתעשיית שמן זית, עם כל הכלים שבו, וערימות של זיתים מעובדים בצידו[24].

בתקופה הכנענית התמקד הפולחן במקום גבוה בצפון־מערב האתר, בצמוד למקדש מתקופת הברונזה התיכונה; במקום נמצאו "לוחות עשתרת" (לוחות מתכת עם ייצוגי אלה) רבות, כנראה ייצוגים של אשרה ולא עשתרת במקרה זה, וכן "עמוד חתחור" קטן, וסביר להניח שהיה זה אתר פולחן עם עץ לאשרה.[26] ייתכן שהסיפור על בניית המזבח על־ידי יעקב בבית אל הוא דרכו של הסופר לתת לגיטימציה דתית לפולחן באתר כנעני קדום.[26] ייתכן גם שבאותו סיפור נכתב במקור, שהצבת המצבה של יעקב לוותה גם בנטיעת אשרה, כי כוחה הזכרי של המצבה כרוך בכוחה הנקבי של האשרה, ולא בכדי המקרא כורך את איסור נטיעת אשרה והצבת מצבה ליד מזבח יהוה ביחד (דברים, ט"ז, כ"אכ"ב).[27] סביר להניח שירבעם הקים אתר מקודש להתחרות במקדש ירושלים באתר שכבר היה ידוע כחשוב בדת הישראלית הקדומה.[21] לפי עדות מלכים ב', כ"ג, ט"ו, גם באתר בית אל המאוחר יותר עמדה אשרה,[26] וייתכן שאי אזכור אשרה בין חטאות ירבעם במקום נובע מתפיסת אשרה כלגיטימית בפולחן עד רפורמת יאשיהו.[21] קיום עץ אשרה, אלה נקבית, במקום, מתחבר להצבת המצבה על־ידי יעקב בבית אל, מאחר שמצבה – סמל הזכרות, לרוב לא עמדה לבדה.[21] שילוב השמות "לוז" ו"בית אל" מהווה שני ביטויים לפולחן במקום, פולחן אל הזכרי ופולחן אשרה הנקבית.[21] אזכור "מזבחות" ברבים בעמוס, ג', י"ד (בניגוד למזבח האחד במלכים א', י"ב, ל"ג) מצביע כנראה על מכלול חפצי פולחן נפרדים באתר.[21]

בתקופת הברזל II, במאה העשירית לפני הספירה ותחילת המאה התשיעית לפני הספירה, בעקבות חדירת הפלשתים לארץ ישראל ירדה העיר ממעמדה. הבתים היו פחות מפוארים וכלי החרס פשוטים. עם זאת אין ממצאים המעידים על התיישבות של פלשתים במקום. מהמאה השמינית לפני הספירה נמצאו ממצאים המעידים על כיבוש האזור על ידי ממלכת אשור (כנראה על ידי סרגון השני), בעיקר כלי פולחן אשורי. התל היה כלול בשטח של מחוז שמרון של האימפריה האשורית. לאחר התפוררות האימפריה האשורית והכיבוש הבבלי נכללה העיר בשטחה של הממלכה האחמנית. היישוב במקום מתקיים לכל אורך התקופה ההלניסטית בארץ ישראל ועד לתקופה הביזנטית בארץ ישראל. מסגד הכפר ביתין בנוי על שרידי כנסייה ביזנטית[24].

בית אל בהר אפרים

עריכה

על דבורה הנביאה נאמר כי מקום מושבה היה תחת תומר דבורה, בין הרמה ובין בית אל בהר אפרים[28]. לדעת יואל אליצור שני יישובים אלו היו בנחלת אפרים ואינם זהים לרמה ובית אל שהיו בנחלת שבט בנימין. לדבריו, יש לזהות את בית אל שבהר אפרים עם הכפר ביתילו שנמצא כ-12 ק"מ צפונית-מערבית לרמאללה, מדרום ליישוב נווה צוף (חלמיש לשעבר). הצעה זאת נתמכת גם על ידי מחברי אטלס דעת מקרא[29][30].

ראו גם

עריכה

לקריאה נוספת

עריכה
  • משה דוד קאסוטו, "אֵל בֵּית-אֵל", אנציקלופדיה מקראית: אוצר הידיעות על המקרא ותקופתו, א, ירושלים: מוסד ביאליק, תש"י, טורים 285–287
  • יאירה אמית, גלוי ונסתר במקרא, פולמוסים גלויים, עקיפים ובעיקר סמויים, תל אביב: ידיעות ספרים, 2003. עמ' 111-140.


