פתיחת התפריט הראשי

יָרָבְעָם בֶּן נְבָט, דמות מקראית, למטה שבט אפרים ומלכה הראשון של ממלכת ישראל לאחר חלוקתה של ממלכת ישראל המאוחדת לממלכת ישראל וממלכת יהודה. שנות מלכותו על פי הכרונולוגיה המקראית היו בין השנים 928–907 לפנה"ס. דמותו מתוארת בספר מלכים (א' יא-יב-יג-יד) ובספר דברי הימים (ב' יב-יג).

ירבעם בן נבט
Ahijahs and Jeroboam.jpg
הנביא אחיה השילוני מעניק את הממלכה לירבעם, איור משנת 1728
מדינה ממלכת ישראל
עיסוק מושל עריכת הנתון בוויקינתונים
שושלת בית ירבעם
תואר מלך ישראל
אב נבט
אם צרועה
צאצאים אביה, נדב
יורש העצר נדב
מלך ישראל ה־1
928 לפנה"ס907 לפנה"ס
(כ־21 שנים)
שלמה מלך ממלכת ישראל המאוחדת
נדב
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
ירובעם מקים עגלי זהב. איור משנת 1372.

תוכן עניינים

מדרש השםעריכה

שלשה מדרשים לשם ירבעם: האחד, שריבע עם (ריבץ והשפיל את ישראל). והשני, שעשה מריבה בעם. השלישי, שעשה מריבה בין ישראל לאביהם שבשמים.[1]

בתנ"ךעריכה

ירבעם בימי שלמהעריכה

הידיעות על מעשי ירבעם בחייו של שלמה, כפי שמתוארות בספר מלכים, מאופיינות בחוסר בהירות. הוא מתואר כבן לשבט אפרים (שבט שנחשב, ביחד עם שבט יהודה, לשבט מלוכה) שנולד לאם אלמנה בשם צרועה[2] (ההנחה היא שמטרת הכתוב בעובדת היותו בן לאלמנה היא להראות שירבעם ידע סבל מה הוא). בהמשך הוא התמנה לפקיד על עבודתם של בית יוסף (אלה הם השבטים אפרים ומנשה הנמנים עם שם שני בניו, שנחשבו לשבטים גדולים וחשובים בממלכת ישראל). ככל הנראה, משמעות התפקיד היא פיקוח על המיסוי בכל נחלת בית יוסף והאחריות להעביר את המס הנדרש בכל חודש לקופת שלמה - תפקיד פקידותי בכיר. ככל הנראה בזמן שכיהן בתפקיד זה הוא היה מעורב בניסיון למרד. לאחר כישלון המרד הוא נאלץ לברוח למצרים. מרד זה מתואר בחוסר בהירות בפסוק: "וְזֶה הַדָּבָר, אֲשֶׁר-הֵרִים יָד בַּמֶּלֶךְ: שְׁלֹמֹה, בָּנָה אֶת-הַמִּלּוֹא--סָגַר, אֶת-פֶּרֶץ עִיר דָּוִד אָבִיו" (מלכים א', י"א, כ"ז). המדרש רואה במרד זה כנובע ממניעים אידאולוגיים, ושם בפיו של ירבעם את הטענה לשלמה: "אביך פרץ פרצות בחומה ליכנס בו עולי רגלים ואתה גדרת אותה לעשות אנגריא לבת פרעה להושיב שם עבדיה ומשרתיה". לפני שהספיק להימלט פגש בו אחיה השילוני, הנביא שניבא לו שהממלכה עתידה להתפצל ושהוא עתיד למלוך על ממלכת ישראל.

בנבואת פיצול הממלכה יש חוסר בהירות הנוגע לשאלה - אילו מהשבטים יהיו תחת אחריות ממלכת ישראל ואילו יהיו תחת יהודה. מעיון בפסוקים נראה יש איזו חוסר עקביות אריתמטית, מצד אחד, שבטי ישראל הם שנים-עשר בכל מקום במקרא החל ובכל מקום בו יש נציגות שבטית מגיעים שנים-עשר נציגים "איש אחד לשבט". מצד שני, אחיה אומר לירבעם שיקבל עשרה שבטים ואילו שבט אחד יוותר בידי בנו של שלמה. יתר על כן, אחיה חוזר על כך פעמיים (במל"א י"א לא-לב וגם בלה-לו).

ישנם שלושה סוגי פתרונות אפשריים לבעיה זו – פתרונות נוסח, פתרונות שמטפלים ב"שבט האחד" ופתרונות שמטפלים ב-11/12 השבטים.

פתרון הנוסח, כפי שמוצע בתרגום השבעים משנה את המילה שבט אחד לשני שבטים בכל מקום בפרקנו וכך, בפועל, לא קיימת סתירה. "פתרונות השבט האחד", כפי שכינינו אותם, מנסים למצוא איזה שבט לצרף ליהודה כך ששניהם יחד יהיו השבט האחד אותו יקבל בנו של שלמה. ישנן שתי הצעות בולטות לשבטים כאלה.

