פיל ג'קסון

פיליפ דאגלס "פיל" ג'קסוןאנגלית: Philip Douglas "Phil" Jackson; נולד ב-17 בספטמבר 1945) הוא מאמן עבר בכדורסל בליגת ה-NBA האמריקאית. בעברו היה כדורסלן בקבוצת ניו יורק ניקס.

פיל ג'קסון
Phil Jackson
Phil Jackson 3 cropped.jpg
לידה 17 בספטמבר 1945 (בן 75)
דיר לדג', ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
עמדה פורוורד/סנטר
גובה 2.03 מטר
מכללה אוניברסיטת דקוטה הצפונית
דראפט בחירה מספר 17, 1967
ניו יורק ניקס
היכל התהילה נבחר כמאמן בשנת 2007
קבוצות כשחקן
1967–1978
1978–1980
ניו יורק ניקס
ניו ג'רזי נטס
הישגים כשחקן
2 זכיות באליפות ה-NBA‏ (1970, 1973)
חמישיית הרוקיז של העונה (1968)
קבוצות כמאמן
1989–1998
1999–2004
2005–2011
שיקגו בולס
לוס אנג'לס לייקרס
לוס אנג'לס לייקרס
הישגים כמאמן
11 אליפויות NBA‏ (1991–1993, 1996–1998, 2000–2002, 2009, 2010)
מאמן השנה (1996)
4 פעמים מאמן במשחק האולסטאר (1992, 1996, 2000, 2009)
אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA
קבוצות כג'נרל מנג'ר
2014–2017 ניו יורק ניקס
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

לג'קסון 13 תוארי אליפות בליגת ה-NBA (שתי אליפויות עם ניו יורק ניקס בתור שחקן, שש עם שיקגו בולס וחמש עם לוס אנג'לס לייקרס כמאמן), יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה של ה-NBA. לדעת רבים, נחשב לאחד המאמנים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק. נחשב לאחד ממאמני הכדורסל הבולטים בארצות הברית.

ביוגרפיהעריכה

ראשית חייועריכה

ג'קסון נולד בדיר לודג' (אנ') וגדל בגרייט פולס שבמונטנה. הוריו, צ'ארלס ואליזבת, היו אנשי דת בכנסייה פנטקוסטלית בעלת דגש על אמונה בביאה השנייה של ישו. הוא חי בראשית חייו בסגנון קפדני וצנוע, ולא ראה סרטים או רקד עד לתיכון.[1] מגיל צעיר עסק בספורט, שאותו העדיף על "כריעה על הברכיים בתפילה",[2] ושיחק בקבוצות הכדורסל, הבייסבול והזריקת הדיסקוס של התיכון שבו למד. אחיו צ'אק שיער לימים שפיל ואחיו עסקו רבות בכדורסל כי הייתה זו האפשרות היחידה שלהם לעשות את מה שילדים אחרים עשו.[1] כשחקן כדורסל בתיכון בדקוטה הצפונית הוביל את הקבוצה לאליפות המדינה, ומשך את תשומת לבם של כמה סקואטים. הערותיהם הגיעו לביל פיץ', שהחל לאמן את אוניברסיטת דקוטה הצפונית (אנ'). כשג'קסון סיים את לימודיו החל לשחק עבור קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, ששיחקה בחטיבה השנייה של ה-NCAA. בעונתו השנייה הגיעו למקום השלישי בטורניר החטיבה השנייה, ובעונתו השלישית למקום הרביעי בטורניר.

משחקעריכה

ב-1967 נבחר ג'קסון בסיבוב השני של דראפט ה-NBA בידי ניו יורק ניקס, ובעונתו הראשונה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. הוא היה שחקן אול-אראונד, עם ידיים ארוכות למדי, כישרון התקפתי מוגבל ויכולת והבנה בהגנה.[1] עם הזמן הפך לחביב הקהל ולאחד המחליפים המוכשרים בליגה, בקבוצת הניקס שזכתה באליפות פעמיים בתקופת משחקו, בשנים 1970 ו-1973. בעונת האליפות הראשונה לא שיחק בשל ניתוח לאיחוי חוליות בעמוד השדרה. לאחר פרישתם של כמה משחקני החמישייה של הניקס לאחר עונת האליפות השנייה, היה ג'קסון לשחקן פותח. הוא היה שחקן פיזי שהרבה להכות שחקנים אחרים; מעין גרסה מוקדמת של דניס רודמן, העיד לימים ריק טלנדר (אנ').[2] בעונת 1974/1975 החזיק, יחד עם בוב דאנדרידג' ממילווקי באקס, בשיא העבירות האישיות לשחקן בליגה, עם 330.[3] לאחר מכן שיחק שנתיים בניו ג'רזי נטס, ופרש ממשחק פעייל. בסך הכל שיחק 12 עונות בליגת ה-NBA, ורשם במהלך הקריירה שלו כשחקן ממוצע של 6.7 נקודות למשחק.

