פיל ג'קסון
פיליפ דאגלס "פיל" ג'קסון (באנגלית: Philip Douglas "Phil" Jackson; נולד ב-17 בספטמבר 1945) הוא מאמן עבר בכדורסל בליגת ה-NBA האמריקאית. בעברו היה כדורסלן בקבוצת ניו יורק ניקס.
 | |
| לידה |
17 בספטמבר 1945 (בן 79) דיר לדג', ארצות הברית  |
|---|---|
| עמדה | פורוורד/סנטר |
| גובה | 2.03 מטר |
| מכללה | אוניברסיטת דקוטה הצפונית |
| דראפט |
בחירה מספר 17, 1967 ניו יורק ניקס |
| היכל התהילה | נבחר כמאמן בשנת 2007 |
| קבוצות כשחקן | |
|
1967–1978 1978–1980 |
ניו יורק ניקס ניו ג'רזי נטס |
| הישגים כשחקן | |
|
2 זכיות באליפות ה-NBA (1970, 1973) חמישיית הרוקיז של העונה (1968) | |
| קבוצות כמאמן | |
|
1989–1998 1999–2004 2005–2011 |
שיקגו בולס לוס אנג'לס לייקרס לוס אנג'לס לייקרס |
| הישגים כמאמן | |
|
11 אליפויות NBA (1991–1993, 1996–1998, 2000–2002, 2009, 2010) מאמן השנה (1996) 4 פעמים מאמן במשחק האולסטאר (1992, 1996, 2000, 2009) אחד מ-10 המאמנים הגדולים בתולדות ה-NBA | |
| קבוצות כג'נרל מנג'ר | |
| 2014–2017 | ניו יורק ניקס |
  | |
לג'קסון 13 תוארי אליפות בליגת ה-NBA (שתי אליפויות עם ניו יורק ניקס בתור שחקן, שש עם שיקגו בולס וחמש עם לוס אנג'לס לייקרס כמאמן), יותר מכל מאמן אחר בהיסטוריה של ה-NBA. לדעת רבים, נחשב לאחד המאמנים הטובים ביותר בהיסטוריה של המשחק בכלל, וכן נחשב לאחד ממאמני הכדורסל הבולטים בארצות הברית בפרט.
ביוגרפיה
עריכהראשית חייו
עריכהג'קסון נולד בדיר לודג' (אנ') וגדל בגרייט פולס שבמונטנה. הוריו, צ'ארלס ואליזבת, היו אנשי דת בכנסייה פנטקוסטלית בעלת דגש על אמונה בביאה השנייה של ישו. הוא חי בראשית חייו בסגנון קפדני וצנוע, ולא ראה סרטים או רקד עד לתיכון.[1] מגיל צעיר עסק בספורט, שאותו העדיף על "כריעה על הברכיים בתפילה",[2] ושיחק בקבוצות הכדורסל, הבייסבול וזריקת הדיסקוס של התיכון שבו למד. אחיו, צ'אק, שיער לימים שפיל ואחיו עסקו רבות בכדורסל כי הייתה זו האפשרות היחידה שלהם לעשות את מה שילדים אחרים עשו.[1] כשחקן כדורסל בתיכון בדקוטה הצפונית הוביל את הקבוצה לזכייה באליפות המדינה, ומשך את תשומת לבם של כמה סקואטים. הערותיהם הגיעו לביל פיץ', שהחל לאמן את אוניברסיטת דקוטה הצפונית (אנ'). כשג'קסון סיים את לימודיו, הוא החל לשחק עבור קבוצת הכדורסל של האוניברסיטה, ששיחקה בחטיבה השנייה של ה-NCAA. בעונתו השנייה הגיעה הקבוצה למקום השלישי בטורניר החטיבה השנייה, ובעונתו השלישית למקום הרביעי בטורניר.
משחק
עריכהב-1967 נבחר ג'קסון בסיבוב השני של דראפט ה-NBA בידי ניו יורק ניקס, ובעונתו הראשונה נבחר לחמישיית הרוקיז של העונה ב-NBA. הוא היה שחקן אול-אראונד, עם ידיים ארוכות למדי, כישרון התקפתי מוגבל ויכולת והבנה בהגנה.[1] עם הזמן הפך לחביב הקהל ולאחד המחליפים המוכשרים בליגה בקבוצת הניקס שזכתה באליפות פעמיים בתקופה בה שיחק, בשנים 1970 ו-1973. בעונת האליפות הראשונה לא שיחק בשל ניתוח לאיחוי חוליות בעמוד השדרה. לאחר פרישתם של כמה משחקני החמישייה של הניקס לאחר עונת האליפות השנייה, היה ג'קסון לשחקן פותח בחמישייה. הוא היה שחקן פיזי שהרבה להכות שחקנים אחרים, מעין גרסה מוקדמת של דניס רודמן, העיד לימים ריק טלנדר (אנ').[2] בעונת 1974/1975 החזיק, יחד עם בוב דאנדרידג' ממילווקי באקס, בשיא העבירות האישיות לשחקן בליגה, עם 330 עבירות.[3] לאחר מכן שיחק שנתיים בניו ג'רזי נטס, שלאחריהן פרש ממשחק פעיל. בסך הכל שיחק 12 עונות בליגת ה-NBA, ורשם במהלך הקריירה שלו כשחקן ממוצע של 6.7 נקודות למשחק.