ההצעה הראשונה היא לספח את שבט שמעון לשבט יהודה ולהתייחס אליהם כשבט אחד[3]. השיקול המוביל לכך הוא שיקול גאוגרפי. נחלת שבט שמעון נמצאת דרומית לנחלת שבט יהודה ובמנותק משאר שבטי ממלכת ישראל ולכן אך הגיוני לתת לממלכת יהודה את שבט שמעון.

הצעה נוספת במסגרת סיפוח השבט ליהודה היא צירוף שבט בנימין דווקא[4]. להצעה זו יש נימוק גאוגרפי וגאופוליטי שכן הם חולקים נחלה בירושלים  וזאת גם בשל נחלתם המשותפת בירושלים וגם נימוק היסטורי שמבוסס על נכונותם להשתתף במלחמה יחד עם שבט יהודה כנגד שאר שבטי ישראל .

בווריאציה נוספת על ההצעה לאיחוד יהודה ובנימין, מציע ג'ון גריי שמכיוון שמדובר על טקסט שנכתב לאחר גלות אשור, בה נותרו חלק מאנשי בנימין עם יהודה בארץ ישראל, נעשה שכתוב היסטורי של הטקסט אשר מטרתו הייתה לייצר היסטוריה משותפת לצאצאי שבט יהודה ושבט בנימין. בדומה, ארנולד ארליך גורס שמדובר באיחוד של בנימין ויהודה אך הסיבה למנותם כ"שבט אחד" היה יצירת מצג מצמצם של ממלכת יהודה בעיני הקורא (על אף שזו מונה, למעשה, שני שבטים).

במסגרת סוג הפתרונות השלישי, ישנה הצעה  שהשבט האחד אותו מקבל בנו של שלמה הוא שבט יהודה עצמו. כלומר, שבט יהודה יימצא בשליטת מלך מבית דוד, עשרת שבטי ישראל יימצאו בשליטת ירבעם ואילו שבט לוי אינו כפוף לממלכה.

בתרגום השבעים לפרק יב ישנה תוספת המציגה מסורת מיוחדת על תקופת גלותו של ירבעם במצרים, המקבילה לסיפור הדד האדומי בספר מלכים א', פרק י"א, פסוקים י"ט-כ"ב. על פי מסורת זו, נשא ירבעם אשה מבית פרעה: "ושישק נתן לירבעם את אנו אחות תחפניס הגבירה", שילדה לו את אביה בנו, בזמן ששהה במצרים.[5]

המלכת ירבעםעריכה

לאחר מות שלמה התכנסו כל שבטי ישראל לשכם כדי להמליך את בנו של שלמה, רחבעם. ירבעם, ששמע על מות שלמה, חזר מגלותו במצרים. רחבעם לא שמע לעצת הזקנים וסירב לבקשת העם להקל את עול המיסים. בתגובה, השיבו השבטים הצפוניים, כי "מַה-לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא-נַחֲלָה בְּבֶן-יִשַׁי, לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל" (ספר מלכים א', פרק י"ב, פסוק ט"ז). בשמעם שירבעם שב מגלותו, מינו שבטים אלו אותו למלך עליהם.

פולחן העגליםעריכה

 
אתר הפולחן הישראלי שנחשף בתל דן, המתוארך לתקופת אחאב. ממצאים שנמצאו בסמוך מזוהים על ידי חלק מהחוקרים כפולחן ירבעם

ירבעם ייסד את פולחן העגלים בבית אל ובדן. המקרא מתאר את מניעיו של ירבעם למעשי הפולחן, בשל רצונו ליצור אי תלות בין תושבי ממלכת ישראל לבין הפולחן בבית המקדש בירושלים שהייתה בתחום ממלכת יהודה. זאת כדי לבצר ולחזק את שלטונו בממלכת ישראל. עם זאת, המקרא מרבה לבקר את פולחן העגלים שייסד ירבעם:

וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית ה' בִּירוּשָׁלַ‍ִם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלַ‍ִם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת

בחפירות ארכאולוגיות שנערכו בתל דן המזוהה עם דן המקראית, נתגלה אתר פולחני מתקופת הברזל השנייה המתוארך למאה התשיעית לפני הספירה, תקופת אחאב. בנוסף מבנה שנמצא בסמוך המתוארך לשלהי המאה העשירית לפני הספירה, זוהה על ידי חלק מהחוקרים כאתר הפולחן של ירבעם המתואר במקרא. מסורת פולחן במקום כבר מוכרת מהמקרא בסיפור פסל מיכה. אמנם, יש ששיערו שסיפור זה נכתב בדיעבד על מנת לגנות את פולחן העגלים של ירבעם.[6] גם בית אל מוכרת מהמקרא ומהארכאולוגיה כמקום פולחן קדום. בנוסף, שיער יהודה קיל, שמיקום אחד מאתרי פולחן העגלים בנחלת בנימין, הוא מתוך התחשבות מיוחדת בבני שבט זה, שנמצא בתווך שבין שתי הממלכות וסמוך למקדש בירושלים.[7]

במסגרת ההתנתקות מהפולחן בירושלים ירבעם עורך רפורמה דתית הוא משנה את לוח חגי השנה וקובע חג חדש, שאינו מופיע בלוח החגים בתורה, בט"ו לחודש חשוון וממנה כוהנים במקדשיו שאינם מבני שבט לוי.