אימוןעריכה

בהשפעתו של רד הולצמן בחר לאמן לאחר תקופתו כשחקן מקצועני. תחילה אימן בליגת העל הפורטו-ריקנית בכדורסל (אנ'), ולאחר מכן את אולבני פטרונס (אנ') בליגת ה-CBA, שאיתה זכה באליפות הראשונה שלו. המוניטין שלו כהיפי המשויך לתרבות הנגד מנעה ממנה לקבל משרות אימון ב-NBA. לאחר שלא התקבל למשרת עוזר המאמן בשיקגו בולס תחת סטן אלבק, כיוון שהגיע לראיון העבודה שלו כשהוא חובש כובע סומבררו רחב שוליים, קיבל את התפקיד בסופו של דבר בקיץ של שנת 1988, ומונה לעוזרו של מאמן הבולס, דאג קולינס. אחרי שבמשחק אחד הורחק קולינס, וג'קסון פיקח על החזרה למשחק שבו ניצחה שיקגו, אמר עליו מייקל ג'ורדן, ש"כבר אז היה לי ברור שהוא יהיה המאמן הבא שלנו. זה היה כאילו הוא הוציא אותנו ממערה". לאחר שנה קיבל את תפקיד המאמן הראשי. הוא זכה בשלוש אליפויות ברציפות בין השנים 1991 ו-1993, וחזר על ההישג בין השנים 1996 ו-1998. רוב הקרדיט על האליפויות בשיקגו הלך דווקא לכוכב, מייקל ג'ורדן, ולמרות זאת ג'קסון בנה לעצמו שם כמאמן מצליח ובכיר ב-NBA.

הוא עזב את שיקגו בולס בשנת 1998 ולאחר שנה שבה לא אימן כלל, מונה למאמן לוס אנג'לס לייקרס. הוא השלים בין השחקנים קובי בראיינט ושאקיל אוניל, שהרבו להסתכסך לפני בואו, וזכה גם בה בשלוש אליפויות רצופות, בין השנים 2000 ו-2002. ב-2004 העפיל עם הלייקרס לגמר ה-NBA אך הפסיד לדטרויט פיסטונס 4-1 בסדרה, ובסיום העונה עזב את הקבוצה. הוא החליט לחזור כעבור שנה כדי לנסות ולהשיג אליפות עשירית, שתציב אותו במקום הראשון בהיסטוריה בקטגוריה זאת. בעונת 2007/2008 זכה עם הלייקרס באליפות המערב והגיע לגמר ה-NBA, אך הפסיד לבוסטון סלטיקס 4-2 בסדרה. בעונת 2008/2009 זכה ג'קסון עם לוס אנג'לס לייקרס באליפות העשירית שלו אחרי ניצחון 4-1 בסדרת הגמר על אורלנדו מג'יק, ובכך שבר את שיא אליפויות ה-NBA למאמן. בעונת 2009/2010 זכה ג'קסון עם לוס אנג'לס לייקרס באליפות ה-11 שלו אחרי ניצחון 4-3 בסדרת הגמר על בוסטון סלטיקס. באוגוסט 2010 חתם ג'קסון חוזה לאמן את הלייקרס לעונה נוספת, שבסופה הפסיק לאמן את הלייקרס.

ניהולעריכה

במרץ 2014, הוכרז פיל ג'קסון כנשיא קבוצת הניו יורק ניקס, תפקיד מקביל לזה של עמיתו, מאמן העבר האגדי פט ריילי, אשר משמש כנשיא קבוצת מיאמי היט. כצעד ניהולי ראשון, פיטר ג'קסון בסוף העונה את כל הצוות המקצועי בקבוצה ובראשם את המאמן מייק וודסון, לאחר שהקבוצה לא עלתה למשחקי הפלייאוף.

ב-28 ביוני 2017 פוטר ג'קסון מתפקידו כנשיא ניו יורק ניקס אחרי שלוש שנים כושלות של הקבוצה.

קישורים חיצונייםעריכה

  מדיה וקבצים בנושא פיל ג'קסון בוויקישיתוף

הערות שולייםעריכה

  1. ^ 1 2 3 Halberstam, David (1999). Playing for Keeps: Michael Jordan and the World He Made. New York: Random House. עמ' 252–253. ISBN 0-679-41562-9. 
  2. ^ 1 2 מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון, פרק 4, דקה 8
  3. ^ סטטיסטיקות של עונת 1974/1975, באתר basketball-reference.com


  ערך זה הוא קצרמר בנושא כדורסלנים. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.