אימון
עריכהבהשפעתו של רד הולצמן בחר לאמן לאחר תקופתו כשחקן מקצועני. תחילה אימן בליגת העל הפורטו-ריקנית בכדורסל (אנ'), ולאחר מכן את אולבני פטרונס (אנ') בליגת ה-CBA, שאיתה זכה באליפות הראשונה שלו. המוניטין שלו כהיפי המשויך לתרבות הנגד מנעה ממנו לקבל משרות אימון ב-NBA. לאחר שלא התקבל למשרת עוזר המאמן בשיקגו בולס תחת סטן אלבק, כיוון שהגיע לראיון העבודה שלו כשהוא חובש כובע סומבררו רחב שוליים, קיבל את התפקיד בסופו של דבר בקיץ של שנת 1988, ומונה לעוזרו של מאמן הבולס, דאג קולינס. אחרי שבמשחק אחד הורחק קולינס, וג'קסון פיקח על החזרה למשחק שבו ניצחה שיקגו, אמר עליו מייקל ג'ורדן, ש"כבר אז היה לי ברור שהוא יהיה המאמן הבא שלנו. זה היה כאילו הוא הוציא אותנו ממערה". לאחר שנה קיבל את תפקיד המאמן הראשי. הוא זכה בשלוש אליפויות ברציפות בין השנים 1991 ו-1993, וחזר על ההישג בין השנים 1996 ו-1998. רוב הקרדיט על האליפויות בשיקגו כוון דווקא אל כוכב הקבוצה, מייקל ג'ורדן, אך הזכיות המרובות באליפות הביאו לג'קסון שם של מאמן מצליח ובכיר ב-NBA.
הוא עזב את שיקגו בולס בשנת 1998, ולאחר שנה שבה לא אימן כלל מונה למאמן לוס אנג'לס לייקרס. הוא השלים בין השחקנים קובי בראיינט ושאקיל אוניל, שהרבו להסתכסך לפני בואו, וזכה גם בה בשלוש אליפויות רצופות, בין השנים 2000 ו-2002. ב-2004 העפיל עם הלייקרס לגמר ה-NBA, אך הפסיד לדטרויט פיסטונס 4-1 בסדרה, ובסיום העונה עזב את הקבוצה. הוא החליט לחזור כעבור שנה כדי לנסות ולהשיג אליפות עשירית, שתציב אותו במקום הראשון בהיסטוריה בקטגוריה זאת. בעונת 2007/2008 זכה עם הלייקרס באליפות המערב והגיע לגמר ה-NBA, אך הפסיד לבוסטון סלטיקס 4-2 בסדרה. בעונת 2008/2009 זכה ג'קסון עם לוס אנג'לס לייקרס באליפות העשירית שלו אחרי ניצחון 4-1 בסדרת הגמר על אורלנדו מג'יק, ובכך שבר את שיא אליפויות ה-NBA למאמן. בעונת 2009/2010 זכה ג'קסון עם לוס אנג'לס לייקרס באליפות ה-11 שלו אחרי ניצחון 4-3 בסדרת הגמר על בוסטון סלטיקס. באוגוסט 2010 חתם ג'קסון חוזה לאמן את הלייקרס לעונה נוספת, שבסופה הפסיק לאמן את הלייקרס.
ניהול
עריכהבמרץ 2014, הוכרז פיל ג'קסון כנשיא קבוצת הניו יורק ניקס, תפקיד מקביל לזה של עמיתו, מאמן העבר האגדי פט ריילי, אשר משמש כנשיא קבוצת מיאמי היט. כצעד ניהולי ראשון, פיטר ג'קסון בסוף העונה את כל הצוות המקצועי בקבוצה ובראשם את המאמן מייק וודסון, לאחר שהקבוצה לא עלתה למשחקי הפלייאוף.
ב-28 ביוני 2017 פוטר ג'קסון מתפקידו כנשיא ניו יורק ניקס אחרי שלוש שנים כושלות של הקבוצה.
בתקרת אולמה של שיקגו בולס ישנו דגל עם שמו של ג'קסון כזיכרון לשושלת הגדולה ועל תרומתו של ג'קסון להצלחת הקבוצה
ב-9 בפברואר 2022 הוכרז כאחד מחמישה עשר המאמנים הגדולים בתולדות הNBA.
קישורים חיצוניים
עריכה
- פרופיל, באתר Basketball-Reference
- פרופיל, באתר היכל התהילה של הכדורסל
- פרופיל, באתר ליגת ה-NBA
- אלעד זאבי, NBA: כוכבית קטנה בקריירה גדולה, באתר הארץ, 11 במאי 2011
- אסף רביץ, נפרדים מזן נדיר, באתר וואלה, 12 במאי 2011
- אודי הירש, המורשת הרוחנית של מאמן הלייקרס, פיל ג'קסון, באתר הארץ, 28 במאי 2011
סם אנדרסון, הניו יורק טיימס מגזין, מאמן הכדורסל האגדי פיל ג'קסון עדיין חולם כדורסל, באתר הארץ, 5 ביוני 2013- סער גיט, יום הולדת שמח, מאסטר: פיל ג'קסון חוגג 70, באתר ynet, 19 בספטמבר 2015
- פיל ג'קסון, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
הערות שוליים
עריכה- ^ 1 2 3 Halberstam, David (1999). Playing for Keeps: Michael Jordan and the World He Made. New York: Random House. pp. 252–253. ISBN 0-679-41562-9.
- ^ 1 2 מייקל ג'ורדן: הריקוד האחרון, פרק 4, דקה 8
- ^ סטטיסטיקות של עונת 1974/1975, באתר basketball-reference.com