עמוד ראשי 
ראו גם – עגל הזהב#השוואה לפולחני עגל אחרים

פולחן עגלים מוזכר כבר במקרא במעשה חטא העגל והתקיים גם בעמים השכנים, מה שמעלה את ההשערה שהיו מסורות קדומות לפולחן זה. דון יצחק אברבנאל הציע שהעגלים רמזו לברכת משה לבני יוסף, שבטו של ירבעם: "בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו, בהם עמים ינגח יחדיו אפסי-ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה". בכך הם דומים לאריות שבכיסא שלמה, שלדעת רבים באו לרמוז לברכות שבט יהודה.[8] יהודה קיל הציע שירבעם ראה בעגלים מעין הכרובים הסמוכים לארון הברית. פירוש זה נסמך על חזון המרכבה של יחזקאל, בו מתוארות ארבע חיות שכף רגליהן ככף רגל עגל, ודמות פניהן פני אדם ופני אריה מימין (מדרום), ופני שור משמאל (מצפון, הצד של ממלכת ישראל). ובחזונו השני של יחזקאל נחסרו פני השור, ובמקומו תוארו 'פני הכרוב'.[9]

המלחמה נגד יהודהעריכה

בספר מלכים, מוזכרת בקצרה מלחמה שנערכה בינו לבין אביה מלך יהודה. בספר דברי הימים (ב' יג יז) מתואר כי במלחמה הובס צבאו של ירבעם וכי מתו 500,000 מבחורי ממלכת ישראל.

מחלת אביהעריכה

ברבות הימים חלה אביה בן ירבעם באופן אנוש, וירבעם שלח את אשתו שתבקש רחמים מהנביא אחיה השילוני בתחפושת (בגלל יחסיהם העכורים). מסופר שהנביא זיהה את אשת ירבעם עוד לפני הגעתה אליו, מפני שכבר התנבא בכך. אחיה הודיע לה על הכרתת בית ירבעם בשל מעשיו הרעים בעיני ה'. מיד כשחזרה הביתה שמעה על מות בנה וכעבור זמן מת גם ירבעם ובנו נדב מלך אחריו.

ירבעם בעיני חז"לעריכה

בעיני חז"ל נחשב ירבעם למודל של מלך מרושע ואמרו עליו בפרק חלק שאין לו חלק לעולם הבא.

ירבעם בספרות המודרניתעריכה

הסופרת יוכי ברנדס מיקדה את ספרה מלכים ג בבית שאול, מיכל בת שאול ודמותו של ירבעם, תוך תיאורו כנכדה של מיכל ונינו של שאול המלך בסתירה לסיפור המקראי בו הושם ישראל, יורש אין לו לבית שאול ומיכל חשוכת צאצאים. בספר מציעה ברנדס נקודת מבט שונה ואוהדת על בית שאול וירבעם בן נבט, תחת הגרסה המקראית שנכתבה על ידי סופרי ממלכת יהודה ששרדה אחרי חורבן ממלכת ישראל, ולכן נוטה לאהדה לבית דוד.

ניסים אלוני כתב את המחזה אכזר מכל המלך על המאבק בין רחבעם לירבעם.

ראו גםעריכה

לקריאה נוספתעריכה

  • ישראל קנוהל, השם: המספרים הסודיים של התנ"ך ותעלומת יציאת מצרים, ישראל:דביר, 2012. פרק שלושה עשר:מרד ירבעם וסיפור השיעבוד במצרים, עמ' 138-132.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא ירבעם בן נבט בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ פרק חלק דף ק"א: ופירוש רש"י שם
  2. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 197–198: בתרגום השבעים ישנה תוספת לפרק יב, בעקבות תרגומו לפסוק כד, שניצבת בכפילות לנוסח כפי שהוא מופיע בנוסח המסורה, ומן הלשון היוונית ברור כי מקורה בטקסט עברי: זהות אביו של ירבעם אינה נזכרת "ושם אמו צרועה זונה".
  3. ^ כך לפי קאסוטו.
  4. ^ רד"ק על מל"א כ"א לה.
  5. ^ יאיר זקוביץ, אביגדור שנאן, לא כך כתוב בתנ"ך, פרק כד: מה סיפרו בממלכת ישראל על ירבעם?, עמ' 198–199.
  6. ^ גליה דורון, מראה מקום : אל שמורת דן והעיר העתיקה דן, באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
  7. ^ דעת מקרא, מלכים א', רפ', הערה 19(ב)
  8. ^ דעת מקרא, מלכים א', רעח', ושם צוטטו דברי האברבנל.
  9. ^ דעת מקרא, מלכים א', רעז'
מלכי ישראל ושנת עלייתם (לפני הספירה) לכס המלוכה
ירבעם נדב בעשא אלה זמרי תבני עמרי אחאב אחזיה יורם
928 907 906 883 882/1 882/1 882 871 852 851
יהוא יואחז יואש ירבעם השני זכריה שלום מנחם פקחיה פקח הושע
842 814 800 784 748 748 747/6 737/6 735/4 733/2