קישורים חיצוניים

עריכה
  מדיה וקבצים בנושא בית אל בוויקישיתוף

הערות שוליים

עריכה
  1. ^ ”וַיִּירָא וַיֹּאמַר מַה נּוֹרָא הַמָּקוֹם הַזֶּה אֵין זֶה כִּי אִם בֵּית אֱלֹהִים וְזֶה שַׁעַר הַשָּׁמָיִם.” ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ז, ”וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה.”ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט.
  2. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוק כ"ג
  3. ^ יהודה אליצור, ‏"ויצא מבית אל לוזה" למהלכו של גבול בנימין-אפרים, באתר "דעת"
  4. ^ כרמית מזרחי, כנעניות: הדת העתיקה של ארץ ישראל, אתר „כישופים: הקדרה המבעבעת”
  5. ^ באנציקלופדיה גאוגרפית מקראית, תשכ"ו, לפי עיבוד מתוך דבריו המובא באתר דעת
  6. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוקים י"אי"ט: ”וַיִּפְגַּע בַּמָּקוֹם וַיָּלֶן שָׁם כִּי בָא הַשֶּׁמֶשׁ ... וַיִּיקַץ יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ וַיֹּאמֶר אָכֵן יֵשׁ יְהוָה בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי. ... וַיִּקְרָא אֶת שֵׁם הַמָּקוֹם הַהוּא בֵּית אֵל וְאוּלָם לוּז שֵׁם הָעִיר לָרִאשֹׁנָה”
  7. ^ SAA 02 005. Esarhaddon’s Treaty with Baal, King of Tyre באתר Open Reachly Annotated Cuneiform Corpus (ORACC), מתוך Simo Parpola and Kazuko Watanabe, Neo-Assyrian Treaties and Loyalty Oaths (State Archives of Assyria, 2), 1988
  8. ^ S. Langdon, A Poenician Treaty of Assarhaddon: Collation of K. 3500, Revue d'Assyriologie et d'archéologie orientale 26, 1929, עמ' 193
  9. ^   אריאל סרי־לוי, בית אל - שם של מקום וגם שם של אל, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2016
  10. ^ מצוטט אצל אוסביוס, הכנה לבשורה, ספר 1, פרק 10
  11. ^ Benjamin D. Sommer, "The Bodies of God and the World of Ancient Israel" – Cambridge University Press; January, 2011
  12. ^   אריאל סרי־לוי, בית אל - שם של מקום וגם שם של אל, באתר הארץ, 9 בדצמבר 2016
  13. ^ 1 2 אלכסנדר רופא, "מלאכים במקרא - האמונה במלאכים בישראל לאור מסורות מקראיות", הוצאת כרמל, יולי 2012
  14. ^ ספר בראשית, פרק י"ב, פסוק ח'
  15. ^ ספר בראשית, פרק כ"ח, פסוק י"ט
  16. ^ ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק י"ג
  17. ^ ספר בראשית, פרק ל"ה, פסוקים א'ט"ו
  18. ^ ספר שופטים, פרק א', פסוקים כ"בכ"ו
  19. ^ ספר שופטים, פרק כ', פסוק כ"ו
  20. ^ ספר שמואל א', פרק ז', פסוק ט"ז
  21. ^ 1 2 3 4 5 6 Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 50 doi: 10.1177/030908929502006602
  22. ^ Robinson, Edward; Smith, Eli (1856), Biblical Researches in Palestine, 1838–52: A Journal of Travels in the Year 1838, University of Michigan
  23. ^ החפירות בעי ובבית אל, דואר היום, 13 באוגוסט 1934
  24. ^ 1 2 3 4 Kelso, James Leon; Swauger, James L. (1968). The excavation of Bethel (1934-1960). American Schools of Oriental Research.
  25. ^ פורסם ביהודה שומרון וגולן - סקר ארכיאולוגי בשנת תשכ"ח
  26. ^ 1 2 3 Joan E. Taylor, The Asherah, the Menorah and the Sacred Tree, Journal for the Study of the Old Testament 20, 1995, עמ' 49 doi: 10.1177/030908929502006602
  27. ^ ברוך מרגלית, לסוגית "יהוה ואשרתו", בית מקרא מ, 1995, עמ' 387
  28. ^ ספר שופטים, פרק ד', פסוק ה'
  29. ^ יהודה אליצור ויהודה קיל, אטלס דעת מקרא, עמ' 251-250.
  30. ^ היכן נמצא "תומר דבורה"